כשמאיה ג'ולי נכנסה ל FULL TRUNK היא יצאה משם נרגשת.

קראו להם ניסמן טריו אבל היום הם FULL TRUNK - בגאז' (תא מטען)

כשראיתי את הסטטוס של מאיה ג'ולי (צלמת מוכשרת וחולת מוסיקה כמוני) אחרי שחזרה מההופעה שלהם לא יכולתי להישאר אדיש חוויה שכזו אסור שתיעלם בדפי הפייסבוק וגם "ס'אמק איך פספסתי את זה !?!".

"מה שקרה לי הלילה, הייתה ההפתעה הכי טובה מזה הרבה זמן.
לאלו מכם שמכירים אותי, יודעים כי אני חורשת את מועדוני המוזיקה בעיר ומחוצה לה בתדירות שלא תבייש כל חובב מוזיקה באשר הוא.
אין דבר כזה הופעה שהיא לא טובה בעיניי. אני נהנת מהכל. גם אם ההרכב ביום לא טוב, גם אם התאורה לא מחמיאה וגם אם הסאונד נפל, יש משהו ביציאה מהבית במיוחד בשביל לשמוע מוזיקה חיה, שתמיד משאיר אותי בסף ריגוש גבוה.
והרגע הזה שמתנתקים ממה שקורה על הבמה, מסתכלים סביב, וקולטים את הפרצופים של כולם ואת הרגל הרוקעת מחוברים לאותה חוויה, בין אם היא אינטימית ובין אם היא המונית.
לנצח אצא מהופעות עם ניצוץ בזווית העין ורעד בידיים.
אבל הלילה, כל מילה שאבחר לתאר את הקסם שהתרחש באנדרגראונד של Muddy Waters Bar, לא תהיה מספיק גדולה או מדוייקת.
אז אולי אבחר במילים כמו #זבליםבניזונותחארותמזדיינים שהעיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים.
לא היה זכר לתל אביב 2013 בשום מצב.
הם לכלכו עם הגיטרה, דממו על הבס ושברו את התופים.
הכישרון שלהם על הכלים, הוא קטן ליד האנרגיות שלהם על הבמה. החיבור שלהם לא פחות ממושלם.
הרגשתי איך כל הקנאה שחשבתי שאין בי - מקבלת חיים.לתופף על הקירות, לנגן על הבס באוויר, ולפרוט על מיתרי הגיטרה כאילו היו חלק מהגוף, פשוט עושה חשק לזנוח את כל מה שהשקעתי בו אי פעם ולהידחף להם להרכב. רק לעמוד איתם על הבמה ולהרגיש חלק מהגרוב המחרב הזה.
ואכן, עלו בתורם שלושה גיטריסטים שהלהקה ארחה, שנדבקו בקסם.
קיללתי מלא בלב. קללות של אהבה.
רציתי רק שהזמן יעצור. שימשיכו לנגן לי עד עלות השחר.
יכולתי להקשיב להם לנצח.
אבל זה נגמר באיזשהו שלב. ולא הייתי עצובה. כי המוזיקה נשארה בי.
וקלטתי, שאני לא זוכרת מתי פעם אחרונה נהנתי ככה מהופעה. ככה. ככה.
לא משנה כמה אמנים "משופשפים" ראיתי, וכמה שילמתי על הופעות נדירות (שכבודם במקומם) שהגיעו במיוחד מחו"ל. - הייתי משלמת כפול, כדי לשחזר לילה כזה.
אז לאוהבי הבלוז, וגם לשונאי.
רגע של רצינות:
בפברואר תתקיים הופעת השקה לאלבום של Full Trunk.
וכדי שלא תפספסו אותה שוב.
כדאי שתעקבו אחרי החבר'ה האלה. 
יש גם כזה:

אבל החמצן האמיתי הוא רק בלחלוק אותו יחד איתם ברגע הכל כך חי הזה.

אני בהיי.

הילי בוימל - עולם רחוק

                            צילום: עדי עובדיה
היא כותבת אחרת, שונה - כמו פעם ואופן הכתיבה שלה מושפע ממשוררים, קשה למצוא היום אמנים שכותבים את הטקסטים שלהם בלי רצון להיות קליט וישיר כדי שיאהבו אותך אלא לכתוב דרך מי שאתה באמת.

היא בכלל פיזיקאית, ופרט לעובדה שהיא מנגת בשני הרכבים נוספים היא מלווה אמנים אחרים ואחרי תקופה ארוכה ועבודה ממושכת בחודש יוני האחרון היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, אז מה הפלא  שהרצועה שפותחת את האלבום מדברת על כך שאין לה פנאי

"אין לי פנאי למחשבה עד מתי
אין לי פנאי אם לא אתה
אז אולי...
מי אתה
כלום לא אדע מה מאחורי
לא אדע אם נשמתי צפה בנבכי...
הו תן לי רק דקה נוספת בשתיקה
תעתועי התוך היכו נפשי ברוך
זה מכבר שאני כאן
חום לבך היכן
התשמע ניצן קולי טיפס בציר הזמן

ורצועה נוספת בשם "מחול המציאות".  

אוהב אמנים שמשקיעים בעטיפת האלבום שלהם. 

את עטיפת האלבום עיצבה מיכל פוקס בהשראת  שמו "עולם רחוק", אתה יכול לצלול (תרתי משמע)  אל תוך העטיפה ובכל פעם מחדש לגלות פרטים נוספים שלא הבחנת בהם קודם, הן אף לקחו את העיטפה שלב אחד קדימה וביחד עם אורי אלפסי הפכו את האובייקטים שבעטיפת האלבום לסרטון אנימציה בקליפ הסינגל הראשון שהתפרסם מתוכו "אם תקרא" שגם הוא השפיע על עיצוב העטיפה.

זו אחת מהרצועות הנעימות והיפות באלבום, מעין קריאה שקטה לעזרה מתוך מצב של עצבות  ושוב גם כאן הטקסט נפלא 

ויש גם וואלס
ברצועה החמישית באלבום סיפור על מפגש ליילי, פתאומי  וקצר מעין תזכורת למערכת יחסים זוגית עם מקצב שגורם לך לחייך.

 "לילה שהזכיר לי איך זה לא לישון לבד
איך שהקפה (קצת) פחות מר בשניים
לילה שהזכיר לי איך זה לא להיות לבד

ואולי היה זה רק חלום
שנמס בקצות אור היום
האמנם - חלום שהניץ גרגר סוכר בספל הקיץ"


ואז מגיעה הרצועה שמפתיעה ותופסת אותך
כשאתה מקבל לידיים אלבום חדש אתה משער מה אתה הולך לשמוע כי נחשפת לצלילים של אותו המוסיקאי ברשת.
פרט לשני שירים כל הטקסטים באלבום נכתבו על ידה, אמנם הפעם ברצועה  שסוגרת את האלבום הטקסט הוא של אגי משעול אבל המשחק שם עם הגיטרות השירה ובמיוחד עם הבס(טל מרקוס מפליא לעשות ) פשטות ויופי שגרמו לרצועה הזו להתנגן ברכב שלי בלופ בנסיעת לילה ארוכה אחת.

היא פיזיקאית עם נשמה של משורר הטקסטים המיוחדים שלה בשילוב הלחנים וההפקה המוסיקלית של אבי לייבוביץ' (שבהחלט מרגישים את  מגע היד שלו באלבום) מתחברים לנוסחא שהיא חיברה והמובילה לאלבום עם גרוב רוק ג'אזי מיוחד, אלבום שבכול פעם שתסתכל על העטיפה שלו או תקשיב לשירים שבו תגלה צליל או דבר נוסף שלא שמת לב אליו קודם.

רונן גרין - פאזל, אלבום הבכורה

היא יושבת שם מאחור על הכיסא מביטה לצדדים ומחייכת, אתה יכול לקרוא את המבט הסקרן שלה בעיניים במהלך הנסיעה,הנוף ברקע משתנה פעם עירוני ופעם כפרי ועדיין, היא מחייכת צוחקת מביטה ברחובות המתחלפים, ב 02:04 ע"פ שעון הקליפ היא שולפת מפוחית ומנגנת תוך כדי הנסיעה,בדיוק אז התאהבתי בשיר ובקליפ וחיפשתי את שאר השירים שלו.

החיים הם כמו פאזל הוא אומר בשיר הנושא , בהתחלה אתה בונה מסגרת אחר כך לאט לאט אתה מצרף ומשלים את החלקים, לפעמים כשאתה נתקע, כל מה שאתה צריך זה קצת מזל ואם תתאזר בסבלנות - בסוף כל החלקים יתחברו לתמונה אחת שלמה.
 וכמו מקשיב לעצה של עצמו הוא התבשל עם המוסיקה שלו לאורך השנים וכשתמר אייזנמן לצידו מפיקה את האלבום ואחראית  גם על גיטרות  ושירה בחלק מהשירים, התהליך הארוך והממושך בסופו של דבר השתלם.    
כי כשכולם עושים אינדי,מנגנים פולק ומושפעים מ"רדיו הד" גרין יוצא עם אלבום שונה, קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז שמחזיר אותך לגרייס-לנד של פול סיימון, bill callahan ו José González ואפילו ל black bird של הביטלס במחווה ברצועה הרביעית .

כשקיבלתי לידי את גרסת הה"הארד קופי" של האלבום לא הופתעתי כשראיתי את רמת ההשקעה והמחשבה בעיצוב בדיוק כמו שהוא השקיע בשני הקליפים של הסינגלים אותם שחרר לרשת, בשניהם מככבת בתו תמר, אחרי שתראו את talk about god תצטרפו גם אתם לדעה שלי שמגיע לו צל"ש על חינוך מוסיקלי משובח לגיל הרך.

אבל גם כשהפאזל בסופו של דבר מסתיים התמונה הכוללת  לא בהכרח תהיה "מושלמת ויפה" זה אלבום עם אמירה.
ב Roof top blues  הוא מביע את דעתו על ההתנהלות של ההוא שם שיושב בראש הפרמידה לאחר שנבחר ומסתכל למטה ורואה את האנשים כטיפות, אבל אם כל הטיפות יתחברו ביחד לנהר, הן מסגלות להגיע גם לראש הגג.

There's a man who sits there
Up on the roof top
He looks down at everybody like we are just a little drop
He will get very worried soon
Because many drops can make up a river
I just hope the water, I say, rises right up to the roof top

בדרכו שלו לצד צלילי המפוחית גיטרה כשהוא מביט לאחור במרחק השנים  על שירותו הצבאי הוא לא חוסך גם  עם הקרירות בהחלטות שקיבלו מפקדיו ב Pain &Fear

I carried on my shoulders a gun for three years
A systematic way to teach me all the fears
They said don’t trust yourself because we know what's right
And so what, so what if a friend of yours dies tonight

אלבום קונספט - הפרופגנדה הפרטית שלו, מחאה מוסיקלית שקטה ונעימה לא צורחת אנטי ממסד אבל גם לא חוסכת את הביקורת הנוקבת והקשה. 

ויש גם שני שירי אהבה, לא קיצ'יים, בלוזיים עם טקסט קצר בכל פעם כמו מנטרה שחוזרת על עצמה והמילים שלו מעבירות בשיא הפשטות אבל בעוצמה את הרגשות והתחושה כשאחד מהם סוגר את האלבום ברצועה אחת רכה.

מופרע קשב, שונא פאזלים(אותי זה לא מרגיע זה מעצבן) אבל הנה יוצא דופן,קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז משובח שמלווה אותי כבר שבוע רצוף לאורך הנהיגה והופך אותה לרגועה.

גבע אלון - הופעה ב"הינשוף בר" רחובות

יש לי את האלבומים שלו ואין לי הסבר הגיוני איך עד היום לא ראיתי אותו בהופעה, אוקטובר 2013, סוף סוף זה קורה.
איחרתי, בכניסה למקום אני ממתין למעלית כשזוג מגיע ונעמד בצמוד אליי ואז אני קולט שזה הוא.לבוש  בג'ינס, חולצה משובצת וג'קט קורדרוי עם פאצ'ים במרפקים, אנחנו מסמנים אחד לשני להיכנס פנימה
- "אני הגעתי לראות אותך !" אני אומר ונותן לו להיכנס לפניי וכמו מתוך סצינה שלקוחה מהפרויקט של זאביק " מה אתה שומע? Matasho100 music blog",אני מוצא את עצמי ביחד עם גבע אלון (מוסיקאי שאני מאוד אוהב ומעריך)במעלית.

"כשאהיה גדול אני רוצה לנגן כמו גבע אלון" 

3 גיטרות, תוף מרים מחובר לפדל רגל וסט מפוחיות, הוא מתחיל את ההופעה עם  diamonds and pearls ומשם ממשיך ל the great enlighenment
ב once again הוא לוחץ על הלופר, מחליף גיטרות תוך כדי שוב לופר ואז הוא מתחיל לנגן סולו מתמשך על הגיטרה החשמלית תוך שהוא מתופף עם הרגל כשהגיטרות הקודמות מתנגנות ברקע.

אני בטוח שלא רק לי רצה בראש המחשבה "ככה בדיוק אני רוצה לדעת לנגן".

הוא ממשיך ללהטט ולהפנט את הקהל ללא קטעי קישור בין השירים בליינאפ  מכל האלבומים והקהל כמובן מחזיר לו אהבה בסוף כל שיר, ומבחינתו אין צורך בקטעי קישור ורק ששיר נוסף ירדוף שיר וההופעה לא תסתיים.

יש משהו בינשוף בר הקרבה של הקהל לבמה כשהוא מבצע אחד אחרי השני את modern love וheart of gold

אתה יכול להרגיש את החיבור בינו לבין הקהל שממלמל את המילים.

לאורך כל ההופעה הוא מבצע את השירים זה one man show והתחושה היא שמאחריו עומדים שורה של נגנים

לקח לי זמן עד שהגעתי להופעה שלו ואחרי שהייתי באחת, אני כמובן מחפש כבר את התאריכים להופעה נוספת.

תודה אישית.

לא פעם אני מגיע לינשוף בר ברחובות ונהנה ממוסיקה והופעה איכותית, במיוחד כשמדובר במופעים אקוסטיים הדורשים את הקרבה של הקהל, תודה אישית לישי דובדבני מהינשוף בר שמצליח להביא מוסיקה והופעות איכותיות לפריפריה וחוסך לי את המרדף אחר חניה בתל אביב.

CHUVA - אלבום בכורה והופעה בבארבי.

כשאלבום שלם תופס לך את הלב, הוא כמו משחק איתך.
בשמיעה ראשונה לאט לאט הוא מתגנב עם הצלילים פנימה, בשמיעה השנייה הטקסטים מגיעים ואז הוא גורם לך להקשיב רק לו, לוותר אפילו על תכניות הרדיו הקבועות שאתה אוהב וכשבאמצע היום בפגישה חשובה אתה קולט שאתה ממלמל את המילים של אחד השירים (wave after wave..מתוך identical במקרה שלי) אז, אתה כבר מבין שאתה מכור.

לפני שנה בערך כשדיאן (גבאי) הכירה לי את המוסיקה שלהם "שלום תשובה, אתה חייב להקשיב לו", שמעתי את Heaven ואהבתי, פרסמתי אותו ברשימת השמעה שנקראת  Locals In English - יוצרים ישראלים ששרים באנגלית וששווה להקשיב למוסיקה שלהם ואם חשבתי לרגע שהוא טוב, כשקיבלתי לידי השבוע את האלבום הרגשתי תחושת פספוס איומה

שאר הרצועות שם לא פחות משובחות וחלקן אפילו יותר, ולחשוב שהיתה לי את ההזדמנות לשמוע אותן כבר לפני שנה...

רוך וקושי.
האלבום נפתח ברצועה  בשם Each missle הגיטרה והקלידים מעניקים לך הקדמה קצרה לעתיד  לבוא, ואז נכנס הקול החצי צרוד שלו ששובה אותך, בעדינות עם הצרידות אתה נמשך  עם הטקסט לצד המלודיה, הוא  גורם לך תחושת רוגע והמילים העוצמתיות בבית הראשון מובילות אותך לצלול אל תוך הסיטואציה באמצעות הקול שלו ובדיוק כמו הגיבור שבשיר, אתה פשוט רוצה להניח את הראש, לעצום את העניים ולשקוע עם הצלילים אל תוך חלום.

האלבום רצוף בבלדות שאחת מושכת את השניה, טקסטים אישיים וחלקם לא פשוטים ונוגעים בחיי היום יום, תחושות אישיות לצד לבטים ועקרונות.
כששמעתי את המילים של children בפעם הראשונה הרצתי אותו שוב לאחור.

Chilren not supposed to die young

but what would you do

if they will come 

to kill you

הטקסט שלו נולד מתוך שיחות של תשובה עם מוסיקאים מהעולם בהן בכל פעם היה צריך להסביר את הסיטואציה המורכבת של החיים בארץ.

כשאתה לבד. 

"בדידות, אני חולק אותה עם עצמי

אז ככה שאני לא לבד

מי בעצם ?"

בלדה שקטה צלילי גיטרה והקול של תשובה בלבד, שתוהה ברגעי הלבד שלו על אהבה והדברים החדשים שהיא מביאה איתה, האם להמשיך לאהוב אותה ? או פשוט לשבור את הכלים, לסיים את מערכת היחסים ולרכוש לעצמו משהו חדש. 

הופעה בבארבי.
ואם כבר בדידות, אז כשהוא ביחד עם חברי ההרכב על הבמה הם כמו משפחה אחת גדולה, כשהדס קליינמן מתארחת עם הצ'לו (אני הייתי מצרף אותה כחברה קבועה בהרכב), מאיה יוהאנה שמתארחת גם היא בשלושה שירים, כמו נמצאת במקום הטבעי שלה, כשהיא מבצעת את התפקיד של ענבר הפטר (ששרה במקור באלבום.)
בדיוק כמו שניצן הבסיסט סיכם את זה כשקרא לתמונה של כולם ביחד באינסטגרם
the expanded chuva family.

וזו בהחלט חבורה מוכשרת ואמיצה, הם עולים לבמה בבארבי והליינאפ לא קשור לסדר השירים באלבום (כמו שבדרך כלל קורה במופעי השקה)
ואם לאורך האלבום הם הזכירו לי את בואי, הרכבי רוק ופרוגרסיב מהעבר בשיר התשיעי שהם ביצעו צפתה לי הפתעה.
צריך הרבה אומץ וביצים לבצע במופע השקה קאבר ל There there של רדיוהד. זה אחד השירים שאני יותר אוהב והם נתנו לו ביצוע ראוי ומכובד.
 - בעצם איזה מכובד, ביצוע בנ'זונה.
תשאלו את שרון שפירא הצלמת שנינו רקדנו שם לכל אורך השיר ונהננו מכל שניה.

ב Clicking - הרצועה החמישית באלבום הוא שואל :

where does it all come together

 ? into one place, or another 

מסתבר שבדיוק כאן ועכשיו, הכל מתנקז לאלבום אחד משובח ונפלא.

קנו את האלבום או פשוט לכו להופעה הקרובה, הקליק הזה שתשמעו לשניה, זה בדיוק הרגע שהוא הצליח עם הצלילים להתגנב ולתפוס לכם את הלב.

עמיר לב - מופע חשמלי ב"אוקטובר הטוב"

אז, מאיפה להתחיל ? הסיפור על המורה למתמטיקה שהפך למשורר כבר סופר לאורך כל שנות ה90 , אולי פשוט אגיד ש אני מכור למוסיקה שלו, עוד מאלבום הבכורה שלא רבים מכירים בשם "רוצה לראות אתכם במקומי" (אי שם בארכיון שלי בצפון הוא ארוז בצורת קסטה בעטיפה המקורית).

 

הוא אחד מאותם המוסיקאים והיוצרים הבודדים והמיוחדים שקיימים כאן, שאת הטקסטים שלהם שרים מספר רב של מוסיקאים ושבכלל לא חשבתם שהוא כתב את המילים.

הקול המיוחד שלו האופן שבו הוא שר עם היכולת המדהימה שלו בטקסט המינימלי לספר סיפור שלם, הופכת אותו לז'אנר מוסיקלי מקומי שרק לו הוא ייחודי.
זו גם הסיבה שעם המוסיקה שלו אין אמצע, או  שאתה אוהב אותו לחלוטין ויש לך את כל הדיסקוגרפיה, או שפשוט לא התחברת והפסקת להקשיב לו אחרי שיר, ואם אתה קורא את השורות האלה, אז כנראה  שיש לך לפחות 2 אלבומים. 

הפעם הראשונה שראיתי אותו במופע חשמלי היתה ב"אלפנט" בחיפה בחורף אחד לקראת סוף שנות ה-90, מאז ראיתי אותו בעשרות הופעות לאורך הארץ כשכולן היו אקוסטיות , לפעמים עם נגן או שניים  נוספים אבל לרוב רק עם הגיטרה האקוסטית,היא, מיקרופון ועמיר. פעם באחת מהן אפילו העזתי וצעקתי לו "קרוב שאי אפשר לזוז" בין השירים והוא בתגובה אמר, "באמת מזמן לא עשיתי אותו בהופעה" והתחיל לנגן, אני מיד חייכתי.

"אוקטובר הטוב עומד להתחיל"

היום הראשון בחורף 2013,  בדף הרשמי שלו מתפרסמת הודעה על מופע חשמלי כשלצידה סינגל הראשון מהאלבום החדש אחרי שנים.
התזמון שלו היה מושלם כרגיל, עם הצלילים הראשונים ששמעתי כשנכנסתי לרכב, התחיל לרדת גשם אפילו מזג האוויר התאים את עצמו לשיר. 

הוא נכנס אל הבמה כשלצידו שלושת הנגנים והקהל מיד מוחא כפיים, עוד לפני שהצליל הראשון התנגן באוויר.

מופע ישיבה, הוא אומר תודה בין שיר לשיר ממעט לדבר, הוא הפסיק להתראיין ולהיחשף במהלך השנים פרט לשירים.

"תמיד בשיחות סגורות אמרתי שאני יכול להופיע רק עם גיטרה אקוסטית עד סוף החיים, לא צריך את כל הקיסריה ושאר הדברים, ואז התחיל משהו כשפגשתי את האנשים האלה" הוא מציג את הנגנים.

בשיר הרביעי הוא מוריד את הגיטרה מעליו, נשאר חמוש בחולצה שחורה ג'ינס ומילים ומפקיד בידיו של רם אוריון "יש לי הרבה מילים טובות להגיד עליו" את הפיקוד על הגיטרה והסולואים.
(בהמשך רם יתארח וישיר את "אהובתי בת החלוף").

"לא הכנתי קטע קישור"  הוא אומר "אבל החיים, הם מספקים לך סיפורים" ומיד מספר את שעבר עליו בלילה האחרון.

סיפור על כלב בשעת לילה מאוחרת.

השירים ממשיכים להתנגן ושוב הוא רק יגיד תודה בין שיר לשיר ולא ירבה במילים.

סופסוף טכניקת הנגינה שייחודית לו על החשמלית ביחד עם קולו המיוחד והשירה שמספרת סיפור שלם בטקסט מינימלי, חזרו להשתלב ביחד על הבמה אחרי שנים.
שעתיים שלמות שבסופן הקהל עמד על הרגליים ובמחיאות כפיים ביקש עוד כמו מסרב לעזוב את המקום, אחרי הכל נותרו רק עוד 2 הופעות חשמליות בזמן הקרוב.

עכשיו רק נותר לחכות לאלבום.

דניאלה בוס - אלבום בכורה ומחשבות

התעוררתי, מבט קצר בשעון ואני קולט שאני מאחר.
 חולצה בחצי גיהוץ, עף החוצה בלי מקלחת  מסנן קללה לאוויר.

עובר את צומת בית עובד ממשיך ישר ואז הרכב לפני חותך שמאלה בפתאומיות , בשנייה האחרונה אני קולט רכב תקוע באמצע נתיב שאני דוהר לכיוונו ב80 קמ"ש, חותך ימינה לשוליים צורח מהחלון לרוכב האופנוע שצמוד אלי  "תיזהר" 
הוא קולט חותך אחרי, נותן גז עוקף ומסמן לי תודה עם היד באוויר.
כנראה שהייתי צריך לאחר באותו הבוקר.

5 דקות לאחר מכן מתנגן "משהו קורה" ברדיו ואני, בבוקר שהתחיל עצבני מוצא את עצמי מחייך, הרגשתי שאני חייב לשמוע את שאר האלבום  
כשהגעתי אליה לאסוף אותו, היא הייתה יחפה, בדיוק כמו שהיא על גבי העטיפה.

אל תתנו לשיר הזה להטעות אתכם, לצד ה"אל תחפשי משמעויות בשמיים" יש גם שורות טקסט לא קלות ומלאות במודעות לא קלה ופיכחון, הוא נפתח  במילים.

"שוב אני נופלת

על חברים שכבר מזמן לא שם

קצרה ידם מלהושיע, אין להם מרחב או זמן

... חופשיה מכל בסיס זה לא פשוט לי.

תעצרי תעצרי רכבת, יש כאן משהו להוריד

המשא הזה מכביד עלי הוא לא פשוט לי" 

כשהיא רצתה תה הוא הביא ערק 

בוסה נובה קלילה עם טקסט משעשע על גבר רגיש שהכין קנקן של תה והיא רצתה דווקא ערק,אמנם הוא יצא הרבה לפני ההחלטה של יאיר לפיד להעלות את מחיר העראק, אבל כששמעתי אותו בפעם הראשונה חייכתי וישר רצתי והדבקתי אותו על הקיר שלו, המנהלים של הדף בטוח אהבו את השיר אבל הוא כמובן הוסר משם. 

מעגלים של שתיקה.  - circles of silnce  

האלבום מכיל רצועות בעברית ברובו אבל שני שירים מתוכו בכל זאת בשפה האנגלית אחד מהם הוא CIRCLES עם טקסט שמתאר את השתיקה הזו שהיא בעצם השאלה שבעקבותיה מגיע החיפוש והמסע פנימה.

circles of silnce brimg you close to yourself
when you get closer enter the change

.....let it into your soul, why do you fear you'll lose control

---

and so, everything's coming back again

but slightly different

not exactly the same

הטקסטים באלבום מתחברים אחד אל השני  והוא מלא בעליות וירידות כמו בצורה מכוונת, שיר אחד שנוגע ומשתף את כל אותן ה"מחשבות" והקושי ולצידו שיר קליל ואופטימי.

אדמה - "כשהיא רועדת, רוצה להפטר מכל הלהבות שלא ישרפו מעמקיה, אדמה לא עמדה מלכת תמיד סובבת על צירה וגם אתה נשרף בשקט עד שמופיע הגל הבא.

כמה יפה - "כשתבוא, האדמה תהיה מלאה עלים והשמיים מלאים חסידות, לא תאמין כמה יפה זה יכול להיות".

מחשבות
שוב שיר עם טקסט לא פשוט אבל החזרה המונוטונית של צליל הגיטרה החשמלית  לאורכו מכניסה אותך פנימה למעגליות החוזרת שהיא מתארת.
"הנה עוד יום זה קורה לה, זה לא עובר
מרגישה שככה זה ואין סיפור אחר
הם כולם יודעים מה טוב לה, טוב יותר
אז איך כל מה שהם אומרים לה כלום לא עוזר ?". 

יהיה בסדר 
המנטרה הזו, שכול אחד אומר לעצמו כל כך הרבה פעמים, השיר  גורם לך לחייך ומעניק תחושה של רוגע.
ואולי  בעצם הוא נכתב ממקום של דאגה, בין האמונה וייאוש כשאתה מרגיש שאין כבר יותר מה לעשות ויחד עם זאת לא הגיוני שהדברים לא יסתדרו, כשנגמרות לך המילים לתאר את הסיטאוציה כשאתה שם בקצה התהום.

ולמרות זאת, יש דיבור על איזה בחור על גבעה ליד זיכרון ויש איזו תקווה לאהבה בסוף ספטמבר.

אחרי שנים בהם ניגנה לצד הבנות נחמה אתי אנקרי ואמנים נוספים זכתה בוס (אין קשר משפחתי לספרינגסטין) בפרס אקו"ם לתמיכה בהפקת אלבום, לאחר שהתמודדה  מול מספר רב של יוצרים, בעבר אמנים כמו קרולינה ובלחסן זכו בו.

אלבום הבכורה שלה משלב  רוק, קאנטרי, בוסה נובה ונגיעות אלקטרוניות
ואפשר בקלות להפוך אותו לשני אלבומי E.P האחד חורפי ומעט פסימי והשני קליל שמח ואופטימי, טקסטים לא פשוטים לצד שירים מלאי חיוכים והחיבור של הכל ביחד פשוט מהווה איזון מושלם. 

אבל רגע, חכו,  יש רצועה נוספת שלא מופיעה על העטיפה, השיר הנוסף באנגלית WAIT שכתב אותו בחור אנגלי אחד אחרי ששמע את אחד מהסיפורים שלה, והוא נפלא אני אישית לא יכולתי לצאת מהרכב עד שהוא הסתיים, ומוכן להתערב שכשתקשיבו לו גם אתם. 

לדף האמן של דניאלה  בפייסבוק לחץ כאן.

Skunk Anansie In israel - August 20, 2013

היא נכנסת לבמה אחרי הדיסטורשן בס תופים ובשניה אחת עם הקול שלה נותנת פולס של אנרגיה מטורף שמקפיץ את הקהל, בחליפת פייטים וחולצה ארוכה תפוחה היא קופצת על הבמה, מטפסת על רמקולים, מזנקת באוויר, רצה על הבמה מתכופפת וצורחת אל הקהל כאילו אנחנו עדיין ב 97 ולא עברו 15 שנים.

והקהל, מאושר עד השמיים, גילאי תחילת שנות העשרים ועד סוף שנות ה30 קופצים כאילו מישהו ארז את כולם ביחד במכונת זמן ושלח אותם לשנות ה90.

היכולות הווקליות שלה, הן חלק בלתי נפרד מהפרפורמיות ובסוף שנות ה 40 שלה, היא מצליחה תוך כדי ואחרי מאמץ פיזי להגיע לטונים בדיוק כמו שהיא נשמעה כשהאלבום הראשון של ההרכב יצא.



לאחר שהודיעו על הופעה בישראל הם ספגו ביקורות והיו שניסו לשכנע אותם לבטל את הגעתם.
"באנו לכאן בשבילכם, לא בשביל הממשלה שלכם או ממשלות אחרות היו קולות שונים ברגע שהודענו שאנחנו באים לפה, אין כאן שום דבר פוליטי, הגענו בשבילכם, האנשים שאוהבים אותנו הקהל שלנו בישראל.
"הספיק לכם ממשלות ?" היא שואלת
 "נכון שהספיק לכם ממשלות !"  ומתחילה לשיר את
 This is not A GAME  

"יש כאן מישהו שהיה בהופעה הראשונה שלנו כאן ב97 ?" וכשכמה עשרות צורחים שכן, היא מחייכת ואומרת "איזה יופי שגם אתם וגם אנחנו לא השתנינו בכלל" זה בשבילכם... ומתחילה לשיר את  Secretly.  

אחרי מספר שירים היא מורידה מעליה את החלק העליון התפוח ונשארת בחליפת פייטים נוצצת שלמה. עכשיו שהיא קלה יותר, האנרגיות רק הולכות ומתגברות היא מבצעת את WEAK ומחליטה "ללכת על קהל" היא מושיטה את היד קדימה וכשאני שולח את היד לעזור לה לרדת המאבטח נותן לי מכה, אחרי מבט חד היא מסמנת לו שזה בסדר ויוצאת לדרך, היא הולכת על הידיים של הקהל שנושא אותה באהבה, ושם היא מצליחה לא רק לשמור על שיווי משקל אלא גם לשיר בטונים מדויקים את המילים של השיר. 

מסתכלת לאחור, מסמנת לקהל שיהיו מוכנים נשכבת על הגב וחוזרת כל הדרך אל הבמה ב Crowd surfing ומסיימת את השיר.

"אתם שם ! ... אתם עדיין יושבים ?" היא צועקת אל האנשים שיושבים על מדרגות האמפי מאחור, "קומו כי עכשיו זה הזמן לקפוץ"  ומיד היא מתחילה שוב להשתולל לקפוץ על רמקולים לצרוח על הבמה ולשלהב את הקהל שקופץ ביחד איתה. 

הם מבצעים שירים חדשים מהאלבום לצד שירים ישנים וכל הזמן הזה הקהל הוא חלק מהמופע. 

"זה השיר האחרון" היא מודיעה לקהל," וכאן אני צריכה אתכם", תתכופפו כולם בבקשה שבו על הרצפה היא מסמנת והשורות הראשונות נענות לה.
ואז היא מפתיעה, יורדת מהבמה והולכת ללב הקהל, כשהמאבטחים נלחצים היא מבקשת מהם לחזור בחזרה ומסבירה להם שהכול בסדר, "אני יודעת שאתם עושים את העבודה שלכם" אבל תחזרו אחורה, כשהם ממשיכים היא מדברת איתם כמו שמדברים אל ילד ולבסוף הם נכנעים לרצונה. 

הקהל מקיף אותה במעגלים כשכולם יושבים היא מתחילה לשיר האנרגיות והחיבור שלה עם הקהל מגיעים לשיא, לקראת סוף השיר שוב הקהל מרים אותה והיא חוזרת לבמה ב Crowd surfing.  

גיל 37, אני מגיע לקידמת הבמה  אחרי שרייצ'ל מסמסת לי  "בוא לכאן" ולא מתכוונת לוותר לי, ושם במשך שעתיים היא גיא ואני קופצים שרים מזיעים ביחד עם כולם, צורחים ונהנים עד עמקי נשמתינו.

וסקין, היא תמיד תהיה הפרפורמרית מספר אחת, עם קול יוצא הדופן והמיוחד שבלי פירוטכניקה או מסכי ענק יודעת לגרום לקהל לחזור 20 שנה אחורה בזמן, לשכוח מהכול וליהנות בדיוק כמו פעם.

תמונות  נוספות מההופעה כאן 

בין השירים - באולפן עם אייל בן המוריה

דצמבר 2010 - אני יוצא מהופעה ועובר ליד "השבלול" ואז אני שומע צליל גיטרה מוכר, אבל זה לא היה רק הצליל - צורת הנגינה  "שנים לא שמעתי את זה" רצו לי מחשבות בראש ומשהו משך אותי לבדוק במי מדובר.
אני מתקדם לכיוון הכניסה והמוסיקה מתחילה להתנגן יותר ויותר בעוצמה כשאני נכנס פנימה אני קולט אותו מנגן ביחד עם מאיר ישראל על הבמה.
"- הגיע הזמן !", התגנבו להם חיוך ומחשבה.

יולי אוגוסט 1990 - כמו בכל קיץ וחופש גדול היינו יורדים לאזור המעיינות בישוב שגדלנו  בו בצפון עם גיטרות, מדליקים מדורה ומתחילים לנגן לאורך הלילה.
 בין האהוד בנאי וכל מוסיקת הגארנג' הוא מתחיל לנגן שיר לא מוכר, "של מי זה ?" מישהו זרק אז לאוויר
 -"שלי, קוראים לזה ספטמבר".הוא מחייך.
 בשנות ה-90 אם רצית להקליט בערוצים היית מקליט את עצמך פעם אחת, ואז בטייפ נוסף היית מקליט את עצמך בכלי נוסף כשברקע מתנגנת ההקלטה הקודמת, איפהשהו בארכיון שלי בצפון מסתתרת קלטת כזו שהוא הכין באותה התקופה.
לאורך השנים הוא  הקים הרכבים שניגנו איתו  "אכסניית הזמן" (אלבום בהוצאה עצמאית) ועם "בני המוריה" הוא זכה בתחרות בלוז ואף ייצג את ישראל בממפיס . ולמרות זאת , אלבום הסולו שלו, עדיין לא יצא.
 אחת לתקופה במפגשי חברים כשהייתי שואל מה עם אייל והמוסיקה, הייתי מקבל תשובה  "אני חושב שעכשיו הוא מנגן עם X והוא מוציא אלבום עוד מעט".


שנה וחצי לאחר מכן אני פוגש אותו כשהוא מתארח בהופעה של ה הי.בי.ג'י.ביז, "אני נכנס להקלטות השבוע ואתה לא מאמין מי מנגן איתי הפעם ! מאיר ישראל, משה לוי ומיכה מיכאלי ואצל ליאור טבת באולפן !"
- התגובה הראשונה שלי היתה " תגיד כמה שתית ? "
 והוא עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן אומר "אפילו יש לי האמונד להקלטה" מחר אני מוביל אותו תבוא תראה בעצמך.
וכשמציעים לך להגיע לאולפן שיהיו בו אגדות רוק והאמונד ברקע, אתה מגיע למקום גם אם לשבריר שניה אתה חושב שזו אשליה.

30 שניות על הקמת אולפן 

הגעתי לאולפן, אני נכנס פנימה לעמדת הסאונד ובצידה השני של הזכוכית הוא מנגן שם עם הגב אלי, כשמאיר ישראל על התופים ומיכה מיכאלי על הבס, מג'מג'מים קצת עד שמשה לוי יגיע , וכשמשה לוי נכנס ומתיישב על הקלידים וצלילי ההאמונד ממלאים את החלל, אתה מבין שאלה צלילי התגשמות החלום של אייל.


בין השירים (כשהשם של האלבום נולד)  
האלבום מוקלט ב"הופעה חיה" בניגוד להקלטות רגילות שכל כלי מוקלט בנפרד, כולם מנגנים ביחד באותו הזמן.
שהם יוצאים מהאולפן לאחר סשן ההקלטות של שהשיר הראשון,הם מתיישבים לרגע במבואה ומאיר עם מבט של סיפוק בעיניו  אומר "תקשיב כבר שנים שלא ניגנו ככה בהקלטה, תמיד היינו מנגנים לפי תווים ולחן ובשביל הכיף בין השירים בין השירים היינו מנגנים ככה,  בדיוק כמו עכשיו.

שיחות על מוסיקה ועל הדרך שמוסיקאים צריכים לעבור היום  עד שהם מוציאים אלבום, מאיר מספר איך הוא התחיל, את הדרך שלו עם מערכת תופים בלהקת החתונות של הדוד  שלו שנתקע בלי המתופף שהבריז לו, קצת מזכיר את סיפור הצטרפותו לאלבום.
"דקה לפני" ההקלטות, המתופף שנקבע להשתתף בהן ביטל את השתתפותו בעקבות פציעה ואשפוז ממושך, כשפנה למאיר, הוא הציע שיעצרו את המירוץ לרגע, הוא יקרא למיכה מיכאלי שינגן איתם על הבס ולבסוף גם משה לוי הצטרף לאלבום.
 במבט לאחור הביטול של אותו המתופף היא בעצם אחד הדברים הטובים שקרו לאייל ולמוסיקה שלו.
כי פרט לאותה העצה מאיר ישראל שאהב את המוסיקה ואופי ההקלטות והנגינה אף הפך למפיק בפועל של האלבום והוא חלק בלתי נפרד ממנו.

האווירה במקום עוטפת אותך ועולים סיפורים מההיסטוריה של המוסיקה הישראלית שמאיר ומשה הם חלק חשוב ובלתי נפרד ממנה, כמו הסיפור על הסאונד מן שנרדם על השולחן בזמן לחיצה על כפתור הFADEOUT.
בין סשן לסשן יוצאים להקשיב להקלטה, אלה קטעים ארוכים וכל אחד מהם יכול למלא אלבום בפני עצמו.

הוא משלב באלבום טקסטים שנכתבו לאורך השנים  וקיבלו עיבודים מחודשים וצליל חדש.
כשהגיטרה שלו מייללת לצד צלילי ההאמונד, כשמאיר ומיכאל משלימים את התמונה עם הסנכרון המושלם של התופים והבס.
האלבום הזה, שנים חיכיתי לו עוד מהתקופה ההיא בה היינו מתאספים ומנגנים במעיין.
הוא כנראה היה צריך את הזמן בכדי למצוא את הצליל הנכון ובהקשבה לאלבום, הצליל הזה בהחלט כבר כאן.

לדף האמן בפייסבוק : "אייל בן המוריה" 
לאלבום התמונות המלא : לחץ כאן
צילום וידאו : זיו שחורי, יובל ביטון, שילה וינוגרד.

Beat oN 88 - חוגגים יום הולדת ל88fm בשעת הג'י.

"אז אני מבין שאתה אשם בכל מה שקורה כאן ביומיים האחרונים" רוני ורטהיימר אומר לי בחיוך תוך כדי שהוא נכנס לאולפן לקראת סוף השעה ולוחץ לי את היד, אני כמובן מחייך בחזרה ושמח שיצא לי להכיר מקרוב איש רדיו שאני מעריך ועוקב אחר התכניות שלו באופן קבוע. 

הכל התחיל כשכתבתי לקראת יום ההולדת שלי סטטוס בפייסבוק בכדי לגרום לחברים שלי לחייך.

"רציתי לספר לכם שקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה הבוקר !!
רציתי גם לספר לכם, שבצד השני היה מנהל תחנת 88fm שהודיע לי כי לכבוד יום ההולדת,הזמינו אותי להתארח שעתיים בתכנית רדיו ! לערוך את המוסיקה ! ולשדר !!
רציתי, אבל אם אני אספר זה יהיה שקר מוחלט !
כי רק חלמתי את זה."

כשראיתי את כל התגובות והלייקים שהתחילו לצבור תאוצה, לא חשבתי לרגע שמישהו באמת ירים את הכפפה,כשקובי מנורה הגיב שם "לפעמים חלומות מתגשמים" חייכתי, למחרת כשקיבלתי באמת שיחת הזמנה, אז כבר הייתי מאושר - מתנת יום הולדת מושלמת. 

בשנתיים האחרונות, מאז שגיליתי את "שעת ה-G" אני מקשיב לה כמעט מדי יום, אפילו הזזתי את ארוחת הצהריים שלי בחצי שעה בכדי לשמוע את התכנית מההתחלה ועד הסוף.
ההכרות האישית בנינו החלה כשכתבתי על אלבום הבכורה שלה (כן יש אחד כזה אנחנו נחזור אליו בהמשך) ולכן היה נראה לי טבעי לבקש להתארח בתכנית שלה כי כאן אני ארגיש הכי בנוח.

כשגליה מביכה אותי. 

היא מתחילה לספר על הסטטוס שהוביל לתכנית,הבלוג,על האהבה שלי למוסיקה ועל העובדה שהבאתי מוסיקה של אמנים שאני חושב שלא משמיעים אותם מספיק ולא את המוסיקה שאני שומע כבר שנים.
"ככה הוא, תמיד מפרגן".
ואני, שלא בהיר בדרך כלל, מופתע מסמיק ומחייך, לא יודע איךבכלל אצליח לדבר אחרי כל המילים החמות שלה. 

אם לפני שנה כשהעליתי את הבלוג בחזרה לאוויר מישהו היה אומר לי שאני אגיע להתארח בתכנית שאני אוהב ב88fm בדיוק שנה אחרי, הייתי מחייך בנימוס וממשיך ללכת.

אנחנו מדברים על השירים שהבאתי אני מספר על רונן גרין, פוטוטקסיס, האלבום  החדש של הדרה לוין, משמיע את אדם ג'יימס בשיר בו היא מתארחת, מתחילים להתמסר BACK TO BACK בשירים ויוצאים לפרסומות, אסף הדר מושמע אחר כך בשיר ששנינו מאוד אוהבים וניתנת לי הזדמנות לדבר על האלבום, קצת ביטלס מיד אחריו. 

הפתעת יום הולדת - כשאני מביך את גליה בחזרה  

לא בכל יום יוצא לך להחזיר אהבה בחזרה לשדרן רדיו שעורך מדי יום את התכנית שלו ובשיר אחד שהוא מנגן,מבלי שהוא יודע בכלל הוא גורם לך לחייך.
בזמן הפרסומות אני שולף את האלבום שלה מהתיק שלי "בכל יום הולדת יש גם הפתעה בדרך כלל" אני אומר ומחייך כשאנחנו חוזרים לשידור.
 על האלבום של גליה  Wanderers of the Deep  שמעתי במקרה, אני מספר על האלבום ובוחר להשמיע רצועה ממנו, עכשיו תורה להיות אדומה (כמו סלק) ולהתכווץ עם חיוך בכיסא.

שוב BACK TO BACK ומיד לאחר מכן אני מספר על "האנק אנד קאפקייק" הרכב של זוג ישראלים שמצליח בחו"ל ולא מוכר בכלל בארץ ומההתרגשות שבסיפור קצת מתבלבל בשם כשאני מספר על היוטיוב - היא מחייכת.
שיחה קצרה על באסים במוסיקה בארץ תוך כדי והשיר מתנגן.

כשרוני נכנס בסוף השעה עם ברק שקצת מתרגש מתפתחת שיחה קצרה ואני לא שם לב שהשעה באמת נגמרת וכנראה מתכחש לעובדה שצריך להגיד שלום 
"זה היה החלום הכי מהיר מבחינת התגשמות" סער גיסי  אומר לי והוא מגדיר במשפט אחד קצר את אותם הרגעים האחרונים של התכנית 

אבל רגע, לא הספקתי לדבר על הרוק הנשי הישראלי שפורח בשנים האחרונות ובתקופה האחרונה בכלל, רציתי לדבר על ירונה כספי ומופע הרוק המשובח והבועט,האלבום של שני רחל,דניאלה בוס, טרנטינה, ריאו,ידועה בציבור, בקיצור כנראה שהייתי צריך שעה רק בשביל זה.


לא בכל יום יש לך את האפשרות להגשים חלום ולהשמיע מוסיקה איכותית בפריסה ארצית, לתת במה ליוצרים מקומיים שאתה מעריך ואוהב.אם חשבתי שבכוורת התרגשתי, היום הסתבר לי שזה היה ממש כלום לעומת הזכות שניתנה לי וגם אם לשעה אחת בלבד.


תודה אישית - לקובי מנורה שקרא את הסטטוס והרים מיד את הכפפה, דרוש להחלטה כזו אומץ, לא כל אחד היה בוחר לעשות כך.
הגשמת חלום לאנשים ששנים ידברו על אותה השעה אישת שהיתה להם בתחנה.

גליה - תודה שבחרת בי לתכנית שלך, את אדם מדהים כבר אמרתי ויש לך אלבום משובח, מחכה כבר להשקה.

ולשאר אנשי התחנה, החל מהשדרנים, הטכנאים ועד לשומר בכניסה.

מזל טוב !
שנים ארוכות ומאושרות מלאות במוסיקה טובה. 

להאזנה לתכנית כפי שהוקלטה לחץ כאן 

נמרוד לב - על הסט, מצלמים חלום

"אם יש קליפ שהייתי רוצה להשתתף בו או לפחות להיות שם באולפן זה הקליפ של הצ'ילי פפרס - CANT STOP"
כתבתי בדף הפייסבוק שלי.
התגובה המפתיעה של נועה "שולחת לך הודעה"  לא אחרה לבוא :"אנחנו מצלמים בעוד יומיים קליפ ל"לחלום אותך",
 (היא יודעת שאני מאוד אוהב אותו) "-אתה מוזמן. "
אני כמובן,חייכתי באותו הרגע, אחרי הכל יש לי את 2 אלבומי הסולו ומאוד אוהב את המוסיקה שלו.

החיבור עם נמרוד ונועה החל כששלחתי לפני מספר חודשים הודעה לפרופיל הפייסבוק שלו, כשגיליתי שהוא חוזר להופיע.
ביקשתי את אישורו להעלות את "הוראות הפעלה" בכדי שאוכל לשתף אותו אחרי שבוע שלם שהוא התנגן לי בראש, "הזכויות לא שלי ", הוא אומר "מקווה שלא יורידו לך אותו".
בהופעות  שלו בבר גיורא ובתאטרון תמונע,  נחשפתי לסיפור האהבה המרגש שלו ושלה, אז בת הזוג שלו והיום כבר אישתו,וכתבתי על הסיפור מאחרי השיר והאלבום שבדרך, את הפוסט על ההופעות סיימתי בשורה. "לכו לראות איך סיפור אהבה הופך לשירים ולמוסיקה, ההנאה מובטחת"

08 ביולי - 03:30 לפנות בוקר אני מוצא את עצמי מטפל באירוע במרכז הארץ שנמשך עד לשעות הערב (כן, מוסיקה היא לא תחום העיסוק העיקרי שלי)

18:30 - ההודעה של נעה מרחפת לי אי שם בחלל המודעות ואני לא רואה איך היום הולך ומסתיים.
"אה! כתובת! אז ככה: הצילומים יערכו ביום שני ה-8 ליולי, בחניון הקניון..התכנסות במקום: 20:30, תחילת צילומים (משוער): 22:00"

21:00 - מגיע הביתה נטרק אל הספה " אני לא מאמין שאני מפספס את זה !" אני אומר
         - "אז תתקלח,תתרענן,תשטוף מעצמך את היום ותיסע לאיזה שעה" האצילית שלי אומרת.
            (פשוט אוהב אותה !)

21:20  יצאתי לדרך אחרי מקלחת קפואה רענן ומחויך.

22:50 כבר אחרי תחילת צילומים לפי הלוז, אני מחפש את הכניסה לחניון פותח חלון ברכב מנמיך את הרדיו ושומע את השיר מתנגן ברקע מהרחוב - אני בכיוון הנכון. כשאני מגיע אני קולט מרחוק מיני קופר, תאורה חזקה  ואת נועה מסמנת לי בתנועות חדות "לא !! אל תעבור !" 
- פאק, הם כבר התחילו לצלם. 

אני מנצל את הזמן וממתין בפינת האיפור והתלבושות, מאפרים את ליאת הר לב ובחורה נוספת  אני ממתין ומחייך בנימוס. בצמוד לעמדת האיפור, שני גברים כמו רוקדים קפוארה מתאבקים באוויר בתנועות מלחמה.
 רגע, זה שיר אהבה, או שהוא הולך לדהור איתה במיני-קופר לעבר השקיעה אחרי שיציל אותה ? 
העדפתי להמתין -  אחרי הכל, לא כדאי להסתכן בשאלות מיותרות עם נינג'ה, ובטח לא עם שתיים כאלה. 

23:00 - נועה מסמנת לי להתקרב, "בסוף הצלחתי להגיע" אני אומר עם חיוך מטופש מרוח מאוזן לאוזן.
נמרוד כבר יושב ברכב המצלמות והתאורה מכוונים אליו, מצלמים טייק נוסף.חם, ממש חם בחניון גם בשעות הלילה, הוא יושב שם מאופר, פרוג'קטור ומצלמות במרחק של מטר מהפנים שר ומתופף באוויר ולמרות החום, הוא מחייך אפשר לראות שהוא נהנה. 

23:20 - תדליק לו מזגן ברכב כדי שיהיה לו קצת אוויר הבמאי אומר, אני מסתכל לכיוונו, ושם על הכיסא יושב אופיר לובל, כן, ההוא מפרוזאק.
אני מתאפק, מי שמכיר אותי יודע שהיה לי ממש קשה, אני מדקלם את כל המערכונים שלהם בעל פה ופעם אפילו כתבתי מערכון שלם (שאף פעם לא שלחתי אליהם) ובשנייה אחת כמעט ושלפתי שורה מאחד מהם בצחוק מתגלגל.
גיל 37 בפתח, כנראה שאני באמת מתבגר.
הוא יושב שם על כסא הבמאי, מביט במוניטור,בודק את הזוויות של התאורה והמצלמה ומכוון ביחד עם הצוות את הפנסים
פרפקציוניסט, מרוכז בתהליך, כשאחת מהבנות ההפקה התיישבה לרגע על כיסא הבמאי כדי להצטלם, היא זינקה כשהוא חוזר ובתגובה הוא אומר לה "זה בסדר, את יכולה לשבת" ומחייך.

כשהמוזה מצלמת היא מסתובבת  באזור המוניטור שולפת את האייפון שלה ומצלמת, היא מנצלת את ההזדמנות בהפסקה בין הטייקים ומדי פעם מתגנבת לאזור הרכב ומגניבה לו נשיקה ושניהם צוחקים, כשהוא יוצא מהרכב היא מבינה עד כמה היה לו חם שם לאורך כל הזמן הזה וישר דואגת שהוא ישתה, היא אוהבת אותו.

ואז מגיעה ליאת למיני קופר. הר- לב, "בשמלת כלה עוד לא יצאו מהחניון וכבר הוסיפה את שם משפחה שלו, איזה פח !"...הדמות ההיפסטרית שלה בטח הייתה אומרת אם היא הייתה כאן על הסט.(אני והדמיון המופרע שלי).
היא נכנסת לרכב ומתחיל סבב הצילומים הנוסף, כשהיא מסתכלת במראה וקולטת את הדמויות שרצות מאחור, נשבע  לכם שהאמנתי לה וכמעט רצתי לנער את נמרוד או לרוץ ולעזור.
למרות החום היא יושבת ברכב  טייק אחרי טייק  ומחייכת בסוף כל אחד מהם.

ואז הם התחילו מכות !

השעה כבר 01:00  נועה לוגסי, הכפילה של הר לב, מגיחה בשמלה זהה לזו של ליאת מקצה החניון, את הכפילה הקבועה שלה ? אני שואל.
- לא, זו ההפקה הראשונה שלי אני פשוט יודעת ללכת מכות. (מחייכת במבוכה) 
לובל, שבנוסף לכל התפקידים שעשה עד היום מפתיע אותי שוב  והופך להיות גם חצי כוראוגרף כשהוא עובר איתה ועם 2 הנינג'ות על התנועות ומדגיש את הזוויות מול המצלמה. 

ההחלטה הזו לשלב את הנינג'ות והקרב בקליפ הפתיעה אותי בהתחלה, כששמעתי את השיר בפעם הראשונה היה ברור לי שאת הקליפ שלו הם צריכים לצלם באינדי-נגב הבא. 
כשראיתי את התוצאה הסופית חייכתי, אמנם זה שיר אהבה אבל, כמו שהוא  חלוץ במוסיקה העולמית והיה הראשון שפרסם אלבום ישירות לרשת ללא חברת הפצה, הוא נאמן למוסיקה שלו ולתהליך ההפקה העצמאית, הולך עם הרעיונות שלו עד הסוף, התוצאה כמובן תמיד מבטיחה. 

את הקליפ הזה אני יכול הפעם להעלות בחופשיות מבלי להסתכן בכך שמישהו יוריד לי אותו מהרשת 

01:30 - העייפות מתחילה להכריע ואני מחליט לפרוש בכדי שאוכל לנהוג את הדרך חזרה הביתה, שמח שלא ויתרתי והגעתי לשם, זו בהחלט היתה אחת ממתנות יום ההולדת המפתיעות והמשובחות השנה.

נועה ונמרוד - תודה !

דניאלה ספקטור - מופע סולו אקוסטי בטל שחר.

הגענו ל"אוליב גרוב" בטל שחר,"חניה בשדה" השלט הורה בכניסה, חנינו ונכנסנו לחצר בית פרטי.
שם באמצע גינה רחבת ידיים הוקם דק עץ ובר מאולתר מתחת לעצים, בחזית הבמה פוזרו פופים וכריות, כיסאות עץ ופלסטיק בסמוך  וברור היה שהערב הולך להיות  באווירה ביתית ואינטימית.

היא פותחת את ההופעה בשיר פעמונים ומקדישה אותו לרונן גרין, יוצר ומוסיקאי לקראת אלבום בכורה שביצע בתחילת הערב הופעה אקוסטית קצרה  ומאחלת לו בהצלחה.
מיד לאחר מכן היא תנגן  את "זה הזמן" "הכוכב הזה מת" ו CUT IT OUT - השיר המוכר מהאלבום המשותף שלה ושל בן זוגה (והיחיד שתבצע לאורך ההופעה מהאלבום באנגלית).

היא מניחה את הגיטרה ועוברת לקלידים, "לשיר הבא קוראים לוויתן, כתבתי אותו על אבא שלי" היא אומרת ומספרת על הקשר ביניהם.
 "ואתה נושא אותי כל השנים, כמו היית לוויתן ואני יונה" שורת הפזמון חוזרת.

המקום, והאווירה מקרבים אותה יותר לקהל והיא משתפת את התחושות והרגשות שליוו אותה בהקלטת האלבום.
"בקרוב יצא האלבום החדש, זה היה תהליך ארוך כמו לידה, כשהכול מתבשל ומתפתח ובסוף מגיע פוף גדול, הוא יוצא  ואת מרגישה פתאום כאילו יש לך אוויר.
כשאמן מוציא את האלבום הוא בעצם בסוף התהליך והקהל ששומע אותו בפעם הראשונה ולומד להכיר את השירים חושב שזו בעצם רק ההתחלה."

"כשכתבתי את הדב הלבן ישבתי באולפן והקלטתי קולות, ואז הוספתי עוד קולות ועוד שירה עד שיצרתי לי מעין להקה נורבגית קטנה" היא מחייכת, "בנות לכן יש עכשיו תפקיד תשירו ביחד איתי, הלאה... הלאה", אחרי הסבר קצר לתפקידם של הגברים "אל תדאגו כשכולכם שרים ביחד לא שומעים זיופים" היא זורקת חיוך נוסף, מתחילה לנגן על הקלידים והקהל מתחיל לשיר ביחד איתה.

אחרי הדואט עם הקהל מצטרפים לבמה רונן גרין ושני ולמן ("איזה כיף שהיא גרה באזור ואני יכולה לארח אותה")
הם מבצעים את אברהם וקאבר ל"מקום בתוכי" של דוד פרץ.

כשהיא חוזרת להדרן, היא מחזיקה את היוקללי ומחליטה לרדת מהבמה אל הקהל, האווירה והשקט שהמקום מעניקים, מאפשרים לה לבצע את "כל יום" ללא כל הגברה כשרק קולה וצלילי המיתרים נשמעים והקהל מוקסם.
היא מסיימת את ההופעה עם "לישון בלעדי" כשהקהל מצטרף אליה בפזמון ומקווה לשיר נוסף.

כשבעל המקום פרסם את ההופעה בפייסבוק  הכותרת של האיבנט הייתה
"הופעה באווירה אינטימית מיוחדת תחת עץ התות"
 - הוא בהחלט צדק במילים שהוא בחר לתאר את הערב הזה.

גיטלה - הופעה בבית היוצר

כשראיתי את הלינקים למוסיקה שלה והקשבתי לצלילים, לרגע לא חשבתי שמדובר ביוצרת ישראלית.
השם, המראה  וההשפעות המוסיקליות נתנו תחושה של יוצרת צעירה מחו"ל, היא בסך הכל בת 25 ורוב בני גילה לא מכירים את האמנים מהם היא מקבלת השראה.
(ג'וני מיטשל ג'יימס טיילור, Alela Diane ו- Towens van zandt)

ב2011 היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה ומאז היא התרכזה בעיקר בכתיבת שירים ולפני שנה כשהרגישה שהגיע הזמן, היא החלה להופיע ברחבי הארץ ולצבור עוד ועוד קהל שמתאהב במוסיקה ועוקב אחרי דף האמן ופרופיל היוטיוב שלה.
הופעה בבית היוצר.

גילוי נאות, כשהגעתי להופעה הכרתי רק שניים מהשירים שלה.
היא עולה לבמה בשמלה שחורה וגיטרה כשברקע על הקיר מוקרן הלוגו שלה שעוצב ברוח הסיקסטיז.

כבר מההקשבה לטקסט ולמלודיה בשיר הראשון, אתה מבין שיש כאן משהו שונה ומיוחד, בין השירים היא מספרת במבט ביישני על הסיפור שבעקבותיו נכתב השיר שהיא תבצע.

"כל אחד שורק בחושך" אינשטיין פעם שר  וגיטלה, לה יש את השריקה שלה, היא מספרת שאת The Whistle שיצא כסינגל, היא כתבה בעקבות געגוע לבן זוגה, ששהה בשירות מילואים. 

ב LONG LOST SISTER היא מספרת על חברת נפש שעברה להתגורר בחו"ל וממשיכה לרגש את הקהל עם Unborn child - המדבר על החלום הגדול שלה להיות אמא בעתיד, ועל האופן בו תוריש לילדיה את השירים שלה ואת המסורת.

במהלך ההופעה הנגנים שלה מחליפים מספר כלים החל מכלי הקשה שונים, חליל אינדיאני ועד לשריקה של טל.
שילוב של פולק וקאנטרי איכותיים ומשחקי הטונים שהיא מפליאה לעשות בקולה עם המלודיה, גורמים לך להקשיב יותר ויותר ולאט לאט להתמכר אל הצלילים.

סטטוס שהיא פרסמה השבוע בדף הפייסבוק,השלים לי את התמונה המלאה למקורות ההשראה המיוחדים שלה.

"זה כבר הרבה זמן שאני רוצה להתעורר לפנות בוקר ולראות את הזריחה מהטבע הפתוח. לנגן, לשיר ובעיקר לקבל השראה.ביום שישי האחרון יצאנו, אני, בעלי וסופטי אל הטבע לא רחוק מהבית ובשעה 05:00 בבוקר, ראינו את הזריחה המדהימה, נהנינו מבריזה נדירה וגם זכינו לראות צבי ומשפחתו רצים לעבר האופק ונעלמים ( זה עדיין מרגיש כחלום! )"
ממש לאחר מכן צילמנו את הסרטון הזה, עם השיר שלי Teeth and bones בהשראת החיות..."

צורת הכתיבה, הלחנים והקול המיוחד ששונים בנוף המוסיקלי המקומי, בהחלט גרמו לי לרצות לשמוע עוד, אחרי שתקשיבו אין לי ספק שגם אתם תאהבו.