פיירסטון - הנה זה בא

תמיד אמרתי שנשים שמנגנות על בס, יש בזה משהו מיוחד.
כנראה בגלל המבנה השונה בתיבת התהודה הפינימית שלהן, תמיד כשאני מקשיב להרכבים בהן אישה אחראית על התפקיד יש משהו במקצב של האלבום שנותן תחושה שונה ומיוחדת.
במקרה של פיירסטון לב ההרכב והאחראית על תפקיד הבס היא ענת פוירשטיין ומכאן גם נולד שמו.

"רק אותו חיבור לקצב  אומר שאולי זה שווה את הכל"

האלבום נפתח עם  גרוב כלי נשיפה ובס וכבר בצלילים הראשונים של "הנה זה בא" אפשר להבחין במשהו שונה ורענן, לא עוד אלבום מגל הפולק של התקופה האחרונה.

בחשמל, הרצועה השניה באלבום  פיירסטון כמו שוב קוראת את המחשבות שלי ואומרת את מה שאני אומר כבר שנים על כוחה של המוסיקה, כשהיא מתארת סיטואציה של בחורה שפשוט רוקדת החוצה את כל העצבות או הכעסים שבפרידות או סיום מערכות יחסים.
 ושוב, זה אותו "החיבור למקצב" שמשנה את המצב.

"סוגרת את המעגל-חשמל
את יכולה לרקוד בחדר
מתוך המערכת לחלל
והכל נהיה בסדר
אם יש לך מוסיקה
את מגלה
שגם לבד את מסתדרת 
את לא צריכה אותו ליד בכלל"

פרט לרצועה החמישית היא בוחרת להפקיד את השירה באלבום בידיהן של טל מגן וליאור קדמן שבהחלט עושות כאן עבודה נפלאה.
ב"בס תופים" פיירסטון אוזרת אומץ  וגם שרה ועדיין בקליפ פויירשטיין מעט נחבאת אל הכלים כשהיא לא מחוברת לגיטרת הבס וחושפת רק חצי פנים. 
ב"נמר פנתר" לעומת זאת, אם היא הייתה תנין הייתה טורפת את כל מה שמשמין "גם פקח עם משאית וג'ק, כל מי שמאחר לי עם הצ'ק, שבוע לעכל ושלום על ישראל".. 
וכאן בניגוד לקליפ הקודם  בנסיעה ברכב פתוח, בדירה שלה וברחובות תל אביב היא וטל מגן משתטות עם מסיכות וכשהיא חמושה בבס היא מכוונת אליך את הBase line דרך עדשת המצלמה.

וכמו שההרכב הזה יודע להקפיץ עם R&B פאנק דיסקו וסול לקראת סוף האלבום מגיעה הרצועה התשיעית "אולי"בלדה רכה מלאה בתהיות שמלטפת.
אלבום מלא בנשמה וגרוב ואם תשאלו אותי הוא הולך להיות ה"מרענן הרשמי" שלי לקיץ הקרוב, אחרי הכל מהרגע שקיבלתי אותו במשך שבועיים הוא התנגן אצלי ברכב ובמשרד בלופ.

לאתר הרשמי של ההרכב: 
http://www.firestonemusic.com

דף האמן בפייסבוק:
http://www.firestonemusic.com

Full Trunk אלבום ומופע השקה בבארבי

הם חרשו את הארץ עוד כשקראו להם "ניסמן טריו", הגיעו לכל מקום אפשרי והופיעו בפני כל מי שרק רצה לשמוע.
בדרך כלל כשהרכב נושא את  שם הסולן, לרוב מתבצע שינוי נגנים בתדירות וכאן מי שמכיר ידע שהכימיה בין שלושתם פשוט דורשת שם של הרכב, כך שהחלפת השם ל full trunk לא רק שלא הפתיעה אלא פשוט הייתה מתבקשת.

כשמאיה ג'ולי היתה בהופעה שלהם בנובמבר האחרון היא יצאה משם נרגשת, "החיבור שלהם לא פחות ממושלם"  היא אמרה אז "הם העיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים."

"את אומרת שפירות זה לא מניב, אומר לך מותק זה מקצוע לא תחביב"
והוא מתכוון לכל מילה, כשהוא מספר על "עכשיו זה כבר לא משנה" (הקהל קורא לו גם חרטות) הוא אומר:
"יש אנשים שמסתכלים אחורה בגיל 50 ומצטערים על חלק מהדברים שהם עשו או לא עשו, ואני לא שואף להיות כזה.
בגלל זה אני עושה מוסיקה אמנם אין בזה כסף אבל אני לפחות אמות עם חיוך"
"בדרכים" הוא מספר על הדרך והמרדף אחרי החלום והוא יודע שהוא צריך גם להזהר כי "הנהר הזה סוחף אותך מהר"

לכל אחד יש את הכדור שלו ("כדורים") וניסמן כמו שארז אלגרבלי יעד עליו "רק הבלוז שלו יכול", גם את  ה ADHD שלו שגרם ל- א' להתפלק במילה "דואך" בעטיפה של האלבום הוא מצליח לנצח איתו.

מערכות יחסים לעומת זאת.. כמו ב"אומר לך מותק"  ב"חבל שאת ככה" הנושא כבר הופך למורכב יותר, כשהוא  התנגן ברכב הדבר היחיד שהיה לאשתי להגיד כשהיא שמעה את המילה האחרונה היה " יייווואווואואווווווו !!!".

פברואר 2014 - בארבי.
לא קל למלא את הבארבי, גם לא במופע השקה, הם נכנסים לבמה ומנגנים intro אינסטרומנטלי כשהם מסיימים אותו הם מביטים על הקהל נרגשים, המקום מלא עד אפס מקום כולל 2 הגלריות ובכדי לא להיסחף בגל הרגשות הם מיד מתחילים לנגן את "אומר לך מותק".

בשיר השלישי איתי פרל שכבר שנים עושה כאן בלוז בעברית נכנס עם גיטרה אל הבמה והוא יודע את העבודה, כשהם יגנו ביחד את "אזרח סוג ז'"  ו"דרכים", הגיטרות של שניהם כמו שמחות, מקבלות חיים משל עצמן ומתחילות לדבר אחת עם השניה כשעופר ווינר עם הבס מצטרף לחגיגה.
כשדיאנה גולבי עולה אל הבמה עם הקול המחוספס מידניינטיז שלה הם מבצעים קאבר משובח ל Mad about you של הוברפוניק , תענוג  שמתחיל לאט ומסתיים בסולו הגיטרה של יונתן חורב והקלידים של רון בקל כשהקולות של שניהם מגיעים לשיאים משותפים בשילוב עם הדיסטורשן.
וכש Lucille עולים ומצטרפים אל הבמה, זו כבר חגיגה גם עם כלי נשיפה.

"בגשם על ביתי" ויינר ישאר בלי הבס ויבצע קולות רקע ושירה, יותם המתופף שעלה לנגן עם אצבע שבורה יבצע את "העוצמה שיש בשקט" כשניסמן וויינר מפרגנים לו על הבמה - כימיה ופרגון לא מובנים מאליהם.

הדרן
כשהם חוזרים אל הבמה הם אומרים תודה לכל מי שליווה אותם ניסמן נרגש מספר שאת השיר שיסיים את ההופעה הוא כתב בעקבות אובדן חבר קרוב שנהרג.
ומי שאיבד אחד כזה, לפחות פעם בשבוע מושיט את הטלפון לנייד באינסטינקט בכדי לחייג אם לעדכן במשהו מיוחד או סתם לשם שיחה רגילה, ואז באמצע הדרך לנייד היד נשארת באוויר או נשמטת מטה כי שוב החוסר חוזר לתודעה.
השיר הזה מתאר בדיוק את התחושה, מאז ששמעתי אותו בפעם הראשונה אני פותח איתו את הבוקר בכל יום בנסיעה ברכב עם הקפה.
אחת לכמה שנים מגיע שיר כזה, מיוחד, ואתה יודע שילך איתך עד יומך האחרון כי הוא גורם ללב שלך להתכווץ.

בוצר - הפרעות.קשב.ריכוז

צילום: אוהד רומנו

הוא יוצא יחידה קרבית, ג'ינג'י אב ל-6 ילדים והוא הוציא השנה את אלבום הבכורה,

לא, הוא לא השולי רנד הבא או היונתן רזאל, אין כאן הטפה לדת או "שירי תפילה וכוונה", כשהקשבתי לאלבום שלו  לקח לי כמה ימים לעכל אותו, זה אלבום עם תובנות  מאבקים פנימיים והשקפת עולם עמוקה רוויית קונפליקטים ומסקנות בסופן.

כשנסעתי למילואים אספתי 2 חברים בדרך כל אחד גר בעיר אחרת עם אורך חיים שונה לחלוטין, האחד דתי מסורתי והשני חילוני עם שיער ארוך וגיטרה על הגב, כשהעברתי את הרדיו מ 88 והדיסק שלו התחיל להתנגן, הם שניהם זיהו מיד במי מדובר, התפלאתי.

הפרעות.קשב.ריכוז - אלבום עם שם מיוחד.

"ההפרעות שלנו הם מה שמייחד אותנו מכל אדם אחר זה הכח שלנו, דרך ההפרעות יגיע הקשב והריכוז המדויקים והנכונים בלי להדחיק, להקשיב להן כי שם האוצרות והמתנות שלנו שמייחדות כל אחד" הוא אומר לי בשיחת טלפון.

לבטל את ההישגיות "פשוט להיות".

שיחת הטלפון מתארכת, בעקבות הטקסטים שלו באלבום אנחנו ממשיכים לדבר על מהות החיים והמעברים בין העולם הדתי והחילוני והמאבקים  שבדרך, אני מרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים למרות שרשמית אף פעם לא נפגשנו.

"אני לא חרדי, אני אנושי" הוא אומר לי 

-" רגע, אבל אתה לבוש ככה, זו החזות שלך כשאתה עולה לבמה וגם הרושם הראשוני במפגש אקראי ברחוב" 

"צריך לשבור קונספטים יש התרחשות שקוראת בדור הזה צריך להתנער מהשתייכות, ליהדות יש הרבה מה לתת בעולם אבל הדרך האנושית, היא שייכת לכולם - וזה הדור שאנחנו נמצאים בו דומים ושונים בכל כך הרבה מקומות, אנחנו צריכים להתאחד ולצעוק ביחד "(ואנחנו נחזור לצעקה הזו בהמשך)

כַּמָּה, כַּמָּה זְמַן
נְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, נֵאָחֵז בֶּעָבָר
כַּמָּה זְמַן נִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם
שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד הֲלוֹם.




ב"נלחם ברוח" הוא מתאר את המאבק הפנימי והאישי 

"נלחם ברוח
שמעיפה אותי רחוק מעצמי
נלחם בטוח שהמלחמה הזאת תשאיר אותי אמתי

והרוח מפתה אותי מבחוץ ומבפנים
היא מראה לי את עצמי בדמות של זרים
אני יודע שהמלחמה הזאת היא מלחמה על חיי
רק תגיד לי שאתה איתי אלוקיי" 

מיד ברצועה שלאחריה "סכין ויזואלית" הוא כבר מתאר את רגע ההכרעה,  אותה הנקודה בה הוא מחליט ללכת עם האמת שלו הלאה שבעקבותיה הוא הוציא ספר שירה ב100 עותקים ושחולקו לאנשים הקרובים אליו בלבד. 

ציון - הרצועה האמצעית באלבום, לא שאלתי אם המיקום שלה כרצועה השישית מכוון אבל היא נמצאת בדיוק במרכז האלבום מבחינת המיקום, זה השיר היחיד איכשהו כן מדבר על כמיהה ודת אבל כזו שכל יהודי בהוויה שלו צמא לה ויש לרצועה הזו גם קליפ מיוחד ומושקע.

הופעת ההשקה בבארבי 

הגעתי באיחור, "גדג' כבר היה ?" שאלתי
-"כן, עשו לנו צמרמורת. " את אותה התשובה קיבלתי משני אנשים שונים בקצוות השונים של הבארבי.
המקום מלא,רוב הקהל חובש כיפות סרוגות ועשרים חילונים בערך, בשניות הראשונות אתה כבר נכנס לאווירה.

הוא מחשיב את האלבום כאלבום להקה, הרכב הנגנים שאיתו על הבמה הוא חלק בלתי נפרד מהאלבום והיצירה מבחינתו
כשהם חוזרים להדרן סיני תור מתחיל לשיר את "ממקומך מלכינו" של קרליבך כשהעוצמות שלו מתגברות לאט לאט

בסיומו, האורות בבארבי כבים, חושך מוחלט וכולם צועקים ביחד עם הקהל צעקה אחת ארוכה !! צעקתי איתם, אלה היו שניות של קתרזיס שמיד אחריהן התחיל להתנגן "כמו משחק" בשיא העוצמה.

ואז בדיוק באותו הרגע  אתה מבין שאתה עובר חוויה רוחנית בדיסטורשן.

אושיק ניזרי - איש של חורף

כשמוסיקאי  שאני אוהב מוציא סינגל חדש אני שמח וכשמדובר בחבר ילדות אז במיוחד.
גדלנו ביחד, הוא התחיל עם תופים עוד לפני שהדור שלנו חשב על גיטרה, כשאנחנו תפסנו חוברות ותרגלנו אקורדים הוא פשוט תפס את הגיטרה והתחיל לנגן משמיעה, כשרון שכזה.
במשך השנים הוא ניגן בעשרות הרכבים, השתתף בהפקות אלבומים של יוצרים אחרים והופיע בפסטיבלים עם הרכבים שונים כמתופף, גיטריסט וסולן.  
אחרי שהוא הוציא את "יאללה" עם הטקסט ההומוריסטי הוא שבר את הרגל ואני כמו חבר טוב - ישר התחלתי לצחוק עליו.
מאז הצקתי עם שאלות כמו  "מה קורה ? " "נו יש חדש ?"  לפני מספר חודשים הוא שחרר סינגל שני אחרי תקופה ארוכה בשם "אשר" והשבוע עלה לאוויר
"איש של חורף"

אז הנה, יצאה השמש ואחרי כל השנים בהם שיחקנו כדורגל, נשארנו בחוץ גם אחרי שהיא שקעה, ספרנו  את הימים לקיץ ולים
- מסתבר שהוא "איש של חורף" בכלל. 

לא משאיר כתמים, לא משאיר סימן.
יושב בצל, לא זז.
לא מספיק מבין, לא מספיק מובן.

לא מזיז הרים, לא מזיז בכלל.
יושב כבד, לא קל.
לא מספיק מרגיש, לא מספיק מורגש.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר הצלחה כמו כולם.
מחכה, מחכה, בינתיים אני שר.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.

אז יצאתי לחפש, בעיר, בכפר.
על הדרך הראשית, בדרכי עפר.
אנ'לא מספיק מכיר, לא מספיק מוכר.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר עסקים כרגיל, כמו כולם.
מנסה ומנסה, בינתיים אני כאן.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.

נעמה הכהן - סינגל שני לקראת אלבום בכורה.

פגשתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי באחד משיטוטי היוטיוב בשישי בצהריים.
התיאור שלה  ל קבלת שבת  עם המקצב העדין, הסוף המעט דרמטי והטקסט המפתיע והמיוחד שלו גרמו לי לחפש את המוסיקה שלה.

במהלך השנה האחרונה פרט לעבודה על האלבום, היא גם יזמה את פרוייקט "בואהנה" -  סדרת מופעי אינדי בערב אחד בפריפריה שמטרתם לחשוף קהל חדש למוסיקאים אשר לקראת אלבום הבכורה שבדרך ובנוסף לכל זה היא גם אמא לתאומים.

היא משיקה בשבוע הקרוב את הסינגל השני "אלמלא הרוח"- טקסטס שנכתב  ע"י לאה גולדברג אותו הלחינה הכהן.

"אלמלא הרוח יכולנו לשמוע
את קולנו או אז יודעים היינו
איזה פחד נטע בליבנו הלילה
ואיזו הערגה החרידתנו עם בוקר.
אך הולך הרוח ובא הרוח
ואת כל הקולות נושא הרוח.
אלמלא כל כך חורו פנינו
יכולנו לראות את דרכו החורת."

אם בקבלת שבת היא מצליחה לרגש עם הטקסט המורכב שלו, כאן היא בוחרת להעביר את שעבר עליה כשקראה לראשונה את הטקסט של גולדברג באמצעות הקליפ המיוחד שאותו ביים מורפלקסיס (בנימין אסתרליס ).
הוא מתחיל מהבוקר שאחרי  אותו הלילה שנטע פחד, ברגע ההתעוררות, ממשיך בהליכה אל תוך מסדרון אי הוודאות דרך חדרי הילדות והמסדרונות מלאי הדלתות וההחלטות שאולי חלקן לא נבחרו להיפתח, אל מימד חדש וגדול יותר.

כשהקליפ כל כך חזק, מספיק רק לצפות בו ולהקשיב לצלילים בכדי להרגיש מה עובר על האמן זמן כתיבת הטקסט או הלחן.

- וזה אחד כזה. 

מופע השקת הסינגל יתקיים ב09/03 ב"רדיו אי.פי.ג'י.בי" בו יתארח יהוא ירון.

צילום תמונת נושא: דניאל כהן דינר

ירונה כספי - ממאפיה של אישה אחת לטריו.

היא מחלוצות הרוק הנשי הישראלי, לא אני לא מגזים.

אנחנו בני אותו הדור שהאזין לפרוגרסיב ה"גל החדש" וגארנג', רק שהיא בגיל 17 כבר הספיקה להופיע כמוסיקאית בסרט החשוב שנעשה כאן לפני 20 שנה "בעניין הבאסים" ששודר בערוץ 1(הערוץ היחיד שהיה אז קיים).
סרט המציג מוסיקאים בתחילת הדרך שלימים יהפכו להרכבים משמעותיים ברוק הישראלי.(איפה הילד,כנסיית השכל, כרמלה גרוס וגנר ,נושאי המגבעת וזקני צפת) 

כבר אז באותו הראיון היא חושפת את נשמתה כשהיא שרה שיר עם טקסט לא פשוט על אבא שלה בזמן שהיא מנגנת על גיטרת באס ומספרת שאחרי שהמורים ומסגרות החינוך לא קיבלו את זה שהיא כותבת שירים במקום ללמוד, היא "לוקחת החלטה" עוזבת את בית הספר ומתעסקת במוסיקה.
בעקבות אותה ההחלטה היא מתחילה ללמוד לנגן באס אצל ערן צור ומקימה את להקת "גוונים כהים" שאף הוציאה אלבום אחד ב95.

ב2001 - נדמה היה שאלבום סולו הבכורה שלה אוטוטו באוויר בהחלטה אמיצה נוספת היא גונזת  אותו, שלוש שנים מאוחר יותר היא משחררת סינגל ראשון "אתה הוא האיש החדש" לחן שלה לטקסט של וולט וויטמן וב 2005 האלבום
 "תני לשתיקה לבעור" יוצא לאוויר.

2008 - באלבומה השני "הירקון 51"(כתובת המגורים שלה בילדותה) היא חושפת את עצמה שוב ושוב בטקסטים האישיים שלה לצד הדיסטורשיין,קלידים והבאס

2010 - כשהיא מוציאה את אלבומה השלישי "אגו" היא לא מתפשרת, ממשיכה עם האמת המוסיקלית שלה כמו שהיא רוצה בלי להתמסחר  בדיוק כמו שהיא שרה ברצועה החמישית "חייבת שיר"

"חייבת שיר שיעיר אותי חייבת שיר שיאיר אותי
מ ה מ ה שיממון
חייבת שיר שיוציא אותי
לחופשי"

לצד אלבומי הסולו שלה לאורך השנים כספי כתבה מוסיקה להצגות והשתתפה בעשרות פרויקטים ושיתופי פעולה עם מוסיקאים ומשוררים מה שהוביל בצורה הטבעית לאלבום "מאפיה של אישה אחת" שבניגוד לאלבומים הקודמים בהם הטקסטים שלה היוו את רוב המשקל באלבום, כאן היא בחרה מתוך 12 הרצועות באלבום 11 מהטקסטים של משוררים מהארץ ומהעולם והלחינה אותם.

היא לא נוסעת בהאמר לטיול שורשים במספרה, כשהיא מחזיקה גיטרה ביד אם זו בס או חשמלית על הבמה,הלב שלך לאט לאט יתאים את דפיקות הלב שלו למקצב.

לקראת האלבום החדש שבדרך היא חוברת לאסף פקר וניק קינסברונר וביחד הם חורשים את הארץ בהופעות החיות והבועטות שלהם שמחזירות אותי לימי הופעות הרוק המשובחות של גיל העשרה שלי, בכל פעם שהם מופיעים בלבונטין אני משתדל להיות שם.

אם הילדות שלכם התחילה בסוף שנות ה80 ולאורך שנות ה-90 התנגן לכם בבית ה"גל החדש" ומוסיקת גארנג' - אתם חייבים את ההופעה הזו לעצמכם.

נועה קורנברג - ודאות, סינגל ראשון לקראת אלבום בכורה.

לקראת אלבום הבכורה שלה "גברת כפור" היא מעלה ליוטיוב את הקליפ לסינגל ודאות.
 סרט וידאו 8 מ"מ בצילום ביתי משנת 87 שצילם אבא שלה כשהיתה ילדה, חופשה משפחתית, טיול ללונה פארק - בדיוק הדיסוננס שעליו מדבר השיר.

הנוסטלגיה היא מתוקה והמציאות כואבת, לחן מרגש על ביטים קשוחים

הבתים של השיר משדרים חוסר תקווה והפזמון לעומתם הוא כמו מעין תפילה.

האימג'ים בקליפ נותנים תחושה של חוסר יציבות מול משפחה, שאמורה לתת ודאות ויציבות.

ודאות

מקצרת את הדרך
למקום שלעולם לא יהיה בטוח
גם אם יענה על כל השאלות
הוא ילך זקוף ויוליך שולל ....

"ארץ, כתף

בית, מקום
אויר נקי לנשום
שקט להקשיב
לב לאהוב
צלילות להבין ש"

ודאות
מטשטשת את החסר
היא טובה והיא מסוכנת
גם מי שפעל על פי ההוראות
יתעורר שדוד, יחפש תשובה

באלבום שיצא חודש הבא יש רצועה בשם "גברת כפור" ומכאן גם שם האלבום, אותה הגברת היא לא דמות. היא רוח קרה שנכנסה אל חייה. הביאה איתה הרבה קושי והרבה יופי. בהשראתה נכתבו השירים וכש צח דרורי לצידה זה פשוט נשמע מצויין דארק-אלקטרו משובח. 

ביום שלישי הקרוב בצוזאמן היא תחשוף שירים וחומרים נוספים מהאלבום לקראת ההשקה.

מילים, לחן, שירה, קולות, פסנתר- נועה קורנברג
הפקה מוזיקלית- צח דרורי
עיבוד- צח דרורי, נועה קורנברג
תכנותים- צח דרורי
מיקס- רונן רוט

צילום תמונה : אביטל ויברן

שני רחל - למרחקים קצרים

אם חשבתם לרגע מה עובר בראשה של אישה כשגבר שובר לה את הלב וכמה כעס יש שם, דמיינו לכם מה קורה כשאישה שוברת לה אותו, שני רחל בלי הנחות מעניקה את נקודת המבט המדויקת כולל כל הכעסים גם אם הם כשרים ושמישהו לעזאזל יגיד לה איך להתמודד עם כל הקושי הזה. 

"עין תחת עין, לב תחת לב
ואולי באופן פיזי לגרום לך לכאב
לא ארביץ לך, אל תדאגי
את לא זכאית למגע ידי"

"לא יודעת מה לומר לך כשאראה אותך בגינה הציבורית
לא יודעת איך לומר לך שאוהבת למרות מה שעשית
זה בא בזרמים, זה בא והולך

שמישהו לעזאזל יגיד לי איך"

טקסטים בועטים ?
- הצחקתם אותה, לא רק שהיא בועטת לפני כן היא מכוונת טוב ודואגת שזה יפגע בדיוק במקום שאליו היא מתכוונת ב"כשנגמרת התהילה" היא דואגת להבהיר לאותו הגבר שבסיפור שבסופו של דבר אחרי שהתהילה עוברת הוא ישאר עם מראות מסתובבות שיראו לו את הפנים המקומטים של מי שהוא באמת  וב"זונה אחרת"היא לא חוסכת מאותה אישה אחרת. 

"תזחלי אל המחילות החשוכות שבליבך 

את שקרנית, חפרפרת 

תמצאי זונה אחרת".

אבל למרות כל הכעס היא גם יודעת לרגש, אם בהכרת התודה בקרדיטים שבסוף האלבום לאותה תאונת הדרכים הקשה שעברה ובעצם שינתה את חייה  

"ותודה ליום ראשון ה 18.09.2005 לקראת חצות, רחוב ז'בוטינסקי פינת היצירה, פ"ת." 

או בשיר הנושא של האלבום "למרחקים קצרים", בו היא נפרדת לאורך השיר מחברה שבחרה בדרך אחרת, אחת כזו ש"כדורים של שגעון" לקחו אותה ממנה.

"כפתור
על כל פעם שחשבתי עלייך
כפתור
על כל פעם שקראתי לך
על כל פעם שצעקתי מתוך שינה
כשבכיתי עלייך

"כשאת ויתרת עלי, ויתרת על עצמך
אם יש עולם אחר בשבילך, איפה העולם שלי
אם הגלגל מסתובב, שיסתובב שוב עלינו ...."

"אם יש עולם אחר בשבילך
יש עולם אחר בשבילי
הגלגל מסתובב,
שיעצור."

שמעתי אותו בפעם הראשונה יום לפני הופעת ההשקה של האלבום, כשהוא התנגן בפעם השלישית ברציפות הבנתי שאני חייב ללכת לראות אותה בהופעה.

ושם בהופעה באוזן שני שצועקת ושורטת באלבום מתגלה כאדם חם היא מפרגנת בטרוף לנגנים שאיתה על הבמה, אחרי שהיא מציגה אותם היא יורדת לרגע לאזור של הקהל, עומדת ומסתכלת על הבמה עם חיוך גדול כשהם מנגנים.
והיא גם לא חוסכת בציניות כשטלפון מצלצל בטעות בקהל היא צועקת לו "זה בדיוק הסולם שהייתי צריכה להתחיל את השיר הבא אז תודה " ומחייכת.
כש"מכות של חשמל" מתנגן הקהל ישיר איתה את כל המילים והיא תתרגש. 

זה רגע משמעותי בחיים שלי היא תגיד והשיר הבא במיוחד, היא תבצע את "אחת" טקסט במקור של ג'ולי עוזיאל ששני הלחינה, כשהיא תסיים אותו יקח לה מספר שניות להתאושש ולנגב את הדמעות וביחד איתה כל הקהל ידמע ויתרגש.

"אני בתקופה של פחות לדבר והאלבום אומר בעצם הכל" היא אומרת
 "לכו להופעות ותחיו מוסיקה כי מוסיקה זה החיים"
היא תבחר לסיים את ההופעה עם השיר "הרחקת יונים" ותקדיש אותו למשפחה שלה. 

במוצ"ש הקרוב היא חוזרת אל הבמה, לכו לראות איך צעקות אגרסיביות ואנחות כאב נפגשות עם דמעות של רכות ורגישות כנה שבאה מעומק הלב.

סער ליבן עזה תל אביב - השקת סינגל

צילום : יובל טבול

את המוסיקה של סער ליבן (מבטאים את זה LIVEN)  הכרתי כששמעתי בפעם הראשונה את  "סירת נייר" ביצוע שלה למילים שכתב רוני סומק, חיפוש בטיוב אחרי המוסיקה שלה הוביל אותי לביצועים שלה לשירים של ג'ניס ג'ופלין, אם לא הייתי רואה במו עיני את כותרת הלינק ומבחין בניואנסים הקטנים הייתי יכול להשבע שמדובר במקור, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. 

ינואר 2014 - בדרך כלל בהופעות חורף קצת קריר בלבונטין וכאחד שמעדיף קור על פני חום כשנכנסתי פנימה חטפתי גל חום וחייכתי ,חם כי המקום מלא עד אפס מקום.
היא עולה לבמה ומיד בלי הקדמה מתחילה את ההופעה עם "עזה תל אביב" הסינגל ש"לשמו התכנסנו" והוא גם שיר הנושא של האלבום.
היא מתארת בטקסט מינימלי תחושות של חיים  שלמים בפריפריה מדברית בעיר הכי חמה מלאי געגועים לעיר הכי קרה.

בדרך חזרה הגוף שלי בוער

עוצרת לתדלק, תמיד בסוף חסר

והכביש הזה ארוך, אף פעם לא נגמר

גורדי שחקים וחלומות, הופכים לחול מדבר

ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה אני בוכה דמעות של נגב מערבי.




היא מבצעת את "עוד חורף אחד" (מילים: מיכל הופמן) ומיד אחריו היא מתחילה בהתרגשות לספר על השיר הבא.
- "בשבוע שעבר היתה מחווה לזכרו של בלחסן לצערי לא יכולתי להגיע לשם וזו, המחווה הפרטית שלי אליו ומתחילה לשיר את "דשא" בסיומו היא מספרת על החברות ביניהם,ואיך לפני מספר חודשים הוא נתן לה דף המכיל טקסט במיוחד בשבילה וביקש ממנה להלחין אותו "אני סומך עלייך" אמר.
"רק מלחשוב על להלחין טקסט שלו.." וכאן נכנס קובי יהב לתמונה, ההכרות שלהם התחילה עוד לפני עידן הפייסבוק בימים בהם יוצרים העלו את החומרים שלהם לאתר "במה חדשה", ביחד הם הלחינו את השיר, היום הוא כבר הפך להיות המפיק של האלבום ובנוסף הם עובדים על אי.פי באנגלית.
 היא מפרגנת לו במילים חמות ובנוסף היא צוחקת ומספרת שעצם העובדה שהוא פסיכולוג במקצועו זה כמו לתפוס 2 ציפורים במכה "היום בחזרות הוא מטפל בכל הלהקה".

כלי נחושת ב1980 

השיר החמישי "1980" מתחיל במקצב תופים דרמטי קבוע, את הבית הראשון היא שרה כשהתופים ברקע בלבד ורק בהמשך יצטרפו שאר הנגנים, בשמיעה נוספת כשאתה מקשיב לטקסט שבפזמון,מתוך המילים חשיבות העיבוד הזה וכניסת התופים היא כמו הכרחית ושוב בטקסט מינימליסטי היא מספרת סיפור חיים.

סבתא היתה מבריקה את כלי הנחושת, בשני חצאים צהובים צהובים של לימון
ובלילה הייתי חומקת אליה בחושך, היא תמיד נרדמה בישיבה לבד בסלון
רחוב הראשונים, דירה יד שניה, חברת עמיגור, חוזה לשנה, במטבח הקטן סירים על סירים,
הייתי נעלמת כשבאו השכנים, נכנסת למיטה עם נעליים ובגדים, עושה את עצמי ישנה, בסוף גם נרדמת, חולמת
איך...

ריח של שיבא ונענע התפשט עם הבוקר, וסבא היה חוזר מהים עם דגים,
אף אחד לא שלח אותי לבית ספר, אז הייתי הולכת ל "ז'ק- מלך הממתקים"
בוקר אחד פתאום נכנסה איזו גברת, וסבתא עמדה בפינה וסידרה לי בגדים בתוך תיק
ראיתי איך שהיא מכניסה גם את כלי הנחושת, ושקית אדומה מקטיפה מלאה בשקדים...

בבית הילדים נתנו לי פיג'מה עם הדפס של סוסים, את כלי הנחושת מעולם לא ראיתי, גם לא את שקית השקדים

"הכי מוזר שידעתי מה ארצה אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכול"

"שלא ידעתי" ויזל הגיטריסט ממהר לתקן אותה, "אבל אני ידעתי" היא משיבה לו בחיוך פגשתי אחד כזה והוא כאן, עמיר לב..

הוא עולה לבמה ומבצע את "לאן עפים הברווזים" ו "עננים שחורים" 

רק הוא וגיטרה אקוסטית, בדיוק כמו שהוא אוהב.

"סער היא אדם מיוחד ומרגש הוא אומר" שניה לפני שהוא יורד מהבמה

והחיבור ביניהם בהקשר המוסיקלי מתבקש, ליבן בדיוק כמוהו בטקסט מנימליסטי עם הלחנים המיוחדים שלה יכולה לספר סיפור שלם ובשילוב עם הצלילים אתה מקבל בדיוק את אותן התחושות והרגשות שמתחוללים בתוכה כשכתבה את המילים.

כשהם חוזרים אל הבמה היא מספרת על האי.פי באנגלית שבדרך, מי שהיה בהופעות של ההרכב שלה SOUND & COMFORT (הרכב שמבצע מופע מחווה לג'ופלין) ברור לו שאי.פי באנגלית פשוט מתבקש ואולי אף חובה, הם מבצעים 3 שירים מתוכו TALK TO MY STOMACH, DEAD WORLD, HOTEL GUY
שבמהלכם אתה מבין עד כמה היכולות הווקליות שלה מגוונות.
ובהקשבה חוזרת לחומרים שלה בעברית המסקנה המתבקשת היא שאין ספק שהיא הגרסה או התשובה הנשית המקומית לעמיר.

נועם סדן - אין נחת, אלבום בכורה

דיסק שכולו ורוד, אף פעם לא היה לי אחד כזה עד שהגיע האלבום של נועם סדן. קיבלתי אותו  מזאביק הכתום מ-מה אתה שומע, "תקשיב לזה אתה תאהב אותה" הוא אומר.

היא בת 23 וכבר הספיקה לכתוב אלבום קונספט שלם שמדבר על פרידה מאהבה גדולה, הוא נפתח בשיר  "אל תשקר" ביצוע מכובד וקליל בעברית ל Dejame ver של Rosario gonzalez flores

"אל תשקר

כי הפסקתי כבר לשמוע

סיפורים זולים שנוח להבין או לקבל"..

בחלק הראשון של האלבום היא עדיין במערכת היחסים ומבקשת לא להיכנע לשגרה , יושבת ליד פסנתר, רוקדת פחות או יותר ואין לה נחת גם כאישה, כשהוא לא מביט היא "בחוסר שפיות זמני" יוצאת מגדרה ומוכרת דיסק במיליון עותקים אבל בסוף היום לפני השינה, היא כבר מבינה מה אמיתי.
- אולי יום אחד היא תהיה מרוצה מעצמה ותסתפק בחתול וילדים.

ב"מה שמעבר"  היא מדברת על אותה השגרה שמגיעה באיזשהו שלב לכל אהבה ומבקשת מבן הזוג שלה "אל תתחבא בשגרה אל תדחיק מה שרע ותאמר יהיה בסדר", מקווה שאם הם יחכו רק עד הזריחה הם ימצאו את מה שמעבר.

כשהסוף מגיע באמצע האלבום 

אחרי כל הניסיונות התקווה וההבטחות, הסוף - זה שחיכו לו כולם, הגיע.
משהו פשוט נרדם ונעלם ומערכת היחסים מסתיימת בשתיקה בלי החלטה ברורה. 

היא בוחרת לסגור את האלבום שוב עם טקסט שלא שייך לה "הסתרת נפשך" של זלדה מישקובסקי בחירה כל כך טובה ונכונה, הטקסט הזה כמו מחבר את כל המילים שלה ביחד ומסכם את האלבום, כאן אפשר גם לשמוע את קולה הרך נשבר לרגע ומעביר לך בדיוק את מה שעובר עליה.

אלבום קונספט חורפי,שמשתף את הכאב שבפרידה.
לרוב אלבומים שכאלה נוטים לכיוון מלנכוליה וכבדות עם לחנים קודרים.
סדן לעומת זאת הופכת את כל נושא הפרידה לעדין יותר ונעים לאוזן, הוא משאיר אותך עם אי הנוחות שבסיטואציה ובניגוד מוחלט נותן תחושה חמימה, קולה הרך והמתקתק משהו בשילוב עם העטיפה הוורודה נותן לך את ההרגשה כאילו מישהו הגיש לך את המרשמלו האחרון בשקית.

איור ועיצוב עטיפה - אולג מורוזוב
צילום רפרנס - דניאל גנטל

ביום א' 12 לינואר 2014  בשעה 21:30 היא תשיק את האלבום בתיאטרון תמונע.