דצמבר 2010, החיפוש המתיש אחרי חניה ברחובות ת"א ביום חמישי בערב הזכיר לי את הימים שבהם הייתי "רודף ארנבות" בחולצה משובצת
בכניסה לבניין פגשתי את שמוליק אחרי 5 דקות של שכנוע שיש דבר כזה הופעה ביתית, בלונדינית אחת שהנהנה בראשה לסמן לו שאני צודק ולחיצה קצרה על כפתור האיטרקום, מצאנו את עצמנו בסלון ביתו של אורן ברזילי גיטרסיט וסולן מופע הארנבות של דוקטור קספר.
כבר מספר חודשים הוא מארח קבוצות של אנשים בביתו וחושף באמצעות מוסיקה ומונולוגים מהולים בנגיעות של עצב והומור את חווית ההחלמה והשיקום אותם עבר בעקבות שיתוק פתאומי שתקף אותו ביום בהיר אחד,
אותו היום בו גילה כי "גברת המזל שעמדה לצידו הפנתה לו את גבה והאלוהים שאליו הוא נהג להתפלל כבר לא מקשיב לתפילותיו".
סיפורים על סופות של אושר רוויות אלכוהול ומבחן נהיגה אחד, תיאורי הנפילות מהסופות האלה כל הדרך למטה תוך מפגשים עם שדים של עצב ושילוב כל אלה עם קטעי מוסיקה המתנגנים על גיטרה אקוסטית, קטעים מוקלטים ברקע לצד כוננית מלאה בדיסקים וציורי ילדים, הופכים את ההופעה הזו ליוצאת דופן ומיוחדת בדרך משלה.
והצליח ליצור מכל הכאב הזה יצירת מופת עטופה בספרון מלא בטקסטים שמשלימים את החוויה וספק אם בשנים הקרובות נראה דיסק מושקע כל כך.
