כשמאיה ג'ולי נכנסה ל FULL TRUNK היא יצאה משם נרגשת.

קראו להם ניסמן טריו אבל היום הם FULL TRUNK - בגאז' (תא מטען)

כשראיתי את הסטטוס של מאיה ג'ולי (צלמת מוכשרת וחולת מוסיקה כמוני) אחרי שחזרה מההופעה שלהם לא יכולתי להישאר אדיש חוויה שכזו אסור שתיעלם בדפי הפייסבוק וגם "ס'אמק איך פספסתי את זה !?!".

"מה שקרה לי הלילה, הייתה ההפתעה הכי טובה מזה הרבה זמן.
לאלו מכם שמכירים אותי, יודעים כי אני חורשת את מועדוני המוזיקה בעיר ומחוצה לה בתדירות שלא תבייש כל חובב מוזיקה באשר הוא.
אין דבר כזה הופעה שהיא לא טובה בעיניי. אני נהנת מהכל. גם אם ההרכב ביום לא טוב, גם אם התאורה לא מחמיאה וגם אם הסאונד נפל, יש משהו ביציאה מהבית במיוחד בשביל לשמוע מוזיקה חיה, שתמיד משאיר אותי בסף ריגוש גבוה.
והרגע הזה שמתנתקים ממה שקורה על הבמה, מסתכלים סביב, וקולטים את הפרצופים של כולם ואת הרגל הרוקעת מחוברים לאותה חוויה, בין אם היא אינטימית ובין אם היא המונית.
לנצח אצא מהופעות עם ניצוץ בזווית העין ורעד בידיים.
אבל הלילה, כל מילה שאבחר לתאר את הקסם שהתרחש באנדרגראונד של Muddy Waters Bar, לא תהיה מספיק גדולה או מדוייקת.
אז אולי אבחר במילים כמו #זבליםבניזונותחארותמזדיינים שהעיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים.
לא היה זכר לתל אביב 2013 בשום מצב.
הם לכלכו עם הגיטרה, דממו על הבס ושברו את התופים.
הכישרון שלהם על הכלים, הוא קטן ליד האנרגיות שלהם על הבמה. החיבור שלהם לא פחות ממושלם.
הרגשתי איך כל הקנאה שחשבתי שאין בי - מקבלת חיים.לתופף על הקירות, לנגן על הבס באוויר, ולפרוט על מיתרי הגיטרה כאילו היו חלק מהגוף, פשוט עושה חשק לזנוח את כל מה שהשקעתי בו אי פעם ולהידחף להם להרכב. רק לעמוד איתם על הבמה ולהרגיש חלק מהגרוב המחרב הזה.
ואכן, עלו בתורם שלושה גיטריסטים שהלהקה ארחה, שנדבקו בקסם.
קיללתי מלא בלב. קללות של אהבה.
רציתי רק שהזמן יעצור. שימשיכו לנגן לי עד עלות השחר.
יכולתי להקשיב להם לנצח.
אבל זה נגמר באיזשהו שלב. ולא הייתי עצובה. כי המוזיקה נשארה בי.
וקלטתי, שאני לא זוכרת מתי פעם אחרונה נהנתי ככה מהופעה. ככה. ככה.
לא משנה כמה אמנים "משופשפים" ראיתי, וכמה שילמתי על הופעות נדירות (שכבודם במקומם) שהגיעו במיוחד מחו"ל. - הייתי משלמת כפול, כדי לשחזר לילה כזה.
אז לאוהבי הבלוז, וגם לשונאי.
רגע של רצינות:
בפברואר תתקיים הופעת השקה לאלבום של Full Trunk.
וכדי שלא תפספסו אותה שוב.
כדאי שתעקבו אחרי החבר'ה האלה. 
יש גם כזה:

אבל החמצן האמיתי הוא רק בלחלוק אותו יחד איתם ברגע הכל כך חי הזה.

אני בהיי.

הילי בוימל - עולם רחוק

                            צילום: עדי עובדיה
היא כותבת אחרת, שונה - כמו פעם ואופן הכתיבה שלה מושפע ממשוררים, קשה למצוא היום אמנים שכותבים את הטקסטים שלהם בלי רצון להיות קליט וישיר כדי שיאהבו אותך אלא לכתוב דרך מי שאתה באמת.

היא בכלל פיזיקאית, ופרט לעובדה שהיא מנגת בשני הרכבים נוספים היא מלווה אמנים אחרים ואחרי תקופה ארוכה ועבודה ממושכת בחודש יוני האחרון היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, אז מה הפלא  שהרצועה שפותחת את האלבום מדברת על כך שאין לה פנאי

"אין לי פנאי למחשבה עד מתי
אין לי פנאי אם לא אתה
אז אולי...
מי אתה
כלום לא אדע מה מאחורי
לא אדע אם נשמתי צפה בנבכי...
הו תן לי רק דקה נוספת בשתיקה
תעתועי התוך היכו נפשי ברוך
זה מכבר שאני כאן
חום לבך היכן
התשמע ניצן קולי טיפס בציר הזמן

ורצועה נוספת בשם "מחול המציאות".  

אוהב אמנים שמשקיעים בעטיפת האלבום שלהם. 

את עטיפת האלבום עיצבה מיכל פוקס בהשראת  שמו "עולם רחוק", אתה יכול לצלול (תרתי משמע)  אל תוך העטיפה ובכל פעם מחדש לגלות פרטים נוספים שלא הבחנת בהם קודם, הן אף לקחו את העיטפה שלב אחד קדימה וביחד עם אורי אלפסי הפכו את האובייקטים שבעטיפת האלבום לסרטון אנימציה בקליפ הסינגל הראשון שהתפרסם מתוכו "אם תקרא" שגם הוא השפיע על עיצוב העטיפה.

זו אחת מהרצועות הנעימות והיפות באלבום, מעין קריאה שקטה לעזרה מתוך מצב של עצבות  ושוב גם כאן הטקסט נפלא 

ויש גם וואלס
ברצועה החמישית באלבום סיפור על מפגש ליילי, פתאומי  וקצר מעין תזכורת למערכת יחסים זוגית עם מקצב שגורם לך לחייך.

 "לילה שהזכיר לי איך זה לא לישון לבד
איך שהקפה (קצת) פחות מר בשניים
לילה שהזכיר לי איך זה לא להיות לבד

ואולי היה זה רק חלום
שנמס בקצות אור היום
האמנם - חלום שהניץ גרגר סוכר בספל הקיץ"


ואז מגיעה הרצועה שמפתיעה ותופסת אותך
כשאתה מקבל לידיים אלבום חדש אתה משער מה אתה הולך לשמוע כי נחשפת לצלילים של אותו המוסיקאי ברשת.
פרט לשני שירים כל הטקסטים באלבום נכתבו על ידה, אמנם הפעם ברצועה  שסוגרת את האלבום הטקסט הוא של אגי משעול אבל המשחק שם עם הגיטרות השירה ובמיוחד עם הבס(טל מרקוס מפליא לעשות ) פשטות ויופי שגרמו לרצועה הזו להתנגן ברכב שלי בלופ בנסיעת לילה ארוכה אחת.

היא פיזיקאית עם נשמה של משורר הטקסטים המיוחדים שלה בשילוב הלחנים וההפקה המוסיקלית של אבי לייבוביץ' (שבהחלט מרגישים את  מגע היד שלו באלבום) מתחברים לנוסחא שהיא חיברה והמובילה לאלבום עם גרוב רוק ג'אזי מיוחד, אלבום שבכול פעם שתסתכל על העטיפה שלו או תקשיב לשירים שבו תגלה צליל או דבר נוסף שלא שמת לב אליו קודם.

רונן גרין - פאזל, אלבום הבכורה

היא יושבת שם מאחור על הכיסא מביטה לצדדים ומחייכת, אתה יכול לקרוא את המבט הסקרן שלה בעיניים במהלך הנסיעה,הנוף ברקע משתנה פעם עירוני ופעם כפרי ועדיין, היא מחייכת צוחקת מביטה ברחובות המתחלפים, ב 02:04 ע"פ שעון הקליפ היא שולפת מפוחית ומנגנת תוך כדי הנסיעה,בדיוק אז התאהבתי בשיר ובקליפ וחיפשתי את שאר השירים שלו.

החיים הם כמו פאזל הוא אומר בשיר הנושא , בהתחלה אתה בונה מסגרת אחר כך לאט לאט אתה מצרף ומשלים את החלקים, לפעמים כשאתה נתקע, כל מה שאתה צריך זה קצת מזל ואם תתאזר בסבלנות - בסוף כל החלקים יתחברו לתמונה אחת שלמה.
 וכמו מקשיב לעצה של עצמו הוא התבשל עם המוסיקה שלו לאורך השנים וכשתמר אייזנמן לצידו מפיקה את האלבום ואחראית  גם על גיטרות  ושירה בחלק מהשירים, התהליך הארוך והממושך בסופו של דבר השתלם.    
כי כשכולם עושים אינדי,מנגנים פולק ומושפעים מ"רדיו הד" גרין יוצא עם אלבום שונה, קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז שמחזיר אותך לגרייס-לנד של פול סיימון, bill callahan ו José González ואפילו ל black bird של הביטלס במחווה ברצועה הרביעית .

כשקיבלתי לידי את גרסת הה"הארד קופי" של האלבום לא הופתעתי כשראיתי את רמת ההשקעה והמחשבה בעיצוב בדיוק כמו שהוא השקיע בשני הקליפים של הסינגלים אותם שחרר לרשת, בשניהם מככבת בתו תמר, אחרי שתראו את talk about god תצטרפו גם אתם לדעה שלי שמגיע לו צל"ש על חינוך מוסיקלי משובח לגיל הרך.

אבל גם כשהפאזל בסופו של דבר מסתיים התמונה הכוללת  לא בהכרח תהיה "מושלמת ויפה" זה אלבום עם אמירה.
ב Roof top blues  הוא מביע את דעתו על ההתנהלות של ההוא שם שיושב בראש הפרמידה לאחר שנבחר ומסתכל למטה ורואה את האנשים כטיפות, אבל אם כל הטיפות יתחברו ביחד לנהר, הן מסגלות להגיע גם לראש הגג.

There's a man who sits there
Up on the roof top
He looks down at everybody like we are just a little drop
He will get very worried soon
Because many drops can make up a river
I just hope the water, I say, rises right up to the roof top

בדרכו שלו לצד צלילי המפוחית גיטרה כשהוא מביט לאחור במרחק השנים  על שירותו הצבאי הוא לא חוסך גם  עם הקרירות בהחלטות שקיבלו מפקדיו ב Pain &Fear

I carried on my shoulders a gun for three years
A systematic way to teach me all the fears
They said don’t trust yourself because we know what's right
And so what, so what if a friend of yours dies tonight

אלבום קונספט - הפרופגנדה הפרטית שלו, מחאה מוסיקלית שקטה ונעימה לא צורחת אנטי ממסד אבל גם לא חוסכת את הביקורת הנוקבת והקשה. 

ויש גם שני שירי אהבה, לא קיצ'יים, בלוזיים עם טקסט קצר בכל פעם כמו מנטרה שחוזרת על עצמה והמילים שלו מעבירות בשיא הפשטות אבל בעוצמה את הרגשות והתחושה כשאחד מהם סוגר את האלבום ברצועה אחת רכה.

מופרע קשב, שונא פאזלים(אותי זה לא מרגיע זה מעצבן) אבל הנה יוצא דופן,קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז משובח שמלווה אותי כבר שבוע רצוף לאורך הנהיגה והופך אותה לרגועה.