צילום : יובל טבול
את המוסיקה של סער ליבן (מבטאים את זה LIVEN) הכרתי כששמעתי בפעם הראשונה את "סירת נייר" ביצוע שלה למילים שכתב רוני סומק, חיפוש בטיוב אחרי המוסיקה שלה הוביל אותי לביצועים שלה לשירים של ג'ניס ג'ופלין, אם לא הייתי רואה במו עיני את כותרת הלינק ומבחין בניואנסים הקטנים הייתי יכול להשבע שמדובר במקור, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר.
ינואר 2014 - בדרך כלל בהופעות חורף קצת קריר בלבונטין וכאחד שמעדיף קור על פני חום כשנכנסתי פנימה חטפתי גל חום וחייכתי ,חם כי המקום מלא עד אפס מקום.
היא עולה לבמה ומיד בלי הקדמה מתחילה את ההופעה עם "עזה תל אביב" הסינגל ש"לשמו התכנסנו" והוא גם שיר הנושא של האלבום.
היא מתארת בטקסט מינימלי תחושות של חיים שלמים בפריפריה מדברית בעיר הכי חמה מלאי געגועים לעיר הכי קרה.
בדרך חזרה הגוף שלי בוער
עוצרת לתדלק, תמיד בסוף חסר
והכביש הזה ארוך, אף פעם לא נגמר
גורדי שחקים וחלומות, הופכים לחול מדבר
ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה אני בוכה דמעות של נגב מערבי.
היא מבצעת את "עוד חורף אחד" (מילים: מיכל הופמן) ומיד אחריו היא מתחילה בהתרגשות לספר על השיר הבא.
- "בשבוע שעבר היתה מחווה לזכרו של בלחסן לצערי לא יכולתי להגיע לשם וזו, המחווה הפרטית שלי אליו ומתחילה לשיר את "דשא" בסיומו היא מספרת על החברות ביניהם,ואיך לפני מספר חודשים הוא נתן לה דף המכיל טקסט במיוחד בשבילה וביקש ממנה להלחין אותו "אני סומך עלייך" אמר.
"רק מלחשוב על להלחין טקסט שלו.." וכאן נכנס קובי יהב לתמונה, ההכרות שלהם התחילה עוד לפני עידן הפייסבוק בימים בהם יוצרים העלו את החומרים שלהם לאתר "במה חדשה", ביחד הם הלחינו את השיר, היום הוא כבר הפך להיות המפיק של האלבום ובנוסף הם עובדים על אי.פי באנגלית.
היא מפרגנת לו במילים חמות ובנוסף היא צוחקת ומספרת שעצם העובדה שהוא פסיכולוג במקצועו זה כמו לתפוס 2 ציפורים במכה "היום בחזרות הוא מטפל בכל הלהקה".
כלי נחושת ב1980
השיר החמישי "1980" מתחיל במקצב תופים דרמטי קבוע, את הבית הראשון היא שרה כשהתופים ברקע בלבד ורק בהמשך יצטרפו שאר הנגנים, בשמיעה נוספת כשאתה מקשיב לטקסט שבפזמון,מתוך המילים חשיבות העיבוד הזה וכניסת התופים היא כמו הכרחית ושוב בטקסט מינימליסטי היא מספרת סיפור חיים.
סבתא היתה מבריקה את כלי הנחושת, בשני חצאים צהובים צהובים של לימון
ובלילה הייתי חומקת אליה בחושך, היא תמיד נרדמה בישיבה לבד בסלון
רחוב הראשונים, דירה יד שניה, חברת עמיגור, חוזה לשנה, במטבח הקטן סירים על סירים,
הייתי נעלמת כשבאו השכנים, נכנסת למיטה עם נעליים ובגדים, עושה את עצמי ישנה, בסוף גם נרדמת, חולמת
איך...
ריח של שיבא ונענע התפשט עם הבוקר, וסבא היה חוזר מהים עם דגים,
אף אחד לא שלח אותי לבית ספר, אז הייתי הולכת ל "ז'ק- מלך הממתקים"
בוקר אחד פתאום נכנסה איזו גברת, וסבתא עמדה בפינה וסידרה לי בגדים בתוך תיק
ראיתי איך שהיא מכניסה גם את כלי הנחושת, ושקית אדומה מקטיפה מלאה בשקדים...
בבית הילדים נתנו לי פיג'מה עם הדפס של סוסים, את כלי הנחושת מעולם לא ראיתי, גם לא את שקית השקדים
"הכי מוזר שידעתי מה ארצה אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכול"
"שלא ידעתי" ויזל הגיטריסט ממהר לתקן אותה, "אבל אני ידעתי" היא משיבה לו בחיוך פגשתי אחד כזה והוא כאן, עמיר לב..
רק הוא וגיטרה אקוסטית, בדיוק כמו שהוא אוהב.
"סער היא אדם מיוחד ומרגש הוא אומר" שניה לפני שהוא יורד מהבמה
והחיבור ביניהם בהקשר המוסיקלי מתבקש, ליבן בדיוק כמוהו בטקסט מנימליסטי עם הלחנים המיוחדים שלה יכולה לספר סיפור שלם ובשילוב עם הצלילים אתה מקבל בדיוק את אותן התחושות והרגשות שמתחוללים בתוכה כשכתבה את המילים.
כשהם חוזרים אל הבמה היא מספרת על האי.פי באנגלית שבדרך, מי שהיה בהופעות של ההרכב שלה SOUND & COMFORT (הרכב שמבצע מופע מחווה לג'ופלין) ברור לו שאי.פי באנגלית פשוט מתבקש ואולי אף חובה, הם מבצעים 3 שירים מתוכו TALK TO MY STOMACH, DEAD WORLD, HOTEL GUY
שבמהלכם אתה מבין עד כמה היכולות הווקליות שלה מגוונות.
ובהקשבה חוזרת לחומרים שלה בעברית המסקנה המתבקשת היא שאין ספק שהיא הגרסה או התשובה הנשית המקומית לעמיר.
