דפים

יום חמישי, 6 במרץ 2014

Full Trunk אלבום ומופע השקה בבארבי


הם חרשו את הארץ עוד כשקראו להם "ניסמן טריו", הגיעו לכל מקום אפשרי והופיעו בפני כל מי שרק רצה לשמוע.
בדרך כלל כשהרכב נושא את  שם הסולן, לרוב מתבצע שינוי נגנים בתדירות וכאן מי שמכיר ידע שהכימיה בין שלושתם פשוט דורשת שם של הרכב, כך שהחלפת השם ל full trunk לא רק שלא הפתיעה אלא פשוט הייתה מתבקשת.

כשמאיה ג'ולי היתה בהופעה שלהם בנובמבר האחרון היא יצאה משם נרגשת, "החיבור שלהם לא פחות ממושלם"  היא אמרה אז "הם העיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים."


"את אומרת שפירות זה לא מניב, אומר לך מותק זה מקצוע לא תחביב"
והוא מתכוון לכל מילה, כשהוא מספר על "עכשיו זה כבר לא משנה" (הקהל קורא לו גם חרטות) הוא אומר:
"יש אנשים שמסתכלים אחורה בגיל 50 ומצטערים על חלק מהדברים שהם עשו או לא עשו, ואני לא שואף להיות כזה.
בגלל זה אני עושה מוסיקה אמנם אין בזה כסף אבל אני לפחות אמות עם חיוך"
"בדרכים" הוא מספר על הדרך והמרדף אחרי החלום והוא יודע שהוא צריך גם להזהר כי "הנהר הזה סוחף אותך מהר"



לכל אחד יש את הכדור שלו ("כדורים") וניסמן כמו שארז אלגרבלי יעד עליו "רק הבלוז שלו יכול", גם את  ה ADHD שלו שגרם ל- א' להתפלק במילה "דואך" בעטיפה של האלבום הוא מצליח לנצח איתו.

מערכות יחסים לעומת זאת.. כמו ב"אומר לך מותק"  ב"חבל שאת ככה" הנושא כבר הופך למורכב יותר, כשהוא  התנגן ברכב הדבר היחיד שהיה לאשתי להגיד כשהיא שמעה את המילה האחרונה היה " יייווואווואואווווווו !!!".

פברואר 2014 - בארבי.
לא קל למלא את הבארבי, גם לא במופע השקה, הם נכנסים לבמה ומנגנים intro אינסטרומנטלי כשהם מסיימים אותו הם מביטים על הקהל נרגשים, המקום מלא עד אפס מקום כולל 2 הגלריות ובכדי לא להיסחף בגל הרגשות הם מיד מתחילים לנגן את "אומר לך מותק".

בשיר השלישי איתי פרל שכבר שנים עושה כאן בלוז בעברית נכנס עם גיטרה אל הבמה והוא יודע את העבודה, כשהם יגנו ביחד את "אזרח סוג ז'"  ו"דרכים", הגיטרות של שניהם כמו שמחות, מקבלות חיים משל עצמן ומתחילות לדבר אחת עם השניה כשעופר ווינר עם הבס מצטרף לחגיגה.
כשדיאנה גולבי עולה אל הבמה עם הקול המחוספס מידניינטיז שלה הם מבצעים קאבר משובח ל Mad about you של הוברפוניק , תענוג  שמתחיל לאט ומסתיים בסולו הגיטרה של יונתן חורב והקלידים של רון בקל כשהקולות של שניהם מגיעים לשיאים משותפים בשילוב עם הדיסטורשן.
וכש Lucille עולים ומצטרפים אל הבמה, זו כבר חגיגה גם עם כלי נשיפה.



"בגשם על ביתי" ויינר ישאר בלי הבס ויבצע קולות רקע ושירה, יותם המתופף שעלה לנגן עם אצבע שבורה יבצע את "העוצמה שיש בשקט" כשניסמן וויינר מפרגנים לו על הבמה - כימיה ופרגון לא מובנים מאליהם.

הדרן
כשהם חוזרים אל הבמה הם אומרים תודה לכל מי שליווה אותם ניסמן נרגש מספר שאת השיר שיסיים את ההופעה הוא כתב בעקבות אובדן חבר קרוב שנהרג.
ומי שאיבד אחד כזה, לפחות פעם בשבוע מושיט את הטלפון לנייד באינסטינקט בכדי לחייג אם לעדכן במשהו מיוחד או סתם לשם שיחה רגילה, ואז באמצע הדרך לנייד היד נשארת באוויר או נשמטת מטה כי שוב החוסר חוזר לתודעה.
השיר הזה מתאר בדיוק את התחושה, מאז ששמעתי אותו בפעם הראשונה אני פותח איתו את הבוקר בכל יום בנסיעה ברכב עם הקפה.
אחת לכמה שנים מגיע שיר כזה, מיוחד, ואתה יודע שילך איתך עד יומך האחרון כי הוא גורם ללב שלך להתכווץ.



יום ראשון, 2 במרץ 2014

בוצר - הפרעות.קשב.ריכוז

צילום: אוהד רומנו

הוא יוצא יחידה קרבית, ג'ינג'י אב ל-6 ילדים והוא הוציא השנה את אלבום הבכורה,
לא, הוא לא השולי רנד הבא או היונתן רזאל, אין כאן הטפה לדת או "שירי תפילה וכוונה", כשהקשבתי לאלבום שלו  לקח לי כמה ימים לעכל אותו, זה אלבום עם תובנות  מאבקים פנימיים והשקפת עולם עמוקה רוויית קונפליקטים ומסקנות בסופן.

כשנסעתי למילואים אספתי 2 חברים בדרך כל אחד גר בעיר אחרת עם אורך חיים שונה לחלוטין, האחד דתי מסורתי והשני חילוני עם שיער ארוך וגיטרה על הגב, כשהעברתי את הרדיו מ 88 והדיסק שלו התחיל להתנגן, הם שניהם זיהו מיד במי מדובר, התפלאתי.

הפרעות.קשב.ריכוז - אלבום עם שם מיוחד.
"ההפרעות שלנו הם מה שמייחד אותנו מכל אדם אחר זה הכח שלנו, דרך ההפרעות יגיע הקשב והריכוז המדויקים והנכונים בלי להדחיק, להקשיב להן כי שם האוצרות והמתנות שלנו שמייחדות כל אחד" הוא אומר לי בשיחת טלפון.
לבטל את ההישגיות "פשוט להיות".


שיחת הטלפון מתארכת, בעקבות הטקסטים שלו באלבום אנחנו ממשיכים לדבר על מהות החיים והמעברים בין העולם הדתי והחילוני והמאבקים  שבדרך, אני מרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים למרות שרשמית אף פעם לא נפגשנו.

"אני לא חרדי, אני אנושי" הוא אומר לי 
-" רגע, אבל אתה לבוש ככה, זו החזות שלך כשאתה עולה לבמה וגם הרושם הראשוני במפגש אקראי ברחוב" 

"צריך לשבור קונספטים יש התרחשות שקוראת בדור הזה צריך להתנער מהשתייכות, ליהדות יש הרבה מה לתת בעולם אבל הדרך האנושית, היא שייכת לכולם - וזה הדור שאנחנו נמצאים בו דומים ושונים בכל כך הרבה מקומות, אנחנו צריכים להתאחד ולצעוק ביחד "(ואנחנו נחזור לצעקה הזו בהמשך)


כַּמָּה, כַּמָּה זְמַן
נְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, נֵאָחֵז בֶּעָבָר
כַּמָּה זְמַן נִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם
שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד הֲלוֹם.





ב"נלחם ברוח" הוא מתאר את המאבק הפנימי והאישי 

"נלחם ברוח
שמעיפה אותי רחוק מעצמי
נלחם בטוח שהמלחמה הזאת תשאיר אותי אמתי

והרוח מפתה אותי מבחוץ ומבפנים
היא מראה לי את עצמי בדמות של זרים
אני יודע שהמלחמה הזאת היא מלחמה על חיי
רק תגיד לי שאתה איתי אלוקיי" 

מיד ברצועה שלאחריה "סכין ויזואלית" הוא כבר מתאר את רגע ההכרעה,  אותה הנקודה בה הוא מחליט ללכת עם האמת שלו הלאה שבעקבותיה הוא הוציא ספר שירה ב100 עותקים ושחולקו לאנשים הקרובים אליו בלבד. 

ציון - הרצועה האמצעית באלבום, לא שאלתי אם המיקום שלה כרצועה השישית מכוון אבל היא נמצאת בדיוק במרכז האלבום מבחינת המיקום, זה השיר היחיד איכשהו כן מדבר על כמיהה ודת אבל כזו שכל יהודי בהוויה שלו צמא לה ויש לרצועה הזו גם קליפ מיוחד ומושקע.





הופעת ההשקה בבארבי 
הגעתי באיחור, "גדג' כבר היה ?" שאלתי
-"כן, עשו לנו צמרמורת. " את אותה התשובה קיבלתי משני אנשים שונים בקצוות השונים של הבארבי.
המקום מלא,רוב הקהל חובש כיפות סרוגות ועשרים חילונים בערך, בשניות הראשונות אתה כבר נכנס לאווירה.

הוא מחשיב את האלבום כאלבום להקה, הרכב הנגנים שאיתו על הבמה הוא חלק בלתי נפרד מהאלבום והיצירה מבחינתו

כשהם חוזרים להדרן סיני תור מתחיל לשיר את "ממקומך מלכינו" של קרליבך כשהעוצמות שלו מתגברות לאט לאט

בסיומו, האורות בבארבי כבים, חושך מוחלט וכולם צועקים ביחד עם הקהל צעקה אחת ארוכה !! צעקתי איתם, אלה היו שניות של קתרזיס שמיד אחריהן התחיל להתנגן "כמו משחק" בשיא העוצמה.


ואז בדיוק באותו הרגע  אתה מבין שאתה עובר חוויה רוחנית בדיסטורשן.


יום שבת, 1 במרץ 2014

אושיק ניזרי - איש של חורף


כשמוסיקאי  שאני אוהב מוציא סינגל חדש אני שמח וכשמדובר בחבר ילדות אז במיוחד.
גדלנו ביחד, הוא התחיל עם תופים עוד לפני שהדור שלנו חשב על גיטרה, כשאנחנו תפסנו חוברות ותרגלנו אקורדים הוא פשוט תפס את הגיטרה והתחיל לנגן משמיעה, כשרון שכזה.
במשך השנים הוא ניגן בעשרות הרכבים, השתתף בהפקות אלבומים של יוצרים אחרים והופיע בפסטיבלים עם הרכבים שונים כמתופף, גיטריסט וסולן.  
אחרי שהוא הוציא את "יאללה" עם הטקסט ההומוריסטי הוא שבר את הרגל ואני כמו חבר טוב - ישר התחלתי לצחוק עליו.
מאז הצקתי עם שאלות כמו  "מה קורה ? " "נו יש חדש ?"  לפני מספר חודשים הוא שחרר סינגל שני אחרי תקופה ארוכה בשם "אשר" והשבוע עלה לאוויר
"איש של חורף"

אז הנה, יצאה השמש ואחרי כל השנים בהם שיחקנו כדורגל, נשארנו בחוץ גם אחרי שהיא שקעה, ספרנו  את הימים לקיץ ולים
- מסתבר שהוא "
איש של חורף" בכלל. 


לא משאיר כתמים, לא משאיר סימן.
יושב בצל, לא זז.
לא מספיק מבין, לא מספיק מובן.

לא מזיז הרים, לא מזיז בכלל.
יושב כבד, לא קל.
לא מספיק מרגיש, לא מספיק מורגש.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר הצלחה כמו כולם.
מחכה, מחכה, בינתיים אני שר.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.

אז יצאתי לחפש, בעיר, בכפר.
על הדרך הראשית, בדרכי עפר.
אנ'לא מספיק מכיר, לא מספיק מוכר.

אני רוצה להבין את העולם.
לשדר עסקים כרגיל, כמו כולם.
מנסה ומנסה, בינתיים אני כאן.

הנה יצאה השמש, מבעד לעננים.
הייתי איש של חורף, יותר מדי שנים.
הנה נפתחת דלת, האוויר מלטף לי את הפנים.
מרגיש לי חם בלב, יוצא לסיבוב בעיר.
עוד רגע אני זז, רגל על הגז.