החלטתי שאני רוצה להוציא את השיר החוצה כסינגל ראשון. ומרגע שהחלטתי, היה לי ברור שאני רוצה לצלם לו קליפ. פה נכנס לתמונה זיו שדה. שקיבל לידיו ברוכות הכישרון משימה לא פשוטה כלל. איך מתרגמים שיר של ביאליק למשהו ויזואלי? אז אחרי שישבנו, ניתחנו וגיבשנו קונספט, הנה התוצאה. הקליפ כולו צולם בטייק אחד. ללא אפשרות לתקן או לערוך. הכי אמיתי שיכול להיות.
בשלושת החודשים שלאחר מכן, יצאו שני סינגלים נוספים מהאלבום "עכשיו זה טוב" ו"באותו הבית" ובמרץ יצא אלבום הבכורה שכולל עשרה שירים. אלבום שעבדתי עליו במשך תקופה ארוכה בה גיבשתי חומרים, אספתי שירים, סיפורים, חוויות ובעיקר חשבתי מה אני רוצה להגיד ואיך.
לרגל יציאת האלבום התכוננתי לחגיגת יום ההולדת שלו – מופע השקה. לקראת המופע הרמתי טלפון לקובי אוז והצעתי לארח אותו, לשמחתי הוא נענה בחיוב וזו הייתה חוויה מיוחדת ומרגשת מאוד עבורי. אין שום דבר שמשתווה לאדרנלין המשוגע שמתלווה להופעות. אני מכורה להרגשה הזו. למגע עם הקהל, לדו שיח איתו. שרנו את "כלוב של זהב" דואט יפהפה שכתב והלחין קובי ושר עם מירי מסיקה במקור.
מעט לאחר יציאת האלבום. עברתי לגור בתל אביב. ואז התחיל סחרור שלם ובלבול גדול. קרו כל כך הרבה דברים נפלאים, המוזיקה שלי שעבדתי עליה במשך המון זמן יצאה לעולם ופתאום צצה לה גם ריקנות מאוד גדולה, בדידות, מחשבות על העתיד ומחסום כתיבה. ימים ולילות מלאים בחרדות שמא המחסום לא ישבר. התחילה תקופה של חיפוש גדול שעדיין לא נגמר וכנראה גם לעולם לא יגמר. בעיצומו של חוסר הוודאות חשתי צורך במשהו יציב שייתן לי השראה וכלים נוספים: נרשמתי ללימודי תואר ראשון במוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך וחיכיתי לתחילת שנת הלימודים. תוך חודש נפרץ הסכר וחודשים של תהפוכות מוזיקליים הפכו להמון שירים חדשים שאני מקווה להקליט ולתעד בקרוב. שירים מאוד שונים מהדברים שכתבתי עד היום, וזה מסקרן אותי לצפות ביצירה משתנה בתהליך שתמיד יהיה עבורי חידה. בעיני, המעניין הוא אמן שעבר כברת דרך כדי להשיג את המטרה שלו. את האמנות שלו. התגלגל, נפל, התלכלך, בדק, התחבט, שאל, התלבט והגיע עם יצירה שמשקפת אותו, את חייו את האמנות שלו ואת החיפוש שלו. החיפוש לעולם לא נפסק הוא חלק מהדרך ומהתהליך.
השנה, מצאתי את עצמי מתמודדת בסיטואציות חדשות ומסקרנות על בסיס כמעט יום יומי, גיליתי שאני אמיצה מאוד ונהנית להתעמת עם הפחדים הכי גדולים שלי. שבוע שעבר איבדתי את סבתי, שהלכה לעולמה בגיל 92, אישה מיוחדת חזקה ודומיננטית. למדתי לנצור את הדברים הפשוטים, המשפחה והחברים הקרובים. גיליתי שלמרות רכבת ההרים הרגשית בשנה האחרונה אני דווקא חזקה מאוד ונמצאת במקום מאוד שפוי ויציב.
אני בוחרת לסיים עם ציטוט מהשיר האהוב עלי בכל הזמנים:
"Well I'm on my way.
I don't know where I'm going
I'm on my way, I'm taking my time
But I don't know where"
השנה אני מאחלת לעצמי ולכולם להמשיך את החיפוש, למצוא שלווה, להתעטף ביצירה, להתנהל מתוך תשוקה ואהבה. מלא אהבה. שמחירי האלכוהול ירדו, שהרוקנרול לעולם לא ימות, שחדי קרן יתחילו סוף סוף להתהלך בינינו וגם שלום עולמי לא יכול להזיק ;) שתהיה לנו שנה נהדרת. קדימה 2015 אני מוכנה.