ענת אסתר חיטמן - הטיפות של השמיים משמחות אותה בינתיים

היא הכי אוהבת את הגשם הראשון
זה "ששוטף תקופה אחת ומעביר אותי הלאה.
אני אוהבת את הריחות והאוויר בחוץ, ויותר מכל את ההשראה וההנאה
שיש בכתיבת שיר בחורף"
אז היא התיישבה וכתבה את "אוויר אחר".

אם ב2014 הסינגל הראשון שלה היה "הייתי מנסה"
היום , 3 שנים אחרי "חלומות גדולים" כבר לא מפחידים אותה" ב"אויר אחר"
היא הולכת כמו הגיבורים שלה - פרושיאנטה, ג'ק וואייט כשלצידה עודד דוידוב על ההפקה ומאור וויזל בחשמלית (שגם הצטרף לטריו שלה)

בקליפ עטוף בחברים ובסביבה הטבעית שלה. 

 שמספר אותה, אז ועכשיו.

שי משולם - מחזיק חזק במנגינה , סוף או התחלה

צילום : אילן ספירא (מעטיפת האלבום) 

סיפור מעורר השראה.

אדם שכנגד כל הסיכויים מחליט להגשים חלום ולהקליט אלבום.

במרוץ נגד הזמן ולפני שיאבד את קולו , האפשרות לשיר בפרט ולדבר בכלל.

אחרי שה"איש בלבן מדבר על הסוף" ומבשר לו כי חלה ב Als הוא מתחיל לעבור תהליך שלם ומבין שהוא רוצה להשאיר אחריו דבר בעל משמעות "להשאיר זכרון משפחתי" ו"לצעוק ולספר על עולם שונה כי זה חזק ממני !". 

האלבום נפתח ברצועה בשם "מקום גדול" במופע ההשקה הוא מספר כי נסע עם אחיו להדסה עין כרם לבדיקות וכי השיר מדבר בעצם על בתי החולים. 

"יש מקום גדול כמו עולם

  פתוח לא סגור אף פעם

  אנשים באים אנשים הולכים

  אנשים חסרי מזל

  חדשים קמים חדשים נופלים

  מסתובב לו הגלגל"...

בביצוע של קורין אלאל בהמשך , יופיע גם פזמון שמתאר כי "רק שם התובנה נופלת כמה נעים שאת אוהבת בין קר לחם".

את הרצועה השניה הוא מקדיש לבת שלו , במופע ההשקה הוא אומר שהילדים שלו מענקים לו הרבה כח , בראיון לערוץ 2 מספר כי נראה לו מצחיק להתווכח עם ילדיו אם כן "עוד צלחת קורנפלקס או לא" (הוא מלא בהומור במיוחד בבארבי) וכי הוא מדבר איתם על הכל גם על ה"כאב הבלתי נמנע" שמופיע בסוף הרצועה. 

"אין איש יודע" 

הוא מעניק ברצועה הזו הצצה לתסכול "בכל מקום, יש קוסמים כמו חול" וכי "לתקן אדם, רק אדם בעצמו יכול" והתיקון שהוא עובר עם עצמו לאורך כל הדרך, כשהאגו נעלם וכאן גם מגיעה התודה הראשונה לכרמית , האישה שלצידו.

"אם את לא איתי אני כבר מת מזמן"  

 "למטבע שני צדדים" - 

שי , הוא מעביר אותי שיעור חשוב , קצת אחרי גיל 40 אני פוגש באלבום בתקופה של שינויים בחיי , ברמה האישית והמקצועית והוא נותן לי נקודת מבט חדשה , היא תמיד היתה מונחת שם , אבל הוא סוף סוף ניסח לי את זה הכי נכון 

"כי למטבע שני צדדים

 הטוב והרע מתערבבים

 כי אם רע , ביחס למה ?"  ושאת הטוב , רואים בחשכה. 

הרצועה הזו מופיעה פעמיים באלבום, את הביצוע הראשון של שי ,שי משה ורונית שחר אני שומע לרוב לבד ואת הביצוע הקופצני של אריאל זילבר , אני שר בכל בוקר עם הקטנטנים שלי ברכב בדרך לגן. 

"אני לא גיבור"  - "אנשים רואים אותי ברחוב עוצרים אותי וכשבאים לבקר כולם אומרים לי שאני גיבור , אבל אני בכלל לא כזה (הוא אומר בהשקה) 

הגיבורה האמיתית היא כרמית , אני אוהב אותך."

הקהל מריע לה ומוחא לה כפיים במשך 2 דקות רצופות והיא מסתתרת בתוך הקהל קרוב אל הבמה , מובכת , הרצועה באלבום מסתיימת במילים "זו את הגיבורה מן האור" והיא בהחלט כזו.

עם כל הקושי שבקונספט של האלבום הוא לא גורם לך לשקוע בעצבות. 

אבל רצועה אחת מתוכו "ציפור דרור" שמבצעת רונית שחר, גרמה לי לרגע לעצור בצד ולהזיל דמעה. 

ציפור דרור. 

למרות המרוץ כנגד הזמן האלבום מכיל 13 רצועות

קובי אפללו מתארח ב"קול זמיר" שולי רנד ב"ריקוד אחרון" שמדבר על זכרון של אמא (ושלושת האחים של שי שלצידו כל הזמן) , מרגנית שעיה מתארחת בטבע וקורין אלאל ואריאל זילבר בביצועים נוספים ל מקום ולמטבע. 

אביתר בנאי סוגר ביחד עם שי את האלבום. 

ונדמה שלכל אורכו שי משה מפיק האלבום התייחס אליו כאילו זה פרוייקט חייו, ולא התפשר לרגע - כבר 3 שבועות שהאלבום מתנגן לי בלופ ברכב ובכל פעם מחדש אני מגלה בו כלי או תזמור חדש שלא שמעתי לפני כן ועל זה מגיע לו שאפו. 

על במת הבארבי אפשר היה גם להבחין בחברות בינהם 

"אז איך הכרנו ?" 

- בטינדר היה לנו מאץ' (הקהל צוחק ביחד איתם) 

שי משה : "שי רוצה לספר לכם משהו" 

משולם : "מה לספר עכשיו ? יום רגיל" (הקהל צוחק שוב) 

והם מתחילים לשיר

גם במופע ההשקה , הכל היה מדוייק 

ביג באנד על הבמה, פרט להרכב הסטנדרטי היו גם 3 כלי נשיפה ו 3 כנרים 

וגם הסאונד באותו הערב, היה נקי תחושה של משהו מיוחד באוויר הייתי בעשרות הופעות בבארבי, באותו הערב היה משהו מיוחד בחלל הצלילים (לא מצליח להסביר את זה)

עם הכניסה לבארבי הקהל קיבל צמידים שלאורך כל ההופעה דלקו באחידות בצבעים שונים בכל רצועה שהתנגנה, אם באדום בכל פעם כשנשמע סאונד הלמות הלב בין השירים או בכחול בשיר "את יפה".  

הדרן - הנגנים יורדים מהבמה ומשולם, מנצל את המצב להגיד תודות נוספות ולשלב הומור "ראיתם מה זה, הם יורדים מהבמה ואני תקוע פה (צוחק) הרסתי להם את הכל" והקהל עומד על רגליו ולא מפסיק להריע לו. 

האלבום מסתיים ברצועה שהוא נושא "סוף או התחלה" 

מהחזקות שבאלבום. 

"כל היום אני יושב, לעצמי אני חושב

  מחזיק חזק במנגינה" 

ביצוע משותף של אביתר בנאי ביחד עם שי.  

הוא שובר שיאים, אם בהתמודדות עם המחלה או בהגשמת החלום, הוצאת אלבום ומופע ההשקה. 

"לפעמים כשאני מחבר את צרופי המקרים....אני מרגיש שהיצירה הזו היא נס גלוי" הוא יכתוב בדברי הפתיחה. 

בתחילת הערב תציע לקהל יו"ר עמותת ה Als 
 "קחו לעצמכם קצת משי".

ובכן משתמש בעצה שלה, מרגע שהאלבום נחת אצלי גם אני "מחזיק חזק במנגינה".

סוף או התחלה.

נוי רויטנברג - אוספת את הרסיסים ומחברת הכל לאלבום בכורה מרגש.

צילום עטיפה: סתיו רויטנברג , עיצוב:עמרי כהן

הכרתי את המוסיקה שלה לפני 3 שנים , כשנתקלתי במקרה בביצוע שלה ל "האחת שלי" של ישי לוי, במסגרת פלייליסט שערכתי בשם "Run for cover" לפורים וחיפשתי קאברים מקומיים יוצאי דופן.
היא שרה אותו כאישה לאישה ולוקחת אותו למקום אחר לחלוטין, ביצוע פשוט ומנימליסטי, בלי מניירות מיותרות ,שכבר בדקה הראשונה את מבין שהקאבר עולה על המקור 
שקראתי את סיפור היציאה  מהארון האמיץ שלה בגיל מאוד צעיר הכל התחבר לי.

רסיסים - הרצועה שפותחת את האלבום 
חושפת ברכות מלודית את הקושי אחרי פרידה ממערכת יחסים, שהכל כבר נגמר ונשארו מאחור רק רסיסים, במופע ההשקה היא תגלה, שהרצועה שבעצם לא היתה אמורה להיות באלבום, גילי אשכרי (בס) שכנעה אותה לכלול גם אותה ולבסוף הוא נושא את שמה.

"בואי נדבר" שלאחריה , בס תופים ומקצב של מרדף מגביר את הקצב ומתחבר בהלמות התופים וסולו הגיטרה בסופו, ללב הרודף שלה ברצועה הרביעית "הבחירות שלך" היא תספר שאת הבחירות עדיין קשה לה לבצע בהופעות.

ואז מגיעה הרצועה הרביעית,"הילד שלי"

ברמה האישית אם הייתי שומע אותה לפני 3 שנים הייתי בוכה כמו ילד.

הכמיהה הזו, היא חולמת על הילד שלה שחוזר "וכמה שהוא רוצה שיסתכלו עליו ככה, נקי ופשוט בדיוק כמו שהוא" ורויטנברג כמו בשורה האחרונה שבשיר יוצרת שמש שמייבשת את הדמעות וזורחת על הלב שלי שמתרגש, בכל פעם כשאני שומע אותו. 

ב"קחי אותי" היא תבקש מאהובתה שתיקח אותה למצוא נחמה שהרגש שוב יסחוף אותה למקום הנכון.

וב"אף פעם" היא גם יודעת לצעוק ולסגור חשבון עם דיסטורשנים שיושבים בדיוק במקום הנכון.

היא תסיים את החלק הראשון של השקת האלבום בביצוע משותף עם נופר תום "שמגדלת איתי את האלבום" לרצועה האחרונה "בוקר". 

וכשהיא תחזור אל הבמה היא תבצע את הגרסה שלה ל"נשקי אותי" של סיון שביט ושוב תיקח את הקהל לנקודת המבט של אישה שרה לאישה 

רק היא, גיטרה מפוחית ומלא אהבה. 

היא חושפת את עצמה באלבום הבכורה, האהבות האכזבות החלומות שלה בלי סימפולים התחכמויות אלקטרוניות או פולקיות.

גיטרות, בס תופים כמו שרוק צריך להיות.

ועם הרגישות שלה בטקסטים ובשירה זה בעצם בכלל לא משנה אם את אוהבת גבר או אישה כשנשבר לך הלב מאהבה הוא נשבר נקודה.

ורויטנברג מבלי שתרצה מוכיחה שזה בסדר לאהוב את מי שרק תרצה כל עוד אתה אוהב ונאהב בדיוק באותה המידה.