Singels beat #03

עציון מאיר  - כל יום שעובר 

הכרתי את המוסיקה שלו כששיתף פעולה עם מיטל מיכאלי, וגם היה חבר בהרכב "דברים בעלמא".
לפני חצי שנה בערך, שמעתי את הביצוע שלו ל"אגרת הרמב"ן" (הרמבןןןן לא הרמבם 😉)
יש לטקסט הזה כל כך הרבה לחנים וביצועים.
אבל התזמון ששמעתי אותו בנסיעת בוקר מוקדמת
גרם לי להבין שיש בלחן ובביצוע הזה, משהו שונה.
הטקסטים שלו לא עוסקים רק בדת
ב"לא לקנא" הוא מדבר על הרצון להצליח ולא להשבר גם אם אתה מליון פעם מוותר.
בסינגל החדש שמדבר על מערכות יחסים הוא כותב "בואי נאהב לאט ונסלח מהר" בכדי להזכיר לעצמו ש"כל רגע שעובר לא חוזר" ושכדאי לוותר על הימים של שתיקה אחרי כל מריבה.
ביצוע מעודן לא עמוס דרמה וזה בהחלט עושה את העבודה ,כמו בעצם הוא זה שלוקח את הצעד הראשון ועם השיר מבקש סליחה.
ב10/07 הוא משיק אלבום בתיאטרון תמונע.
- אגב אם מישהו מ"חתונה ממבט ראשון" קורא את זה, יש לכם שיר לפסקול של העונה הבאה.

הערב בתמונע, הוא יארח את מיטל מיכאלי ואליה גבאי.

ספיר וולך  - בלדה לצפרדע 

אחרי הסינגל  הקודם שלה בו ספרה כל דבר בר היגיון, וטענה שאין ציפורים בהרצל כשכולה מספרים ובלי חיבוק וקליפ , היא חוזרת בסינגל חדש
בלדה לצפרדע.
וגם פה היא אומרת שאין נסיך אמיתי , בלי אגדות ובלי אהבות וסיפורי קלישאה גדולים, כי הנסיך בסוף חוזר להיות צפרדע וכמו הציפורים בהרצל , גם סופו להעלם.
כשנפגשנו אחרי ההופעה של נעה סגל בלבונטין ודיברנו על מוסיקה והחיים ואיך הכל מתחבר ביחד
הבנתי שיש לה עוד הרבה תובנות חכמות בדרך, מחכה כבר לסינגל השלישי.

חמי רודנר - הילד בבועה

ב"אחד אלוהים" הוא צעק "ועכשיו הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמים" , והיום 2 עשורים אחרי, ב"וירוס יהומה" מסתבר שהם נפלו קרוב מדי , כי "כל אחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר" שמסתתר אחרי מקלדת ויורה מילים יורקות אש.
בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב.
"כשהייתי ילד למדתי על עצמי שהמקום השמח שלי הוא לבד בעולם הדמיון. בחוץ, במגרש המשחקים, הייתי קטן, גמלוני וממהר לבכות. הדמיונות האלה הם הבועה שהגנה עלי מעולם שנראה עקום ומשוגע".
זה דור של ילדים שכבר שכחו מה זה קלאס,חממות תופסת ומחניים.
גיימרים שכל אחד ואחד מהם הוא מיני אלוהים שיורק אש ממקלדת ומכניס עוד ועוד ילדים לתוך בועה במקום לצאת החוצה למגרש המשחקים.

ורודנר מגיע עם טקסטים חזקים וחשובים
כשיובל בנאי wingman בסינגל הראשון
ובכר וקליינמן שכמו גיבורי על שפרשו נקראו לחזור ולשתף פעולה בסינגל השני, בהפקה של איתי צוק (Neverlander בעצמו) שכמו במרינדה שלו, רוקח פה אלקטרורוק משובח ומטלטל את המציאות  הוירטואלית וביחד הם גורמים למאזין להרים את הראש מהמסך ולהקשיב.

שמיע - דרך יפו 
כמו הילד של רודנר, גם הגר שמיע עוטפת את עצמה בבועה, כשהיא מסתגרת בחליפת אסטרונאוט בקליפ ורצועה שמתארת יציאה מהדירה החוצה
והליכה ברחוב כשהראש עמוס במחשבות קיומיות אחרי דכאון, בזמן שהעולם בחוץ מרגיש לא קשור לכלום ואטום וכולם נשמעים כמו מחוץ לאקווריום.
ותודה לרם אוריון ששם לה גיטרה ביד ולימד אותה לא לפחד ממנה כי הדיסטורשנים של רועי אבני עושים את העבודה, סינגל מתוך אלבום שגיליתי השבוע והוא הולך ומפתיע מרצועה לרצועה.

לאון פלדמן - כבר לא תופס צד.

בעבר הקשבתי ל"נפוליאון", ראיתי את הפיילוט וידאו שהרים לאוויר והאמת שהייתי בטוח שיתפתח לתכנית.
הקשבתי לספיישלים שערך אם בקצה או בקול הקמפוס.
כעסתי עליו במשך תקופה - אף פעם לא נפגשנו רשמית
(בטוח יצא לנו להיות באותו הקהל בהופעות).
אבל כשהתאגיד עלה לאוויר, היינו חלוקים בדעות וחלק מהתגובות שלו ושל שדרנים נוספים מתחנות אחרות בנושא פשוט עצבנו אותי.

את "צד ג" , התחלתי לשמוע רק שנה אחרי שעלתה לאוויר (וזה פספוס אדיר), בכל פעם כשהייתי חוזר מהופעות הייתי מזפזפ ברדיו בדרך הביתה והרצועות ששידר הצליחו לקבע אותי על התדר,
מאוחר יותר, הבמה שהוא נתן בתוכנית בלייב האקוסטי למוסיקאים שאני אוהב את המוסיקה שלהם, גרמה לי להפוך למאזין קבוע.

אז הבנתי, שמצאתי את התוכנית שתחזיר לי עוד זמן האזנה לרדיו כמו פעם, בסקאלה.
האנטרקציה שלו עם המאזינים, בפוסטים שלפני התכנית ובמהלכה, בכל ערב קבוצת מאזינים קבועה שהמספר שלה הלך וגדל, הפכה את התוכנית הזו למקום מפגש וירטואלי קבוע, קהילת מאזינים.
לא פעם מצאתי את עצמי דוחה את "המקלחת של סוף היום" לחצות, כי שמתי לב שצד ג' מתחילה בדיוק.

וזה היה שווה את זה, כי בעריכות שלו
הוא מצליח לחבר ישן עם חדש, פאנק עם רוק, היפהופ ופולק. לא כל אחד יכול לפתוח תוכנית עם רות דלורס וויס ונערות ריינס, משם להמשיך לחיים אוליאל וישי לוי עם שאנן סטריט, לסגור עם שלום גד
ושהכל יתחבר ביחד  תחת קונספט אחד ועוד ישמע חיבור טבעי והגיוני.

לפני שבוע התכנית ירדה מהאוויר,
לאכזבת מוסיקאים ומאזינים.
כשכתבתי על הקיר שלי שזה
"עוד יום עצוב למוסיקה הישראלית ויוצרים מקומיים"
הוא הגיב לי שם "אל תהיה טוטאלי".

אבל אני כן כי ראבאק !
מי עוד ישמיע פיקוקס, טברנק, סאבוואי סאקרס, המשאיות, הבילויים,יתן הזדמנות ברדיו להרכבים ויוצרים חדשים ביום שמוציאים סינגלים ? מבלי שהם צריכים להתפלל שיעברו ישיבת פלייליסט בכל תחנה בסקאלה.
אני מכיר אישית כמה שהתרגשו עד דמעות כשהשמיע את הסינגל שלהם ובאותו היום הרים אותו לאוויר.

העריכות של 60-90-60 יפות לפרינט, לא לאוזן.
ואת זה לא מבינים בתאגיד שממשיך להתנהל כמו גוף ציבורי קר רגש בכל מה שקשור לרדיו
וסגירת התכנית הזו גם טרקה דלת לחשיפת מוסיקה ישראלית חדשה.

בראשון הקרוב הוא מתחיל לשדר בימי ראשון ב23:00 ב כאן88 את "11א"
(כמו האלבום של ברי,האולפן של אמדורסקי ושעת התכנית) .

שעה בשבוע, זה כמו להוריד חולה מקאנביס רפואי
על בסיס יומי ולהחזיר אותו לכדור כימי חד שבועי.

Singles Beat #2

נעה סגל - בחגים
טעיתי, קניתי כרטיס להופעת איחוד שמתרחשת פעם בעשור עם שני תאריכים, ולא שמתי לב שהתאריך שבחרתי, נופל על היום בו היא השיקה את אלבום הבכורה שלה.
אלבום אמיץ שחיכיתי לו הרבה זמן, המעבר של מתופף אל קדמת הבמה הוא צעד לא פשוט וסגל הצטרפה לשורה של אמיצים שעשו אותו.
בחצי העשור האחרון היא מנגנת במקביל במספר הרכבים, בז'אנרים שונים ואת כולם אני אוהב.
ואלבום הבכורה שלה שלב הומור "בולבולים" לצד רצינות תהומית "התפקחות".
"בחגים הסכין חותכת בבשר" - הסטטיסטיקה מספרת שבחגים אנשים מקבלים החלטות חשובות, אישיות (פרידות בעיקר) ומקצועיות.
וסגל כמו "הסכין" חותכת בטקסט שחושף את הקושי.
ובסוף הקליפ בפריים האחרון, העיניים שלכם יבריקו אבל משמחה והכי טובה שיש.
"הייתי עושה את זה שוב, הכל אותו דבר/אחרת לגמרי" היא שרה באלבום הקודם, והפעם
- היא זו שטועה.
כי לא "אותו דבר/אחרת לגמרי"
היא עושה את זה הרבה יותר טוב.

בראשון הקרוב היא משיקה אלבום בלבונטין.

יואל שמש - חזרתי 
אחרי ש"תפסו אותו" גונב ברצועה עם קליפ וינטאג'
ומקצב מדבק וטקסט קצר אבל מאוד ביקורתי.
הוא חוזר לשמש, לרוץ, לשמוע צחוק בסינגל מרגש למילים של תום יוגב
וגם פה מקצב ההקשות על הקלידים ומחיאות הכף האופטמיות יגרמו לך לחייך, אבל ההפתעה היותר מרגשת היא שיתוף הפעולה עם מיה יוהאנה, הנס הפרטי שלה והחזרה למוסיקה אחרי החלמה ארוכה מוסיפה לטקסט משמעות חזקה עוד יותר.
היא תתארח במופע ההשקה הצפוני בפאבלה ב27/06 יומיים לאחר מכן הוא צולל להשקה ירושלמי בצהובה וב10/07 - השקה במועדון האזור בתל אביב.

גילי פורטל - the problems aren't us. 

אחרי שאמרה בעבר בקליפ המדברי happiness
שאין לנו את הכח לשלוט בהכל  ושאנחנו אף פעם לא עוצרים ומתרכזים ברגע, אלא רק רודפים ורודפים ורודפים אחרי האושר, בסינגל החדש שלה the problems aren't us , היא חוזרת בקליפ מעורר השראה שגם זוכה בפרסים בתחרויות בעולם.
היא אומרת ש
"מגיל צעיר, אמי נהגה לומר לי, "האדם אינו הבעיה; הבעיה היא הבעיה".
במשך זמן רב לא הבנתי עד הסוף את משמעות המשפט הזה.
רק בשנים האחרונות, הייתי מסוגלת לתרגל אותו בעקבות התמודדות עם מצבים בריאותיים קשים. זה מה שנתן לי השראה לכתוב את השיר
מדובר ביכולת להפריד את הזהות שלנו מן הבעיות ולהפחית את השפעתן על חיינו. זה מאפשר לפתוח מרחב בחירה חדש." 
מחר בערב (מוצ"ש), היא משיקה את הסינגל בלבונטין

שוהם טפיארו - משחרר אותך

אחרי e.p עצמאי והשתתפות בסינתיסייזר (תוכנית האקסלייטור) טפיארו מוציאה סינגל בכורה בשם "משחרר אותך" , יש במוסיקה שלה משהו מסקרן השילוב בין הילדות בקיבוץ למוסיקה הערבית שאבא שלה היה שומע בבית הובילו אותה לחיבורים מעניינים של דאנס/טכנו עם הקול המיוחד שלה והטקסטים שמספרים סיפור שלם בכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת, אם ב"תברח" זו נקודת המבט של הבחורה שיוצאת לפגוש אנשים חדשים עד שהוא יחזור "במוקדם או במאוחר". הפעם, זה הוא שמשחרר אותה ולא בא לו לברוח, גם אם זה "סוף העולם"
כשראיתי אותה בהופעה בסינתיסייזר בפעם הראשונה נפל לי האסימון, היא כמו שילוב של מזי כהן ודקלה, ומאוד קל להתאהב בה כשהיא על הבמה.

הקולות הצפים - יש מפתח 

השבוע כשלאון פלדמן השמיע את הרצועה הזו ברדיו, הוא אמר שאודי רז "הוא היחיד שעדיין לגיטימי שילך עם צמה קטנה מאחורה וזה לא יראה מוזר" , גם הסוזאפון שעוטף אותו ב"מארש דונדורמה" נראה כמו טבעי שמחובר לו לגוף, יש אפילו ילד אחד ששאל "איך הוא הולך לישון?".
כמו במארש, גם פה, הכתיבה ההומוריסטית שלו שמתחילה בקומוניקט ונמשכת לרצועה  עם כלי הנגינה הלא תמיד שגרתיים ובנאליים (כמו צרור מפתחות במקרה הזה) גורמים למאזין לזוז עם הקצב
כשלצידו האיש והקול הרדיופוני יואב יפת , ליליה בטרמן וענבר הימן ובזמן שהם תוהים מה תפקידו של המפתח האחד הזה, לחצתי play והתאומים שלי בני ה 5 ששמעו אותו בפעם הראשונה התחילו לקפץ ולרקוד וזה כבר אומר בעצם הכל.

סמטת השודדים

הפעם הראשונה שראיתי את אלישע בנאי על במה היתה לפני יותר מעשור, כשהיה נטול קעקועים ומשינה העלו אותו בהפתעה להתארח ולנגן באחד השירים, כבר אז הוא עלה וניגן עם פאסון, אבל מי שעמד קרוב יכול היה להבחין בהתרגשות של ילד.
עשור מאוחר יותר, הוא הספיק לשחק בסדרות וסרטים, לבשל במסעדות ולהוציא אלבום שני עם השודדים. 

"היום, השמיים בצבע אפור אני מאושר
יושב על ספה שקניתי לבד
כשהיה לי כסף
הייתי טבח בישלתי טוב
לא נשמתי
רציתי לכתוב...

רוצה להרגיש שוב כמו ילד"

כבר לא ילד, גבר, ש"אולי הפסיק לפחד"
בפברואר הקודם הוא ביטל את ההופעה בפאב הפרה (לא רחוק מאותו החוף באכזיב) בסטטוס הכי כנה וחותך.

"המופע נאלץ להדחות ,אני יכול לרשום שזה בגלל עניינים טכניים ושיט, אבל בראסמי לא קנו מספיק כרטיסים ואין מה לנסוע לצפון.. מתבאס ? כן מאוד, פעם ראשונה שזה קורה לי והאגו עמוק בקרקעית"

הוא אומר להתראות לעולם הישן "אולי זה זמן לתיקונים" והגוף והאגו שכבר נשבר מתחיל להתאחות, מפסיק לרצות את מי שרוצה להיות מסביבו, בפוסטים בדף האישי שלו אלישע משתף וחושף את התהיות והמחשבות על החיים (אם במסיבת רווקים שאליה נקלע וכולם שם רק רודפים אחרי החומריות) והאומנות.
ובמקביל לעבודה על אלבום השודדים, הוא גם שחרר סינגלים מפרוייקט "מרקו פולו" של אלדר ברנטמן (אלדי) ושלו כי זה מה שמרגיש לו נכון.
גם שם הם שני גברים שלא מפחדים לדבר על רגשות. 

הוא זורק הכל למים ושוטף את כל הדאגות, כי מסתבר שאולי שכח כמה חלומות.
 ועכשיו, הוא רוצה לחיות ומתחיל שוב להגשים אותם, אם בדואט עם גידי גוב ב"גיבורה" או האירוח המתוכנן של השודדים בהופעה של סלאש בארץ ביולי הקרוב. 

הם עולים על הבמה בבארבי, חבורת שודדים לבושים בג'קטים מחוייטים כמו לבשו סיפור כיסוי.
מתחילים עם "כשהכל נשרף" ומשכנעים אתכם שיותר קל לעצום את העיניים.
משם הם עברו ל"לישון" כמו משלים אתכם שהכל בסדר, ובשלישית יגייסו את אינשטיין והנוסטלגיה לצידם.
ואז, ברצועה הרביעית, תגלו שהם כבר שדדו אתכם ואתם שלהם... 
ומשם זה רק הלך והתגבר (עם הופעה חד פעמית ובלתי נשכחת של גלעד כהנא שהתארח)

כשבהדרן הם כבר בחום של סן דייגו בלי ג'קטים ואלישע עטור הקעקועים גם בלי החולצה והקהל קופץ באוויר ורוקד איתם. 

ולמרות החזות המרדנית, הוא בסך הכל רוצה שתאהבו אותו, בגלל זה הוא כותב שירים. 
ואי אפשר שלא כשהוא ביחד על הבמה עם השודדים.



ביום שלישי הקרוב 18/06 הם שודדים בהשקה דרומית. 

האלקטרו מזרח תיכון של לירון בן שמעון

מי שמכיר את 2 האלבומים הקודמים שלה ויקשיב לרצועת האינטרו "נקודה" שפותחת את האלבום השלישי, יחייך.
מאחרי הרצועה האינסטרומנטלית הקצרה, מסתתר בעצם הסיפור השלם אחרי המוסיקה שלה.

הרצועה שתבוא מיד אחריו, "לחזור" ושנושאת את שם האלבום, כמו מהווה תחנת מעבר שמחברת את 2 האלבומים הקודמים ומובילה את המאזין אל הוייב של האלבום החדש.
 טקסט שמזכיר את "כשנאבד את המילים" ו"כל החלומות בעולם" אבל הפעם, את הגיטרות
מחליפים כלי נגינה ומקצב אורינטליים.

היא גדלה בבית מרוקאי ששמעו בו שירי ארץ ישראל ובגיל העשרה היו אלה אביב גפן והמכשפות בפסקול התקופה.
ואז הגיעה אהובה עוזרי ו"בית" היא גם הספיקה לארח אותה בהופעה.
כשנפגשנו כקהל מחוץ להופעה בתמונע, ודברנו מוסיקה : "ביטון אתה בכלל השתכנזת בכל מה שקשור למוסיקה" היא זרקה לי והתחלנו לצחוק.
והתפנית שחלה אצלה, לא רק באלבום.
היא כותבת המון, בעיקר לפופ ים תיכוני, ויש שירים שאתם שרים בנסיעה עם הרדיו ולא יודעים שהמילים, הם בעצם שלה.

ו"עולם", מדברת בדיוק על המודע והתת מודע
והמקום שכל אחד מגיע אליו.

במופע ההשקה היא תארח את אריק סיני שלשירים שלו הקשיבה כשהיתה ילדה (שירי ארץישראל)
ואת שיר לוי שהמנעד שלו מרגש גם את מי שלא חובב את הז'אנר , והיא לא שוכחת גם את אהובה עוזרי ובזמן שהיא תבצע את "בית" יוקרן ברקע הקליפ מהוופעה והנגינה של אהובה תשתלב ברקע

כשקוטנר השמיע אותה, הוא אמר :
"הנה עוד אחת שעושה את זה כבר כמה שנים, לטעמי למרות שהיא ממש ממש טובה, היא עדיין לא זכתה למקום הראוי לה. קוראים לה לירון בן שמעון."

ועכשיו, זה הקילומטר שלה אל הזריחה
בזמן שמהדורות החדשות בוערות והולכים שוב לבחירות
בן שמעון משיקה אלבום ומחברת ישן עם חדש אלקטרוני עם אוריינטלי וגיטרות רוק כמו מנסה לאחד ולחבר מחדש בצלילים את המזרח התיכון.

Romi kovos - covers up her fears

המוסיקה, יש לה דרך לרפא אנשים.
ע"פ רוב את מי שמאזין לה, שיר אחד יכול להגיע ולגעת באנשים ולפעמים גם לחולל שינוי מהותי.
ויש גם את הצד השני, זה שיוצר אותה שעצם היצירה הוא ריפוי בפני עצמו "ניצחת איתי הכל" בניון כתב פעם על המוסיקה.
ורומי משתמשת בה לכסות את הפחדים.

 I'm empty like my box of fears...Nothing  left  but  skin and holes

מצאתי את השורה הזו ברצועה שעלתה לפני 3 שנים לטיוב שלה בה היא חושפת בעצם סיפור שלם של הפרעות אכילה שאיתו התמודדה.

בסינגל הראשון Disappear שהוא בעצם נקודת המפנה בסיפור ושמתאר מריבה בזוגיות ארוכה והרצון להעלם, "אל תשכח לכסות את הפחדים שלנו" היא תבקש.
ובסופו של דבר היא תתפוס מחסה תחת הצלילים והטקסטים שיובילו אותה הכי רחוק שאפשר במסע חוצה יבשות, כשיוסי מזרחי מפיק.
ובחודש האחרון הסינגל נכנס לרשימות השמעה במספר תחנות רדיו.

לפעמים, צריך רק גיטרה ושירה בכדי לרגש
ובערוץ היטיוב שלה תמצאו גם את  In my mind
וקובוס באמצעותו, מצליחה לקחת אותי בשעה מאוחרת בלילה נטול שינה ועמוס מחשבות, למקום אחר,  רגוע יותר.
בלי מניירות מיותרות היא חושפת את הלב שלה וככה תופסת את הלב של המאזין.

מחר בערב, היא על הבמה בלבונטין.

לא הם לא MARVEL הם MARBL - ויש להם קליפים מרהיבים

"אתה חייב לראות את זה". קיבלתי הודעה לאינבוקס מחברה טובה , כשיצא הקליפ של
 I think i saw you on the street
"זה אחד הקליפים היפים שעשו כאן" ,היא צדקה

לא Marvel , אבל הסיפור של מוריה אור נדמה כמו לקוח מסרט
תרגיל הפקה  אחד ב"רימון" שהוביל לשרשרת ארועים, שבשיאם עבודה עם פיפי וויליאמס, הקלטת אי.פי ראשון , 3 שנים הופעות בחו"ל
וסגירת מעגל עם "רימון" שם היא מלמדת היום כתיבת שירים באנגלית מוסיקאים שזו, לא שפת האם שלהם.

המכניקה של כל  הדברים הזמניים.

הרצועה נכתבה אחרי שהתעוררה מחלום מלא בתובנות.

"חלמתי שאני נוסעת להחזיר את הציוד מהצילומים למחסן, ושיש לי אריה בתוך התיק. עדיין לא ראיתי אותו, אבל לגמרי ידעתי שהוא שם. פתאום קפצה לי מחשבה שהוא ממש מסכן, סגור בתיק כל כך קטן של בנות, אז לאחר התחבטות קשה בדילמה - פתחתי את הריץ׳ רץ׳ ונתתי לו לצאת. הוא לבש פנים של בן אדם, אבל זה לא עשה את כל הסיפור לפחות מפחיד. התחלנו לדבר, כמובן ששיחקתי אותה קולית, שלא יראה שאני מתה מפחד (בכל זאת, אריה)." 
הרגשתי איום קיומי, ומצד שני - הפחד הזה שעמד מולי היה חייב לצאת מהתיק, ואז הבנתי הכל.
אנחנו נמצאים כל הזמן בנסיון ליצור, למצוא משמעות, להשאיר חותם. אנחנו לא יכולים לסבול את המחשבה שהכל זמני וחולף, ושאף אחד עדיין לא הצליח לעצור את זה. באותו הרגע התעוררתי בתחושת קטרזיס"  

תכלס, היא לא יכולה באמת להכניס אותנו אל החלומות שלה.
ופה תומר לוי שהוא צלם במאי וחבר קרוב שלה, נכנס לתמונה ומצליח לחבר בדיוק את הטקסט אל המסך  כאילו היה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה שלו.

בסינגל/קליפ השלישי היא כותבת על געגוע
ולוי,  לוקח את המילים שלה ל"קליפ מלא שיק"
לא, זו לא פרסומת לבושם של מותג יוקרתי עם תקציב פרסום ענק, אבל בהחלט נראה ככה.

היא עובדת קשה לאורך כל הדרך, ולא מתפשרת. ומזכירה לי את הוברפוניק ופורטיסהד וכמוהם, גם היא מרימה הפקות וימי צילום  לקליפים שלה וללא ספק הויז'אל של לוי משלים אותה ועושה עבודה טובה, בכל פעם כשהם מוציאים סינגל חדש קהל העוקבים שלהם מיד ניגש לבדוק איך הם "הפתיעו" עם הקליפ הפעם.

מחר בערב (מוצ"ש) אפשר לראות אותם בלייב על הבמה בתיאטרון תמונע. 
נצלו את ההזדמנות, כל עוד היא פה כי לפי קצב מספר ה"אוהדים" שהולך וגודל באלפים והמחמאות בבלוגים ברחבי העולם בכל פעם כשיוצא קליפ.
היא תטוס שוב לסיבוב הופעות בקרוב.

בקיצור, מוצ"ש, תמונע.
הולך לראות אותם ולחבר ויז'ואל וסאונד בלייב.

הסינגלס Beat השבועי.

אז בגלל שאין לי כמעט זמן לכתוב
וכי אני לא מסוגל להיות רק אנפורמטיבי
וחייב לחפור בכל רצועה ולהעביר את האסוציאציה או התחושה כששמעתי אותה.
נעשה הסכם,
אני ארכז סינגלים שיצאו אחת לשבוע/שבועיים, שאהבתי ושמעתי שוב ושוב
ואתם תסלחו לי על החלקים היותר אינפורמטיביים.
ופה נכנס ה"סינגלס Beat"

וזו זכות לפתוח את המסורת הזו עם לא אחר מאשר אגדת הרוק שהמוסיקה שלו השפיעה על דורות וז'אנרים של מוסיקאים.

סמי בירנבך - שמור על עצמך

בגיל 71 הוא מוציא אלבום סולו "מילים בודדות" בעברית ! שיושק ביוני במועדון האזור.
"שנים שלא כתבתי בעברית", הוא מספר ללאון פלדמן בצד ג' ופה נכנס שיתוף פעולה עם מאיר גולדברג, אבל יש גם רצועה אחת שהטקסט שלה נכתב ע"י בירנבך ב1968 והמתין כל השנים האלה לרגע הנכון לצאת החוצה .
אחרי הסינגל הראשון והרצועות שהושמעו אצל פלדמן אתמול , אני שואל
איך לעזאזל מחכים עד יוני לדבר הזה ?
(כנסו לדף של התכנית ותאזינו, כדאי)

חן לוי - פורטוגל 

1. אף פעם אל תעצבנו אישה בהריון !
2 אף פעם אל תעצבנו אישה בהריון שבמקביל מריצה הדסטארט לאלבום ! ! !
ואם כבר טעיתם,
תדאגו להיות רחוק, ממש רחוק.
למשל בפורטוגל.
ואם יהיה לכם מזל, כשתחזרו משם תוכלו להגיד שבזכותכם הרצועה הנפלאה הזו נוצרה.
(וזה לא יעזור לכם , אגב)

אחרי אלבום משובח ונפלא
כמו הורמונים שמשתוללים בחודש תשיעי  בשבוע 40 היא מערבבת סול בלוז ג'אז וגיטרות עם נגיעות של רוק ברצועה שהוקלטה בלייב והתוצאה מרגשת לא פחות.

ימים ספורים לסיום ההדסטארט ונשאלת השאלה מה יקרה קודם- הלידה או השלמת היעד בהדסטארט?

Miki guy- fall blues  

עם רזומה של הופעות לצד אלי מגן, אריק סיני, לאה שבת...
מיכל/ מיקי גיא, עוברת אל קדמת הבמה.
אחרי ארבע שנים של כתיבת טקסטים, היא בוחרת סינגל ראשון מאי.פי בכורה בסגנון  motown blues
שהפזמון שלו לדבריה, כמו מנטרה חוזרת שהתנגנה לה בראש והיא זו שעזרה לה להשתחרר ממערכת יחסים מורכבת ו"מכשפת"

No more believing, No more forgiving

This time I'm not buying your lies

No more hot and cold, No more hug and hold

This time I am cutting the cord

וכשיש לך את אלון לוטרינגר לצידך כמפיק מוסיקלי
את בטוח בדרך הנכונה.

 Sharon Gesthalter - Save Yourself

אחרי שחיפשה בסינגל הראשון שלה את ה"עד" שיהיה שם נוכח ויבחין.

בסינגל השני, היא ממשיכה עם השינוי בוויב בפרט ובחיים בכלל, חדר עם מאפרה ריקה ומסך כחול שמרצד וגורם לך להתעורר משינה, תרתי משמע ולרצות לשנות.

האלבום נפתח ברצועה בשם ורטיגו (ספויילר, לא יצא עדיין כסינגל רשמי אבל נמצא בדף האמן שלה).

וגם כאן בהמשך לסינגל הראשון, יאיר רובין  בהפקה כמו אוחז בידה ומושך אותה מהסחרור אל חוף מבטחים מוסיקלי. 

דניאל רובין - טוב או רע.

פעם, לפני 30 שנה כשרכבתי על אופני ה  BMX שלי כשווקמן באוזניים ואני מרים ידיים מהכידון בדיוק ככה, שמעתי פתאום סירנה של ניידת משטרה וחטפתי שטיפה הגונה שכללה צרחות משוטר מקוף שמסתבר שנסע כל הדרך בכביש אחרי.  

לפני שבועיים ההדסטארט לאלבומה השני הגיע ליעד בהצלחה והיא משחררת השבוע סינגל בשם טוב או רע. 

היא כתבה אותו  בזמן שלקחה לעצמה "זמן כתיבה" שנמשך כשבועיים לבדה  בדירה בפלמחים.

ביומיים הראשונים היא הרגישה שהיא חיה את החלום, אבל אחרי כמה ימים  ההרגישה השתנתה לזה שהיא "האדם הכי בודד בעולם", כשהבינה שבעצם שום דבר מסביבה לא באמת השתנה, הטקסט הזה נכתב.

תמיר מוסקט על התופים, ספי ציזלינג על החצוצרה.

והבס גנב לי את האוזן, כששאלתי מי מנגן אותו

היתה לה תשובה מפתיעה, כמעט כמו הסירנה ההיא מאז. 

תלחצו play ומתערב שבפעם הבאה כשתרכבו על אופניים (אמיתיות לא עם סוללה) , תמצאו את עצמכם רוקדים בנסיעה בדיוק ככה.  

אלון ברק מארח את רוני פרי - עיניים 

המעבר החד הזה של אלון ברק מאינסטרומנטלי 

לפופ חשמלי ואלקטרוני, ממשיך לעשות לו רק טוב 

אחרי שביקש "תירי בי" עם נועם פנחסוב בסינגל הראשון, הוא מארח את רוני פרי ברצועה פופית מקפיצה אבל עם טקסט מעט מורכב, 

גם פה, כמו אצל בירנבך,  הטקסט של עיניים נכתב לפני עשור וחיכה לרגע הנכון, ובמקרה הזה גם למבצעת המתאימה, כי הוא מזכיר לי כמה רוני פרי ממש טובה, כשהיא מצליחה להעביר אותו בצורה כל כך חזקה עם הקול שלה. 

היללהאר - undercover  

הם שוברים מוסכמות, כבר עם המבנה המיוחד של הרכב המוסיקלי שלהם (אמא, בן , ובן הזוג שלה). עם הקליפים המושקעים והמיוחדים ועם המסרים שהם מבקשים להעביר. 

בשיר הם מציעים התבוננות כוללת על המציאות בה אנחנו חיים ומבקשים לחזק את אלו ש"ערים", את האכפתיים, האמיצים, האקטיביסטים וכל אלה שמעזים לחלום.

ההפקה האלקטרונית והטקסט של השיר שקורא למאזין להעז לחלום ולעשות, העיפו אותי לרגע אחורה בזמן  אל ה"מערבולת" של אמדורסקי, שפרץ דרך והוכיח שאפשר לשלב אלקטרו עם רוק 

וגם הם פה, קוראים לצאת "ממערבולת" היום יום 

"בתנופה אדירה עכשיו ולא לאבד גובה"   

Tear away the cobwebs 

Tear away the fear

  (You need to be seen)

  Dare to Dream

טלוי - שם ל על הגברת מהבנק.

"כבר אין מוסיקאים שעושים רוק קומי או שכותבים גם מצחיק עם משמעות כמו סנדרסון וכוורת"
מישהו כתב לא מזמן באחת מקבוצות המוסיקליות בפייסבוק.
- דווקא יש , עניתי והפנתי אותו לאלבום "שירים עליי ועלייך" של טל לוי א.ק.א טלוי.

לרבים הוא מוכר מהשירים שניגן בפריים טיים בערוץ 2 כשהלחין את ההקלטות של יאיר נתניהו או שרה הפסיכולוגית וכו.. ושהיוטיובים שלהם הפכו לויראליים.
הוא ה"רומניתקן" לשעבר שמתמודד עם חיי היום יום בטקסטים מחאתיים ציניים.

 הגברת מהבנק נתנה לו "הלוואה כדי שאהיה שלה, עטפה אותי באהבה מושכת בריבית צמודה"

אז הפעם, הוא מוותר עליה
"עדיף להשאר בלי בית מאשר בלי פזמון.." הוא אומר, והוא פותח הדסטארט ויש לו גם מצע שלם עם דוגמאות והתחייבות לשינוי שהוא מתכוון לעשות.

אני בחרתי , אני יודע שהוא איש עם ערכים בגלל שאת האלבום הקודם הוא הקדיש ליוסי בנאי (כשקראתי את ההקדשה באלבום חייכתי בלב)
והשנינות שלו מצחיקה אותי שוב ושוב לצד עיבודים מושקעים , וכדי ש"הטפל מול האיכר" יקרה

כנסו ללינקתמונה ושימו ל בהדסטארטלוי. 👇

https://headstart.co.il/project/47575

רננה נאמן - מבקשת לאהוב בשלושים ואחת מעלות

"אני צריכה  נגן או נגנית נבל לפרוייקט שיקרה בשבוע הקרוב,רגע..
 אם מי שמנגן על תופים הוא מתופף ובסיסט וגיטריסט אז איך קוראים למי שמנגן על נבל ?"
בדיוק ביום שחברה מוסיקאית פרסמה את הסטטוס הזה הקליפ של רננה נאמן עלה לאוויר.
- התשובה היא כמובן נבלאית.

אם באלבום הקודם והמוערך שלה "שנסון לציון"
היא לקחה את המאזין בסינגל הבכורה לסופות חול וגשמים של חורף לא חורף , 6 שנים אחרי, סינגל ראשון מהאלבום החדש הוא בשלושים ואחת מעלות.

היא אלופה בתיאור מצבים בעזרת מילים
מקצב התופים של מוסקט מתחבר בדיוק
ל"פעימות השקטות" שמעירות והחצוצרה של עידו גור כמו זורקת אותך לסצנת מערבון טקסני מדברי שמוסיפה לתחושת החום
וכשלצידה סופרגרופ כזו כש תום דרום מובילה בהפקה, אחרי שמקשיבים לכל הרצועה הזו שמתחברת צליל לטקסט בדיוק מושלם.
אי אפשר שלא ללחוץ play ולהקשיב לה בלופ שוב ושוב
ואז פשוט להענות ולתת לה לאהוב.

הפלאשבקים של דריה ורד - תוגת יום שלישי

6 שנים אחרי אלבומה הראשון
דריה ורד משחררת 2 סינגלים חדשים לקראת אי.פי חדש שכולו מורכב מטקסטים שקשורים לפלאשבקים שחוזרים וצפים.
יש בתוכה נחש , לא לא כזה כמו בסליתרין.
לכל אחד יש ארוע מסויים או זכרון כואב שהוא סוחב איתו , לא פוסט טראומה בהכרח, משהו מהעבר שמעיק בכל פעם כשנזכרים בו ובדיעבד זה הדבר הראשון שהיית משנה שאם היית יכול
ו"הנחש" הזה שבתוכה זוחל באיטיות ומתפתל ובקלות אני יכול לדמיין אותו מתפתל לפי המקצב האלקטרוני של הרצועה הזו.

"חזרנו ככה יחפים מהחוף שנסגר ולא אמרנו שום דבר.."
בתוגת יום שלישי - היא תחזור אל הים עם ספר מלא בסיפורים קצרים ותתמודד עם אותו הנחש
ביום שהוא פחות טוב, אחרי "לילה של זכרון" שקשה בו לנשום ולדבר, היא בוחרת להפוך את היום לתוגה רכה

השילוב של הטקסטים שלה עם העיבוד והביטים של אדם בין אמיתי,  שלוקח אותה הרחק ממחוזות הרוק והאובססיות אל חוף מבטחים
ויוצר דארק אלקטרו רך שהופך זכרונות פחות טובים לנעימים וקלים במהלך מבריק.

מחר בערב (רביעי) , היא חוזרת אל הבמה אחרי 6 שנים , בהופעה ראשונה בסבב בקפה ביאליק לקראת השקת אלבום ותארח את דני גלבוע על הבמה.

Maytal Michaeli - She Is a Woman

2 השקות סינגל ומופע השקה סולד אאוט.
בכל אחד מהם יצאתי החוצה והקשבתי לקהל.
בכל פעם מחדש מישהו הזכיר רצועה אחרת
"כשהיא שרה את הארט בכיתי ממש" מישהי תגיד
וחברה שלה תענה שהיא הכי אוהבת את sleeples כי "ככה היא הרגשתי בדיוק בחודש שעבר לפני שנפרדנו - זה כמו הופעה וטיפול ביחד" (היא צוחקת כשמסיימת את המשפט)
הרצועה שפותחת את האלבום Heart מספרת על הפרידה והמוות המפתיע של אמא שלה.
ילדה שמתגעגעת לאמא שלה ובקרוב תהפוך לאמא בעצמה.

בליינאפ של ההופעה היא בדרך כלל מבצעת את child אחרי Heart "כי אחרי כל סוף צריכה לבוא גם התחלה , מעגל חיים".

השבוע היא שתפה אותו בדף הפייסבוק שלה עם הקדמה מרגשת.
"באמת מוזר לשיר את זה עכשיו... כל כך הרבה זמן התבשלתי עם המחשבות והפחדים והפנטזיות. להביא חיים לעולם זו החלטה מורכבת ואמיצה בעיניי. עכשיו יש ילד בתנור. הגוף משתנה. אני משתנה. רק אמא שלי עדיין איננה. כי יש דברים שלא משתנים ובכלל הריון זה שיעור אחד מתמשך על שחרור  שליטה וקבלת המציאות כמו שהיא...הולכת ונבנית בתוכי ציפייה אל הרגע שבו ניוולד בקיץ הקרוב אל עולם חדש"

באחד ממשרדי חברות הביטוח בארץ, יושב טלר שמוכר פוליסות, ואין לו בכלל מושג שנכתב עליו שיר.
בוקר אחד, היא קיבלה שיחה אל הנייד הנציג מעברו השני שכנע אותה לעשות ביטוח חיים.
זה קצת הצחיק אותה בזמנו ובכל זאת ..

"i found it  kind of sad and funny 

 "still i gave him the money" 

כשחצי פוטוטקסיס איתה על הבמה (בלום,רוטמן וצוק שהפיק) בכל הופעה היא מארחת מוסיקאים אחרים שמשתתפים גם במונולוגים , ותרגש איתם בדואטים על הבמה.
כשהיא תשיר את woman בהדרן, בסופו היא גם תפתיע את הקהל.

האלבום נסגר בדואט עם טל כהן שליו ב Blue eyes שהושמע בלי הפסקה בכאן88, השבוע הם שחררו דואט נוסף שהוקלט ב2 יבשות שונות כשהיא בארץ והוא בארצות הברית.
והרצועה הזו , כמו סוגרת מעגל עם האלבום ומתחילה את השלב הבא והמרגש בחיים שלה שיקרה ממש בקרוב.

ביום רביעי הקרוב היא תעלה על הבמה כששני לבבות בגוף אחד
וזה הולך להיות מרגש במיוחד.

ראיון עם "אמן שטוב לו"

אחרי שהסתובבה בחתונות של אנשים זרים וצילמה בהן קטעים לקליפ , "כתבו עליה" ביחד עם כוכבות אינסטגרם בקליפ ושיר שחושף את כל הקושי בלהיות מוסיקאי ושחקן בארץ בעוקצנות חושפנית והשתתפה במחזור הראשון של סינתיסייזר.
 עומר מושקוביץ הוציאה קליפ מחאתי מלא צבע נגד חוק ה"נאמנות בתרבות" שהפך לויראלי.
ועכשיו, היא מעבירה את זה הלאה...

היי עומר, מה שלומך. מה עושה בימים אלה?

מקליטה את האלבום השני שלי בהפקתם של תמיר גורדין, שלי לוי וסתיו תל. עובדת על הופעה חדשה, פתחתי סדנת קליפים למוזיקאיים עצמאיים, אני כותבת לטלויזיה, מלמדת פיתוח קול ועובדת בתדר. בין לבין משדלת לתרגל יוגה וללכת לשחק טניס.

הקליפ שלך ''אמן טוב זה אמן שטוב לו'' יצר מלא באז ברשת. 
ספרי איך היה התהליך ואיך את מסבירה שהוא הצליח להגיע לכל כך הרבה אנשים ? 

התהליך היה הכי כיפי בעולם. הוא כלל הרבה מאוד אנשים מוכשרים שהגיעו לתרום את כישרונם לדבר הזה. אני חושבת שהשיר נגע בנקודה שבה הרבה אמנים מרגישים שהם מוגבלים מבחינת התוכן שהם יוצרים. תחושה שכדי להיות אמן היום אתה צריך 'י 'לשרת את הקהל'' ולא להגיד דברים מכעיסים מדי. אני לא אוהבת להסביר את השירים שלי כי אני מרגישה שהם מדברים הכי טוב בשבילי. אבל השיר והקליפ עוררו דיון ואני חושבת שזה לא משהו שהוא מובן מאליו. ועל זה אני מאוד שמחה. הפתיע אותי גם שכל כך הרבה אנשים הקשיבו למילים, הבינו את ההומור ואת הקונספט. כשיוצרים משהו אין באמת מושג איך זה יתקבל אבל זה מדהים שזה יתקבל בצורה הזאת.

סיפרת שאת עושה סדנת קליפים, אבל מצד שני את לא במאית קליפים- איך את מסבירה את זה?

נכון, אני עושה סדנת קליפים שמיועדת למוזיקאים עצמאיים. נכון, אני לא במאית. אבל דווקא בגלל זה אני עושה סדנה למען מוזיקאים שמספרת על התהליך של עשיית הקליפים ואיך אפשר לעשות הרבה דברים לבד. וכן, לא תמיד צריך לקחת במאי. אני יוצאת מנקודת הנחה שאם אותו מוזיקאי הוא אמן אז יש לו עוד דברים לומר לעולם וזה לא חייב תמיד לצאת בצורה של מוזיקה.

היה במאי שביקר אותך על זה וכתבת פוסט שהפך גם לויראלי.
 - איך הרגשת עם הביקורת ? 

אני לא מתרגשת מאנשים שלא מפרגנים. ככל שהדבר שלי גדל וטפו טפו הוא גדל- ככה יותר ויותר אנשים מרשים לעצמם לחלק ''עצות'' וטיפים כאלה ואחרים. זה דווקא מרגש באיזשהו מקום- כי זה אומר שהדברים שלי מגיעים אליהם. לגבי הבמאי, אני מבינה מאיזה מקום זה בא ואני יכולה להבין את הרמת הגבה. הוא כנראה למד קולנוע ועשה את זה שנים ולא הבין מאיפה יש לי את החוצפה לפתוח גם סדנת קליפים למרות שלא הגעתי מעולם הקולנוע. הסברתי לו שגם לא הגעתי מתחום המוזיקה. ובכל זאת אני עושה מוזיקה. אני באמת מאמינה שאתה לומד הכי טוב מעשייה. והסדנה הזאת מעודדת אותך קודם כל לעשות. מבלי לפחד. הסדנה נוצרה כדי לתת למוזיקאים השראה לחשוב על רעיונות לקליפים בעצמם וכלים לנסח לעצמם את הוויז'ן שהם רוצים. היום כדי להיות מוזיקאי עצמאי זה ממש לא מסתכם רק במוזיקה. אתה אחראי על הכל וככל שתדע לקחת יותר אחריות על הדברים שלך המוזיקה, הקליפים, הגרפיקה, ההופעות – ככה היצירה שלך תהיה דבר יותר שלם ותוכל לייצר את הסיפור שאת רוצה להעביר.

טוב, אותי שיכנעת. מתי ואיפה הסדנה ? 

יום שני, ה11.3. בבית הבאר, רחוב שלמה 6, יפו. אפשר לקנות כרטיס רק מראש ורק כאן: https://bit.ly/2EnHSLX

מתי נראה עוד קליפ שלך?
הקליפ הבא יהיה כנראה ברמת הפקה הרבה יותר גדולה מהאחרים. אני מאוד מתרגשת לקראתו. יהיו הרבה משתתפים ואני עדיין לא יודעת איך אני אעשה את זה כי לקחתי על עצמי שוב אתגר כמעט לא אפשרי.
 אבל תכלס זה מה שאני אוהבת. כל הזמן לשבור גבולות ולעשות דברים חדשים שיסעירו אותי. כרגע הוא מתוכנן לצאת לקראת חודש מאי. שוב, יש עליו מלא עבודה והתחלנו לעבוד עליו כבר מעכשיו.

Loren Noyman - win's the Battle piece by piece

"אתה מתגבר עלי כשאנחנו עדיין ביחד" מישהי פעם אמרה לי לפני שנים, היא צדקה.
נזכרתי במשפט הזה כשהקשבתי בפעם הראשונה לBattle war של לורן נוימן.
עברו 20 שנה מאז, אבל הצלילים של השיר עם בית מתוכו, הקפיצו לי פלאשבק מאותה התקופה.

I’m playing the game
Like you told me
Somebody’s laughing
In my face
I am worried

I’m waving my flag
Can you see me?
I’m breaking through these
Clouds of fog
Now I’m breathing

זה אלבום שנכתב תוך כדי פרידה ולאחריה.
ולורן (על שם "סופיה לורן") מצליחה ברצועה הזו  לתאר עם המילים שלה את הסיטואציה  כמו סצינה מסרט שבסיומה, הגיבורה גם מנצחת ומצליחה סוף סוף "לנשום"

המוסיקה, יש לה כח להקפיץ לך לחלל המודעות זכרונות ריחות, צלילים וצבעים.

ונוימן, מצליחה ביצירה שלה להפעיל את העקרון הזה גם הפוך. 

If you will go to the end
Of the blue blue side
Maybe you will find
What's always been
Left behind

אינטרפטציה רגשית שלה לכאב של מישהו אחר. ואן גוך, ליתר דיוק והשימוש שלו בצבע הכחול בציור Starry Night.
כמו זעקה משותפת של שניהם מתוך סיטואציה לא נוחה בה כל אחד מהם נמצא, הוא בצבעים והיא בטקסטים. 
ואז מגיע תומר ישעיהו עם ההפקה הכל כך מדוייקת ונפלאה, שאסף את הכל ביחד חיבר חלק לחלק, שלב אחרי שלב והרכיב תמונת פולק מרגשת, מבלי לאבד את ה"לורניות" היחודית שלה בסיפור  ושמתאימה לה בדיוק. 

ושאר הרצועות ב e.p ממשיכות להפתיע.

מחר בערב, מוצ"ש. 

היא משיקה אותו בבסקולה וישעיהו יגיע להתארח.

צד גימל - לא מפחדים מהמסך הכחול

בדיוק בשבוע בו קרן פלס מצהירה בפרסומת ברדיו שהיא משתמשת בקרם שמומחים רקחו במיוחד לטובת הנושא, והיא לא פחות ולא יותר "מסננת" את האור הכחול !
צד ג' משחררים סינגל חדש בו הם מצהירים בתגובה שהם "לא מפחדים מהמסך הכחול !"
כשמצב הכוננות עולה ל " DEFCON4" והמסך הופך לשחור , גיל גובר והחבורה שלצידו מוציאים כלים מתחילים לנגן ומתמודדים עם המצב.

אבל הם לא באמת גיבורי על אז הם "מתרגלים לדיסוננס" וצריכים את העזרה שלכם ופתחו הדסטארט לטובת הנושא.

תלחצו play , תקשיבו לשיר, נתערב שלאחר מכן תכנסו בעצמכם להדסטארט ?

שי סול - השמיים שלה מספרים אהבה

"הכי קל וכיף זה לצלם סלפי עם חיוך גדול עם אחלה זווית של שמש, לשדר שהכל מושלם...להודות בטעות זה פחות כייף.... אני כותבת הכל בשירים, בלי לתכנן האמת מסתתרת שם בין השורות"
היא כתבה בפוסט חושפני ביוני האחרון.

שנתיים אחרי אלבום הבכורה שלה, היא במקום אחר.
אחרי שנים של תהיות היא כבר לא מחפשת הגדרות, היא פשוט "מאמינה" (בדיוק כמוני וכמו נמרוד).

ובסינגל החדש שלה השמיים מספרים אהבה.
רצועה רכה, מרגשת, שמספרת במספר שורות בודדות את הכל, היא כבר לא צועקת בשירה שלה.
מלווה את עצמה בגיטרה ומכונת תופים מוסיפה שירה ומערבלת את הכל בתוך הלופר שלה שלבסוף שמחבר את הכל לרצועה שמשרה רוגע.

אפשר להבחין שהיא שלמה יותר עם עצמה ועם המוסיקה שלה, לקראת מופע הסולו המתקרב
היא כבר יודעת ש"אין מה לחפש רחוק, הכל נמצא פה".

דניאלה בוס - מתעורר רצון

דניאלה, האלבום הראשון שלה ליווה אותי במשך תקופה ארוכה במסע אישי ארוך.
סגירת מעגל היתה כשהילדים שלי ואני שרים בכל בוקר לגן את השירים מ"שקוף", הפרוייקט המוסיקלי של ברק פלדמן שהפיקה.

כשהסתיים הפרוייקט שאלתי כל הזמן באינבוקס
"אולי עכשיו, הגיע כבר הזמן לאלבום שני לא ?"
התשובה שלה תמיד היתה שהיא מפיקה פרוייקט אחר כרגע.
כשהיא שלחה לי לאינבוקס לינק ל "מתעורר רצון", חייכתי, הנה זה קורה.
המילים של עמוס עוז והלחן שלה.
הכרתי אותו בגלגול הראשון שלו כשביצעה אותו בהופעה חיה, מלא בדיסטורשנים, עם הזמן הוא קיבל טוויסט אלקטרוני שמשלב ביטים וכלי נגינה.

היא סיפרה לי שעמוס אהב את הביצוע לשיר
אבל הוא לא הספיק לשמוע את הביצוע הסופי והחדש, אני בטוח שהוא היה אוהב.
ואני מחייך כי מסתמן שהתעורר בה רצון להקליט אלבום חדש.

רק מה זה ציחֶה ? 

"גשם יורד על גבעות המדבר הריקות
גיר וצור וריח אבק הולך ונרטב אחרי קיץ ציחֶה
להיות לפני ידיעה
כמו הגבעות
כמו אבן על פי הירח
מונח דומם ובוטח באורך חיי המדף
מתעורר רצון להיות מה שהייתי לולי ידעתי מה שיָדוע"

Lahis - ברלין, כרוניקה ידועה מראש של פרידה

אחרי e.p אקוסטי באנגלית היא משחררת סינגל אלקטרוני והפעם בעברית.

בחצי העשור האחרון היא גרה בברלין
יוצרת שם את המוסיקה שלה
זה לא עוד שיר על העיר,

"הו ברלין...
כשאני ואת נפרד
זה יכאב אך לא כמו שכואב
להיות בודד"

כי למרות החופש והשקט שיש שם ליצור
זו כרוניקה ידועה מראש של פרידה.

"קשה לאהוב במינוס מעלות.
אנחנו הדור של אורזי התיקים,
סותמים את החור במסטיקים. (מדחיקים)"

בעברי היתה לי הזדמנות כזו, לעזוב הכל ולהעתיק את החיים לעבודה מסודרת בחו"ל, ויתרתי עליה, זה צעד שדורש מהלך אמיץ.
ולהיס כבר הוכיחה שיש לה Bravery בעבר
חושפת את הקור שבמרחק ובצעד אמיץ נוסף אבל בהחלט משובח, משנה כיוון מוסיקלי ועושה מעבר חד לאלקטרוני לקראת אי.פי אלקטרוני שיצא באנגלית.

אלון ברק ונועם פנחסוב - הופכים את הקושי לקל יותר

כשכתבתי על המוסיקה של אלון ברק בפעם הראשונה לפני 4 שנים, הוא הוציא סינגלים לקראת אלבום אקוסטי אינסטרומנטלי בן 11 רצועות שהושמעו בתחנות רדיו בארה"ב ואוסטרליה.

מאז הוא הספיק להניח את האקוסטית בצד להתמקד בעבודה כמפיק מוסיקלי לאחרים ולהצגות תיאטרון, לגדל ראסטות ולעבור מאינסטרומנטלי לאלקטרו-רוק וטקסטים שהוא כותב, בפרוייקט בו הוא משתף פעולה עם מוסיקאים נוספים.

בסינגל הראשון הוא מארח את נועם פנחסוב (שבעצמו יוציא אלבום חמישי בקרוב) וביחד שניהם מתרחקים מהמגרש הביתי הקלאסי שלהם ומתקרבים לאלקטרוני בטקסט שנכתב על ידי שניהם.

'תירי בי" - כשאתה מרגיש שנתת את המקסימום במערכת היחסים ואין לך כבר את הכח לתת יותר.
אבל במקום לבוא עם דרמה וכלי מיתר הם באים מהכיוון ההפוך ועוטפים את המילים הלא קלות באלקטרוניקה מקפיצה ושמחה שגורמת לקושי להשמע טוב יותר.

Sharon Gesthalter - Looking For a Witness

לפני 6 שנים בערך, נפגשנו כקהל בהופעה של רועי דהן שהפיק את אלבומה הראשון, דיברנו על מוסיקה והיא סיפרה שמוציאה אלבום בקרוב
כשקיבלתי אותו חצי שנה מאוחר יותר, הוא הגיע בעטיפה מעוצבת ברכות וגם הצלילים שבקעו ממנה הצהירו "רוך תהומי", ולמרות שהוא אלבום נפלא, היא לא ממש דחפה אותו קדימה.
5 וחצי שנים אחרי, נמאס לה מסמולטוק "תשעים שנים לחיות, ויש כל כך הרבה שיחות קטנות"
והפעם בניגוד לאלבום הקודם היא כן רוצה ומחפשת את ה"עד" שישמע אותה ויהיה נוכח.
ויאיר רובין שמפיק את האלבום לוקח אותה בדיוק למקום הנכון..
Witness היא אומרת, זה מצב שנובע מבידוד ובדידות .. הוא כמו זעקה..
והלמות התופים בתחילת הרצועה, עם הקול שלה שכמו עבר תהליך והוא פתוח מודע ובוגר יותר, מגלה שמשהו השתנה פה בתפיסה והכינורות צ'לו עם המקצב המתגבר שנותן תחושה ש"אוזל הזמן"
יגרום לך לצעוק "גסטהלטר ! הנה אני פה ...מוכן להעיד שהסינגל הזה מעולה".

When a Bear hits a Hammer aginst the odds

הכרתי את דב המפוחית בפעם הראשונה לפני חצי עשור כשהגעתי להופעה של ברנרד אליסון.
ה Blues Rebels ארחו את ברנרד וחשפו אותי לסצנת בלוז אחרת ושלא הכרתי.
מסתבר שכבר לפני הרבה שנים, המר היה הראשון שהקליט בארץ אלבום בלוז באנגלית.
כמו לכל מוסיקאי שהוא לא בחמישיית המיינסטרים גם להמר היה day job  - עד לא מזמן במאי מוערך

ברשות השידור. 

A change is due, I need something new" 

Time for a brand new song 

Stop reading the news, get back to the Blue  Before anyone sees that I'm gone

הוא פותח עם רצועת בלוז במקצב ניו-אורלינס

שמח, אבל הטקסט חושף ומספר את האמת הפחות נעימה והקשה, על המסע שלו עם המוסיקה שנמשך שנים ושבעצם אף פעם לא נגמר, לצד החיים עצמם.

But it never waits for no-one "

You got a lifetime of being old, just moment of being young 

את עיצוב העטיפה עשתה טל פוגל, מוסיקאית ויוצרת בעצמה, לפני עיצוב העטיפה הקשיבה לשיר התחברה לטקסט ולצלילים, אפשר לראות את זה בניו-אנסים הקטנים ובירידה לפרטים. 

אותו הדבר גם עם הקליפ שהופקד בידי שרית קליינמן גיבורת גיטרה בעצמה.  

הבחירה של המר לעטוף את הסינגל הראשון באלבום הקרוב בעטיפה שיצרו אנשי מקצוע שהם מוסיקאים בעצמם, רק הגבירה את האפקט ומקרבת את הצופה לטקסט ולצלילים של השיר

והוא, עוזב את הנקודה הנוכחית, מפסיק "להתלונן" שולף את המפוחית שלו ומנגן מעומק ה Bluesoul שלו ושולח סנונית ראשונה מאלבום הסולו המתקרב ישירות אל הלב.

NAAMA - Keeps her head up with her walk of freedom

היא לא מפסיקה להפתיע.
כתבתי בעבר שבכל פעם שמתפתח דיון ועולה השאלה אם ללכת לתכנית ראליטי מוסיקה או לא, אני תמיד נותן את הדוגמא שלה ל "למה כן".
8 שנים אחרי , כשאלבום בכורה בעברית וe.p באנגלית ברשותה, היא בוחרת להשתתף שוב בריאלטי מוסיקה, והפעם המטרה חשיפה בינלאומית. (למרות שרצועות מה e.p כבר מתנגנות בעולם)

פרפקציוניסטית
בכל הופעה שלה גם אם מדובר במועדון הופעות קטן היא משקיעה בעיצוב במה ואאוטפיט שלרוב נתפר במיוחד בשבילה ולא רק בהופעות, הקליפים שלה מושקעים ועתירי לוקיישנים וארט

לצילומים של SHINE היא נסעה לפנות בוקר עם צוות שלם בשיא הקיץ, לצלם קליפ זריחה בים המלח.
אפילו בביצוע הספונטני שלה ושל יהל ל one dance של דרייק בחניון , נדמה כאילו הריוורב הטבעי במקום התאים את עצמו במיוחד בשבילה.

keep's her head up

"כשסיפרנו לחברים שאנחנו רוצים לעשות "מועדון התיאטרון", הם חשבו שהשתגענו וגם אנחנו הרגשנו ככה לרגע". היא סיפרה בהופעה,  החשיפה בתכנית הריאלטי האחרונה בשילוב השיר החדש בו היא מארחת את גיא ויהל שיצא בשבוע קודם לכן , מילאו את מועדון התיאטרון בקהל מכל הגילאים שהחזיר לה טון אהבה
(התור להגיד לה שלום אחרי ההופעה הרגיש כמו קהל שבא לחבק כלה).

רגע לפני שאסתר רדא עולה להתארח, נעמה תספר על ההכרות שלהן ב"לוסיל קרו" , בימים שלפני שאסתר הפכה לאייקון גרוב מקומי ותחמיא לה , רדא כמובן לא נשארה חייבת והחזירה לה במחמאות וחיבוק גדול בחזרה.
והביצוע המשותף שלהן של הפוג'יז לא השאיר אדם אחד לשבת בקהל.
כשגיא מנטש עולה לבמה עם מקל הליכה ("זה לא טרנד חדש שאני מתחיל אני פשוט אחרי ניתוח") היא  מזכירה לו שבדיוק לפני 5 שנים הוא החזיק מקל אחר על אותה הבמה, מוט החופה של יהל ושלה.
הם מבצעים ביחד את השיר והקהל מרים את ראשו, רוקד וקופץ גבוה.

אירופה ? הצחקתם אותה, היא מכוונת הרבה יותר גבוה, בהפקות מושקעות מלאות בלוקיישנים לא שגרתיים עם טקסטים חזקים ועיבודים שמחברים ביחד היפהופ וגיטרות רוק לגרוב ווייב מדוייק שלא יורד מהפקות בינלאומיות.
לכו לראות אותה בהופעות בארץ כל עוד היא פה,  כי כמו שזה נראה כרגע, בקרוב היא תכבוש במות ופסטיבלים בחו"ל.

פסיכדליה מעבר לכביש שש

כשפגשתי את שולמית בפעם הראשונה לפני כמעט שנה, היה לה מבט שונה בעיניים נדמה היה כאילו היא עדיין מחפשת מישהו...
 או את הדרך שלה לפרוץ החוצה, שלא תבינו אותי לא נכון - אהבתי אותה מהרגע הראשון.
ואז כשנפגשנו שוב בגרסת האלבום כבר ידעתי.
התאהבתי בה, זו הרצועה שאני הכי אוהב בו. היא הזכירה לי מישהי מאוד קרובה אליי.

קולות הקשר הצבאי ברקע בסוף השיר התחברו לי ל"יותר מדי".
הארט וידאו עם הנעליים הצבאיות המרוחקות משאר נעלי המשפחה והמיצג במופע ההשקה, חיברו לי את הפאזל לתמונה המלאה.

את "שנית מצדה" יעל דוד כתבה לאחר שבאמצע שגרת היום העמוסה קיבלה הודעה לנייד שלה ושבשרה לה על ניסיון התאבדות של דמות הקרובה אליה.

"שינוי רגעי שמתניע תגובה מהירה ויכול להניע ריצה שנמשכת כל החיים"
שוב נגיעה ב"חוסר אונים/ חוסר ברירה" ונגיעה בפחד.

ואז הגיע "פעמון זכוכית".
יצירה פסיכדלית שמתחילה בהקלטה של תיבת נגינה ומשם עוברת לדיסטורשנים, לא תיבת נגינה שמבוצעת מתוך קלידים, אלא אחת כזו אמיתית שנדרשת עבודת נמלים בחירור כרטיסיית נייר שמנגנת את הצלילים בעת סיבוב ידני של מנואלה שמפעילה את המנגנון.

ואם חשבתי שהיצירה הזו חזקה ומיוחדת
כשהסיפור מאחריה נחשף בכתבת חדשות

וגיליתי את המשמעות של המילים, עברה בי לרגע צמרמורת, החיים בצל אב/בן זוג אלים..

"את ואני ולונדון בגשם גופך הקטן נמס אל חיקי
אורות בחלון ומשחק במחשב
ידך הקטנה מלטפת אותי
עוד מעט יהיה שקט אני לך לוחשת
הביטי ישר ולא לצדדים
שערי עזאזל נפתחו בחדרנו
סביבנו סוערים כל הרוחות והשדים.."

מופע ההשקה כמו האלבום עצמו, לא היה סטנדרטי.
זה התחיל בבחירת המיקום,
 סטודיו בלב אזור תעשייתי , לא אולם שמיועד לכך.
מי שהגיע להופעה, כבר בכניסה יכול היה להבחין במייצגים שהוכנו והותקנו מראש במקום שמשלבים אלמנטים חזותיים, קולים וטכניים (תיבות הנגינה למשל) 
על הקיר, מעבר לפלורסנטים תעשייתיים שתלויים בשלשלאות מהאוויר, הותקן מסך.
בזמן שכל רצועה ורצועה התנגנה, הוקרן ארט וידאו שהעבודה עליו ארכה שבועות והותאם לה במיוחד, מקטעי וידאו מצולמים/חתוכים
(לא דיגיטל אבסטרקטי)

באחת מהרצועות הבחנתי בטל מביט לאחור במבט מאוכזב, בשל העדר ארט וידאו שלא נכנס לפעולה.
 לאחר מכן כשהם התחילו לנגן את "וירוס" ועלה מסך כחול עם הודעת שגיאה, לקח לי 2 שניות להבין שזה חלק מהארט ולא תקלה (גאוני). 

ויש גם רצועה אינסטרומנטלית "איש בלי שכל" שבניגוד לשם שלה, היא מאוד חכמה ומחברת ביחד לתמונה אחת גדולה את האלבום.

הם נוגעים בפחדים, במצבי קיצון שמתערבלים אל תוך שגרת היום שמיטלטלת כל פעם מחדש. 
כשכל צליל, טקסט וארט - מתיישבים אחד על השני במדוייק ומתחברים למורכבות של הטקסט.

ולמרות כל הפחדים/ההתמודדיות לאורך השנים. כשלצידם גם נדרשת השקעה בהקלטת אלבום (לעיתים כשברקע גם "צבע אדום") 
המכונה הזו שלהם עם האמירה הגאופוליטית ניצחה בגדול.

עבודת הגיטרות של טל "הדוקטור לפיסיקה מיתרית" לצד הבס תופים קלידים, הסמפולים והטקסטים החשופים והחדים של יעל ,רמת ההשקעה הבלתי מתפשרת בכל חלק וחלק בתהליך מבלי לפחד ליצור משהו לא שגרתי.
הופכת את "המכונה שבתוכי" לאחד מאלבומי האינדי החשובים והמושקיעים שעשו כאן בעשור האחרון. 

ערב חתיכים חד פעמי

למזלי גיליתי אותם רק באלבום השני כשגדי לבנה ניגן אותם ב88fm, וככה לא הייתי צריך לחכות שיצא אלבום נוסף.
הטקסטים הנועזים, השנונים חצופים והחותכים של איה זהבי פייגלין,  עם הגיטרות/בס/תופים של גילי נמרוד והוד, בלי סימפולים.
העידו שנכון לאותה התקופה
אין פה עוד דבר כזה".
פרוייקט הקליפים הגאוני שלהם רק גרם לי לאהוב אותם יותר ויותר בכל פעם כששחררו אחד חדש.

ב 19 לאוקטובר סטטוס אחד בלי פירוט שעלה בדף האמן של ההרכב, הקפיץ את הקהל שלהם על הרגליים.
אחרי טיזינג קצר אותו הקהל (ואני ביניהם) רץ לאפליקצית הבארבי הקרובה במכשירו לרכוש כרטיס

הם עולים אל הבמה ופותחים עם "מתישהו" והקהל כבר עף באוויר, וממשיך לשיר איתם רצועה אחרי רצועה.
בלי יותר מדי דיבורים בין השירים  ("לא הופענו הרבה זמן אז נדבר אחר כך.." היא אומרת והקהל צוחק)
כשהביצוע שלהם ל"למה לי לקחת ללב" חישמל את הבארבי, לי רצה שורה בראש
 "תן לעצמך.. בגיל 42 לקפוץ בהופעה בבארבי ולהנות" והקאץ' עם שורה מתוך "take me out" בסופו גרם לי לחייך עוד יותר.

 

הם מאטים לרגע קצר פעם אחת ב"יום שלישי"
 שלא נכנס לשום אלבום, ואז חוזרים להדביק את דוושת הפאנק לרצפה ולדהור שוב עם הקהל קדימה.

"קצת היה לי מוזר עם זה" איה אומרת
"הרי אנחנו לא מתאחדים או מוציאים סינגל/אלבום, אז הרמתי טלפון ליהודה עדר שהוא חלק חשוב במהות של הלהקה, התשובה שלו היתה..."
- "אההמ" מלווה בשתיקה חכמה "את עוד תביני"..

ובאותו הרגע על הבמה היא הבינה.
הרכב של 3 חתיכים ומלכה אחת, שנהנים לנגן לצרוח לשיר, לצחוק בין השירים על הבמה ולהדביק את הקהל שיצטרף אליהם כבר מהשיר הראשון.

 "אנשים הם עם מוזר ,מתלבשים חם ומדברים קר", היא כתבה פעם.
אתמול בבארבי הקהל נכנס הוריד שכבות שר קפץ "דיבר חם" והחזיר להם אהבה.
והערב הם פרסמו בדף האמן סטטוס
"נתראה בעוד 6 שנים..".

ואני אומר, בסדר אל תוציאו עוד אלבום
אבל בואו נתפשר על אחת לשנתיים ?
בכל זאת "רוצה למות" ו"הכל בסדר" לא היו בליינאפ "ולפעמים צריך גם לעשות דברים שאתה אוהב כי
אתה פשוט אוהב לעשות אותם".😉

אשרת קדוש "אהיה שלום" - שברה לי את הלב והחזירה לי אמונה

השנים טסו לא התראנו 20 שנה , שמעתי שהיא חזרה בתשובה.
לפני שנתיים בטקס אזכרה היא הגיעה קצת באיחור
כשעוד עמדתי מחוץ לאולם , ואז הבחנתי בה.
שנינו חייכנו, אמרנו שלום מתרגש של געגוע ממרחק קצר כי להתחבק אי אפשר.
והיא בתלבושת שלה , עמדה שם "מוארת" יותר מתמיד עם החיוך שמשדר רוגע.

צפון , בכלל לא הייתי אמור לעבוד באזור הזה באותו היום.
אחרי יום ארוך ועמוס עצרתי לרגע בדרך, מפגש קצר שני במספר , אחרי עשרים שנה שלא התראינו.
אספתי ממנה את הספר והאלבום.

ביציאה מטבעון לכיוון דרום עומס תנועה מאסיבי ארוך עד לאמצע כביש 6 , הכנסתי את הדיסק אחרי מהדורת החדשות של 17:00 ונתתי לו להתנגן.

פקקים ,  ומתוך הרדיו ברבעי טונים מתנגנים סאז, ג'ומבוש ,עוד ופרקשנס במזמורי תהילים שהיא הלחינה , היא שרה ביחד עם הבנות שלה ולכמה רגעים , לא היה אכפת לי שהפקקים למרכז נמשכים ונמשכים כמו משהו בעיבוד ובהפקה המושקעים והמדוייקים של אושיק ניזרי ונדב חביב , לצד הצלילים והמילים אמר לי "אתה צריך להקשיב לו רצוף מהתחלה ועד הסוף".

ופתאום הדרך הזו שעשיתי עשרות פעמים שמתחילה מנופי הילדות שלי ועד למקום שאני גר בו היום נראתה, נשמעה והרגישה אחרת.

אני זוכר את התאונה הזו ואת תקופת השיקום שהיא עברה בעקבותיה.
בגיל 14 המח שלה עשה ריסטארט
(כמו אצל קוטנר)
כשהיינו ילדים, אשרת היתה החברה הכי טובה של התאומה שלי , עיירת פיתוח צפונית שהחברים הכי טובים הופכים למשפחה.
כבר אז כשהיינו ילדים יכולת להגיד
ש"יש בה משהו מיוחד" אולי בגלל הצחוק המתגלגל שהשתלב עם העיניים היוקדות שלה (ואני עוד הייתי מהבודדים בשכבה שלא התאהבו בה באיזשהו שלב).
מה שלא ידעתי זה עד כמה חמור היה אובדן הזכרון שלה, שהסיפור היה כל כך קשה ומורכב ושהתאונה עצמה היתה רק החלק הקל.

יומיים אחרי שאספתי את הספר , לקחתי אותו איתי לנופש חברה , היה ברור לי שאצטרך לפנות לו זמן ולקרוא אותו ברצף, מה שלא ידעתי שמהרגע שאפתח אותו, אני לא אצליח להניח אותו בצד (כבר שנים שלא קרה לי את זה עם ספר) ויתרתי על האטרקציות הבריכה והמינגלינג עם אנשים, נכנסתי לחדר והמשכתי לקרוא בלי להפסיק.

לאט לאט ככל שהנסיעה לצפון באוטובוס נמשכה
נחשפתי לעוד ועוד פרטים,כשבכל פעם מחדש אני פוער את פי.

 חוויה חוץ גופית ? אובדן זכרון מוחלט עד שהיא לא מבינה אם היא בן או בת ??
רגע , מה ? בנוסף לכל זה בתוך המצב האבסורדי הזה...פגיעה מינית wtf ??!?

היא מתארת את השנים הראשונות לאחר התאונה
ואז ארכיון הזכרון האישי שלי, מקפיץ לי לחלל המודעות את התמונות מהביקורים בבית החולים והצלקת הארוכה שהיתה לה  לאורך הרגל, והחזרה שלה ללמודים לסרוגין.
וגם את היציאה ההיא לדייט ב"קדרה של נגה" בשבת אחת שיצאתי הביתה ממבצעית וניגשת אלינו למלצר בשולחן לא אחרת מאשר היא.
(הפעם האחרונה שנפגשנו לפני שנים)

היא קופצת בציר הזמן קדימה ומספרת  איך פגשה את בן הזוג שלה לחיים במספר פעמים עד שהבינה שהוא האחד שלה.
משם היא זורקת אותך לסאגא אחרת חוצת יבשות קורעת לב ואכזרית שבסופה גם מתגלה סוד גדול שמשאיר את הקורא בהלם אמיתי.
איך אחרי כל זה, איך אפשר בכלל להמשיך להאמין באלוהים ?!
- מסתבר שאפשר והאמונה היא הדבר שמחזק אותה ובעצם התפקיד שלה להעביר אותה לאחרים.

כשסיימתי לקרוא, התיישבתי במרפסת מול הנופים של רמת הגולן ושתקתי במשך שעתיים.
אני אף פעם לא אראה אותה בהרצאה או הופעה.
אבל מאז שקיבלתי את האלבום וקראתי את הספר
בכל פעם כשאני קורא את "ה' רועי לא אחסר" בתפילת יום שישי , הלחן שלה לשיר הוא זה שמתנגן לי בחלל המודעות.

מצד אחד היא שברה לי את הלב עם הסיפור
ומצד שני הצליחה להחזיר לי אמונה, והאלבום - בימים אפורים הוא מתנגן ברקע ברכב ברצף ועושה טוב.

לינק לרכישה : http://Www.oshratkadosh.com