מי שמכיר את 2 האלבומים הקודמים שלה ויקשיב לרצועת האינטרו "נקודה" שפותחת את האלבום השלישי, יחייך.
מאחרי הרצועה האינסטרומנטלית הקצרה, מסתתר בעצם הסיפור השלם אחרי המוסיקה שלה.
הרצועה שתבוא מיד אחריו, "לחזור" ושנושאת את שם האלבום, כמו מהווה תחנת מעבר שמחברת את 2 האלבומים הקודמים ומובילה את המאזין אל הוייב של האלבום החדש.
טקסט שמזכיר את "כשנאבד את המילים" ו"כל החלומות בעולם" אבל הפעם, את הגיטרות
מחליפים כלי נגינה ומקצב אורינטליים.
היא גדלה בבית מרוקאי ששמעו בו שירי ארץ ישראל ובגיל העשרה היו אלה אביב גפן והמכשפות בפסקול התקופה.
ואז הגיעה אהובה עוזרי ו"בית" היא גם הספיקה לארח אותה בהופעה.
כשנפגשנו כקהל מחוץ להופעה בתמונע, ודברנו מוסיקה : "ביטון אתה בכלל השתכנזת בכל מה שקשור למוסיקה" היא זרקה לי והתחלנו לצחוק.
והתפנית שחלה אצלה, לא רק באלבום.
היא כותבת המון, בעיקר לפופ ים תיכוני, ויש שירים שאתם שרים בנסיעה עם הרדיו ולא יודעים שהמילים, הם בעצם שלה.
ו"עולם", מדברת בדיוק על המודע והתת מודע
והמקום שכל אחד מגיע אליו.
במופע ההשקה היא תארח את אריק סיני שלשירים שלו הקשיבה כשהיתה ילדה (שירי ארץישראל)
ואת שיר לוי שהמנעד שלו מרגש גם את מי שלא חובב את הז'אנר , והיא לא שוכחת גם את אהובה עוזרי ובזמן שהיא תבצע את "בית" יוקרן ברקע הקליפ מהוופעה והנגינה של אהובה תשתלב ברקע
כשקוטנר השמיע אותה, הוא אמר :
"הנה עוד אחת שעושה את זה כבר כמה שנים, לטעמי למרות שהיא ממש ממש טובה, היא עדיין לא זכתה למקום הראוי לה. קוראים לה לירון בן שמעון."
ועכשיו, זה הקילומטר שלה אל הזריחה
בזמן שמהדורות החדשות בוערות והולכים שוב לבחירות
בן שמעון משיקה אלבום ומחברת ישן עם חדש אלקטרוני עם אוריינטלי וגיטרות רוק כמו מנסה לאחד ולחבר מחדש בצלילים את המזרח התיכון.