RONI DOT - מסכמת שנה מוסיקלית אישית

אם לפני שנה מישהו היה אומר לי שאני אשב לכתוב סיכום לשנה שחלפה במטבח של הדוד בהולנד, אחרי שעזבתי את כל המוכר לי מאחוריי, יושבת עם גרביים תרמיים ומתקשה להירדם הייתי כנראה מרימה גבה. כל כך הרבה השתנה בזמן הזה שלרגעים אני תוהה איך יכול להיות ששנה אחת בלבד יצרה פער תהומי כל כך בין איפה שהייתי לאיפה שאני עכשיו, מכל הבחינות.

לפני שנה חזרתי מטור ראשון בחו"ל עם ההרכב שלי. הייתי באופוריה. מלאה חוויות של הופעות מוצלחות, של פריצת הגבולות של עצמי, מלאה מוטיבציה לקחת את השנה שתיכף תגיע ולנסוק למעלה למעלה. אחחח, 2020, אין ספק שזכית בפרס השנה המפתיעה.

אולי אפשר לומר שהשנה האחרונה הייתה בשבילי פיצול אישיות.
מצד אחד, עבודה אינטנסיבית על אלבום חדש שאני אוהבת כל כך, שלימד אותי, העשיר אותי ביצירה. הלב שלי נמצא בכל אחד משירי האלבום הזה וההתרגשות לראות אותו קורם עור וגידים הייתה עצומה. כל צעד בדרך של יצירת אלבום חדש הוא יפהפה בעיני. ההתעמקות במילים, החלטות, הקלטות, התנגשויות, התגמשויות, אי שביעות רצון, שביעות רצון. ההתרגשות להוציא את החומרים לעולם. מה עוד אפשר לבקש בתור בנאדם יוצר?...
מצד שני, היה שברון לב. אחת אחרי השנייה כמעט כל תוכנית שהייתה לי התנפצה לרסיסים, שקעה במצולות יחד עם עולם התרבות של ישראל. בכל פעם הייתי בטוחה שהנה זה תיכף נגמר. היתי מלאת אופטימיות שכל מה שאני מתכננת הולך לקרות עד כדי הרמת גבה מצד ההרכב והמפיק שלי. ואכן, סגר רודף הגבלות רודפות סגר. החודשים עוברים ושום מתווה לא מגיע. לא באמת. התסכול להישאר בבית עם ילד בלי מסגרת בלי יכולת לעבוד או ליצור התחלף בחוסר אונים. חוסר האונים התחלף בגעגוע, חזק ומהותי- להופיע. לעמוד על הבמה, לשיר. עם התגברות האירועים הפוליטיים, ההפגנות, הפיצול בעם והאלימות הגיע העצב. עצב עמוק מהול בחוסר הבנה- מה קורה לארץ שלי..? למה זה מגיע לנו..? איך יכול להיות שאין טיפול טוב יותר בכל מה שקורה פה...?
אין ספק, כולנו בסירה אחת. כמעט כל האומנים בארץ על כל גווניהם סבלו ועודם סובלים מהמשבר הזה ומהטיפול הלוקה בו.  זו לא רק אני שמרגישה ככה, אני יודעת.

כבר כמה שנים שיש בבית שלי ושל בן זוגי דיונים על עזיבת הארץ. מטעמים מוסיקליים, מטעמי חינוך, מטעמי העתיד הכי טוב בשביל הבן שלנו. מה נכון, מה עדיף..? איפה האופק שלנו כמשפחה צעירה? איפה השורשים?... איפה המוסיקה שלי יותר מתאימה להתקיים?... לא באמת חשבתי שאני אעזוב, אם להיות כנה.
אבל העצב הזה... אני לא מוצאת את עצמי. ארצי שינתה את פניה וקשה לי לשאת את זה.
היומולדת שלי היה בדיוק כשהחליטו על סגר השני. האם התבגרתי בשנה הזו או הזדקנתי?... מרגישה את כובד המשקל שלה על הכתפיים.
ההחלטה לעזוב התקבלה.
הבית שהיה לי, החפצים, הכלבים, המשפחה. הכל נשאר מאחור, נכון לעכשיו.
העצב איתי גם פה.
אבל איך אומרים?... שינוי הוא דרך טובה ליצור שינוי.
מה השינוי שהייתי רוצה השנה?..
יותר שלום בפנים ובחוץ, לכל היקרים לי. גם לאחרים למען האמת.
שנלמד בשנה הקרובה קצת יותר לאהוב, קצת יותר להתמתן. לראות את כולם, כל צדדי המשוואה.
ומוסיקה- לשמוע הרבה מוסיקה חדשה.
זה תמיד עושה טוב על הלב, נותן השראה.
מאחלת 2021 שלמה יותר, מכילה יותר לכולנו.