נעמה הכהן - סינגל שני לקראת אלבום בכורה.

פגשתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה לפני כשנה וחצי באחד משיטוטי היוטיוב בשישי בצהריים.
התיאור שלה  ל קבלת שבת  עם המקצב העדין, הסוף המעט דרמטי והטקסט המפתיע והמיוחד שלו גרמו לי לחפש את המוסיקה שלה.

במהלך השנה האחרונה פרט לעבודה על האלבום, היא גם יזמה את פרוייקט "בואהנה" -  סדרת מופעי אינדי בערב אחד בפריפריה שמטרתם לחשוף קהל חדש למוסיקאים אשר לקראת אלבום הבכורה שבדרך ובנוסף לכל זה היא גם אמא לתאומים.

היא משיקה בשבוע הקרוב את הסינגל השני "אלמלא הרוח"- טקסטס שנכתב  ע"י לאה גולדברג אותו הלחינה הכהן.

"אלמלא הרוח יכולנו לשמוע
את קולנו או אז יודעים היינו
איזה פחד נטע בליבנו הלילה
ואיזו הערגה החרידתנו עם בוקר.
אך הולך הרוח ובא הרוח
ואת כל הקולות נושא הרוח.
אלמלא כל כך חורו פנינו
יכולנו לראות את דרכו החורת."

אם בקבלת שבת היא מצליחה לרגש עם הטקסט המורכב שלו, כאן היא בוחרת להעביר את שעבר עליה כשקראה לראשונה את הטקסט של גולדברג באמצעות הקליפ המיוחד שאותו ביים מורפלקסיס (בנימין אסתרליס ).
הוא מתחיל מהבוקר שאחרי  אותו הלילה שנטע פחד, ברגע ההתעוררות, ממשיך בהליכה אל תוך מסדרון אי הוודאות דרך חדרי הילדות והמסדרונות מלאי הדלתות וההחלטות שאולי חלקן לא נבחרו להיפתח, אל מימד חדש וגדול יותר.

כשהקליפ כל כך חזק, מספיק רק לצפות בו ולהקשיב לצלילים בכדי להרגיש מה עובר על האמן זמן כתיבת הטקסט או הלחן.

- וזה אחד כזה. 

מופע השקת הסינגל יתקיים ב09/03 ב"רדיו אי.פי.ג'י.בי" בו יתארח יהוא ירון.

צילום תמונת נושא: דניאל כהן דינר

ירונה כספי - ממאפיה של אישה אחת לטריו.

היא מחלוצות הרוק הנשי הישראלי, לא אני לא מגזים.

אנחנו בני אותו הדור שהאזין לפרוגרסיב ה"גל החדש" וגארנג', רק שהיא בגיל 17 כבר הספיקה להופיע כמוסיקאית בסרט החשוב שנעשה כאן לפני 20 שנה "בעניין הבאסים" ששודר בערוץ 1(הערוץ היחיד שהיה אז קיים).
סרט המציג מוסיקאים בתחילת הדרך שלימים יהפכו להרכבים משמעותיים ברוק הישראלי.(איפה הילד,כנסיית השכל, כרמלה גרוס וגנר ,נושאי המגבעת וזקני צפת) 

כבר אז באותו הראיון היא חושפת את נשמתה כשהיא שרה שיר עם טקסט לא פשוט על אבא שלה בזמן שהיא מנגנת על גיטרת באס ומספרת שאחרי שהמורים ומסגרות החינוך לא קיבלו את זה שהיא כותבת שירים במקום ללמוד, היא "לוקחת החלטה" עוזבת את בית הספר ומתעסקת במוסיקה.
בעקבות אותה ההחלטה היא מתחילה ללמוד לנגן באס אצל ערן צור ומקימה את להקת "גוונים כהים" שאף הוציאה אלבום אחד ב95.

ב2001 - נדמה היה שאלבום סולו הבכורה שלה אוטוטו באוויר בהחלטה אמיצה נוספת היא גונזת  אותו, שלוש שנים מאוחר יותר היא משחררת סינגל ראשון "אתה הוא האיש החדש" לחן שלה לטקסט של וולט וויטמן וב 2005 האלבום
 "תני לשתיקה לבעור" יוצא לאוויר.

2008 - באלבומה השני "הירקון 51"(כתובת המגורים שלה בילדותה) היא חושפת את עצמה שוב ושוב בטקסטים האישיים שלה לצד הדיסטורשיין,קלידים והבאס

2010 - כשהיא מוציאה את אלבומה השלישי "אגו" היא לא מתפשרת, ממשיכה עם האמת המוסיקלית שלה כמו שהיא רוצה בלי להתמסחר  בדיוק כמו שהיא שרה ברצועה החמישית "חייבת שיר"

"חייבת שיר שיעיר אותי חייבת שיר שיאיר אותי
מ ה מ ה שיממון
חייבת שיר שיוציא אותי
לחופשי"

לצד אלבומי הסולו שלה לאורך השנים כספי כתבה מוסיקה להצגות והשתתפה בעשרות פרויקטים ושיתופי פעולה עם מוסיקאים ומשוררים מה שהוביל בצורה הטבעית לאלבום "מאפיה של אישה אחת" שבניגוד לאלבומים הקודמים בהם הטקסטים שלה היוו את רוב המשקל באלבום, כאן היא בחרה מתוך 12 הרצועות באלבום 11 מהטקסטים של משוררים מהארץ ומהעולם והלחינה אותם.

היא לא נוסעת בהאמר לטיול שורשים במספרה, כשהיא מחזיקה גיטרה ביד אם זו בס או חשמלית על הבמה,הלב שלך לאט לאט יתאים את דפיקות הלב שלו למקצב.

לקראת האלבום החדש שבדרך היא חוברת לאסף פקר וניק קינסברונר וביחד הם חורשים את הארץ בהופעות החיות והבועטות שלהם שמחזירות אותי לימי הופעות הרוק המשובחות של גיל העשרה שלי, בכל פעם שהם מופיעים בלבונטין אני משתדל להיות שם.

אם הילדות שלכם התחילה בסוף שנות ה80 ולאורך שנות ה-90 התנגן לכם בבית ה"גל החדש" ומוסיקת גארנג' - אתם חייבים את ההופעה הזו לעצמכם.

נועה קורנברג - ודאות, סינגל ראשון לקראת אלבום בכורה.

לקראת אלבום הבכורה שלה "גברת כפור" היא מעלה ליוטיוב את הקליפ לסינגל ודאות.
 סרט וידאו 8 מ"מ בצילום ביתי משנת 87 שצילם אבא שלה כשהיתה ילדה, חופשה משפחתית, טיול ללונה פארק - בדיוק הדיסוננס שעליו מדבר השיר.

הנוסטלגיה היא מתוקה והמציאות כואבת, לחן מרגש על ביטים קשוחים

הבתים של השיר משדרים חוסר תקווה והפזמון לעומתם הוא כמו מעין תפילה.

האימג'ים בקליפ נותנים תחושה של חוסר יציבות מול משפחה, שאמורה לתת ודאות ויציבות.

ודאות

מקצרת את הדרך
למקום שלעולם לא יהיה בטוח
גם אם יענה על כל השאלות
הוא ילך זקוף ויוליך שולל ....

"ארץ, כתף

בית, מקום
אויר נקי לנשום
שקט להקשיב
לב לאהוב
צלילות להבין ש"

ודאות
מטשטשת את החסר
היא טובה והיא מסוכנת
גם מי שפעל על פי ההוראות
יתעורר שדוד, יחפש תשובה

באלבום שיצא חודש הבא יש רצועה בשם "גברת כפור" ומכאן גם שם האלבום, אותה הגברת היא לא דמות. היא רוח קרה שנכנסה אל חייה. הביאה איתה הרבה קושי והרבה יופי. בהשראתה נכתבו השירים וכש צח דרורי לצידה זה פשוט נשמע מצויין דארק-אלקטרו משובח. 

ביום שלישי הקרוב בצוזאמן היא תחשוף שירים וחומרים נוספים מהאלבום לקראת ההשקה.

מילים, לחן, שירה, קולות, פסנתר- נועה קורנברג
הפקה מוזיקלית- צח דרורי
עיבוד- צח דרורי, נועה קורנברג
תכנותים- צח דרורי
מיקס- רונן רוט

צילום תמונה : אביטל ויברן

שני רחל - למרחקים קצרים

אם חשבתם לרגע מה עובר בראשה של אישה כשגבר שובר לה את הלב וכמה כעס יש שם, דמיינו לכם מה קורה כשאישה שוברת לה אותו, שני רחל בלי הנחות מעניקה את נקודת המבט המדויקת כולל כל הכעסים גם אם הם כשרים ושמישהו לעזאזל יגיד לה איך להתמודד עם כל הקושי הזה. 

"עין תחת עין, לב תחת לב
ואולי באופן פיזי לגרום לך לכאב
לא ארביץ לך, אל תדאגי
את לא זכאית למגע ידי"

"לא יודעת מה לומר לך כשאראה אותך בגינה הציבורית
לא יודעת איך לומר לך שאוהבת למרות מה שעשית
זה בא בזרמים, זה בא והולך

שמישהו לעזאזל יגיד לי איך"

טקסטים בועטים ?
- הצחקתם אותה, לא רק שהיא בועטת לפני כן היא מכוונת טוב ודואגת שזה יפגע בדיוק במקום שאליו היא מתכוונת ב"כשנגמרת התהילה" היא דואגת להבהיר לאותו הגבר שבסיפור שבסופו של דבר אחרי שהתהילה עוברת הוא ישאר עם מראות מסתובבות שיראו לו את הפנים המקומטים של מי שהוא באמת  וב"זונה אחרת"היא לא חוסכת מאותה אישה אחרת. 

"תזחלי אל המחילות החשוכות שבליבך 

את שקרנית, חפרפרת 

תמצאי זונה אחרת".

אבל למרות כל הכעס היא גם יודעת לרגש, אם בהכרת התודה בקרדיטים שבסוף האלבום לאותה תאונת הדרכים הקשה שעברה ובעצם שינתה את חייה  

"ותודה ליום ראשון ה 18.09.2005 לקראת חצות, רחוב ז'בוטינסקי פינת היצירה, פ"ת." 

או בשיר הנושא של האלבום "למרחקים קצרים", בו היא נפרדת לאורך השיר מחברה שבחרה בדרך אחרת, אחת כזו ש"כדורים של שגעון" לקחו אותה ממנה.

"כפתור
על כל פעם שחשבתי עלייך
כפתור
על כל פעם שקראתי לך
על כל פעם שצעקתי מתוך שינה
כשבכיתי עלייך

"כשאת ויתרת עלי, ויתרת על עצמך
אם יש עולם אחר בשבילך, איפה העולם שלי
אם הגלגל מסתובב, שיסתובב שוב עלינו ...."

"אם יש עולם אחר בשבילך
יש עולם אחר בשבילי
הגלגל מסתובב,
שיעצור."

שמעתי אותו בפעם הראשונה יום לפני הופעת ההשקה של האלבום, כשהוא התנגן בפעם השלישית ברציפות הבנתי שאני חייב ללכת לראות אותה בהופעה.

ושם בהופעה באוזן שני שצועקת ושורטת באלבום מתגלה כאדם חם היא מפרגנת בטרוף לנגנים שאיתה על הבמה, אחרי שהיא מציגה אותם היא יורדת לרגע לאזור של הקהל, עומדת ומסתכלת על הבמה עם חיוך גדול כשהם מנגנים.
והיא גם לא חוסכת בציניות כשטלפון מצלצל בטעות בקהל היא צועקת לו "זה בדיוק הסולם שהייתי צריכה להתחיל את השיר הבא אז תודה " ומחייכת.
כש"מכות של חשמל" מתנגן הקהל ישיר איתה את כל המילים והיא תתרגש. 

זה רגע משמעותי בחיים שלי היא תגיד והשיר הבא במיוחד, היא תבצע את "אחת" טקסט במקור של ג'ולי עוזיאל ששני הלחינה, כשהיא תסיים אותו יקח לה מספר שניות להתאושש ולנגב את הדמעות וביחד איתה כל הקהל ידמע ויתרגש.

"אני בתקופה של פחות לדבר והאלבום אומר בעצם הכל" היא אומרת
 "לכו להופעות ותחיו מוסיקה כי מוסיקה זה החיים"
היא תבחר לסיים את ההופעה עם השיר "הרחקת יונים" ותקדיש אותו למשפחה שלה. 

במוצ"ש הקרוב היא חוזרת אל הבמה, לכו לראות איך צעקות אגרסיביות ואנחות כאב נפגשות עם דמעות של רכות ורגישות כנה שבאה מעומק הלב.

סער ליבן עזה תל אביב - השקת סינגל

צילום : יובל טבול

את המוסיקה של סער ליבן (מבטאים את זה LIVEN)  הכרתי כששמעתי בפעם הראשונה את  "סירת נייר" ביצוע שלה למילים שכתב רוני סומק, חיפוש בטיוב אחרי המוסיקה שלה הוביל אותי לביצועים שלה לשירים של ג'ניס ג'ופלין, אם לא הייתי רואה במו עיני את כותרת הלינק ומבחין בניואנסים הקטנים הייתי יכול להשבע שמדובר במקור, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר. 

ינואר 2014 - בדרך כלל בהופעות חורף קצת קריר בלבונטין וכאחד שמעדיף קור על פני חום כשנכנסתי פנימה חטפתי גל חום וחייכתי ,חם כי המקום מלא עד אפס מקום.
היא עולה לבמה ומיד בלי הקדמה מתחילה את ההופעה עם "עזה תל אביב" הסינגל ש"לשמו התכנסנו" והוא גם שיר הנושא של האלבום.
היא מתארת בטקסט מינימלי תחושות של חיים  שלמים בפריפריה מדברית בעיר הכי חמה מלאי געגועים לעיר הכי קרה.

בדרך חזרה הגוף שלי בוער

עוצרת לתדלק, תמיד בסוף חסר

והכביש הזה ארוך, אף פעם לא נגמר

גורדי שחקים וחלומות, הופכים לחול מדבר

ועזה נראית מרחוק כמו תל אביב, תמיד בסוף הנסיעה אני בוכה דמעות של נגב מערבי.




היא מבצעת את "עוד חורף אחד" (מילים: מיכל הופמן) ומיד אחריו היא מתחילה בהתרגשות לספר על השיר הבא.
- "בשבוע שעבר היתה מחווה לזכרו של בלחסן לצערי לא יכולתי להגיע לשם וזו, המחווה הפרטית שלי אליו ומתחילה לשיר את "דשא" בסיומו היא מספרת על החברות ביניהם,ואיך לפני מספר חודשים הוא נתן לה דף המכיל טקסט במיוחד בשבילה וביקש ממנה להלחין אותו "אני סומך עלייך" אמר.
"רק מלחשוב על להלחין טקסט שלו.." וכאן נכנס קובי יהב לתמונה, ההכרות שלהם התחילה עוד לפני עידן הפייסבוק בימים בהם יוצרים העלו את החומרים שלהם לאתר "במה חדשה", ביחד הם הלחינו את השיר, היום הוא כבר הפך להיות המפיק של האלבום ובנוסף הם עובדים על אי.פי באנגלית.
 היא מפרגנת לו במילים חמות ובנוסף היא צוחקת ומספרת שעצם העובדה שהוא פסיכולוג במקצועו זה כמו לתפוס 2 ציפורים במכה "היום בחזרות הוא מטפל בכל הלהקה".

כלי נחושת ב1980 

השיר החמישי "1980" מתחיל במקצב תופים דרמטי קבוע, את הבית הראשון היא שרה כשהתופים ברקע בלבד ורק בהמשך יצטרפו שאר הנגנים, בשמיעה נוספת כשאתה מקשיב לטקסט שבפזמון,מתוך המילים חשיבות העיבוד הזה וכניסת התופים היא כמו הכרחית ושוב בטקסט מינימליסטי היא מספרת סיפור חיים.

סבתא היתה מבריקה את כלי הנחושת, בשני חצאים צהובים צהובים של לימון
ובלילה הייתי חומקת אליה בחושך, היא תמיד נרדמה בישיבה לבד בסלון
רחוב הראשונים, דירה יד שניה, חברת עמיגור, חוזה לשנה, במטבח הקטן סירים על סירים,
הייתי נעלמת כשבאו השכנים, נכנסת למיטה עם נעליים ובגדים, עושה את עצמי ישנה, בסוף גם נרדמת, חולמת
איך...

ריח של שיבא ונענע התפשט עם הבוקר, וסבא היה חוזר מהים עם דגים,
אף אחד לא שלח אותי לבית ספר, אז הייתי הולכת ל "ז'ק- מלך הממתקים"
בוקר אחד פתאום נכנסה איזו גברת, וסבתא עמדה בפינה וסידרה לי בגדים בתוך תיק
ראיתי איך שהיא מכניסה גם את כלי הנחושת, ושקית אדומה מקטיפה מלאה בשקדים...

בבית הילדים נתנו לי פיג'מה עם הדפס של סוסים, את כלי הנחושת מעולם לא ראיתי, גם לא את שקית השקדים

"הכי מוזר שידעתי מה ארצה אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכול"

"שלא ידעתי" ויזל הגיטריסט ממהר לתקן אותה, "אבל אני ידעתי" היא משיבה לו בחיוך פגשתי אחד כזה והוא כאן, עמיר לב..

הוא עולה לבמה ומבצע את "לאן עפים הברווזים" ו "עננים שחורים" 

רק הוא וגיטרה אקוסטית, בדיוק כמו שהוא אוהב.

"סער היא אדם מיוחד ומרגש הוא אומר" שניה לפני שהוא יורד מהבמה

והחיבור ביניהם בהקשר המוסיקלי מתבקש, ליבן בדיוק כמוהו בטקסט מנימליסטי עם הלחנים המיוחדים שלה יכולה לספר סיפור שלם ובשילוב עם הצלילים אתה מקבל בדיוק את אותן התחושות והרגשות שמתחוללים בתוכה כשכתבה את המילים.

כשהם חוזרים אל הבמה היא מספרת על האי.פי באנגלית שבדרך, מי שהיה בהופעות של ההרכב שלה SOUND & COMFORT (הרכב שמבצע מופע מחווה לג'ופלין) ברור לו שאי.פי באנגלית פשוט מתבקש ואולי אף חובה, הם מבצעים 3 שירים מתוכו TALK TO MY STOMACH, DEAD WORLD, HOTEL GUY
שבמהלכם אתה מבין עד כמה היכולות הווקליות שלה מגוונות.
ובהקשבה חוזרת לחומרים שלה בעברית המסקנה המתבקשת היא שאין ספק שהיא הגרסה או התשובה הנשית המקומית לעמיר.

נועם סדן - אין נחת, אלבום בכורה

דיסק שכולו ורוד, אף פעם לא היה לי אחד כזה עד שהגיע האלבום של נועם סדן. קיבלתי אותו  מזאביק הכתום מ-מה אתה שומע, "תקשיב לזה אתה תאהב אותה" הוא אומר.

היא בת 23 וכבר הספיקה לכתוב אלבום קונספט שלם שמדבר על פרידה מאהבה גדולה, הוא נפתח בשיר  "אל תשקר" ביצוע מכובד וקליל בעברית ל Dejame ver של Rosario gonzalez flores

"אל תשקר

כי הפסקתי כבר לשמוע

סיפורים זולים שנוח להבין או לקבל"..

בחלק הראשון של האלבום היא עדיין במערכת היחסים ומבקשת לא להיכנע לשגרה , יושבת ליד פסנתר, רוקדת פחות או יותר ואין לה נחת גם כאישה, כשהוא לא מביט היא "בחוסר שפיות זמני" יוצאת מגדרה ומוכרת דיסק במיליון עותקים אבל בסוף היום לפני השינה, היא כבר מבינה מה אמיתי.
- אולי יום אחד היא תהיה מרוצה מעצמה ותסתפק בחתול וילדים.

ב"מה שמעבר"  היא מדברת על אותה השגרה שמגיעה באיזשהו שלב לכל אהבה ומבקשת מבן הזוג שלה "אל תתחבא בשגרה אל תדחיק מה שרע ותאמר יהיה בסדר", מקווה שאם הם יחכו רק עד הזריחה הם ימצאו את מה שמעבר.

כשהסוף מגיע באמצע האלבום 

אחרי כל הניסיונות התקווה וההבטחות, הסוף - זה שחיכו לו כולם, הגיע.
משהו פשוט נרדם ונעלם ומערכת היחסים מסתיימת בשתיקה בלי החלטה ברורה. 

היא בוחרת לסגור את האלבום שוב עם טקסט שלא שייך לה "הסתרת נפשך" של זלדה מישקובסקי בחירה כל כך טובה ונכונה, הטקסט הזה כמו מחבר את כל המילים שלה ביחד ומסכם את האלבום, כאן אפשר גם לשמוע את קולה הרך נשבר לרגע ומעביר לך בדיוק את מה שעובר עליה.

אלבום קונספט חורפי,שמשתף את הכאב שבפרידה.
לרוב אלבומים שכאלה נוטים לכיוון מלנכוליה וכבדות עם לחנים קודרים.
סדן לעומת זאת הופכת את כל נושא הפרידה לעדין יותר ונעים לאוזן, הוא משאיר אותך עם אי הנוחות שבסיטואציה ובניגוד מוחלט נותן תחושה חמימה, קולה הרך והמתקתק משהו בשילוב עם העטיפה הוורודה נותן לך את ההרגשה כאילו מישהו הגיש לך את המרשמלו האחרון בשקית.

איור ועיצוב עטיפה - אולג מורוזוב
צילום רפרנס - דניאל גנטל

ביום א' 12 לינואר 2014  בשעה 21:30 היא תשיק את האלבום בתיאטרון תמונע.

כשמאיה ג'ולי נכנסה ל FULL TRUNK היא יצאה משם נרגשת.

קראו להם ניסמן טריו אבל היום הם FULL TRUNK - בגאז' (תא מטען)

כשראיתי את הסטטוס של מאיה ג'ולי (צלמת מוכשרת וחולת מוסיקה כמוני) אחרי שחזרה מההופעה שלהם לא יכולתי להישאר אדיש חוויה שכזו אסור שתיעלם בדפי הפייסבוק וגם "ס'אמק איך פספסתי את זה !?!".

"מה שקרה לי הלילה, הייתה ההפתעה הכי טובה מזה הרבה זמן.
לאלו מכם שמכירים אותי, יודעים כי אני חורשת את מועדוני המוזיקה בעיר ומחוצה לה בתדירות שלא תבייש כל חובב מוזיקה באשר הוא.
אין דבר כזה הופעה שהיא לא טובה בעיניי. אני נהנת מהכל. גם אם ההרכב ביום לא טוב, גם אם התאורה לא מחמיאה וגם אם הסאונד נפל, יש משהו ביציאה מהבית במיוחד בשביל לשמוע מוזיקה חיה, שתמיד משאיר אותי בסף ריגוש גבוה.
והרגע הזה שמתנתקים ממה שקורה על הבמה, מסתכלים סביב, וקולטים את הפרצופים של כולם ואת הרגל הרוקעת מחוברים לאותה חוויה, בין אם היא אינטימית ובין אם היא המונית.
לנצח אצא מהופעות עם ניצוץ בזווית העין ורעד בידיים.
אבל הלילה, כל מילה שאבחר לתאר את הקסם שהתרחש באנדרגראונד של Muddy Waters Bar, לא תהיה מספיק גדולה או מדוייקת.
אז אולי אבחר במילים כמו #זבליםבניזונותחארותמזדיינים שהעיפו אותי לניו אורלינס של שנות החמישים בתחפושת בר מעופש אפוף עשן סיגריות, אדי אלכוהול ואנשים מאוהבים.
לא היה זכר לתל אביב 2013 בשום מצב.
הם לכלכו עם הגיטרה, דממו על הבס ושברו את התופים.
הכישרון שלהם על הכלים, הוא קטן ליד האנרגיות שלהם על הבמה. החיבור שלהם לא פחות ממושלם.
הרגשתי איך כל הקנאה שחשבתי שאין בי - מקבלת חיים.לתופף על הקירות, לנגן על הבס באוויר, ולפרוט על מיתרי הגיטרה כאילו היו חלק מהגוף, פשוט עושה חשק לזנוח את כל מה שהשקעתי בו אי פעם ולהידחף להם להרכב. רק לעמוד איתם על הבמה ולהרגיש חלק מהגרוב המחרב הזה.
ואכן, עלו בתורם שלושה גיטריסטים שהלהקה ארחה, שנדבקו בקסם.
קיללתי מלא בלב. קללות של אהבה.
רציתי רק שהזמן יעצור. שימשיכו לנגן לי עד עלות השחר.
יכולתי להקשיב להם לנצח.
אבל זה נגמר באיזשהו שלב. ולא הייתי עצובה. כי המוזיקה נשארה בי.
וקלטתי, שאני לא זוכרת מתי פעם אחרונה נהנתי ככה מהופעה. ככה. ככה.
לא משנה כמה אמנים "משופשפים" ראיתי, וכמה שילמתי על הופעות נדירות (שכבודם במקומם) שהגיעו במיוחד מחו"ל. - הייתי משלמת כפול, כדי לשחזר לילה כזה.
אז לאוהבי הבלוז, וגם לשונאי.
רגע של רצינות:
בפברואר תתקיים הופעת השקה לאלבום של Full Trunk.
וכדי שלא תפספסו אותה שוב.
כדאי שתעקבו אחרי החבר'ה האלה. 
יש גם כזה:

אבל החמצן האמיתי הוא רק בלחלוק אותו יחד איתם ברגע הכל כך חי הזה.

אני בהיי.

הילי בוימל - עולם רחוק

                            צילום: עדי עובדיה
היא כותבת אחרת, שונה - כמו פעם ואופן הכתיבה שלה מושפע ממשוררים, קשה למצוא היום אמנים שכותבים את הטקסטים שלהם בלי רצון להיות קליט וישיר כדי שיאהבו אותך אלא לכתוב דרך מי שאתה באמת.

היא בכלל פיזיקאית, ופרט לעובדה שהיא מנגת בשני הרכבים נוספים היא מלווה אמנים אחרים ואחרי תקופה ארוכה ועבודה ממושכת בחודש יוני האחרון היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה, אז מה הפלא  שהרצועה שפותחת את האלבום מדברת על כך שאין לה פנאי

"אין לי פנאי למחשבה עד מתי
אין לי פנאי אם לא אתה
אז אולי...
מי אתה
כלום לא אדע מה מאחורי
לא אדע אם נשמתי צפה בנבכי...
הו תן לי רק דקה נוספת בשתיקה
תעתועי התוך היכו נפשי ברוך
זה מכבר שאני כאן
חום לבך היכן
התשמע ניצן קולי טיפס בציר הזמן

ורצועה נוספת בשם "מחול המציאות".  

אוהב אמנים שמשקיעים בעטיפת האלבום שלהם. 

את עטיפת האלבום עיצבה מיכל פוקס בהשראת  שמו "עולם רחוק", אתה יכול לצלול (תרתי משמע)  אל תוך העטיפה ובכל פעם מחדש לגלות פרטים נוספים שלא הבחנת בהם קודם, הן אף לקחו את העיטפה שלב אחד קדימה וביחד עם אורי אלפסי הפכו את האובייקטים שבעטיפת האלבום לסרטון אנימציה בקליפ הסינגל הראשון שהתפרסם מתוכו "אם תקרא" שגם הוא השפיע על עיצוב העטיפה.

זו אחת מהרצועות הנעימות והיפות באלבום, מעין קריאה שקטה לעזרה מתוך מצב של עצבות  ושוב גם כאן הטקסט נפלא 

ויש גם וואלס
ברצועה החמישית באלבום סיפור על מפגש ליילי, פתאומי  וקצר מעין תזכורת למערכת יחסים זוגית עם מקצב שגורם לך לחייך.

 "לילה שהזכיר לי איך זה לא לישון לבד
איך שהקפה (קצת) פחות מר בשניים
לילה שהזכיר לי איך זה לא להיות לבד

ואולי היה זה רק חלום
שנמס בקצות אור היום
האמנם - חלום שהניץ גרגר סוכר בספל הקיץ"


ואז מגיעה הרצועה שמפתיעה ותופסת אותך
כשאתה מקבל לידיים אלבום חדש אתה משער מה אתה הולך לשמוע כי נחשפת לצלילים של אותו המוסיקאי ברשת.
פרט לשני שירים כל הטקסטים באלבום נכתבו על ידה, אמנם הפעם ברצועה  שסוגרת את האלבום הטקסט הוא של אגי משעול אבל המשחק שם עם הגיטרות השירה ובמיוחד עם הבס(טל מרקוס מפליא לעשות ) פשטות ויופי שגרמו לרצועה הזו להתנגן ברכב שלי בלופ בנסיעת לילה ארוכה אחת.

היא פיזיקאית עם נשמה של משורר הטקסטים המיוחדים שלה בשילוב הלחנים וההפקה המוסיקלית של אבי לייבוביץ' (שבהחלט מרגישים את  מגע היד שלו באלבום) מתחברים לנוסחא שהיא חיברה והמובילה לאלבום עם גרוב רוק ג'אזי מיוחד, אלבום שבכול פעם שתסתכל על העטיפה שלו או תקשיב לשירים שבו תגלה צליל או דבר נוסף שלא שמת לב אליו קודם.

רונן גרין - פאזל, אלבום הבכורה

היא יושבת שם מאחור על הכיסא מביטה לצדדים ומחייכת, אתה יכול לקרוא את המבט הסקרן שלה בעיניים במהלך הנסיעה,הנוף ברקע משתנה פעם עירוני ופעם כפרי ועדיין, היא מחייכת צוחקת מביטה ברחובות המתחלפים, ב 02:04 ע"פ שעון הקליפ היא שולפת מפוחית ומנגנת תוך כדי הנסיעה,בדיוק אז התאהבתי בשיר ובקליפ וחיפשתי את שאר השירים שלו.

החיים הם כמו פאזל הוא אומר בשיר הנושא , בהתחלה אתה בונה מסגרת אחר כך לאט לאט אתה מצרף ומשלים את החלקים, לפעמים כשאתה נתקע, כל מה שאתה צריך זה קצת מזל ואם תתאזר בסבלנות - בסוף כל החלקים יתחברו לתמונה אחת שלמה.
 וכמו מקשיב לעצה של עצמו הוא התבשל עם המוסיקה שלו לאורך השנים וכשתמר אייזנמן לצידו מפיקה את האלבום ואחראית  גם על גיטרות  ושירה בחלק מהשירים, התהליך הארוך והממושך בסופו של דבר השתלם.    
כי כשכולם עושים אינדי,מנגנים פולק ומושפעים מ"רדיו הד" גרין יוצא עם אלבום שונה, קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז שמחזיר אותך לגרייס-לנד של פול סיימון, bill callahan ו José González ואפילו ל black bird של הביטלס במחווה ברצועה הרביעית .

כשקיבלתי לידי את גרסת הה"הארד קופי" של האלבום לא הופתעתי כשראיתי את רמת ההשקעה והמחשבה בעיצוב בדיוק כמו שהוא השקיע בשני הקליפים של הסינגלים אותם שחרר לרשת, בשניהם מככבת בתו תמר, אחרי שתראו את talk about god תצטרפו גם אתם לדעה שלי שמגיע לו צל"ש על חינוך מוסיקלי משובח לגיל הרך.

אבל גם כשהפאזל בסופו של דבר מסתיים התמונה הכוללת  לא בהכרח תהיה "מושלמת ויפה" זה אלבום עם אמירה.
ב Roof top blues  הוא מביע את דעתו על ההתנהלות של ההוא שם שיושב בראש הפרמידה לאחר שנבחר ומסתכל למטה ורואה את האנשים כטיפות, אבל אם כל הטיפות יתחברו ביחד לנהר, הן מסגלות להגיע גם לראש הגג.

There's a man who sits there
Up on the roof top
He looks down at everybody like we are just a little drop
He will get very worried soon
Because many drops can make up a river
I just hope the water, I say, rises right up to the roof top

בדרכו שלו לצד צלילי המפוחית גיטרה כשהוא מביט לאחור במרחק השנים  על שירותו הצבאי הוא לא חוסך גם  עם הקרירות בהחלטות שקיבלו מפקדיו ב Pain &Fear

I carried on my shoulders a gun for three years
A systematic way to teach me all the fears
They said don’t trust yourself because we know what's right
And so what, so what if a friend of yours dies tonight

אלבום קונספט - הפרופגנדה הפרטית שלו, מחאה מוסיקלית שקטה ונעימה לא צורחת אנטי ממסד אבל גם לא חוסכת את הביקורת הנוקבת והקשה. 

ויש גם שני שירי אהבה, לא קיצ'יים, בלוזיים עם טקסט קצר בכל פעם כמו מנטרה שחוזרת על עצמה והמילים שלו מעבירות בשיא הפשטות אבל בעוצמה את הרגשות והתחושה כשאחד מהם סוגר את האלבום ברצועה אחת רכה.

מופרע קשב, שונא פאזלים(אותי זה לא מרגיע זה מעצבן) אבל הנה יוצא דופן,קאנטרי ורית'ם-אנד-בלוז משובח שמלווה אותי כבר שבוע רצוף לאורך הנהיגה והופך אותה לרגועה.

גבע אלון - הופעה ב"הינשוף בר" רחובות

יש לי את האלבומים שלו ואין לי הסבר הגיוני איך עד היום לא ראיתי אותו בהופעה, אוקטובר 2013, סוף סוף זה קורה.
איחרתי, בכניסה למקום אני ממתין למעלית כשזוג מגיע ונעמד בצמוד אליי ואז אני קולט שזה הוא.לבוש  בג'ינס, חולצה משובצת וג'קט קורדרוי עם פאצ'ים במרפקים, אנחנו מסמנים אחד לשני להיכנס פנימה
- "אני הגעתי לראות אותך !" אני אומר ונותן לו להיכנס לפניי וכמו מתוך סצינה שלקוחה מהפרויקט של זאביק " מה אתה שומע? Matasho100 music blog",אני מוצא את עצמי ביחד עם גבע אלון (מוסיקאי שאני מאוד אוהב ומעריך)במעלית.

"כשאהיה גדול אני רוצה לנגן כמו גבע אלון" 

3 גיטרות, תוף מרים מחובר לפדל רגל וסט מפוחיות, הוא מתחיל את ההופעה עם  diamonds and pearls ומשם ממשיך ל the great enlighenment
ב once again הוא לוחץ על הלופר, מחליף גיטרות תוך כדי שוב לופר ואז הוא מתחיל לנגן סולו מתמשך על הגיטרה החשמלית תוך שהוא מתופף עם הרגל כשהגיטרות הקודמות מתנגנות ברקע.

אני בטוח שלא רק לי רצה בראש המחשבה "ככה בדיוק אני רוצה לדעת לנגן".

הוא ממשיך ללהטט ולהפנט את הקהל ללא קטעי קישור בין השירים בליינאפ  מכל האלבומים והקהל כמובן מחזיר לו אהבה בסוף כל שיר, ומבחינתו אין צורך בקטעי קישור ורק ששיר נוסף ירדוף שיר וההופעה לא תסתיים.

יש משהו בינשוף בר הקרבה של הקהל לבמה כשהוא מבצע אחד אחרי השני את modern love וheart of gold

אתה יכול להרגיש את החיבור בינו לבין הקהל שממלמל את המילים.

לאורך כל ההופעה הוא מבצע את השירים זה one man show והתחושה היא שמאחריו עומדים שורה של נגנים

לקח לי זמן עד שהגעתי להופעה שלו ואחרי שהייתי באחת, אני כמובן מחפש כבר את התאריכים להופעה נוספת.

תודה אישית.

לא פעם אני מגיע לינשוף בר ברחובות ונהנה ממוסיקה והופעה איכותית, במיוחד כשמדובר במופעים אקוסטיים הדורשים את הקרבה של הקהל, תודה אישית לישי דובדבני מהינשוף בר שמצליח להביא מוסיקה והופעות איכותיות לפריפריה וחוסך לי את המרדף אחר חניה בתל אביב.