מאת: גיא טנא.
האלבום השני של סאן טיילור (ארנון נאור) מהווה חוליה נוספת בהתקדמות של האומן המוכשר הזה, שנתיים לאחר אלבום הבכורה שלו ובפריחת סגנון שמושפע רבות מפולק אמריקאי שבא לידי ביטוי בעבודה של אומנים כמו אסף אבידן, גבע אלון, טל כהן שלו, אנג'לסי והקולקטיב.
האלבום השני של סאן טיילור (ארנון נאור) מהווה חוליה נוספת בהתקדמות של האומן המוכשר הזה, שנתיים לאחר אלבום הבכורה שלו ובפריחת סגנון שמושפע רבות מפולק אמריקאי שבא לידי ביטוי בעבודה של אומנים כמו אסף אבידן, גבע אלון, טל כהן שלו, אנג'לסי והקולקטיב.
עם זאת, נדמה
לי שלמרות שיש השגים מוסיקלים ויצירתיים לא מעטים באלבום הנוכחי שלו, לסאן טיילור
תהיה בעיה להגיע לאותם פלייליסטים ידועים שהקפיצו את הקריירות של אלון ואבידן
למרות שלטעמי הוא אינו נופל מהם מאף בחינה.
באלבום הנוכחי מצליח
סאן טיילור להנפיק שורה של שירים מעולים, איכותיים ואפילו קליטים כמו Who's at your window שלמרות טקסט מעורפל משהו, הוא מצליח להעביר
תחושה מרתקת של סף סערה ומסתורין. הגיטרה של סאן טיילור ועומרי בראל, הצ'לו הדרמטי
של ג'קי פיי והקולות של מאיה יוהנה תורמים ליצירת שיר עוצמתי ויוצא דופן.
גם ב "Spit
fire" ,עם שורות כמו "I and I in my
head I and I won't be saved" טיילור כותב על מאבק
פנימי שיש בו ממד כמעט קיומי ואלמנט דתי של גאולה של ממש. קולות הרקע של מאיה
יוהנה, עמוס צימרמן ויניב הורוביץ מחזקים את הממד הרחב והכלל אנושי של היצירה של
טיילור ומחדדים את האמירה הבוערת שלו שנעה ממאבק אישי להשפעות חברתיות. איזה חלק
מן המאזינים יתחבר לטקסט על דקויותיו? סביר להניח שרק חלק קטן, בעיקר בגלל הסאונד
הסוחף שלו שידחק את המלל לפינה.
אהבתי מאד את " Didn't I Just " שמצליח לטעמי להביא לידי ביטוי את
האיכויות של סאן טיילור עד תומן- הטקסט ( "I could have been a true contender/ I
would have made them all surrender" ) מבטא תקווה ומרירות גם יחד, המלודיה נגישה, השירה רגישה
וצבעונית, והמבנה מרוכז ובהיר.
למרות שמונה דקות
טבין ותקילין של Honorable
Man נדמה לי שהוא יישאר אחד
מההישגים הבולטים של האלבום. הבלוזיות וצלילי כבלי העבדות (יהוא ירון ודאי
יתמוגג...) משאירים חותם דומיננטי מאד כמו הכבוד או הפסבדו כבוד עליו שר סאן
טיילור ולכאורה מנסה להתנער ממנו- עדיין לא סיימתי לשקר, לא סיימתי לעצום עיניים,
אשיל את עורי עבור זה, ידיים אלו עוד ידממו עבור זה, אני חולם על סימטריה, אין
מקום לשירה- ונדמה שבשילוב העיבוד הנפלא שמשלב רוך וקושי (ויסלח לי אמדורסקי..)
האמירה אמנותית של טיילור מתמצה בהפוך על הפוך בשורות הללו.
הכתיבה אודות היצירה
עצמה והיוצר עצמו היא חלק משמעותי מנושאי האלבום. יפים ככל שיהיו, שירים כמו All These Places
ו I know what you want" " לא יהיו אלה שיביאו את טיילור לידיעת
הקהל הרחב. מה שדרוש כדי להוציא אומן אינדי מהבועה המגוננת של הקהל המצומצם שלו,
חייב להיות כנראה טמון בשירים המנוניים, מלאי כוח שיציפו את הפרסונה, הדומיננטית
והאקזוטית אם אפשר וירכזו תשומת לב ציבורית. יש לטיילור כמה שירים כאלה באלבום-
לגבי הפרסונה- הזמן יגיד.
דרך א-קאפלה יפהפייה
בארומה אמריקאית גוספלית ב "I'll make my way home " נגיע לשיר הנושא שחותם את האלבום. לצערי, לא התחברתי דווקא
לשיר שאמור להיות ייצוג של כל הטוב שמציע האלבום. משהו בשיר האופטימי הזה מעט
מתמוסס מרוב כוונות טובות ולא מתרומם לרמה הגבוהה והמרגשת של רוב השירים באלבום.
מה שכן, מרגישים אור.
סאן טיילור פוסע
פסיעה נוספת באלבומו השני לעבר גיבוש זהות יצירתית שיכולה לתקשר עם קהל רחב יותר
ללא צורך להתפשר על אמת פנימית ואומנותית. היה מעניין אותי לשמוע אותו נענה לאתגר
לבצע משיריהם של כותבים ומלחינים נוספים. ייתכן שאז היה נפתח בפנינו אופק אחר
ומאתגר שעד כה סגור בשל הרצון לאלבום אישי לחלוטין. אהבתי את האלבום אבל משהו בי
ציפה לעוד מדרגה אחת.
מופע ההשקה של האלבום יערך ב 15/11 בבארבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה