צילום : עדי עופר
פוסט סיכום שנה..
ואני בכלל בהתחלת הדרך המוזיקלית שלי...
די ברור שמילת המפתח
היא מוזיקה. אחד המפתחות היקרים אל ליבי ואם צריך לסכם, אז זה מרגיש כמו לסכם חיים
שלמים.
תהליך היצירה, למרות
שנראה כאילו התחיל רק לפני שלוש או ארבע שנים כשהתחלתי לעבוד על אלבום הבכורה שלי,
"Wanderers
of the deep" , התחיל בעצם בחדר
ילדותי, עם הקסטות, התקליטים של אחי, הרדיו ועם המחברות שבהן הייתי כותבת. לא
זוכרת איך זה התחיל, רק שהיום יש לי ערימת מחברות עם שירים והרהורים, ערימה ששוכבת
בתוך הארון הסגור ולאו דווקא מחכה שמישהו יגלה אותה.
אבל אלו ממש זיכרונות
מן העבר, וגם האלבום שהוצאתי הוא כבר
חדשות ישנות.
אך לשם המיקוד, הוא
היה התחלה של דרך חדשה. דרך חדשה אל הלא נודע. (בתקווה גדולה גם להגיע אל הלא נודע
בתוך נבכי התת מודע..)
לא ידעתי לאן תיקח
אותי הדרך, עדיין לא ידעתי אם זוהי בכלל דרך, או אירוע חד פעמי. אבל האלבום, שהופק
ע"י שי ברשישת והוקלט ומוקסס באולפן "תשע" של פטריק סבג, יצא בסוף 2012.
לאחר צאת האלבום. היה
חלום נוסף שרציתי להגשים. להופיע עם המוזיקה שיצרנו.
בדמיון ראיתי משהו
מינימליסטי. משהו שאולי יהיה קצת קשוח למראית עין, אך עם רכות. הסאונד האלקטרוני,
שנמצא בחלק מהקטעים באלבום, היה חייב
להיכלל בה.
לשמחתי, בא לעזרי,
האחד היחיד והמיוחד האצ'ימן (זיו פמיליה), מוזיקאי והחבר הכי קרוב שלי מאז גיל
העשרה.
אז האצ'ימן נרתם
למשימה. וזו בהחלט הייתה משימה.
לקחנו את כל הערוצים
של הקטעים באלבום, והתחלנו לבדוק מה נשאר, מה הולך ומה בא במקום. שינינו סאונדים,
קיקים ובסים, עיבדנו מחדש כמה מהקטעים ואיכשהו, תוך כדי העבודה המשותפת נוצרו גם קטעים
חדשים. אלקטרונים במהותם, כשכל אחד מאיתנו מביא משל עצמו ושנינו ביחד נותנים
לקטעים עצמם לגלות את עצמם באוזנינו וליבנו.
שנינו לעיתים, היינו
מופתעים מהמקומות אליהם הגיע קטע מסוים. זה פשוט קרה. הרגשנו שהחיבור בינינו עובד
טוב, שיש מקום ליצור, שיש מקום ללכת לאיבוד, וכך נהינו צמד. הרכב. מכל השמות שעלו
בראשנו, החלטנו להישאר עם שם האלבום שלי , וכך קראנו לעצמנו
" Wanderers of the deep", בתחושה שהשם הזה מבטא חלק גדול
מהמהות שלנו כבני אדם, כאן על האדמה.
ועכשיו הגענו סוף סוף
לשנה האחרונה, שמבחינה מוזיקלית אפשר לחלק אותה להופעות והמשך עבודה באולפן.
ההופעות הן החלק
היותר מטלטל. העבודה באולפן הפכה להיות ממכרת.
אני חייבת להודות
שבהתחלה, ההופעות היו לי מוזרות, אולי אפילו קשות. אבל זו ללא ספק חוויה . לא ממש
הבנתי מה אני עושה על הבמה, היה לי קשה להבין את המטרה. החשיפה גרמה קצת למבוכה, אבל
לאט לאט נפתח משהו, עד שלהופעה בפסטיבל "אינדי נגב", כבר הגעתי רעבה
לעלות על הבמה ופשוט לעשות עליה מוזיקה.
בינתיים, באולפן,
התחלנו לעבוד על הקטעים החדשים, שכבר ניגנו בהופעות.
האצ'ימן פתח בפניי
עולם חדש... פעם ראשונה שאני לוקחת לקחתי חלק בעיצוב הסאונד, ובכלל, בזכות השותפות,
יכולתי לקחת חלק בכל שלב ושלב של היצירה, על כל גווניה.
התהליך הפעם הוא הפוך
מזה של יצירת קטעים מהאלבום ללייב, הפעם היה צריך להדק את הסאונד של הקטעים, ולהביא
את העיבודים והאפקטים מהמקום החופשי שלהם בהופעות, למקום סגור ומופק.
בסופ"ש האחרון
התחלנו להקליט שירה, וממשיכים לעבוד על ההפקה של הקטעים.
מקווה מאד שבסיכום של
השנה הבאה, יהיה לי לספר על אי.פי חדש
אי.פי בכורה של
"Wanderers
of the deep".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה