"ארץ שלא שם" - דויד פרץ משיק אלבום בלבונטין

כתבו וצילמו : "ההלפרינים" - שחר ושרית (לינקר)


[שרית] "אז למה לא אמרת להביא כרית?" נישאה לחלל הרכב השאלה, שהפכה כבר קוד מוסכם בינינו, ושחררה פרץ (שימו לב לכפל המשמעות הגאוני) צחוק משחר. "את ממש מפגרת" הוא דיאגנז מתוך הצחוק והרגיע: "הוא לא ירדים אותך".

"השיר הזה מרדים", התעקשתי וכבר דימיינתי ערב משמים.. אני טיפוס של קצב, דם חם, קרשנדו מהיר, סוחף.. מה זה הרגיעון הזה עכשיו?? "זה מזמן. זה בלובנד" ענה שחר, והדמיון שלי נדד לנייר פרגמנט שמנוני בצבעי כחול וצהוב ופתאום התחשק לי פיתה על הגז. "תסמכי עלי. הוא לא ירדים אותך" הוא אמר שוב בטון סמכותי ומשכנע עד שתהיתי אם היו נותנים לי להכנס להופעה עם פוך. אני לא טיפוס שמשתכנע בקלות...

[שחר] כמעריץ מושבע של סינגר סונרייטרס מלנכוליים מכל העולם וחיבה עזה לאינדי הישראלי אני מכיר את דויד פרץ מזה זמן רב ולצד חומר לא רב שהוא הקליט מ 1999 קל יותר לפגוש ראיונות או מאמרים פרי עטו וקרדיט על הפקת אלבומים וקידום המוסיקה בבאר שבע.

פרץ הוציא אלבום אחד נפלא עם "בלובנד" ב 1999 (https://davidperetz.bandcamp.com/album/blueband), שני מיני אלבומים המכילים חומר מתורגם, שלושה אלבומים במסגרת להקת "לנסס" וב 2007 את אלבום הסולו הראשון שלו "הייקו בלוז" (https://davidperetz.bandcamp.com/album/haiku-blues).

בשבוע שעבר הוא עלה על במת הלבונטין7 להופעת ההשקה ומייד התנצל/התפלא שלקח לו 9 שנים להוציא את אלבומו השני "ארץ שלא שם" (https://davidperetz.bandcamp.com/album/--39)

למרות שלצד עבודה עם אמנים אחרים הוא פרסם, הופיע ויצר שירים וקטעים אינסטרמנטלים לא מעטים המתארחים בערוצי הבנדקמפ והיוטיוב שלו. כך עכברי אינטרנט כמוני יכלו לפגוש את מחצית (!) משירי האלבום החדש זמן רב לפני יציאתו

– ב 2010 פורסם "עשן הזמן" (https://youtu.be/5xCogrZnK9Q), וב 2014 פורסמו לא פחות מ 4 שירים מהאלבום –

- "הדרך הביתה" (https://youtu.be/qbyVb-UPiGs),

- "למכור את נשמתי לשטן" (https://youtu.be/faCvzX7UEOg),

- "המוות בא לפנות בוקר" נכתב אחרי המלחמה של קיץ 2014 והתפרסם לצד טקסט נוגה בבלוג של פרץ: 

- "דרך מצדה" המתאר הווי באר שבעי ויחסים מורכבים של אהבה-שנאה עם המקום בו הוא גדל ומתגורר עד היום

("שברת לי את הלב / מחר אני עוזב") הופיע במאמר נוקב ב"המקום הכי חם בגיהנום" שכתב פרץ בגנות האנשים שיורדים להפריח את השממה (http://www.ha-makom.co.il/post/madhom-david-peretz.)

בשבוע שעבר האלבום שוחרר בבנדקמפ ולחנויות וכך הגעתי מוכן להופעה לאחר הכרות טובה עם כל עשרת שיריו, שנעים בין בלוז ישראלי לקאנטרי פולק שלעתים מזכיר את טום וויטס או אהוד בנאי אבל יחודיים לפרץ ורובם קצביים, מרעננים ונוגעים בהוויה הדרומית ובחוויות האישיות של פרץ מהשנים האחרונות הכוללות דייטים, ילדים וסיכומי "אמצע החיים" של גבר באמצע העשור החמישי לחייו.

בהופעה עורבבו שירי האלבום בצורה מעניינת כאשר בחלקה הראשון פרץ והלהקה ניגנו ברצף את שירים 3 עד 8 מהאלבום:

- "עשן הזמן" על המועדון הבאר שבעי,

- "השיר של אמצע החיים" זכה להקדמה ובה תיאור ארוך ומשעשע של באר שבע כעיר הגדולה לצד ערי הלווין דימונה, ירוחם ואופקים המוזכרות בשיר,

- "ארץ שלא שם" הנוגע גם הוא בדרך מתל אביב לפריפריה,

- "המוות בא לפנות בוקר" על המלחמה,

- "דרך מצדה" חתם את השירים על הדרום,

- "כמו אגדה" השקט סימן מעבר לשירים אישיים, רומנטיים ומלנכוליים.

לאחר ששת השירים מהאלבום, פרץ שר לבד שיר חדש בשם "שיר ישראלי" בו הביע תקווה שהילדות שלו יבחרו כמוהו להשאר בדרום / בישראל.

בחלק השני של ההופעה פרץ ולהקתו אירחו את רונה קינן וביחד הם ביצעו ארבעה שירים נפלאים:

- "עיניים זרות" של רונה:

- "אני הולך להתאהב בך" שיצא ב 2014 אך לא זכה להיכנס לאלבום וזכה לגירסה יפהפיה בהופעה: 

- "למכור את נשמתי לשטן" שפותח את האלבום החדש ומתאר את הקשיים של המוסיקאים בארץ,

- "מקום בתוכי" מהאלבום הראשון שזכור לי בעיקר מהקאבר של דניאלה ספקטור

רונה חילקה לפרץ קומפלימנטים, כינתה אותו "המשורר של באר שבע" ואין ספק שהעיר והדרום כולו נוכח ברוב שירי האלבום באופן מפורש ואנחנו נחשפים ליחסים המורכבים של פרץ עם העיר, חווים את העיר יחד איתו ומאמינים לו כשהוא מצהיר שהוא גאה בעיר, אוהב אותה, מנסה לשפרה ומשתמש בה ככר פורה ליצירותיו.

ההופעה הסתיימה בשני שירים איטיים, "יפה כמו שקט" מהאלבום הראשון ו"הדרך הביתה" ששלח אותנו ללילה הקר בחוץ עם השורות: "זה מרגיש כמו, הדרך הביתה / זה מרגיש כמו, סוף והתחלה / כי חיפשתי ומצאתי / אבל אותך איבדתי / ועכשיו נותרההדרך חזרה / להתחיל מהתחלה / כשנחזור שוב הביתה".

מועדון קטן כמו הלבונטין7 מתאים מאוד לפרץ ולהופעה שהוא רקח, החלטתו להופיע בליווי להקה מלאה כאשר הוא מנגן על גיטרה אקוסטית שלעתים מפיקה צליל חשמלי ומפוחית, עזרה להעביר את העושר המוסיקלי של האלבום לבמה ולשמור על אנרגיות וקצב לאורך כל ההופעה.

[שרית]יחד עם פרץ הופיעו גם נועה שמר הנהדרת –האישה מאחורי הקלידים והעמוד, דניאל אדה –הנחבא אל התופים, ואלון פנר-טסלר על גיטרה בס. למי שיגיע להופעה הקרובה בבאר שבע הובטח שיזכה לראות את אלון פנר-טסלר מנגן גם על קונטרבס (שזכה מיד לכינוי קונטרב"ש).

[שחר] אני ממליץ לכם לקנות או להאזין לאלבום ברשת, לנבור אחורה בחומרים המוקדמים ובעיקר לקרוא ולעקוב אחרי פרץ ברשת בשלל ערוציו הפעילים – לצד מוסיקה מצויינת הוא תמיד כותב בצורה מרתקת וישירה.
השיר היחיד מהאלבום שלא נוגן "בואי אלי" זכה בחודש שעבר לקליפ: http://e.walla.co.il/item/2933286 

ויכלל באלבום אוסף של הרכבים מהדרום.

[שרית] לפני ההופעה שתיתי כוס יין אדום. וכשההופעה נגמרה הייתי שיכורה, ולא מיין.

אני לא מומחית גדולה ביין או במוזיקה. אבל אני יודעת מה טעים לי ומה מרגש את חושיי.

התרגשתי מהמוזיקה של דויד פרץ. והתרגשתי מדויד פרץ שנשקף מבעד לחלונות שיריו הפתוחים לרווחה לרוח המדבר הדרומית. וכשרונה קינן המהממת והכה תל אביבית עלתה לבמה לא ידעתי כבר במי אני מאוהבת יותר, בה או בו או בקסם המרהיב שהם יצרו יחד. כשההופעה הסתיימה והענן שלי נחת, חרגתי ממנהגי וניגשתי לדויד, כדי להודות לו. את ההנאה וההתרגשות הוא ראה בעיני.

דויד פרץ הוא איש מיוחד. המוזיקה שלו היא כמו יין טוב ובלתי פלצני בעליל. יודעים מה? המוזיקה שלו היא גם כוס תה עם נענע שנקטפה זה עתה בגינה.

לכו לראות. זה יעשה לכם טוב בלב ובבטן, וזה לא מעט בעולם הזה.