היא מתופפת במספר הרכבים במקביל ובעשרות פרוייקטים
כל הרכב ייחודי בסגנו שלו , והיא עם הבייס דראם והמצילות משאירה בכל אחד ואחד מהם חותם
כמו קולינס ואבן צור , גם היא בצעד אמיץ לוקחת את התופים אל קדמת במה ומוציאה אלבום בכורה, ועכשיו, כשהיא סופסוף כאן
"אין מה לנדוד ואין מה למרוד יותר"
אחרי שיר הנושא שפותח את האלבום באווירה רגועה היא תכה חזק בפאנק על התופים
היא תעשה את זה שוב , אותו הדבר וגם אחרת לגמרי לאורך האלבום , מהרצועות החזקות שבו , בהן היא מתחשבנת עם עצמה על דברים שהיו ולא מתחרטת, היא כאן במלוא הנוכחות שלה.
בהמשך תבוא גם התפקחות/התפכחות
שהטקסט שלה, גורם לי לחזור אליו שוב ושוב
"לא בונים ארמונות על דירות שיכון לא חופרים בורות בסדקים
שחור לא נצבע בורוד
ואפור לא נצבע בשחור ....
אנחנו לא גיבורים היום
לא רק היום
אנחנו לא גיבורים
והזוהר הוא רק האור הנשבר
על הדמעות שלנו לרסיסים "
כשהתארחה כאן בבלוג בפוסט אורח כשפרוייקט ההדסטארט עלה לאוויר
סיפרה על העבודה עם יהוא ירון שהפיק את האלבום
העבודה עם יהוא הייתה מפתחת, מקצועית ומדויקת ויחד עם זאת כייפית, נעימה, ומפרגנת. באמת זכינו בעבודה איתו, הוא שיפר אותנו מאוד כהרכב, דייק את השירים ואת השירה, ולא נגע במה שלא צריך לגעת. כיף לעבוד עם מישהו רגיש מוזיקלית, טקסטואלית והכי חשוב אנושית, אבל שממש לא מתפשר.
מבחינה מוזיקלית, יהוא העשיר אותנו ופתח לנו את הראש עם רפרנסים מגוונים ומשוגעים, אבל ידע לשמור גם על משהו מאוד אותנטי ונאמן למקום שממנו הגיעו השירים.
לצד הטקסטים האישיים שלה, ובהם היא רואה את הדברים במבט לאחור
יש גם מלא הומור כמו הרצועה המפתיעה "בולבולים" או ההתחשבנות עם אהבה ישנה ב "מקום שני" (אפשר לשמוע את החיוך שלה בהקלטה של השיר הזה)
כשהגיעה פעם להופעה ב"אביגדור" היא הבחינה שמישהו "פילס" את המוניטור עם ספר.
כשהיא שלחה יד ליישר אותו, היא הופתעה
- זה היה ספר שאבא שלה כתב (העיתונאי ישראל סגל)
- זה היה ספר שאבא שלה כתב (העיתונאי ישראל סגל)
ולו היא הקדישה את האלבום.
האלבום יסתיים עם גחל, והמילים "האם מכל הבערה נשאר עוד גחל שלוחש את שמי ?, תן לו עוד לדלוק".
ועכשיו כשיש לה את אלבום הבכורה שלה, "הכל במקומו"
הגחל האישי שיתנגן וידלוק שוב ושוב. (אצלי, זה בטוח לפחות)
מקווה שהיא לא תעצור כאן ו"תעשה את זה שוב" עם אלבום נוסף , גם אם הוא יהיה אותו הדבר או אחרת לגמרי.
