יום חמישי, 6 באפריל 2017

נעה סגל - היא היתה עושה את זה שוב


                     צילום : דין אהרוני  

היא מתופפת במספר הרכבים במקביל ובעשרות פרוייקטים 
כל הרכב ייחודי בסגנו שלו , והיא עם הבייס דראם והמצילות משאירה בכל אחד ואחד מהם חותם 
כמו קולינס ואבן צור , גם היא בצעד אמיץ לוקחת את התופים אל קדמת במה ומוציאה אלבום בכורה, ועכשיו, כשהיא סופסוף כאן 
"אין מה לנדוד ואין מה למרוד יותר" 





 אחרי שיר הנושא שפותח את האלבום באווירה רגועה היא תכה חזק בפאנק על התופים 
היא תעשה את זה שוב , אותו הדבר וגם אחרת לגמרי לאורך האלבום , מהרצועות החזקות שבו , בהן היא מתחשבנת עם עצמה על דברים שהיו ולא מתחרטת, היא כאן במלוא הנוכחות שלה. 
בהמשך תבוא גם התפקחות/התפכחות 
שהטקסט שלה, גורם לי לחזור אליו שוב ושוב 

"לא בונים ארמונות על דירות שיכון לא חופרים בורות בסדקים
שחור לא נצבע בורוד
ואפור לא נצבע בשחור ....

אנחנו לא גיבורים היום
לא רק היום
אנחנו לא גיבורים
והזוהר הוא רק האור הנשבר
על הדמעות שלנו לרסיסים "





כשהתארחה כאן בבלוג בפוסט אורח כשפרוייקט ההדסטארט עלה לאוויר 
סיפרה על העבודה עם יהוא ירון שהפיק את האלבום 

העבודה עם יהוא הייתה מפתחת, מקצועית ומדויקת ויחד עם זאת כייפית, נעימה, ומפרגנת. באמת זכינו בעבודה איתו, הוא שיפר אותנו מאוד כהרכב, דייק את השירים ואת השירה, ולא נגע במה שלא צריך לגעת. כיף לעבוד עם מישהו רגיש מוזיקלית, טקסטואלית והכי חשוב אנושית, אבל שממש לא מתפשר.

מבחינה מוזיקלית, יהוא העשיר אותנו ופתח לנו את הראש עם רפרנסים מגוונים ומשוגעים, אבל ידע לשמור גם על משהו מאוד אותנטי ונאמן למקום שממנו הגיעו השירים.

לצד הטקסטים האישיים שלה, ובהם היא רואה את הדברים במבט לאחור
יש גם מלא הומור כמו הרצועה המפתיעה "בולבולים" או ההתחשבנות עם אהבה ישנה ב "מקום שני" (אפשר לשמוע את החיוך שלה בהקלטה של השיר הזה) 

כשהגיעה פעם להופעה ב"אביגדור" היא הבחינה שמישהו "פילס" את המוניטור עם ספר.
כשהיא שלחה יד ליישר אותו, היא הופתעה
-  זה היה ספר שאבא שלה כתב (העיתונאי ישראל סגל) 
 ולו היא הקדישה את האלבום. 

האלבום יסתיים עם גחל, והמילים "האם מכל הבערה נשאר עוד גחל שלוחש את שמי ?, תן לו עוד לדלוק".
ועכשיו כשיש לה את אלבום הבכורה שלה, "הכל במקומו"
הגחל האישי שיתנגן וידלוק שוב ושוב. (אצלי, זה בטוח לפחות) 

מקווה שהיא לא תעצור כאן ו"תעשה את זה שוב" עם אלבום נוסף , גם אם הוא יהיה אותו הדבר או אחרת לגמרי.





סיוון שטולצנברג - יושבת כאן על עץ דובדבן ומשיקה אלבום בכורה




כשפגשתי אותה בפעם הראשונה, היא נכנסה לרכב , התיישבה במושב הנוסע ליד הנהג.
- שותקת-
הרחובות התחלפו והיא , הניחה את רגליה על הדשבורד ונשענה לאחור ועדיין
-שותקת-
ואז, היא התיישבה שוב , הביטה עליו ולבסוף כשהרכב נעצר מול הים
היא החזיקה לו את היד לרגע ונשענה לאחור.
כל זה היה בכלל בקליפ "מה את חולמת" של יאיר רובין , מי שהפיק את אלבום הבכורה שלה ובן זוגה.

בפעם השניה שנפגשנו , היא ישבה על עץ דובדבן, הביטה על הזמן והמכוניות שנסעו בכביש המהיר.



האלבום נפתח ב intro  של קולות רקע שהוקלטו מחוץ לאולפן מיד לאחר מכן היא תטפס על עץ הדובדבן וציפר תשיר לה שם שיר בוקר
"כשיעבור החורף" ברצועה החמישית , היא תגלה שהעצבות היא אמת והיא תוכל אחריו להסתכל שוב בעיניים (אולי) עד אז  התופים של מתן אפרת הבס של יהוא ירון והחשמלית של רובין יעשו שם עבודה נפלאה בפסקול רקע לחורף. 

  

באלנבי היא תתוודא שכשהוא מנשק אותה, אחרי דלת בלי שם משהו משתנה 
ובאיזה מזל , שיר הנושא היא תגלה שבעצם הוא משחק בה , לא מזיל דמעה ותגיד בציניות מפתיעה
"אתה אוהב אותי היום , איזה מזל איזה מזל" 

בהופעת ההשקה נמצאים  איתה על הבמה שחר חזיזה , יהוא ירון (יחף) ורובין,  היא תבצע ביחד עם גדי רונן שיתארח את " תחזרי" שמסתים במילים 
"את עוד תעמדי זקופה"  
כשיש לה הרכב כזה על הבמה ביחד איתה, היא בהחלט יכולה כבר להתסתכל בעיניים ולעמוד זקופה 




האלבום יסתיים ברצועה בשם "שיר לאדית" 
הרצועה היחידה באלבום שהמילים לשיר הן לא שלה 
אבל הי ! רגע ! יש עוד 2 רצועות לא ממותגות, סודיות  בסוף האלבום 
אחרי שהחורף עבר , היא עומדת זקופה היא ב"נירוונה" משלה.