המוסיקה, יש לה דרך לרפא אנשים.
ע"פ רוב את מי שמאזין לה, שיר אחד יכול להגיע ולגעת באנשים ולפעמים גם לחולל שינוי מהותי.
ויש גם את הצד השני, זה שיוצר אותה שעצם היצירה הוא ריפוי בפני עצמו "ניצחת איתי הכל" בניון כתב פעם על המוסיקה.
ורומי משתמשת בה לכסות את הפחדים.
I'm empty like my box of fears...Nothing left but skin and holes
מצאתי את השורה הזו ברצועה שעלתה לפני 3 שנים לטיוב שלה בה היא חושפת בעצם סיפור שלם של הפרעות אכילה שאיתו התמודדה.
בסינגל הראשון Disappear שהוא בעצם נקודת המפנה בסיפור ושמתאר מריבה בזוגיות ארוכה והרצון להעלם, "אל תשכח לכסות את הפחדים שלנו" היא תבקש.
ובסופו של דבר היא תתפוס מחסה תחת הצלילים והטקסטים שיובילו אותה הכי רחוק שאפשר במסע חוצה יבשות, כשיוסי מזרחי מפיק.
ובחודש האחרון הסינגל נכנס לרשימות השמעה במספר תחנות רדיו.
לפעמים, צריך רק גיטרה ושירה בכדי לרגש
ובערוץ היטיוב שלה תמצאו גם את In my mind
וקובוס באמצעותו, מצליחה לקחת אותי בשעה מאוחרת בלילה נטול שינה ועמוס מחשבות, למקום אחר, רגוע יותר.
בלי מניירות מיותרות היא חושפת את הלב שלה וככה תופסת את הלב של המאזין.
"אתה חייב לראות את זה". קיבלתי הודעה לאינבוקס מחברה טובה , כשיצא הקליפ של
I think i saw you on the street
"זה אחד הקליפים היפים שעשו כאן" ,היא צדקה
לא Marvel , אבל הסיפור של מוריה אור נדמה כמו לקוח מסרט
תרגיל הפקה אחד ב"רימון" שהוביל לשרשרת ארועים, שבשיאם עבודה עם פיפי וויליאמס, הקלטת אי.פי ראשון , 3 שנים הופעות בחו"ל
וסגירת מעגל עם "רימון" שם היא מלמדת היום כתיבת שירים באנגלית מוסיקאים שזו, לא שפת האם שלהם.
המכניקה של כל הדברים הזמניים.
הרצועה נכתבה אחרי שהתעוררה מחלום מלא בתובנות.
"חלמתי שאני נוסעת להחזיר את הציוד מהצילומים למחסן, ושיש לי אריה בתוך התיק. עדיין לא ראיתי אותו, אבל לגמרי ידעתי שהוא שם. פתאום קפצה לי מחשבה שהוא ממש מסכן, סגור בתיק כל כך קטן של בנות, אז לאחר התחבטות קשה בדילמה - פתחתי את הריץ׳ רץ׳ ונתתי לו לצאת. הוא לבש פנים של בן אדם, אבל זה לא עשה את כל הסיפור לפחות מפחיד. התחלנו לדבר, כמובן ששיחקתי אותה קולית, שלא יראה שאני מתה מפחד (בכל זאת, אריה)." הרגשתי איום קיומי, ומצד שני - הפחד הזה שעמד מולי היה חייב לצאת מהתיק, ואז הבנתי הכל.
אנחנו נמצאים כל הזמן בנסיון ליצור, למצוא משמעות, להשאיר חותם. אנחנו לא יכולים לסבול את המחשבה שהכל זמני וחולף, ושאף אחד עדיין לא הצליח לעצור את זה. באותו הרגע התעוררתי בתחושת קטרזיס"
תכלס, היא לא יכולה באמת להכניס אותנו אל החלומות שלה.
ופה תומר לוי שהוא צלם במאי וחבר קרוב שלה, נכנס לתמונה ומצליח לחבר בדיוק את הטקסט אל המסך כאילו היה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה שלו.
בסינגל/קליפ השלישי היא כותבת על געגוע
ולוי, לוקח את המילים שלה ל"קליפ מלא שיק"
לא, זו לא פרסומת לבושם של מותג יוקרתי עם תקציב פרסום ענק, אבל בהחלט נראה ככה.
היא עובדת קשה לאורך כל הדרך, ולא מתפשרת. ומזכירה לי את הוברפוניק ופורטיסהד וכמוהם, גם היא מרימה הפקות וימי צילום לקליפים שלה וללא ספק הויז'אל של לוי משלים אותה ועושה עבודה טובה, בכל פעם כשהם מוציאים סינגל חדש קהל העוקבים שלהם מיד ניגש לבדוק איך הם "הפתיעו" עם הקליפ הפעם.
מחר בערב (מוצ"ש) אפשר לראות אותם בלייב על הבמה בתיאטרון תמונע.
נצלו את ההזדמנות, כל עוד היא פה כי לפי קצב מספר ה"אוהדים" שהולך וגודל באלפים והמחמאות בבלוגים ברחבי העולם בכל פעם כשיוצא קליפ.
היא תטוס שוב לסיבוב הופעות בקרוב.
בקיצור, מוצ"ש, תמונע.
הולך לראות אותם ולחבר ויז'ואל וסאונד בלייב.
