אמרי כהן - אסון שעומד לקרות

 

אנחנו חברים בפייסבוק כבר שנים

אני כותב על המוסיקה שלו עוד מ 2014 בתקופת Memory in plant ולמרות זאת אף פעם לא נפגשנו, תכננו להיפגש בהופעה שלהם או של אחרים ואז 

- הוא נעלם. 
מהפייסבוק בפרט ומהמוסיקה בכלל, כשקיבלתי ממנו הודעה לפני חצי שנה בצרוף סינגל חדש, שמחתי לרגע 
ואז כשגיליתי את הסיבה שבגללה הוא "נעלם" רגע השמחה נעלם בשניה. 
כמו אביו ואחיו, גם הוא חלה במחלת ניוון שרירים נדירה תורשתית בשם "מג'דו ג'וזף" 

" רגע ! אתה מכיר את הפרויקט של שי משולם ? "  שאלתי 
- כן , הוא מעורר השראה הכתיבה שלנו שונה לגמרי

והרצועה הראשונה שלו כבר המחישה לי למה הוא התכוון 
האלבום נפתח בהתנשפויות כבדות בקצב גבוה ואז מגיעה שורת מחץ אחת שמתארת הכל, בצורה הכי אמיתית וקשוחה באקספוזיציה מצמררת.
"זה כבר זמן רב שאני מנסה לנבא את מותי, והלואי ויכולתי רק למות מוות צנוע ופתאומי ולא להתפוגג באטיות" 

גילוי נאות, נרתעתי בהתחלה 
לצערי לפני עשור חבר קרוב נפטר בנסיבות דומות והפחד הזה של לאבד עוד חבר בצורה כזו, הרחיק אותי באינסטינקט לרגע.

 ואמרי, בגילוי לב ברצועה השניה אומר בדיוק את העתיד לבוא ונותן לך את האפשרות לעזוב כל עוד נפשך בך או להשאר

"לא אפול כצאן לטבח
הפעם לא תנצח, ג'וזף
לא אעמוד חסר מעשה
כשתגרור אותי אל הכיסא

אני אסון שהולך לקרות
וזאת עונת הנפילות
תפסו מרחק כל עוד נפשכם בכם
או השארו לראות"

אז נשארתי להקשיב ולראות 

"אל תתעסקי איתי , אני מקרה אבוד" - ב"חופשיה לעזוב", הוא שולף את הכלים הכבדים בלי לדפוק חשבון 

"את אוהבת לרחם, זה כבר הפך תחביב 

את חופשייה לעזוב
מתי שרק תרצי
לא אחזיק זאת כנגדך
אאחז בזכרונות שלנו
לא, אין צורך בדמעות
אין כאן מקום לייאוש"

זה אלבום קשוח שמספר על ההתמודדות בזמן אמת, 

הוא כבר יודע מה עומד לקרות, ראה את זה מקרוב וגם איבד אנשים לתהליך הזה 

"אבא אני מצטער, בקרוב אפגוש אותך שוב ונדבר"

 המגבלות הפיזיות שהולכות ומתעצמות, אם באובדן הקול שלא יאפשר לו להקליט שירה או לדבר בכלל "כלא של הברות ועיצורים כל מילה היא אבן ששוקעת בבאר" (גמגום) 

הבדידות שנובעת מחוסר היכולת לקיים זוגיות וחשבון הנפש הארוך.

מרוץ נגד הזמן והתמודדויות יומיומית נפשיות ופיזיות, עד לרגע שבו יחליט להביס את ג'וזף ולבצע מט, כי its better to burn out then to fade away.

אבל יש גם נצחון אחד גדול, למרות הכל ולמרות ש הפי אנד לא יהיה פה.

זה אלבום מושקע שגורף מחמאות בלי סוף, הפקה משובחת שמתגברת על כל המגבלות 

ובהחלט, בניגוד לטקסט ב"גפרור" היה שווה להשאר להקשיב ולראות.

אחרי הכל, "גם כשהגוף חדל מלהתקיים - המוסיקה נשארת וממשיכה לנשום" 

וכהן ישאיר אחריו מורשת של נצחון הנפש על הגוף.