איה זהבי פייגלין - שבעה שירים

"אנשים חכמים הבטיחו לי
שההיסטוריה חוזרת על עצמה
ואני מחכה באמצע הסלון
שיחזור הדינוזאור
והוא לא בא
הוא לא בא הוא לא בא."

המילים שאיתם נפתח האלבום עם הרצועה "דינוזאור" , וזה ממשיך עם "ארבעים שנה במדבר מי היה צועד מי היה יוצא היום בחום הזה" 

אבל ההיסטוריה כן חוזרת על עצמה.

עובדה, אחרי הכתיבה שלה באלבומי "כל החתיכים אצלי" שבהאזנה להם הייתי נוסע ברכב שר בקולי קולות ונקרע מצחוק. 

איה זהבי פייגלין שוב מייצרת אלבום שלם עם כתיבה שנונה מצחיקה ואמיצה. 

וכמו הטקסטים שלה המרגשים ומלאי ההומור העצמי, אפשר למצוא בערוץ היוטיוב שלה קליפים  ל 4 מתוך שבעת השירים שבכולם היא חובשת קסדת חצי ("אבטיח") על הראש. 

ב"ברלין" היא תפתח עם 

"אמא אני לא מצליחה להשתלט על הכיתה
אמא אני מפחדת
שהתלמידים לא אוהבים אותי
אמא אני רוצה
לסוע לברלין
בברלין אני אהיה בלונדינית וגבוהה"

תתאר את הקושי שלה בתקופת היותה כמורה (הרי אי אפשר להתפרנס בארץ רק ממוסיקה) 

תכלס, אני הייתי מלמד בשעורי ספרות את הטקסטים שלה. 

בברלין היא תהיה בלונדינית וגבוהה, בגלל זה הקליפ שלו צולם בסאן פרנסיסקו.

3 תובנות חשובות ושימושיות

* "התנועה הסיבובית של הכפית משפיעה על הסולו."
כשהתארחה בהופעה של יהודה עדר אגדת הרוק , הם הופיעו בערוץ 10.
בזמן הכנת הקפה, היא צילמה וידאו לייב בדף הפייסבוק שלה.
"יהודה, תגיד משהו לקהל"
והוא בתגובה ענה " התנועה הסיבובית של הכפית - משפיעה על הסולו"

* "אי אפשר לעצום עיניים בכביש" 

"יש לי מערכת יחסים אמיתית
עם הכיסא הריק של צד ימין במכונית
יש לי מערכת יחסים
לפעמים אני מניחה עליו יד
אם אעצום עיניים אולי הוא מלטף אותי גם
אם אעצום עיניים מספיק חזק

אי אפשר לעצום עיניים
באמצע הכביש"

* סוד קטן - הלב לא באמת נשבר 

אם באלבום של כל החתיכים, היא מחאה על כך שעדיין לא המציאו בפקולטה למידע מדוייק, פצצה נגד לב שבור 

ברצועה "גיבור" היא מגלה :

"שהלב לא באמת נשבר
והוא לא נופל לתחתונים
הלב סתם יושב שם
ושואב דם

לא לפחד"

היא סוגרת את האלבום עם רצועה בשם "בירה" 

במהלך השנים נפגשנו בעיקר כקהל בהופעות, שיחות חולין בסוף הופעה על מוסיקה

יש בה משהו באיה, שגורם לך לרצות לדבר איתה על מוסיקה ולהקשיב לה שעות 

ונדמה כי רמת החיוכים במגמת עליה כשאתה נמצא לידה , וזה גם נשקף מדף הפייסבוק שלה(השנינות השנינות) 

שבעה שירים, שכל אחד נושא מילה אחת שמתארת אותו. 

אלבום דיגטלי נפלא.

אז למה בעצם לא ? 

ואפילו הזדמנות. ליותר מבירה.
בשבוע הבא 28/01 בבארבי היא מופיעה 
לקראת אלבומה החדש עליו היא עובדת כבר תקופה עם אריאל טוכמן.

כדאי.

מכניסים את השבת עם Yemen Blues - בפאב הפטריה

מאת: תמר ביטון

קשה להאמין שרביד כחלני ולהקת "ימן בלוז" פרצו אלינו לתודעה רק לפני שנים ספורות, אך מסתבר שבמקרה שלהם האיכות משחקת תפקיד מכריע יותר מהכמות. 

בשנים שעברו הם הספיקו  להופיע בכל העולם בשלל פסטיבלים נחשבים, לצבור קהל מעריצים מגוון שהולך וגדל, ורק אצלי בפלייליסט הם עדיין לא התנגנו. 

לא כי לא רציתי, פשוט טרם יצא לי לשמוע אותם בצורה מסודרת ולאמוד על טיבם, חוץ משמיעה אקראית של כמה סינגלים.

קיבלתי מהם את הרושם, המוטעה בדיעבד, שזאת להקה "כבדה" ולפיכך נדרשת ממני הקשבה טוטאלית ולא סתם שמיעה "על הדרך". היום אני מודה שטעיתי.

 כשרביד כחלני, סולן הלהקה, עולה לבמה ומתחיל לנגן, ואיתו ההרכב המפואר שלצידו, הוא לוקח אותנו מהר מאד למימד אחר מחוץ לגבולות הזמן. 

אני לא זוכרת הופעה שהרגשתי כבר בשיר הראשון תחושות של שיא שמגיעות בדרך כלל באמצע ההופעה, אחרי השלב הראשוני יחסית. השיר הפותח "Mountains will Dance" הוא שילוב ייחודי של מזרח ומערב, ישן וחדש, יהודי- ערבי, שיר שמבטא את המורכבות שלנו כעם וקורא תיגר על הלחן המקורי שלו. כלי המיתר היחודי (גימברי) שכחלני פורט בקצב אחיד, לצלילי התופים ושאר הכלים של הלהקה, יחד עם הריקוד שלו על הבמה, לא משאיר הרבה ברירות לקהל שנסחף גם הוא לריקוד אקסטטי סוער. 

הריקוד הסוחף לא נרגע למשך שעה ארוכה שבמהלכה ימן בלוז מפלרטטים עם הקהל במספר שפות שונות, נעים בין שירי נשמה לשירי מחאה, בקצב איטי או מהיר, ובהתאמה גם פעימות הלב. הסגנון המוזיקלי גם הוא מושפע ממספר סגנונות כמו מוסיקת עולם, ג'ז, בלוז, רוק, פאנק וביחד הם מתלכדים לכדי יצירה מוזיקלית צבעונית ומרהיבה. אני מרגישה שדווקא השפה הערבית שאיננה מובנת לי, לא רק שלא מהווה עבורי מחסום אלא להיפך, היא מאפשרת להתחבר אליה ממקום נקי יותר בו הלב מרגיש. 

בין שיר לשיר כחלני מזכיר לנו את הרצונות הפנימיים שלנו לחיות ביחד בשלווה, ומספר שהוא מתרגש מהדו-קיום שקיים בצפון. "קורים דברים טובים יותר מרעים בעולם הזה וזאת המציאות" הוא אומר בפשטות, ואני לא יכולה שלא להסכים איתו במעמד זה. 

  

 זאת הופעה חשמלית תמציתית כמו שהגדירו אותה בהזמנה. מתומצתת אך מדויקת וכל רגע בה מזוקק לכדי עונג. קטעי הסולו המופלאים של הגיטריסט עוזי רמירז, החיבור הטבעי של כחלני לקהל, כמו גם אל חברי הלהקה, כשהוא מביט בהם בריכוז בזמן שמבצעים קטעי סולו דקות ארוכות, השליטה שלו בקול כמו בגוף, ואי אפשר שלא להזכיר את הסטייל המשגע (שנדיר לראות בארצנו) כיאה לרוק סטאר שכמותו. אין לי ספק שהוא נהנה מכל רגע, והקהל עוד יותר.

 בעיניי ימן בלוז הם הרבה מעבר לבלוז מתימן, הם ההוכחה לכך שמוזיקה יכולה לגשר בין עולמות, להשכין שלום וליצור שפה משותפת בה הלב מקשיב ומדבר. לכו לראות! 

שפי אורן בך - סעי לים, ראיון לקראת אלבום חדש

מאת: לורן מילק



שפי אורן בך, זמרת יוצרת, בת 37, מקריית טבעון, אם לילדה בת 11 (יהנא),
עוסקת בסאונד הילינג ובמעגלי שירה.
סעי לים זוהי יריית הפתיחה מתוך אלבום בהפקתו של ז'אן פול זימבריס (החברים של נטאשה)



שפי, למה סעי לים?
הים הציל אותי המון פעמים
 גרתי ליד הים בחווה של אליק, ובאילת. 
הים הוא מורה גדול בשבילי.
כשאני מתרחקת מעצמי, הים הוא המקום היחיד שבאמת מרגיע אותי.
נשים יוצרות בתוך הרחם, המים שמגדלים את העובר שלנו מלוחים כמו מי הים והדמעות.

הים זה מקום שמתגעגעים לשוב אליו.

מתי הרגשת שאת נבלעת עמוק בתוך בטן של לוויתן?

כילדה, העולם הפחיד אותי. 
כאישה, פחדתי להביע את עצמי, והעדפתי לשתוק.
הייתי במערכות יחסים שבהן הייתה אלימות כלפי, בעצם סעי לים מתאר את התהליך שעברתי מאותו מקום שהייתי בו אז,למקום שבו אני נמצאת היום, אחרי שבניתי את עצמי.

לגברים יש כוח על נשים בכל מיני מצבים, אני אומרת אל תפחדי להביע את הרגשות שלך, להיות מי שאת רוצה להיות, להעיד נגד מישהו שעשה לך עוול. נשים צריכות להפגין את כוחן.
אני לוקחת את המשל של יונה הנביא שאלוהים שלח אותו להוכיח את אנשי העיר נינוה, והוא פחד וברח לעיר אחרת, וכשנבלע בתוך מעי הדג הוא הבין שפחד מהדברים הלא נכונים, שלהוכיח את אנשי העיר זה קטן לעומת להיות קורבן.
בשבילי זה היה לצאת עם המוזיקה שלי החוצה, למרות שאמרו לי: לא, זה לא מספיק טוב.

איזה פידבקים את מקבלת בעקבות החשיפה וההשמעות ברדיו? 

״סעי לים״ נבחר לשיר השבוע בתכניתו של ירון חי מנשה ״חי בערב״ ברדיו 88fm. 
בעקבות השידור קיבלתי תגובות מאנשים שמזדהים עם השיר, פנתה אלי נפגעת אלימות מינית שהתלוננה בפרשת אלון קסטיאל, היא פרסמה פוסט בפייסבוק על סעי לים, זה ההמנון שלה לימים הקרובים.

מה הרקע המוזיקלי שלך?

למדתי מוסיקה בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, ולמדתי הנדסת קול במכללת כנרת בעמק הירדן,
שם התחלתי להקליט את המוסיקה שלי.
למדתי פיתוח קול וגיטרה ושכללתי את הנגינה שלי בטיולים ובמסעות בחו"ל.
התמדתי באימון ובהקשבה לזמרות וליצירות שאני אוהבת. ואני אגלה לך סוד... הדרך הכי טובה ללמוד היא
לשיר עם הרדיו.
רוב המוסיקה שאני כותבת היא אינטואיטיבית, אני שומעת ותכף מרגישה אותה בגוף ומחפשת אותה על הגיטרה.

אז איך זה לעבוד עם ז'אן פול זימבריס המוכשר כשד?

לימדתי שירה וגיטרה בבית הספר למוזיקה בית הקצב בקיבוץ הזורע, שם פגשתי את ז'אן פול באולפן שלו The living room וככה התחלנו. 
האנרגיה של ז'אן פול מאוד אבהית ומכילה, הוא מרפא אותי. מקצוען אמיתי . זו זכות ענקית בשבילי להכיר אותו, ואני מחכה לעבוד איתו על השיר הבא. הוא מפיק טוטאלי שמתמסר ולוקח לריאות, וראיתי אותו לא פעם נפגע. עברנו ביחד מסע מלב אל לב, הוא התרכך ואני נעשיתי יותר שפיצית.


צלצול שעון בוקר ושמש, בחלון
פתאום אכפת לך מה תלבש הנסיכה היום
זה רק חלום, בתוך חלום, בתוך חלום ,בתוך חלום.. בתוך חלום...


סעי לים
יש עוד המון דגים בים,
מיכאלה אומרת,
"זה עדיף מלהיות עמוק בתוך הבטן של הלוויתן"


סעי לך לים
תאספי קצת צדפים
תראי איך האור נשבר בתוך הקצף של הגלים
שידברו כולם מה אכפת לך מה שאומרים


תראי את יונה, איך בבטן של הלוויתן
הייתה לו הארה
הוא הבין שהוא לא עשה משהו רע
הוא פשוט פחד
מהדברים הלא נכונים
שידברו כולם
לא אכפת לו מה שאומרים


סעי לים, את אוהבת, סעי לים
סעי לים, יש שם עדן, סעי לים


השמיים אדומים
ויש חיות מתות בצדי הדרכים
ובסדקים של האספלט רואים פה ושם עלים ירוקים
וזה נראה לכם טריוויאלי אך בשביל ילד זה מפחיד אימים
אז את עוצרת וחושבת לעצמך האם כל זה היה כדאי..
כשנאמר : "אין מותרת הבהמה מן האדם"
והאם לחיות תחת עול הכסף הגדול או תחת עול הכסף הקטן?

סעי לים, זה בדרך, סעי לים.

הפקה מוסיקלית, תופים ואפקטים: ז׳אן פול זימבריס (החברים של נטאשה)
מאסטרינג: חיליק הדר (לאונרד כהן, ג׳וני מיטשל)
צ׳לו: מאיה בלזיצמן
מיקס, גיטרות: אושיק ניזרי
כתיבה, לחן, שירה, גיטרה קלאסית: שפי אורן בך