"ארץ שמים" וילד גיבור

שאני וההומור השחור שלי נפגשים גם האנשים הכי בולטים שאני מכיר הופכים ללבנים, עד כדי כך שהפרסומת לטייד יוצאת קטנה ליד זה.
לאורך השנים הומור שחור ובדיחות על מוות כמו "שאני אמות מרוב חברים שיש לי שם מחכה לי מסיבת הפתעה" או "הכי הרבה תפתחו לי קבוצה בפייסבוק" עזרו לי להתמודד עם אובדן

אבל מה קורה שאתה נאלץ להתמודד עם אבדן גדול ופתאומי שאתה רק בן 4 ?  

כשראיתי  את ההמלצה על הספר רציתי לקנות אותו עבור אישתו של חבר
(שבאחריותו לארגן את מסיבת ההפתעה שאגיע לצד השני)
בנסיונות לאתר את החנויות בהן הוא נמכר הגעתי לבסוף לפרופיל הפייסבוק של המחברת

שרון קוגן - אישה מרגשת שלמרות האובדן הגדול והכואב שאינו ניתן לתאור במילים  החליטה לכתוב ספר בעקבות נסיונה האישי ובמטרה לעזור לאנשים שנאלצים להתמודד עם אובדן דומה.

 שסיפרתי לה על הנסיבות לרכישת הספר היא שלחה ללא כל תמורה עותק במתנה לחברה שלי,מאוחר יותר נודע לי שכל ההכנסות מהספר נמסרות לתרומה

"ארץ שמיים" 

כשקראתי את הספר לא יכולת שלא להתרגש הספר מספר את דרכי ההתמודדות של ברק בנה עם מותו הפתאומי של אביו,רון קוגן.

באמצעות הדמיון  וההבנה הנאיבית והפשוטה של ילד בן 3 וחצי שהבין כי אביו כבר במקום אחר, הוא קרא למקום הזה "ארץ שמיים" וכך אביו נשאר עדיין קיים אך במקום רחוק והוא מוצא את הדרך לדבר איתו 

"תראי, אבא בשמש! אבא זורח, אבא מחייך אלי, והוא העיר אותי הבוקר בקרני האור שלו. את רואה? וכך, בכל בוקר, כשהשמש התגלתה בשמים, היה ברק לוחש: "אבא, בוקר טוב! אני אוהב אותך"!  

                                  צילום : גל אלי

לפני שבוע  פגשתי את ברק בן ה-7 שהוא ירד במדרגות הבית ונכנס לסלון 

 הלב שלי בשניה אחת החסיר פעימה והתמלא בשמחה והתרגשות

מעין תחושה לא מוסברת

 כנראה שזה מה שקורה שאתה פוגש גיבור אמיתי ! 


איירה את הספר סיגלית אורגד-דורון בדיוק  ע"פ דמויותיהם של בני משפחת קוגן