יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

ראודור - משהו משלו


את המוסיקה שלו הכרתי בהתחלה רק דרך הטקסטים שצוטטו מדי פעם בשורות סטטוס של חברים שלו בפייסבוק 
חיפוש ביוטיוב של החומרים שלו הניב כמעט אפס תוצאות, פרט ל 2 הופעות בהם הוא מארח את אמיר דדון או ארז לב ארי.
לפני כחצי שנה הוא הופיע ב"פסטיבל סמילנסקי" בבאר שבע שם אירח שוב את ארז לב ארי, אחרי תקופה ארוכה בה המתנתי שמשהו יתפרסם, נכנסתי לרכב ונסעתי דרומה, לראות ולהקשיב. 


ראודור - שם לא שגרתי שעורר בי סקרנות כי תחילה חשבתי שמדובר בשם של הרכב, מסתבר שכבר מהתחלה מסלול חייו לא היה קל, בזמן שאמא שלו נשאה אותו בבטנה הרופאים טענו כי ההריון מסוכן,היא התעקשה להמשיך אותו וללדת ומכאן גם השם 

ראודור, כי זכתה לראות אותו נולד.

בתחילת דצמבר האחרון הוא שחרר לרדיו את הסינגל הראשון מהאלבום " מדרון האהבה", הטקסט שלו מדבר על זוגיות העליות והירידות לאורכה ובו הוא מבקש מבת הזוג שלו להחזיק חזק במדרון האהבה וביחד להתגבר לעצום את עיניה  להיזכר בכל מה שטוב בו.



                                                                        מדרון האהבה 

אבל אל תתנו לטקסט להטעות אתכם הוא לא עוד אחד מאותם "רומנטיקנים מונוטונים" שכל האלבום שלו נוטף אהבה, בטקסטים שלו הוא מספר על ההתמודדויות שעבר במהלך שנות חייו במשך שנים נלחם על המוסיקה שלו, ובעזרתה בסופו של דבר הוא מנצח הכל, "יש לי סיפור חיים מורכב ודרך המוסיקה אני מספר אותו" 


החל מהחרדות והפחדים שבאים מהבית בהקשר של החיים בכלל ובחירת המקצוע בפרט, או כמו שהוא מגדיר את זה  "השריטות שעוברות מדור לדור"




זה לא שלי הפחדים החרדות
אני נבראתי טהור


אני לא אמשיך את זה 
כן כאן זה הסוף
עד היום הסיפור הזה
נכתב בשבילי 


עכשיו זה התור שלי לבנות משהו חדש משהו משלי

(מתוך : "משהו משלי")




ועד להתמודדות האישיות שלו עם אבדן ופרידות וההשלמה עם הדברים.
רחובות שפעם שיטו בי היום כבר לא נוגעים
מקומות בהם טבעתי לא אומרים דבר
נקודות אותן חיברתי האירו את הדרך אל רגשות שלא ידעתי שאוכל לחוש לעולם
עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבור

הם חשבו שאצלול בשקט
אעלם כמו כל היתר
שלשתוק זה הכי טוב שאפשר
מוטב שכך לעוף מוזר

איך סודות קטנים שנגלו לי
חשפו את אותו השקר
שחייב לחיות כמו כולם
שלא אוכל לפרוש כנף

עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבור
לעוף לאן שרק תרצה


(מתוך : לעוף)


בהפקת האלבום קשורים שמות מהמובילים בתעשיית המוסיקה  רפי קריספין , ערן מיטלמן , מורן גמליאל  ואמנים מוכרים כמו דדון ולב-ארי שמחים להגיע ולהתארח בהופעות שלו.
משרד היח"צ שלו מקפיד באדיקות על תזמון הסינגלים והראיונות שמשוחררים לתקשורת, בהקשבה לאי.פי ששוחרר לתקשורת המכיל 3 שירים נוספים, הוא מפתיע ביכולות הווקליות שלו, והבידול של ראודור הוא הרבה גם בזכות קולו הייחודי. זה בהחלט הולך להיות אחד מהאלבומים המסקרנים והמושמעים ב2013. 





יום שבת, 22 בדצמבר 2012

אתי אנקרי בהופעה





כשהייתי ילד ושמעתי את אתי אנקרי שרה את ה-"דאנדינהדאנה" שהיא אמרה לו, חשבתי שזה סתם ג'יבריש ואז בראיון ברדיו היא הסבירה שזה מקצב תופים הודי, השבוע אחרי שנים של האזנה למוסיקה שלה ראיתי אותה בהופעה.

היא עולה לבמה בתלבושת המסורתית-דתית המושקעת והמוקפדת שלה, ברגע שהיא לוקחת לידה את הגיטרה ומתחילה לנגן ולשיר, אתה מתחיל להבין כמה עוצמה יש לה ולאט לאט מלווה בקולה אתה נכנס אל אווירת המופע ומתעטף בצלילים ורוחניות.

עשן על הבמה - אחרי השיר הראשון הבמה מלאה בעשן,היא מיד מתחילה באלתור מוסיקלי שדרכו היא מבקשת מהתאורן לווסת את כמות העשן, הנגנים מג'מג'מים ביחד איתה ונולד שיר ברגע.

"אנחנו עובדים על המבטים המופתעים שלהם בחזרות" היא אומרת בחיוך והם כולם צוחקים ביחד על הבמה, המשך הערב יוליד שני  אלתורים נוספים שבהם ישתתף גם הקהל.

                                                מופתעים ? 

בין השירים היא מספרת על השירים ונכנסת לדמויות ואם מתמזל מזלך אתה תקבל גם "סדנא" תוך כדי, כנראה שהיתה סיבה מכוונת שלא הצלחתי להגיע להופעות שלה עד לנוכחית, באמצע ההופעה בין השירים היא התחילה לדבר על מקצבים בתופים - מבחינתי זו היתה סגירת מעגל.


                                         
אם אכתוב "הופעה מעולה, רוחנית, מצחיקה, אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן בשנים האחרונות", אני אשמע קלישאתי ונדוש אבל זה פשוט ככה, שווה כל רגע.







יום שבת, 1 בדצמבר 2012

איתי דיילס - התחלה אמצע סוף


שישי בצהריים דרום תל אביב, גבר עם זקן משקפי שמש שחורים וחזות מזרחית,יוצא מהרכב וממתין.
"אני כאן בפינה" - הוא מודיע בנייד.
- "אני בדרך אליך" עונה קול מצידו השני של הקו, מקצה הרחוב מגיח בחור משקפי שמש שחורים ומעיל עור,לחיצת יד,חיבוק קצר והוא מוסר לו חבילה מרובעת שחורה עטופה בצלופן "מקווה שתאהב את זה" ..
אחרי תקופה ארוכה של האזנה למוסיקה שלו ברשת הדיסק של איתי דיילס הגיע לידיי.


דיילס הקשור להפקות מוסיקליות שונות, "קולומביה" ואלבום הבכורה של ליהיא שגיא (שאף משתתפת בשיר הנושא)עובר לקדמת הבמה ומשחרר השבוע את אלבום הבכורה שלו "התחלה אמצע סוף".

הוא חי בעיר ללא עבר שחיוכים צבועים עדיפים על דמעות אמיתיות 
הוא זוכר דברים שרצה לשכוח ובירידות התלולות הוא מרגיש גבוה
לא רוצה שתלטפו אותו או תעטפו אותו, שאין לו אוויר הוא נוסע לקצה השני של העיר
אולי יום אחד הוא ישתנה, היום הוא יודע שזה לא יקרה.


דיילס עולה לבמה עם ההרכב הקבוע שמלווה אותו לאורך הדרך ופרט לגיטרת הבס הוא מתחבר בעצמו לגיטרה בס נוספת, באותו הרגע אני נזכר ב"נאום הבס" של תמיר אלברט בכתבה ששודרה בסוף שנות ה90 ונקראה "בנוגע לבסים" ומחייך, כי מאז הג'ינג'יות לא היה כאן אלבום אלקטרו-רוק משובח בעברית ובמיוחד לא עם תוספת בסים בהופעות.
 השבוע גיליתי אחד כזה ואני נהנה מכל רצועה ורצועה שנמצאת בו.



יאיר רובין גיטרה
עודד סיידא תופים
ניסים טוויטו בס
דרור שם טוב קלידים
צילום עטיפה : גילי דיילס
תמונות מהופעה: Beat-oN