דניאלה בוס - אלבום בכורה ומחשבות

התעוררתי, מבט קצר בשעון ואני קולט שאני מאחר.
 חולצה בחצי גיהוץ, עף החוצה בלי מקלחת  מסנן קללה לאוויר.

עובר את צומת בית עובד ממשיך ישר ואז הרכב לפני חותך שמאלה בפתאומיות , בשנייה האחרונה אני קולט רכב תקוע באמצע נתיב שאני דוהר לכיוונו ב80 קמ"ש, חותך ימינה לשוליים צורח מהחלון לרוכב האופנוע שצמוד אלי  "תיזהר" 
הוא קולט חותך אחרי, נותן גז עוקף ומסמן לי תודה עם היד באוויר.
כנראה שהייתי צריך לאחר באותו הבוקר.

5 דקות לאחר מכן מתנגן "משהו קורה" ברדיו ואני, בבוקר שהתחיל עצבני מוצא את עצמי מחייך, הרגשתי שאני חייב לשמוע את שאר האלבום  
כשהגעתי אליה לאסוף אותו, היא הייתה יחפה, בדיוק כמו שהיא על גבי העטיפה.

אל תתנו לשיר הזה להטעות אתכם, לצד ה"אל תחפשי משמעויות בשמיים" יש גם שורות טקסט לא קלות ומלאות במודעות לא קלה ופיכחון, הוא נפתח  במילים.

"שוב אני נופלת

על חברים שכבר מזמן לא שם

קצרה ידם מלהושיע, אין להם מרחב או זמן

... חופשיה מכל בסיס זה לא פשוט לי.

תעצרי תעצרי רכבת, יש כאן משהו להוריד

המשא הזה מכביד עלי הוא לא פשוט לי" 

כשהיא רצתה תה הוא הביא ערק 

בוסה נובה קלילה עם טקסט משעשע על גבר רגיש שהכין קנקן של תה והיא רצתה דווקא ערק,אמנם הוא יצא הרבה לפני ההחלטה של יאיר לפיד להעלות את מחיר העראק, אבל כששמעתי אותו בפעם הראשונה חייכתי וישר רצתי והדבקתי אותו על הקיר שלו, המנהלים של הדף בטוח אהבו את השיר אבל הוא כמובן הוסר משם. 

מעגלים של שתיקה.  - circles of silnce  

האלבום מכיל רצועות בעברית ברובו אבל שני שירים מתוכו בכל זאת בשפה האנגלית אחד מהם הוא CIRCLES עם טקסט שמתאר את השתיקה הזו שהיא בעצם השאלה שבעקבותיה מגיע החיפוש והמסע פנימה.

circles of silnce brimg you close to yourself
when you get closer enter the change

.....let it into your soul, why do you fear you'll lose control

---

and so, everything's coming back again

but slightly different

not exactly the same

הטקסטים באלבום מתחברים אחד אל השני  והוא מלא בעליות וירידות כמו בצורה מכוונת, שיר אחד שנוגע ומשתף את כל אותן ה"מחשבות" והקושי ולצידו שיר קליל ואופטימי.

אדמה - "כשהיא רועדת, רוצה להפטר מכל הלהבות שלא ישרפו מעמקיה, אדמה לא עמדה מלכת תמיד סובבת על צירה וגם אתה נשרף בשקט עד שמופיע הגל הבא.

כמה יפה - "כשתבוא, האדמה תהיה מלאה עלים והשמיים מלאים חסידות, לא תאמין כמה יפה זה יכול להיות".

מחשבות
שוב שיר עם טקסט לא פשוט אבל החזרה המונוטונית של צליל הגיטרה החשמלית  לאורכו מכניסה אותך פנימה למעגליות החוזרת שהיא מתארת.
"הנה עוד יום זה קורה לה, זה לא עובר
מרגישה שככה זה ואין סיפור אחר
הם כולם יודעים מה טוב לה, טוב יותר
אז איך כל מה שהם אומרים לה כלום לא עוזר ?". 

יהיה בסדר 
המנטרה הזו, שכול אחד אומר לעצמו כל כך הרבה פעמים, השיר  גורם לך לחייך ומעניק תחושה של רוגע.
ואולי  בעצם הוא נכתב ממקום של דאגה, בין האמונה וייאוש כשאתה מרגיש שאין כבר יותר מה לעשות ויחד עם זאת לא הגיוני שהדברים לא יסתדרו, כשנגמרות לך המילים לתאר את הסיטאוציה כשאתה שם בקצה התהום.

ולמרות זאת, יש דיבור על איזה בחור על גבעה ליד זיכרון ויש איזו תקווה לאהבה בסוף ספטמבר.

אחרי שנים בהם ניגנה לצד הבנות נחמה אתי אנקרי ואמנים נוספים זכתה בוס (אין קשר משפחתי לספרינגסטין) בפרס אקו"ם לתמיכה בהפקת אלבום, לאחר שהתמודדה  מול מספר רב של יוצרים, בעבר אמנים כמו קרולינה ובלחסן זכו בו.

אלבום הבכורה שלה משלב  רוק, קאנטרי, בוסה נובה ונגיעות אלקטרוניות
ואפשר בקלות להפוך אותו לשני אלבומי E.P האחד חורפי ומעט פסימי והשני קליל שמח ואופטימי, טקסטים לא פשוטים לצד שירים מלאי חיוכים והחיבור של הכל ביחד פשוט מהווה איזון מושלם. 

אבל רגע, חכו,  יש רצועה נוספת שלא מופיעה על העטיפה, השיר הנוסף באנגלית WAIT שכתב אותו בחור אנגלי אחד אחרי ששמע את אחד מהסיפורים שלה, והוא נפלא אני אישית לא יכולתי לצאת מהרכב עד שהוא הסתיים, ומוכן להתערב שכשתקשיבו לו גם אתם. 

לדף האמן של דניאלה  בפייסבוק לחץ כאן.

Skunk Anansie In israel - August 20, 2013

היא נכנסת לבמה אחרי הדיסטורשן בס תופים ובשניה אחת עם הקול שלה נותנת פולס של אנרגיה מטורף שמקפיץ את הקהל, בחליפת פייטים וחולצה ארוכה תפוחה היא קופצת על הבמה, מטפסת על רמקולים, מזנקת באוויר, רצה על הבמה מתכופפת וצורחת אל הקהל כאילו אנחנו עדיין ב 97 ולא עברו 15 שנים.

והקהל, מאושר עד השמיים, גילאי תחילת שנות העשרים ועד סוף שנות ה30 קופצים כאילו מישהו ארז את כולם ביחד במכונת זמן ושלח אותם לשנות ה90.

היכולות הווקליות שלה, הן חלק בלתי נפרד מהפרפורמיות ובסוף שנות ה 40 שלה, היא מצליחה תוך כדי ואחרי מאמץ פיזי להגיע לטונים בדיוק כמו שהיא נשמעה כשהאלבום הראשון של ההרכב יצא.



לאחר שהודיעו על הופעה בישראל הם ספגו ביקורות והיו שניסו לשכנע אותם לבטל את הגעתם.
"באנו לכאן בשבילכם, לא בשביל הממשלה שלכם או ממשלות אחרות היו קולות שונים ברגע שהודענו שאנחנו באים לפה, אין כאן שום דבר פוליטי, הגענו בשבילכם, האנשים שאוהבים אותנו הקהל שלנו בישראל.
"הספיק לכם ממשלות ?" היא שואלת
 "נכון שהספיק לכם ממשלות !"  ומתחילה לשיר את
 This is not A GAME  

"יש כאן מישהו שהיה בהופעה הראשונה שלנו כאן ב97 ?" וכשכמה עשרות צורחים שכן, היא מחייכת ואומרת "איזה יופי שגם אתם וגם אנחנו לא השתנינו בכלל" זה בשבילכם... ומתחילה לשיר את  Secretly.  

אחרי מספר שירים היא מורידה מעליה את החלק העליון התפוח ונשארת בחליפת פייטים נוצצת שלמה. עכשיו שהיא קלה יותר, האנרגיות רק הולכות ומתגברות היא מבצעת את WEAK ומחליטה "ללכת על קהל" היא מושיטה את היד קדימה וכשאני שולח את היד לעזור לה לרדת המאבטח נותן לי מכה, אחרי מבט חד היא מסמנת לו שזה בסדר ויוצאת לדרך, היא הולכת על הידיים של הקהל שנושא אותה באהבה, ושם היא מצליחה לא רק לשמור על שיווי משקל אלא גם לשיר בטונים מדויקים את המילים של השיר. 

מסתכלת לאחור, מסמנת לקהל שיהיו מוכנים נשכבת על הגב וחוזרת כל הדרך אל הבמה ב Crowd surfing ומסיימת את השיר.

"אתם שם ! ... אתם עדיין יושבים ?" היא צועקת אל האנשים שיושבים על מדרגות האמפי מאחור, "קומו כי עכשיו זה הזמן לקפוץ"  ומיד היא מתחילה שוב להשתולל לקפוץ על רמקולים לצרוח על הבמה ולשלהב את הקהל שקופץ ביחד איתה. 

הם מבצעים שירים חדשים מהאלבום לצד שירים ישנים וכל הזמן הזה הקהל הוא חלק מהמופע. 

"זה השיר האחרון" היא מודיעה לקהל," וכאן אני צריכה אתכם", תתכופפו כולם בבקשה שבו על הרצפה היא מסמנת והשורות הראשונות נענות לה.
ואז היא מפתיעה, יורדת מהבמה והולכת ללב הקהל, כשהמאבטחים נלחצים היא מבקשת מהם לחזור בחזרה ומסבירה להם שהכול בסדר, "אני יודעת שאתם עושים את העבודה שלכם" אבל תחזרו אחורה, כשהם ממשיכים היא מדברת איתם כמו שמדברים אל ילד ולבסוף הם נכנעים לרצונה. 

הקהל מקיף אותה במעגלים כשכולם יושבים היא מתחילה לשיר האנרגיות והחיבור שלה עם הקהל מגיעים לשיא, לקראת סוף השיר שוב הקהל מרים אותה והיא חוזרת לבמה ב Crowd surfing.  

גיל 37, אני מגיע לקידמת הבמה  אחרי שרייצ'ל מסמסת לי  "בוא לכאן" ולא מתכוונת לוותר לי, ושם במשך שעתיים היא גיא ואני קופצים שרים מזיעים ביחד עם כולם, צורחים ונהנים עד עמקי נשמתינו.

וסקין, היא תמיד תהיה הפרפורמרית מספר אחת, עם קול יוצא הדופן והמיוחד שבלי פירוטכניקה או מסכי ענק יודעת לגרום לקהל לחזור 20 שנה אחורה בזמן, לשכוח מהכול וליהנות בדיוק כמו פעם.

תמונות  נוספות מההופעה כאן 

בין השירים - באולפן עם אייל בן המוריה

דצמבר 2010 - אני יוצא מהופעה ועובר ליד "השבלול" ואז אני שומע צליל גיטרה מוכר, אבל זה לא היה רק הצליל - צורת הנגינה  "שנים לא שמעתי את זה" רצו לי מחשבות בראש ומשהו משך אותי לבדוק במי מדובר.
אני מתקדם לכיוון הכניסה והמוסיקה מתחילה להתנגן יותר ויותר בעוצמה כשאני נכנס פנימה אני קולט אותו מנגן ביחד עם מאיר ישראל על הבמה.
"- הגיע הזמן !", התגנבו להם חיוך ומחשבה.

יולי אוגוסט 1990 - כמו בכל קיץ וחופש גדול היינו יורדים לאזור המעיינות בישוב שגדלנו  בו בצפון עם גיטרות, מדליקים מדורה ומתחילים לנגן לאורך הלילה.
 בין האהוד בנאי וכל מוסיקת הגארנג' הוא מתחיל לנגן שיר לא מוכר, "של מי זה ?" מישהו זרק אז לאוויר
 -"שלי, קוראים לזה ספטמבר".הוא מחייך.
 בשנות ה-90 אם רצית להקליט בערוצים היית מקליט את עצמך פעם אחת, ואז בטייפ נוסף היית מקליט את עצמך בכלי נוסף כשברקע מתנגנת ההקלטה הקודמת, איפהשהו בארכיון שלי בצפון מסתתרת קלטת כזו שהוא הכין באותה התקופה.
לאורך השנים הוא  הקים הרכבים שניגנו איתו  "אכסניית הזמן" (אלבום בהוצאה עצמאית) ועם "בני המוריה" הוא זכה בתחרות בלוז ואף ייצג את ישראל בממפיס . ולמרות זאת , אלבום הסולו שלו, עדיין לא יצא.
 אחת לתקופה במפגשי חברים כשהייתי שואל מה עם אייל והמוסיקה, הייתי מקבל תשובה  "אני חושב שעכשיו הוא מנגן עם X והוא מוציא אלבום עוד מעט".


שנה וחצי לאחר מכן אני פוגש אותו כשהוא מתארח בהופעה של ה הי.בי.ג'י.ביז, "אני נכנס להקלטות השבוע ואתה לא מאמין מי מנגן איתי הפעם ! מאיר ישראל, משה לוי ומיכה מיכאלי ואצל ליאור טבת באולפן !"
- התגובה הראשונה שלי היתה " תגיד כמה שתית ? "
 והוא עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן אומר "אפילו יש לי האמונד להקלטה" מחר אני מוביל אותו תבוא תראה בעצמך.
וכשמציעים לך להגיע לאולפן שיהיו בו אגדות רוק והאמונד ברקע, אתה מגיע למקום גם אם לשבריר שניה אתה חושב שזו אשליה.

30 שניות על הקמת אולפן 

הגעתי לאולפן, אני נכנס פנימה לעמדת הסאונד ובצידה השני של הזכוכית הוא מנגן שם עם הגב אלי, כשמאיר ישראל על התופים ומיכה מיכאלי על הבס, מג'מג'מים קצת עד שמשה לוי יגיע , וכשמשה לוי נכנס ומתיישב על הקלידים וצלילי ההאמונד ממלאים את החלל, אתה מבין שאלה צלילי התגשמות החלום של אייל.


בין השירים (כשהשם של האלבום נולד)  
האלבום מוקלט ב"הופעה חיה" בניגוד להקלטות רגילות שכל כלי מוקלט בנפרד, כולם מנגנים ביחד באותו הזמן.
שהם יוצאים מהאולפן לאחר סשן ההקלטות של שהשיר הראשון,הם מתיישבים לרגע במבואה ומאיר עם מבט של סיפוק בעיניו  אומר "תקשיב כבר שנים שלא ניגנו ככה בהקלטה, תמיד היינו מנגנים לפי תווים ולחן ובשביל הכיף בין השירים בין השירים היינו מנגנים ככה,  בדיוק כמו עכשיו.

שיחות על מוסיקה ועל הדרך שמוסיקאים צריכים לעבור היום  עד שהם מוציאים אלבום, מאיר מספר איך הוא התחיל, את הדרך שלו עם מערכת תופים בלהקת החתונות של הדוד  שלו שנתקע בלי המתופף שהבריז לו, קצת מזכיר את סיפור הצטרפותו לאלבום.
"דקה לפני" ההקלטות, המתופף שנקבע להשתתף בהן ביטל את השתתפותו בעקבות פציעה ואשפוז ממושך, כשפנה למאיר, הוא הציע שיעצרו את המירוץ לרגע, הוא יקרא למיכה מיכאלי שינגן איתם על הבס ולבסוף גם משה לוי הצטרף לאלבום.
 במבט לאחור הביטול של אותו המתופף היא בעצם אחד הדברים הטובים שקרו לאייל ולמוסיקה שלו.
כי פרט לאותה העצה מאיר ישראל שאהב את המוסיקה ואופי ההקלטות והנגינה אף הפך למפיק בפועל של האלבום והוא חלק בלתי נפרד ממנו.

האווירה במקום עוטפת אותך ועולים סיפורים מההיסטוריה של המוסיקה הישראלית שמאיר ומשה הם חלק חשוב ובלתי נפרד ממנה, כמו הסיפור על הסאונד מן שנרדם על השולחן בזמן לחיצה על כפתור הFADEOUT.
בין סשן לסשן יוצאים להקשיב להקלטה, אלה קטעים ארוכים וכל אחד מהם יכול למלא אלבום בפני עצמו.

הוא משלב באלבום טקסטים שנכתבו לאורך השנים  וקיבלו עיבודים מחודשים וצליל חדש.
כשהגיטרה שלו מייללת לצד צלילי ההאמונד, כשמאיר ומיכאל משלימים את התמונה עם הסנכרון המושלם של התופים והבס.
האלבום הזה, שנים חיכיתי לו עוד מהתקופה ההיא בה היינו מתאספים ומנגנים במעיין.
הוא כנראה היה צריך את הזמן בכדי למצוא את הצליל הנכון ובהקשבה לאלבום, הצליל הזה בהחלט כבר כאן.

לדף האמן בפייסבוק : "אייל בן המוריה" 
לאלבום התמונות המלא : לחץ כאן
צילום וידאו : זיו שחורי, יובל ביטון, שילה וינוגרד.

Beat oN 88 - חוגגים יום הולדת ל88fm בשעת הג'י.

"אז אני מבין שאתה אשם בכל מה שקורה כאן ביומיים האחרונים" רוני ורטהיימר אומר לי בחיוך תוך כדי שהוא נכנס לאולפן לקראת סוף השעה ולוחץ לי את היד, אני כמובן מחייך בחזרה ושמח שיצא לי להכיר מקרוב איש רדיו שאני מעריך ועוקב אחר התכניות שלו באופן קבוע. 

הכל התחיל כשכתבתי לקראת יום ההולדת שלי סטטוס בפייסבוק בכדי לגרום לחברים שלי לחייך.

"רציתי לספר לכם שקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה הבוקר !!
רציתי גם לספר לכם, שבצד השני היה מנהל תחנת 88fm שהודיע לי כי לכבוד יום ההולדת,הזמינו אותי להתארח שעתיים בתכנית רדיו ! לערוך את המוסיקה ! ולשדר !!
רציתי, אבל אם אני אספר זה יהיה שקר מוחלט !
כי רק חלמתי את זה."

כשראיתי את כל התגובות והלייקים שהתחילו לצבור תאוצה, לא חשבתי לרגע שמישהו באמת ירים את הכפפה,כשקובי מנורה הגיב שם "לפעמים חלומות מתגשמים" חייכתי, למחרת כשקיבלתי באמת שיחת הזמנה, אז כבר הייתי מאושר - מתנת יום הולדת מושלמת. 

בשנתיים האחרונות, מאז שגיליתי את "שעת ה-G" אני מקשיב לה כמעט מדי יום, אפילו הזזתי את ארוחת הצהריים שלי בחצי שעה בכדי לשמוע את התכנית מההתחלה ועד הסוף.
ההכרות האישית בנינו החלה כשכתבתי על אלבום הבכורה שלה (כן יש אחד כזה אנחנו נחזור אליו בהמשך) ולכן היה נראה לי טבעי לבקש להתארח בתכנית שלה כי כאן אני ארגיש הכי בנוח.

כשגליה מביכה אותי. 

היא מתחילה לספר על הסטטוס שהוביל לתכנית,הבלוג,על האהבה שלי למוסיקה ועל העובדה שהבאתי מוסיקה של אמנים שאני חושב שלא משמיעים אותם מספיק ולא את המוסיקה שאני שומע כבר שנים.
"ככה הוא, תמיד מפרגן".
ואני, שלא בהיר בדרך כלל, מופתע מסמיק ומחייך, לא יודע איךבכלל אצליח לדבר אחרי כל המילים החמות שלה. 

אם לפני שנה כשהעליתי את הבלוג בחזרה לאוויר מישהו היה אומר לי שאני אגיע להתארח בתכנית שאני אוהב ב88fm בדיוק שנה אחרי, הייתי מחייך בנימוס וממשיך ללכת.

אנחנו מדברים על השירים שהבאתי אני מספר על רונן גרין, פוטוטקסיס, האלבום  החדש של הדרה לוין, משמיע את אדם ג'יימס בשיר בו היא מתארחת, מתחילים להתמסר BACK TO BACK בשירים ויוצאים לפרסומות, אסף הדר מושמע אחר כך בשיר ששנינו מאוד אוהבים וניתנת לי הזדמנות לדבר על האלבום, קצת ביטלס מיד אחריו. 

הפתעת יום הולדת - כשאני מביך את גליה בחזרה  

לא בכל יום יוצא לך להחזיר אהבה בחזרה לשדרן רדיו שעורך מדי יום את התכנית שלו ובשיר אחד שהוא מנגן,מבלי שהוא יודע בכלל הוא גורם לך לחייך.
בזמן הפרסומות אני שולף את האלבום שלה מהתיק שלי "בכל יום הולדת יש גם הפתעה בדרך כלל" אני אומר ומחייך כשאנחנו חוזרים לשידור.
 על האלבום של גליה  Wanderers of the Deep  שמעתי במקרה, אני מספר על האלבום ובוחר להשמיע רצועה ממנו, עכשיו תורה להיות אדומה (כמו סלק) ולהתכווץ עם חיוך בכיסא.

שוב BACK TO BACK ומיד לאחר מכן אני מספר על "האנק אנד קאפקייק" הרכב של זוג ישראלים שמצליח בחו"ל ולא מוכר בכלל בארץ ומההתרגשות שבסיפור קצת מתבלבל בשם כשאני מספר על היוטיוב - היא מחייכת.
שיחה קצרה על באסים במוסיקה בארץ תוך כדי והשיר מתנגן.

כשרוני נכנס בסוף השעה עם ברק שקצת מתרגש מתפתחת שיחה קצרה ואני לא שם לב שהשעה באמת נגמרת וכנראה מתכחש לעובדה שצריך להגיד שלום 
"זה היה החלום הכי מהיר מבחינת התגשמות" סער גיסי  אומר לי והוא מגדיר במשפט אחד קצר את אותם הרגעים האחרונים של התכנית 

אבל רגע, לא הספקתי לדבר על הרוק הנשי הישראלי שפורח בשנים האחרונות ובתקופה האחרונה בכלל, רציתי לדבר על ירונה כספי ומופע הרוק המשובח והבועט,האלבום של שני רחל,דניאלה בוס, טרנטינה, ריאו,ידועה בציבור, בקיצור כנראה שהייתי צריך שעה רק בשביל זה.


לא בכל יום יש לך את האפשרות להגשים חלום ולהשמיע מוסיקה איכותית בפריסה ארצית, לתת במה ליוצרים מקומיים שאתה מעריך ואוהב.אם חשבתי שבכוורת התרגשתי, היום הסתבר לי שזה היה ממש כלום לעומת הזכות שניתנה לי וגם אם לשעה אחת בלבד.


תודה אישית - לקובי מנורה שקרא את הסטטוס והרים מיד את הכפפה, דרוש להחלטה כזו אומץ, לא כל אחד היה בוחר לעשות כך.
הגשמת חלום לאנשים ששנים ידברו על אותה השעה אישת שהיתה להם בתחנה.

גליה - תודה שבחרת בי לתכנית שלך, את אדם מדהים כבר אמרתי ויש לך אלבום משובח, מחכה כבר להשקה.

ולשאר אנשי התחנה, החל מהשדרנים, הטכנאים ועד לשומר בכניסה.

מזל טוב !
שנים ארוכות ומאושרות מלאות במוסיקה טובה. 

להאזנה לתכנית כפי שהוקלטה לחץ כאן