איך מחליטים החלטות בתזמורת של שישה-עשר נגנים ואיך הם מצליחים להמשיך ליצור יחד כבר שלוש-עשרה שנים? לאן טסו להופיע השנה ואיך התוכניות שלהם לשנה הבאה מערבות תנינים?
חברי מארש דונדורמה מסכמים שנה.
ג׳יימס בונד ברחוב סומסום
אחד מהסודות שמאפשרים לנו לנגן יחד כבר יותר משלושה-עשרה שנים ביחד הוא זה שאנחנו נותנים כל פעם לאנשים שונים בתזמורת להוביל. אנחנו להקה מאוד שוויונית שמחליטה על רוב הדברים ביחד: לקחת את ההופעה הזאת או לא? באיזה אולפן נקליט? תה או קפה? אבל למדנו שכשכולם מחליטים החלטות אומנותיות ביחד יוצא לפעמים משהו ממוצע ונטול אופי שבעצם אף אחד לא מרוצה ממנו... נגן הטרומבון ירון אוזנה, שהוא חולה ויניל אמיתי עם אוסף תקליטים רציני, פנטז להוציא תקליט ויניל של מארש דונדורמה וקיבל את המושכות של התקליט החמישי שלנו. הוא החליט מה הקטעים שייכנסו לתקליט וגם בחר שעל העטיפה לא יופיע שום טקסט, רק הלוגו שלנו בענק. על הקליפ שיצא לצד האלבום לקח אחריות אודי רז, שמנגן בסוזאפון. היו לו פנטזיות משלו על קליפ אנימציה פסיכדלי וצבעוני, שיזכיר גם פתיחות של סרטי ג׳יימס בונד וגם קטעי אנימציה מרחוב סומסום. בהרפתקה שיצא אליה עם האנימטורים אלי רבינוביץ׳ והילה מוטעין הם הפכו את הדמיון למציאות ביד אמן.
את האלבום אנחנו משיקים במוצ"ש הקרוב, ה15.9, עם אורח מיוחד: שאנן סטריט.
קעקועים בקנדה
טיסה עם מארש דונדורמה היא תמיד חוויה מיוחדת. כמובן שעד רגע הטיסה יש אינספור עניינים טכניים שצריך להתמודד איתם כדי להצליח להטיס שישה-עשר נגנים עם כל הכלים שלהם מעבר לאוקיינוס. אבל מרגע שיוצאים לדרך כולם בהפסקה מכל העניינים הבוערים של החיים בארץ ויש זמן לשיחות נפש בזמן נסיעות, שיטוטים משותפים בחנויות תקליטים וחוויות לא רגילות. הפעם, למשל, אחת מחברות התזמורת הפתיעה את כולנו ועשתה קעקוע בפעם הראשונה. בזמן שהתאוששנו מהבדלי השעות הסתובבנו והקשבנו להופעות בפסטיבל הג׳אז של אוטאווה, נפגשנו לג׳אם מוצלח בפארק עם תזמורת כלי נשיפה מקומית, ולבסוף הגענו להופעה שלנו, מול קהל גדול ומקסים שרקד בהתלהבות וקיבל את המוזיקה שלנו בידיים פתוחות.
איך הוא הולך לישון?
כבר זמן מה אנחנו מטפחים חלום: אלבום ומופע סיפורים מוזיקליים לילדים, קצת כמו פטר והזאב אבל עם גרוב. "תנינים על הראש" הוא הפרוייקט הכי גדול ומורכב שעשינו עד היום, שיתפרסם בתחילת 2019 ואנחנו עובדים עליו מאחורי הקלעים כל הזמן. לפני כמה חודשים הוצאנו חלק מהחומרים לעולם למופע טרום בכורה, והתרגשנו לראות ילדים עוקבים אחרי סיפור על תנינים ערמומיים במתח, צוחקים עם חתולים חסרי ביטחון עצמי ורוקדים עם המוזיקה. פרוייקט כל כך גדול ומורכב מביא איתו גם קשיים וספקות לאורך הדרך, והמפגש המוצלח עם הילדים וההורים שבשבילם אנחנו יוצרים אותו נתן לנו דחיפה גדולה ועידוד להמשך הדרך. שמענו שילדה אחת שאלה אחרי ההופעה את אמא שלה על אודי, שעטוף בסוזאפון הענקי, "אבל איך האיש עם החצוצרה הולך לישון?"
