צילום עטיפה: תומר לוי
שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה וה"הבוקר שאחרי" מוציא רוזן את אלבומו השני "ער"
העבודה על האלבום ארכה כשנתיים לצד הופעותיו כשחקן בתאטרון,קולנוע ובהפקות טלוויזיה.
"שאתה משחק בתאטרון אתה מתעסק בדברים שמישהו אחר כתב, לעשות מוסיקה זה להיות אמיתי אתה כותב את הדברים האישיים שלך ואתה גם צריך לרגש"
ב"שפתאום את מרגישה" הוא מתאר את הרגע שבו בת הזוג שלו מרגישה
ש"זהו, זה נגמר" ואומרת לו את זה, בהופעה הוא מתאר את הסיטואציה ומעביר את התחושה בדיוק כפי שהתרחשה, המקום שבו אתה מבין פתאום שנגמרה מערכת היחסים ואין יותר איך להציל אותה.
שיר הנושא של האלבום "ער" מספר על פרידה טרגית מחבר, במקצב בוסה נובה הוא מתאר את המסע הקשה החל מהנסיעה באמבולנס, בבית החולים ובהתמודדות עם מבטי האם של החבר לאורך הלוויה.
קליפ הנושא של השיר צולם בנופי בחיפה עיר ילדותו והוא מוקדש לחברים שגדלו איתו ועזבו את העיר ולאלה שנשארו לחיות בה.
"מתוך הטקסטים האישיים שלי עלי אני מנסה להשפיע" הוא אומר,ולכל אמן גם יש את אותם הרגעים בהם הוא רוצה לכתוב לנגן לצעוק אבל יש לו מחנק, בלאק אווט "צעקה בגרון"
יונתן רוזן ממשיך בדרך דומה לזו שעברו זמרים/שחקנים גדולים כמו גידי גוב ואריק אינשטיין ששילבו את קריירות המשחק והשירה ביחד, בקליפים המושקעים שלו הוא משלב את שתיהן ליצירה אחת מלאה משלו בהצלחה.
בתקופה שכולם מתחילים להשמע אותו הדבר (הפוזה המלנכולית האנגלית) באלבום עם שירי מסע, פרידה וחברות הוא מצליח להעביר את הטקסטים שלו ולרגש באמצעות רוק, פולק, בוסה נובה ובעברית
- תתפלאו, מסתבר שזה עדיין אפשרי.
