צילום קובי פרג'
כבר בכניסה למועדון האזור, היתה הרגשה של משהו שונה.
עמדת הנגינה שלו הנמצאת על רצפת האזור בסמוך לבמה ומיד מושכת לך את העין.
יש שם משהו במבנה העגול והמחווט שלה, במבט מהיר נדמה כי מדובר רק במקלדות ומקרופונים
לאט לאט במהלך ההופעה הוא יוציא משם סקסופון, אקורדיון , כלי הקשה, כלי נשיפה, ארסנל שלם של צלילים כשהוא שולף עוד ועוד כלים.
ונדמה כי העמדה הזו , בנויה כמו הטארדיס "she is bigger on the inside"
הקהל עצמו נראה גם כמורכב ממתכון ותמהיל סודי
חברה צעירים מקועקעים, בני זוג שאוחזים ידיים, סלבס , צעירים עם כיפות סרוגות וחולצות סוף מסלול, משפחות עם ילדים קטנים , חילונים ודתיים.
וכך קרה שבשיר השלישי והרביעי, מצאתי את עצמי רוקד בשולי הקהל, כשאני מחזיק בידי תינוק בין פחות משנה ושנינו שמחים וצוחקים , אחרי שבשני השירים הראשונים עשינו פרצופים מחוייכים אחד לשני והוא משך לכיווני
(וצל"ש להורים של עמנואל על חינוך מוסיקלי משובח לגיל הרך, ועל הזכות לאותם הרגעים)
"אני מתרגש להיות כאן" הוא יגיד לאחר שיבצע את אוויר לשניים "גם כי זו הופעה בשישי בצהריים שזו הפעם הראשונה שזה קורה, סופסוף אני רואה את הפנים של הקהל בהופעה כי יש אור ולא פנסי תאורה שמכוונים אל הבמה ומסנוורים"
ויגלה כי הוא מתרגש בעיקר, בגלל שהילדים שלו בקהל.
הוא יקדיש ל לי ("צ'וצ'ו") הבן שלו את "לא שלך" שיר עם כלי נשיפה
"הוא אוהב כשאני מנגן בסקסופון"
ומאוחר יותר יספר שאת השיר "יש עלי שמש", כתב לבת שלו דריה, אחרי שבשעת לילה מאוחרת , בדיוק כשהלך לחדרו לישון, היא התעוררה ובאה לכיוונו וכשהסתנוורה מהאור אמרה "אבא יש עלי שמש, תסגור אותה" .
ומשם פשפש בזכרונו והוסיף מילים ומשפטים שאמרה.
("בעצם היא זו שכתבה אותו")
"רוצים שנבצע ביחד ג'אם סשן ? " הוא שואל את הקהל
והוא קורא להם לאתגר אותו בצלילים
"סול... סי ....לה...." נזרקים צלילים לאוויר ואז "דו דיאז"
- " יא מניאק" הוא יחזיר לאוויר
"אני מכיר אותו זה יבוא לו בהפוכה בהופעה משלו"
הקהל צוחק.
ואיזה מקצב אתם רוצים ?
"140" מישהי מחזירה לו
-"עשית שיעורי בית"
הוא מחייך ואז חושף לקהל את הביטים שהוא שומע לאורך כל ההופעה באוזניות.
הוא מתחיל לנגן ומוסיף עוד עוד כלים , ויודע בדיוק מתי לעצור ולא להוסיף את הכלי הנוסף שיהיה כבר המעבר.
צילום :קובי פרג'
כשאדם בן עזרא נכנס אל הבמה, ציטרין יספר על הפסנתר החום שיש לו בבית ועל היצירה המשותפת שלהם.
הם מפרגנים אחד לשני במחמאות, ולי (צ'וצ'ו) הבן שלו קם בשמחה, סופסוף מנגנים גם על " זה" ! "הדבר הגדול הזה" ששכב שם בצד.
הם יבצעו שירים של ציטרין ובנוסף גם של עזרא, ואז נדב לוזיה יצטרף לקראת הסוף לעמדת ה"טייני דסק" שלו בתופים.
אגב, כשנכנסתי פנימה ורציתי לקנות בירה, גיליתי ששכחתי את הארנק, במקומו מצאתי אחד אחר אצל לוזיה על הסנר...
ו"ארנק הפאנק" שלו גם מצטרף לרשימת כלי הנגינה שהשתתפו בהופעה.
הופעת רצפה, 360 מעלות.
והוא באמצע עובר מכלי לכלי מנגן במקביל וכמו קוסם שולף עוד ועוד אינסטרומנטים
ובתוך כל זה הוא לא שוכח את הקהל :
"אני אתייחס לכולם" אומר בחיוך כשהוא עובר מקיבורד לקיבורד
- "אחר כך, אתם תראו אותי , והם רק ישמעו" הוא פונה לקהל שיושב על הבמה משלב הומור עם צלילים.
הסיפורים הקטנים שלו שמשלבים את היצירות שלו , המוסיקה והילדים, גורמים לך לרצות שהמופע רק יימשך.
כשיצאתי משם , שכחתי בכלל שהתבאסתי על הבירה והארנק, האווירה והוויב המשיכו ללוות אותי לאורך השבת.
זו בהחלט היתה אחת ההופעות המרגשות שהייתי בהן ב 3 השנים האחרונות.
בשישי הקרוב, הוא מגיע לצוללת הצהובה לירושלים
לכו , תנו לו להשיט אתכם בים הצלילים והמקצב.
