בכל פעם בחודש אלול, האינבוקס והמייל שלי מפוצצים ב"חידושים" וביצועים מחודשים לשירי תפילה.
עזבו את זה שכולם כל הזמן בוחרים את אותם ה"להיטים" שבתפילה ומנסים להיות ריבו/בן ארי החדש...או נרקיס במקרה של היוצרות, לפעמים גם נראה כי מישהו נזכר שאלול עכשיו וזה הזמן לשחרר סינגל וזה מגיע ברמת סקיצה. (מרתיח).
והנה באה מור רומ עם "קול באישה נפלא", עושה לכולם בית ספר ופותחת שערי שמיים עם בייס ליין צ'לו תופים נפלא.
פעם כשעוד הייתה ברנשטיין, היא הבטיחה שתביא שיר כבוד ולמרות שזו התרת נדר פה, היא מקיימת את מה שהבטיחה.
מי שלא נתן לה לשיר בגלגולה הקודם, קיבל אותה עכשיו שועטת קדימה פורצת גבולות ומוכיחה שלא רק שהיא טובה יותר, היא גם יכולה לקחת כל אחד מהם בחברותא אחד על אחד וללמד אותו איך עושים את זה נכון.
״זהו רגע מרגש במיוחד עבורי״ מספרת מור, ״אני רואה את תפקידי כאמנית ממש כמו מובילת תפילה בבית
הכנסת, כשליחת ציבור, המוזיקה היא אף פעם לא רק מוזיקה, היא דרך חיים, היא הרמת ראש וזעקה או הכוונת
דרך חדשה..."
"אני מאמינה שיש שימצאו עוגן והזדהות עמוקה עם הטקסטים שלי והמנגינות יקחו אותם הלאה לחיבור כזה
כמו שרק מוזיקה יודעת לעשות.״
"השורשים שלי הם הבסיס העיקרי למוזה ולכתיבה.
כל הזכרונות הצרובים בהם, נוכחים בטקסטים
הללו. השילוב של הטקסטים הללו עם סאונד הרוק האפלולי הזה"
והמסע הלא פשוט והמאתגר שעברה עם עצמה בשנתיים האחרונות ואווירת סוף העולם בקורונה
הציפו והעצימו את השאלות הקשות, והפעם היא כבר לא מפחדת להפנות אותן לאל בלי מתווכים, בעצמה ולדרוש תשובה.
ברמה האישית, כדתל"ש בעצמי שחווה לא מעט משברי אמונה וכאדם בוגר ומאמין.
מור רומ פוגשת אותי בתקופה שהאמונה מתחזקת אצלי בחזרה, אבל כמוה גם אני היום כבר לא מקבל הכל מוכתב או מובן מאליו, השולחן שאתה ערכת כבר לא מתאים לי בהכרח.
היא לוקחת את הטקסטים החדים שלה עם הקול הזה שמחביא בתוכו זעקה בהפקה של דוד בית הלחמי ורונן רוט.
וביחד, הם יוצרים סוג של תפילה פורצת גבולות חדשה.
