אם הייתם מקשיבים לאלבום של יוני לפני עשור, הייתם פוגשים אדם אחר לגמרי שרוצה לאבד את המציאות.
והיום בגיל 40, הוא מניח את כל הכבדות (תרתי משמע) מאחור ונשאר בחצי משקל, מרחף מעל
ואפילו הראש, שכח כעס לא נשכח.
אם בעבר המוסיקה שלו חשפה יחסים מורכבים עם ההורים וחוסר רצון בקשר מחייב, היום הוא מדגמן זוגיות מחוייכת בדף הפייסבוק שלו.
הטקסטים אמנם נשארו כנים לחלוטין אבל בכל זאת שונים.
אופטימיים יותר, הזמן עשה את שלו "רעל שהיה בי נעלם" והווייב החדש שלו גורם בעיקר לגברים שמקשיבים למילים להזדהות איתו ולעבור תהליך של התפקחות. ושאחרי הכל, במיוחד במציאות 2020, יש דברים שאפשר להשאיר מאחור.
"יש אושר, כמו שיש מצב צבירה של חומר כשהוא מגיע הוא מגיע" ערן ברגיל כתב פעם (1:1)
וגם את פוליקר הוא תפס יום אחד, פתאום.
"כבר איבדתי תקווה בכלא של עצמירציתי לשבור, את הקיר שבאיש
אולי לחפור בו מנהרה, ואיך פתאום קרה
שטוב מתחיל לטפטף עליי, רץ בגשם ורוקד"
המכוער נהיה יפה האיש בראי כבר לא נראה חרד לגעת ולהגשים ומחייך אליו.
לקח לחיים זמן להביא לו את מה שביקש, אבל זה כאן וזה קורה עכשיו.
אחרי שגנז את האלבום הקודם רגע לפני השקה, יש כבר שניים חדשים בדרך ואחד מהם גם באנגלית.
רוק יווני ייחודי ושונה מהמנעד המוסיקלי הישראלי.
כמו בטקסטים, גם במוסיקה הוא מחבר עולמות ביחד, אז ועכשיו דיסטורשן ובוזוקי.
הוא פורט עליו לצד הגיטרה בס תופים כמו הגניב למתכון תבלין סודי, שגורם לך לרצות ולחזור שוב ולנגן את השיר, ופתאום וסתם אתה מבין שאתה מקשיב למוסיקה שלו בלופ בפעם השלישית, ומחייך.
