אחרי אלבום באנגלית , שהביצוע המחודש לArmy song מתוכו בפרוייקט סינתיסייזר נחרש בחודש האחרון ללא הפסקה ברדיו , השתתפות ב דה-וויס שוויץ , היא חזרה לתקופה קצרה לארץ ומשיקה אלבום חדש , הפעם בעברית.
* טוסקה - געגוע לדבר / משהו שלא קיים.
האלבום נפתח ברצועה "רכה" בשמיעה ראשונה , נעימה לאוזן , היא וקלידים.
ואז כשאתה מקשיב למילים אתה מבין עד כמה היא עוצמתית.
והתחושה מתגברת כשלהאזנה מצורף הקליפ בו רונן מטיילת ברחובות ריקים, בשילוב קטעי וידאו ישנים שצולמו במצלמת 8 מ"מ בילדותה.
6 רצועות כשכל רצועה לוקחת אותך עם הטקסט והלחן הלא מתפשר שלה למקום אחר, שלפעמים גם טריקי ורק האזנה לטקסט תגלה לך שהרצועה יותר מורבידית משמחה.
אם ב"הסדר הישן" שמתחבר עם כלי הנשיפה הציניים שבו ל #metoo ומכריז לכל הגברים ש"פג תוקפך המעושן שלום ולא להתראות , שלום לסדר הישן".
או בגעגוע לסבתא שלה ברצועה החמישית, ביום בו מחקה אחרי 3 שנים את המספר שלה מהנייד
ו"פתאום הרגשתי אותך לרגע אחד, תיק עור ישן ושוקולד".
כשראיתי את השם של הרצועה השניה באלבום
"מר וגברת ישר" , זה כמו אדון כמעט וגברת כבר ?שאלתי , כשמסרה לי את האלבום
- "לא בדיוק" היא חייכה לרגע , תקשיב לזה..
ואז כשהתחלתי בנסיעה והשיר התנגן , נשמטה לי הלסת - הסוף המפתיע של הרצועה הזו ביחד עם הלחן , הופך אותה לחזקה באלבום (מיותר לציין שהקשבתי לה בלופ 3 פעמים לפני שהמשכתי הלאה)
ובעצם אולי הטוסקה היא של גברת ישר..
אלה רונן נעה על קו ישראל-שוויץ
ואולי הגעגוע שלה לכאן , לארץ
גרם לה להקליט אלבום שמזכיר את המוסיקה שעשו כאן פעם
אלבום נטול מניירות וסימפולים או מקצב פופי/ פולקי מסונתז , עם עטיפה מושקעת.
"זה כמו תקליט" (היא אמרה לי כשהסתכלתי על העיצוב של yael'ke)
מחר בערב היא משיקה את האלבום בקן הקוקיה ותארח את יהוא ירון.
