צילום:יואב קדם
ערב השנה החדשהמישהו פעם החליט לספור את העניין הזה, אז הנה שוב מצאנו את עצמנו בנקודה המדוייקת שבו היה הכדור לפני 365 ימים (דקה לפה, דקה לשם)... אז ברכות לביתנו הקט על עוד הקפה סביב השמש!
ומה זה אומר לגבינו?
בתוך מירוץ יומיומי מטורף להגשמה עצמית/נפשית/כלכלית, לפעמים לעצור ולקחת החלטה נחרצת לשינוי עתידי דווקא בתוך מסגרת הזמן הידועה מראש הזו, יכול להפתיע גם את גדולי הציניקנים.
או בקיצור, New Year's Resolutions.
כך היה המקרה שלי בדצמבר 2013, שנייה לפני שנכנסה השנה הכי משמעותית בחיי ובעקבות החלטה שנעשתה זמן-מה לפני כן;
בדרך קוסמית-משהו המסע התחיל בדיוק עם כניסתה של השנה החדשה.
אני כותב ומלחין מאז שאני זוכר את עצמי, מופיע ועוסק במוזיקה כבר מעל לעשור – מגיל התיכון ועד עכשיו ללא הפסקה.
כלומר עם הפסקות מתודיות קלות לטובת...
הצבא.
והלימודים.
ועבודה, כמובן, עבודה זה חשוב...
כן, כל המסגרות המוכרות האלו.
אבל העיסוק במוזיקה, ובייחוד ביצירת מוזיקה חדשה, תמיד ריחף מעל הכל.
אמנם, אולי קצת יותר מדי בצד.
אפשר לומר שדרך החיים הברורה, המוכרת והמעט שגרתית היא השמש.
היא המרכז של המערכת שסביב כוח המשיכה שלה סובבים הפלנטות,
הירחים שלה והמוזיקה הייתה תמיד ירח שכזה; סובב ומשפיע על רגעים של גאות ושפל, תמיד באותו המקום בנוף, תמיד שם.
ואז הגיע הרגע שבו החלטתי לשים את המוזיקה במרכז;
לתעד ולהקליט את השירים שמלווים אותי בחיים האלה,
להתמקד בעשייה שגם ככה לא זנחתי אף פעם,להוציא אלבום ראשון אחרי שנים של שינויים, למידה והתפתחות עם להקה של חברים טובים ושיתופי פעולה עם המון מוזיקאים, אתה מבין שכולך חייב להיות שקוע בדבר הזה, ביישות הזו.
שהגיע הזמן שהירח יהפוך לשמש.
כי אין דרך אחרת לעמוד מאחוריי היצירה שלך, לפחות לא כשהיא עושה את צעדיה הראשונים בעולם.
הרי אם אתה לא תהייה מאחוריה 100 אחוז, מה הסיבה שכל אחד אחר יהיה?
ולא, כנראה ש-99 אחוז זה לא מספיק.
שנה של אנשים והחלטות
ואחרי שיש לך את עצמך במאת האחוזים כדי לדחוף את היישות הזו קדימה,
עכשיו אתה צריך אנשים. ישנים וחדשים.
בין אם היו תומכי ההדסטארט, המוזיקאים ששיתפתי איתם פעולה לאורך הדרך או האנשים שתומכים ביצירה שלי כבר שנים –
בלי האנרגיות שלהם, אני נאבק בתחנות רוח.
בכל שלב בשנה החולפת הזו;
בכל צעד שנלקח, מטרה שהושגה, תהייה שנבנתה – עמדו לצידי אנשים
מוכשרים ומסורים שנתנו לב, נשמה וראש והפכו את המשימה שלי, לשלנו.
אבל קודם כל, בכדי שהאנרגיות והמסירות של אנשים טובים יהיו מנת חלקך,
אתה חייב להחליט החלטות ולדבוק בהן.
2014 הייתה שנה של דינמיקה וחופש בהחלטות, זה עשה את כל הדרך מיוחדת ומסקרנת וזורמת כמו נהר שאתה לא בטוח איפה הוא נגמר.
כי ברגע שאתה החלטי וחופשי מספיק כדי ללכת על זה, דברים מסתדרים מעצמם. לא פעם ולא פעמיים כך היה, לאורך כל השנה הזו.
נשמע לי כמו תכנית טובה גם לשנה הבאה.
את כל אחד ואחת שעזרו לי והצטרפו למסע הזה אני זוכר, זוהי הייתה תקופה שבלי מלוא התמיכה שקיבלתי מהם כנראה שלא הייתה נרשמת כמוצלחת.
שנת בכורות
פרוייקט מימון-חברתי לאלבום הבכורה;
סיבוב הופעות במקומות חדשים;
סינגלים ברדיו;
הופעת השקה בבארבי;
הרכב חדש ועמוס כשרון;
חברים חדשים למסע;
ו...אלבום ראשון.
ואלו רק הדברים שאני מסוגל לזכור עכשיו..
הכל בכורות, הכל לראשונה והכל מדרבן ומעורר להמשיך ולהגשים.
"Maybe you'll be the first one to ever perform on the Moon?"
- Flickers
אתה עומד על הירח ומביט רחוק אל האופק.
ובאופק נמצא הבית הכחול שלך.
הרועש, הגועש,
רווי חוסר סבלנות וצרות מוחין,
גדוש החרדות והפחדים, חיים ומוות, מנהיגים וקרובי משפחה,
כסף, טכנולוגיה, עמים, מדינות, ילדים, מבוגרים, קשישים ואינסוף תהיות קיומיות של מוחות כבדי-תודעה;
והכל נבלע במרוצת היום-יום.
במרוצת השנים.
בחילופי העונות שכרגע אתה מעליהן.
ואיתן, המשמעות של מה ולמה.
רק החלומות שלך יזיזו אותך קדימה.
המטרות שלך והמחויבות שלך להגשים משהו שהוא גדול ממך.
כי גם ככה,
הכל יותר גדול ממך.
בטח ובטח הבית הכחול שלך, שאתה חושב שאתה בשליטה עליו.
אז נותר רק לעשות.
לחלום ולעשות.
וזה כמעט אירוני, או בעצם פשוט צירוף מקרים,
להביט לאופק בעומדך על ים השלווה ולחוות אותה לראשונה באופן הכי טהור.
וזה הנוף הנשקף כרגע מבעד לחלון תודעתך,
עד שהתמונה תתבהר או תתחלף.
עד בוא חלום חדש.
מזילו
