הגענו ל"אוליב גרוב" בטל שחר,"חניה בשדה" השלט הורה בכניסה, חנינו ונכנסנו לחצר בית פרטי.
שם באמצע גינה רחבת ידיים הוקם דק עץ ובר מאולתר מתחת לעצים, בחזית הבמה פוזרו פופים וכריות, כיסאות עץ ופלסטיק בסמוך וברור היה שהערב הולך להיות באווירה ביתית ואינטימית.
היא פותחת את ההופעה בשיר פעמונים ומקדישה אותו לרונן גרין, יוצר ומוסיקאי לקראת אלבום בכורה שביצע בתחילת הערב הופעה אקוסטית קצרה ומאחלת לו בהצלחה.
מיד לאחר מכן היא תנגן את "זה הזמן" "הכוכב הזה מת" ו CUT IT OUT - השיר המוכר מהאלבום המשותף שלה ושל בן זוגה (והיחיד שתבצע לאורך ההופעה מהאלבום באנגלית).
היא מניחה את הגיטרה ועוברת לקלידים, "לשיר הבא קוראים לוויתן, כתבתי אותו על אבא שלי" היא אומרת ומספרת על הקשר ביניהם.
"ואתה נושא אותי כל השנים, כמו היית לוויתן ואני יונה" שורת הפזמון חוזרת.
המקום, והאווירה מקרבים אותה יותר לקהל והיא משתפת את התחושות והרגשות שליוו אותה בהקלטת האלבום.
"בקרוב יצא האלבום החדש, זה היה תהליך ארוך כמו לידה, כשהכול מתבשל ומתפתח ובסוף מגיע פוף גדול, הוא יוצא ואת מרגישה פתאום כאילו יש לך אוויר.
כשאמן מוציא את האלבום הוא בעצם בסוף התהליך והקהל ששומע אותו בפעם הראשונה ולומד להכיר את השירים חושב שזו בעצם רק ההתחלה."
"כשכתבתי את הדב הלבן ישבתי באולפן והקלטתי קולות, ואז הוספתי עוד קולות ועוד שירה עד שיצרתי לי מעין להקה נורבגית קטנה" היא מחייכת, "בנות לכן יש עכשיו תפקיד תשירו ביחד איתי, הלאה... הלאה", אחרי הסבר קצר לתפקידם של הגברים "אל תדאגו כשכולכם שרים ביחד לא שומעים זיופים" היא זורקת חיוך נוסף, מתחילה לנגן על הקלידים והקהל מתחיל לשיר ביחד איתה.
אחרי הדואט עם הקהל מצטרפים לבמה רונן גרין ושני ולמן ("איזה כיף שהיא גרה באזור ואני יכולה לארח אותה")
הם מבצעים את אברהם וקאבר ל"מקום בתוכי" של דוד פרץ.
כשהיא חוזרת להדרן, היא מחזיקה את היוקללי ומחליטה לרדת מהבמה אל הקהל, האווירה והשקט שהמקום מעניקים, מאפשרים לה לבצע את "כל יום" ללא כל הגברה כשרק קולה וצלילי המיתרים נשמעים והקהל מוקסם.היא מסיימת את ההופעה עם "לישון בלעדי" כשהקהל מצטרף אליה בפזמון ומקווה לשיר נוסף.
כשבעל המקום פרסם את ההופעה בפייסבוק הכותרת של האיבנט הייתה
"הופעה באווירה אינטימית מיוחדת תחת עץ התות"
- הוא בהחלט צדק במילים שהוא בחר לתאר את הערב הזה.
