הוזמנתי פעם שניה להתארח בבלוג של יובל וזה כבוד וכיף גדול. גרם לי לחזור להסתכל בפוסט האורח הקודם שלי בבלוג, שנכתב לפני מעל שנה וחצי [נעה סגל מסכמת שנהמוסיקלית בפוסט אורח]. וואו. הרבה משתנה במעל שנה וחצי!
חלק מההרכבים שהייתי חברה בהם כבר לא פעילים, הרכבים חדשים נוספו, נגנים עזבו, נגנים הצטרפו. אני בדירה אחרת, בשכונה אחרת, במקום אחר.
מפתיע להיזכר איפה הייתי, ומשמח לראות את הדרך שנעשתה מאז עם המוזיקה שלי ועם ההרכב שלי, הסגל (יובל שנהר בגיטרה וגיא גולדשטיין בבס). בבלוג ההוא, מינואר 2015, עוד לא דובר על הקלטות. והנה, אנחנו לקראת סיום העבודה על האלבום הראשון. (!)
קצת על תהליך העבודה על האלבום - להקליט אלבום זה אומר לקבל המון החלטות, אני גרועה בקבלת החלטות.
(הנה אני מדגימה קושי בקבלת החלטות - 'הייתי עושה את זה שוב', מתוך האלבום:
לכן, הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות זה להשקיע המון בהחלטה מי יעזור לי בקבלת ההחלטות בהמשך. אני חושבת שבמקרה הזה קיבלתי החלטה מצוינת כשבחרתי ביהוא ירון כמפיק מוזיקלי, לשמחתי הוא נענה להצעה. העבודה עם יהוא הייתה מפתחת, מקצועית ומדויקת ויחד עם זאת כייפית, נעימה, ומפרגנת. באמת זכינו בעבודה איתו, הוא שיפר אותנו מאוד כהרכב, דייק את השירים ואת השירה, ולא נגע במה שלא צריך לגעת. כיף לעבוד עם מישהו רגיש מוזיקלית, טקסטואלית והכי חשוב אנושית, אבל שממש לא מתפשר. יהוא דרש והוציא מאיתנו את הכי טוב שלנו כמוזיקאים, אבל עשה את זה בעדינות ורגישות, בדרך שרק הרימה וגיבשה אותנו. זו לא עבודה קלה. זה קצת קסם.
והנה קצת מהקסם - 'גחל' מתוך האלבום:
https://soundcloud.com/user-868957471/gehal-noa-segal
מבחינה מוזיקלית, יהוא העשיר אותנו ופתח לנו את הראש עם רפרנסים מגוונים ומשוגעים, אבל ידע לשמור גם על משהו מאוד אותנטי ונאמן למקום שממנו הגיעו השירים.
אני שמחה על הבחירות וההחלטות שלי לאורך התהליך, בראש ובראשונה על השותפים שלי לדרך - גיא, יובל, יהוא ורונן רוט (על הסאונד). לא יכולתי לבחור טוב יותר, אני מאושרת שהם איתי.
ההקלטות היו חוויה אדירה, שבסופה אני מרגישה - הכל במקומו. הנה הצצה קטנה:
ההרכב והשירים עברו כברת דרך, אנחנו במקום מגובש יותר, שלם יותר, מהודק יותר, אמיץ יותר.
ואפרופו אומץ, כדי להשלים את תהליך העבודה על האלבום פתחתי קמפיין הדסטארט. להקליט אלבום זה לא זול. האמת שזו ההוצאה הכי גדולה שהייתה לי בחיים. את רובה הצלחתי לממן בעצמי, אבל עוד נשאר מה לעשות. ועם כמה שעמידה על במה עם שירים אישיים היא חשופה (זה משהו שהייתי צריכה להתרגל אליו אחרי שנים במקום המסתור שלי מאחורי התופים), בהדסטארט יש משהו שמרגיש לי עוד יותר חשוף. קצת כמו לשאול 'היי, אתם אוהבים אותי?' קצת כמו להכריז ראשונה, 'אני אוהבת', מבלי לדעת מה תהיה התשובה.
מרגשת אותי ההירתמות של אנשים, התמיכה והאהבה שאני מקבלת עד עכשיו.
עדיין צריכה עוד קצת ;-)
אוהבת, שלכם,
נעה (והסגל!)
