Phototaxis - growing up

כבר 10 שנים ו 4 אלבומים שהם מנגנים
דארק אלקטרו-סול , הקול היחודי של פלדינגר שחודר אליך לנימים ומרקיד לך את כדוריות הדם בצמוד לעיבודים של צוק שמשלים אותה באלקטרוניקה, לצד נשיפות החצוצרה והקול השני והשירה של גבע שמתיישבים בול עם המיתרים של נטע מימון והסנכרון המושלם עם התופים והבס של רוטמן ובלום.

החיבור ביניהם הוא מעבר למוסיקה, זו משפחה שהילדים נולדים וגדלים בה.

כשיעל גבע ילדה בסמוך להשקת האלבום האחרון , הם החליטו לא למצוא לה מחליף , פשוט כי "אין לה תחליף מבחינתינו ולמרות שפיזית היא לא פה , היא כאן איתנו על הבמה" פלדינגר תגיד ותקדיש לה שיר.

כשאלכס רוטמן לא מתופף ברצועה מסויימת , גם תוך כדי הופעה , הוא מצלם.

לאורך השנים עם ההופעות בחו"ל, ההשקות והשינויים בתא המשפחתי הפרטי של כל אחד, הוא צילם.
ולכבוד העשור הם העלו קליפ שמתעד חלקים מהתקופה, לרצועה בשם grow up. 

הרצועה הזו נכתבה לאחר שערב אחד, בנה של פלדינגר שאל אותה "רגע , אז מחר שוב הולכים לבית ספר ויום אחר כך שוב ? ועוד פעם ? שוב ושוב ?" 

להגשים חלום מוסיקלי , לפרוץ גבולות , להוציא אלבום ועוד אלבום עד שתגיע הפריצה הגדולה בעולם,  למרות כל הקשיים והשגרה כשלכל חבר הרכב יש את ההתמודדויות והקושי לשלב גם עם ה day job ולנסות  "שוב ועוד פעם ושוב ושוב"
זה לא דבר שהוא מובן מאליו.

לכל אחד יש את ה Salvation שלו
אצלי , היא מגיעה דרך המוסיקה
וה phototaxis בעשור האחרון חלק בלתי נפרד מפסקול חיי , החיבור שלהם במוסיקה ומחוץ לבמה מעורר השראה

ומחר הם בפסטיבל הפסנתר בפעם הראשונה.
- אני מתכוון להיות שם