שרית קליינמן - מסכמת שנה מוסיקלית אישית

                              צילום:אלה מאירוביץ

סיכום השנה שלי במוסיקה הוא תמיד התחלה.
אני לא ממש זוכרת איך היא התחילה, השנה זאת אומרת... איך המוסיקה התחילה אצלי? את זה אני מאוד זוכרת, אספר בהמשך.
אני רק יודעת שאני חיה את המוסיקה בשנים האחרונות באותה דרך, ואומר שיגרה.
לקום ברבע לשבע בבוקר, להכין את הילדים לבית הספר, לחזור הביתה, להתעדכן קצת במה שקורה, לאכול ארוחת בוקר ונכנסת אל חדר המוסיקה - שם נמצא בערך כל עולמי.

אני יוצאת לחיפוש בכל יום, אני לא יכולה בלי זה, אם זה מתפספס כי היום היה עמוס בדברים אחרים אני מרגישה שמשהו חסר.
 החיפוש הוא אחרי שיר חדש, מנגינה חדשה, משהו שיישאר איתי לימים הבאים עד שיבוא משהו אחר.
בשלושת השנים האחרונות אני נוהגת להקליט את מה שנולד לי כסקיצה ואף משחררת אל אוויר העולם, לרוב לפייסבוק וליוטיוב.
זה מאפשר לי להמשיך את החיפוש ולשחרר את השירים, כי נורא קשה לשמור הכל בבטן ובאיזה שהוא מקום זה משחרר גם אותי. השחרור הזה החוצה מביא אליי גם קהל שכבר התרגל לפתיחות הזאת.

בעצם התחלתי לנגן בגלל חלום שחלמתי, אחרי טיול שנתי בגיל 14 שבו חוויתי מגע ראשון עם גיטרה ללא מיתרים באיזה לילה בקיבוץ, כשחזרנו הביתה חלמתי שאני מנגנת על גיטרה בצורה מושלמת וחופשית.

אחרי החלום הזה, ביקשתי מאימי לקנות לי גיטרה סתם ככה, אבל זה היה אחי הגדול שקנה לי את הגיטרה הספרדית הראשונה שנמצאת אצלי עד היום ושם בעצם הכל התחיל ולא הפסיק עד היום.
יש בי  אהבה עצומה לכלי הזה.

אז בכל זאת קרו כמה דברים בשנה האחרונה. שחררתי סינגל נוסף בשם 'איך' מתוך האי פי שלי,
אי פי בעברית בן 4 שירים. עד כה שוחררו השירים : 'ארמונות של חול' ו'איך'. יש עוד שניים שממתינים למועד המתאים.
'ארמונות של חול' מועמד כעת לשיר השנה ברדיו 'זה רוק' וזה מאוד משמח אותי.

ההחלטה להקליט את האי פי הזה בכוחות עצמי, קרתה מנסיבות של רקע שדי אילץ אותי לפעול לבד. הטריו שהיה לי אז ושניגן איתי את החומרים האלה התפרק, אני קוראת לזה מסיבות של החיים, ומשהו בשירים האלה בער בי בבטן ולא וויתר לי, אז החלטתי לעשות את זה לבד. לא מצאתי שום סיבה למה לא לעשות את זה, השירים כבר נשמו בכוחות עצמם והיו מאוד מוכנים.

נעזרתי ברונן רוט מאולפני 'פלוטו' כטכנאי ההקלטה של התופים, הבס, השירה והגיטרה האקוסטית וגם כאיש המיקסים שלי. את הגיטרות החשמליות הקלטתי בבית בשקט שלי, בזמן שלי ובלי לחץ, זאת לאחר שהקלטתי את הגיטרות באולפן והחלטתי לא להשתמש בהקלטות האלה.
 רציתי להיות יותר משוחררת בהקלטות ואיפה אהיה יותר משוחררת אם לא במתחם בו אני יוצרת כל יום. אני יכולה להגיד שאני מאוד שלמה עם האי פי הזה .
מעבר לזה, בכל השנים שאני עוסקת במוסיקה כבר כמעט 30 שנים, תמיד הנהגתי הרכבי טריו ובהם ניגנו את החומרים שלי. ההרכבים קמו ונפלו , המוסיקאים שליוו אותי התחלפו אבל האש תמיד בערה בי להמשיך. עד היום.

נכון להיום אני מנהיגה הרכב רוק בשם  Sarit Kleinman Trio ושם אנחנו מנגנים חומרים שאני כותבת באנגלית. עשינו כמה הופעות, וכעת אנחנו עובדים עם מתופף חדש ובונים שוב ליין אפ להופעות.
 אני דואגת תמיד לנסות ולהתפתח ולתת לכל גווני המוסיקה לצאת ממני , אין בי רק צבע אחד.
דבר משמעותי שקרה בשנה הזאת והיא תיזכר אצלי לנצח - שברתי אצבע ביד שמאל בגלל שהכלבה האהובה שלי משכה אותי וכף היד שלי נתפסה ברצועה. הייתי צריכה להיות בהפסקה מהגיטרה חודש ימים. זה היה גזר דין קשה מאוד עבורי ולא יכולתי להישאר רחוקה מהכלי שלי, אז עברתי לנגן על אצבע אחת .זאת הייתה תקופה מלאת השראה, כתבתי והלחנתי עם אצבע אחת משהו כמו עשרה שירים. את אחד מהשירים אני מבצעת עם הטריו בהופעות.
ההצלחה מבחינתי היא היכולת לקבל את המוסיקה כל יום מחדש בחיי, כי בעבור היכולת הזאת עשיתי וויתורים ע"מ שאוכל להמשיך ולקיים אותה כמעט בכל מחיר.
שתהייה לכם  שנה טובה ומוצלחת מכל הבחינות .

שרית קליינמן