המוסיקה שלי בדרך כלל לא מספרת על המשברים של הנרטיב. רק על עולמו הפנימי של האדם החייב לגלות את עצמו בתוך המסגרות, החוקים, רוח הזמנים והגבלות, להבין מה העולם רוצה ממך ותוך כדי מה אתה רוצה ממנו. הקיום מלא בסתירות, אנחנו גוש של רגש וגוש של בשר במקביל באותו הזמן, משם ההשלכות הן עצומות והחיים זה לא פיתה עם שווארמה. אז אני כותבת על זה. המוסיקה שלי לא מנסה לתקן את המשבר הישראלי-פלסטיני, לחבר את השמאל והימין או בין אוכלי בשר וטבעונים. המוסיקה שלי מנסה לתאר תהליך פנימי של אדם המנסה להבין את עצמו בתוך כל הדברים האלו.
במשך 15 שנה הופעתי בבתי מלון כזמרת, עם שירים של אנשים אחרים. ניסיתי להיות מי שרציתי להיות, זה קצת היה בעייתי כי שמתי לעצמי מקל בגלגלים. להיכנס לתוך תבנית של זמרת לובי זו כבר משבצת קטנה מידי בשביל הנפש הגדולה שלי והתשוקות שלה, זה אולי רק רובד אחד קטן שיש בי ( האהבה לשיר שירי דיוות ולעשות קול גדול במיקרופון). הלכתי תקופה מאוד ארוכה לאיפה שהכסף כי מלמדים אותנו ששם נמצאת גם התהילה. יש לי קול נחמד, אבל אף פעם לא חשבתי שזה חשוב כי זה כמו פנים יפות, מה עם מה שבפנים? מה שעושה אנשים יפים בשבילי זה איך שהם. ובמוסיקה יש הרבה אפשרות לאינטרפרטציה. הבעיה היא שאף אחד לא מלמד אותנו להכנס פנימה להקשיב ואז להיות אנחנו. הרוב מנחים להישגים והצלחה מבלי להתייחס לדבר החשוב ביותר – למי אתה?
מהיום בו אנחנו נולדים כבר מייעדים אותנו למשהו. אנו משכילים לתוך תרבות, ערכים, רוח התקופה, מוסר, חוקים. קשה לדעת מי לעזאזל אני בתוך כל הדבר הזה. ואם הייתי נולד בתרבות אחרת הייתי לגמרי מישהו אחר ? אני זוכרת שכשעזבתי מקומות עבודה עם הרבה כסף, תהילה עם הרבה ליקוק, חשבתי על זה שאני אשכרה עוזבת מה שיכול לגרום למשפחה שלי להיות גאה והולכת על כל הקופה. על מה שהכי מרגש אותי, ואין סיכוי שאני אפסיד כי רק לעשות את זה, זה ממלא. בישראל, במזרח התיכון, איפה שכמעט אף אחד לא מקשיב למוסיקה הזאת, בוודאי לא למחאות פנימיות שלא משויכות לאיזה נרטיב מגניב, הפכתי לאמן אינדי אלטרנטיבי שלא מפחד להגיד דברים מכוערים על עצמו, על העולם, ותוך כדי ללמוד על עצמו ועל העולם. ממלצרת כי עבודות אחרות עושות לי קונוטציה עתידנית, כאילו נגמר לכולם הרגש, השתלטו על העולם רובוטים ומכרתי להם את הנשמה שלי. סופרת שקלים אבל מבסוטה.
תכלס, החלום שלי הוא שהמוסיקה שלי תגיע לאירופה ולמקומות שיותר פתוחים לז'אנר , אבל החלום הגדול ממש שלי זה מהפכה תרבותית בישראל, כי אנחנו לא הרוב. יום יבוא ויהיה כאן מחזמר נגד הגאות. אני אעשה סאונדטראק לזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה