אני מאוד אוהבת סיכומי שנה.
להציץ אחורה בזמן ולראות מה הספקתי, מה בדרך ומה הגיע הזמן לשחרר.
לסכם שנת חיים בצל מגיפה? לא משהו שחשבתי שייצא לי לעשות.
בינואר הכל עוד היה נראה מזהיר.
קבעתי סיבוב הופעות עם הלהקה שלי, הופעות בפסטיבלים, הופעות פורים.
התחלתי לעבוד על אלבום שני, לאסוף חומרים, לעבד, לשפצר.
הכל הרגיש בתנועה.
ואז - קורונה. הכל בוטל. כל אחד הסתגר בביתו וחיכה ליונה שתבוא ותגיד שנגמר המבול. כלו המים. צאו לשחק.
עזבתי את תל אביב והלכתי להעביר את הסגר בדירת חדר קטנה עם בן זוגי בבנימינה.
הימים עברו והחלטתי לנצל את הזמן הפנוי (המון המון זמן פנוי) ליצירה.
בוקר אחד השתעשעתי קצת בתוכנת הקלטה ישנה, הקלטתי קולות וקצת בס והתחלתי לאלתר מילים.
הרגשתי שמשהו טוב קורה לי ופרסמתי פוסט בפייסבוק בו אני קוראת למפיקים לעבד איתי ביחד את הדבר הזה שיצא לי ולהפתעתי קיבלתי המון פניות. בסופו של דבר בחרתי את התפקידים שהתאימו ביותר ויצרתי את "חוזרת על עצמי".
כשהשיר היה בתהליכי מיקס מתקדמים החלטתי שאני לא מסיימת כאן ושאני לוקחת בשתי ידיים את ערימות הזמן הפנוי, התקופה המשונה והתחושות המבעבעות ויוצרת אי.פי וקוראת לו "זכיתי באור מן ההסגר".
לקחתי שיר ישן שהעלה אבק בתיקיית הגוגל דרייב וביחד עם אביב טל, אותו הכרתי בעבודה על "חוזרת על עצמי" - יצרנו את השיר "תשומת לב וירטואלית" (כמובן שהיה לי גם מספיק זמן להכין קליפ stop motion. כמובן.)
בתזמון מדויק וצירוף מקרים מן השמיים גיליתי שהמוזיקאיות הנפלאות נומקה ועדי שחם בדיוק עומלות על אוסף שירי קורונה וסגר ו"תשומת לב וירטואלית" נכנס לאוסף "מנגינות לשעת חירום".
עבר קצת זמן, ההקלות השתחררו והתהדקו כמו גם רוב הג'ינסים שלי בארון.
שום עזרה אמיתית לא נראתה באופק ועולם התרבות, עד היום, לא חזר ולו במעט ותפקוד נורמלי.
המחאות התחילו לבעבע ברחבי הארץ והזעקה התחילה לבעבע לי בבטן.
הצטרפתי לאינסוף הפגנות בירושלים, תל אביב וקיסריה.
תחושות קשות כאלה באופן מתבקש הופכות תמיד לשיר וכך הגיע הרעיון לעבוד על "שיר ערש".
את מילותיו כתב המשורר האהוב עליי, יהודה עמיחי.
כמו "תשומת לב וירטואלית", גם הוא שיר מן העבר שנשאר מאחור וכנראה רק חיכה לזמן הנכון ביותר.
פניתי לאליעד גרין ונטע רם המוכשרים והנפלאים ויחד עיבדנו והפקנו את השיר לכדי שיר מחאה שמשלב קולות מפגינים ונאומים שדייקו את תחושותינו.
את הקליפ צילמתי יחד עם עומר פלג ואורי זוגלובק בחוות דגים בתל-מונד.
הביקורת שהוא מעביר, אני מניחה, מסבירה את עצמה.
בזמן הנתון הזה, אני בעיקר מתגעגעת להופעות. מתגעגעת לחיים שלא צריך לשרוד אותם מיום ליום.
לדברים נפלאים כמו וודאות (מסויימת),המשכיות, משמעות
ובאותה נשימה, כן אומרת תודה על מה שיש.
על מה שהצלחתי בכל כוחי לעשות השנה, על אף השנה.
2021, בואי במלוא הדרך ותני לנו אהבה. כלו המים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה