יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

נעמה ושמלת השבת ...


בכל שישי לקראת ערב, קצת לפני כניסת השבת אני מכין לי קפה שחור, 2 סוכר, שם מוסיקה טובה ובמקביל מפרסם בפייסבוק את השיר שמתנגן באותו הרגע ברקע.
באחד משיטוטי היוטיוב  של שישי נתקלתי ב"קבלת שבת" של נעמה הכהן שמשך אותי אליו, בהתחלה זה היה הקול העדין שלה  ואז הטקסיות הקבועה בשישי  של הדמות בשיר, גרמה לי להמשיך להקשיב.

יום שישי הבית כבר נקי
נשיקה קטנה לכלב
חצי חלה
כוס יין
את השבת היא מקדשת

הו, ככה אני אוהבת
שמונה עשרה דקות לפני שהשמש הולכת
להדליק את הנרות
ואיתם את הירח

בדיוק שחשבתי שזה שיר עדין רוחני נוסף של כניסת שבת, צפתה לי הפתעה
פתאום קבלת השבת הזו הופכת מ-18 דקות של אושר למועקה. 


הם אומרים עליה
היא מסתובבת בלילות 
שוכבת עם בחורות 
כשהיא רוקדת, היא נוגעת בעצמה
איזה בושה למשפחה.

כשהבית השלישי של השיר התחיל, לרגע אחד חשבתי ששמעתי לא נכון כי הוא תאר פסטורליות של הליכה לבית הכנסת בשישי, אך כשהיא מגיעה לשם  הכאב שמופיע בשורות הבאות פשוט החזיר אותי לזכרונות הילדות הרחוקים, לתקופה
 בה חזרתי בשאלה, אל המבטים ואותה תחושת הזרות לאורך התפילה.

לאחר התפילה לא מדברים איתה
היא מרגישה רק עיניים
שחודרות את הנשמה
מה הם רוצים ממנה מה?


אולי זה המקצב העדין והסוף המעט דרמטי שלמרות קולה העדין של הכהן פשוט זועק, אבל הבחורה הזו שעליה היא כתבה את השיר פשוט נכנסה לי ללב, מקווה שהיום כבר לא אכפת לה מה אומרים ושהיא מאושרת. 



לדף האמן של נעמה בפייסבוק https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F/136759713037400

צילום : אלינור כהן 
http://artlightstudio.wix.com/elinor