הכל התחיל כשכתבתי לקראת יום ההולדת שלי סטטוס בפייסבוק בכדי לגרום לחברים שלי לחייך.
"רציתי לספר לכם שקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה הבוקר !!
רציתי גם לספר לכם, שבצד השני היה מנהל תחנת 88fm שהודיע לי כי לכבוד יום ההולדת,הזמינו אותי להתארח שעתיים בתכנית רדיו ! לערוך את המוסיקה ! ולשדר !!
רציתי, אבל אם אני אספר זה יהיה שקר מוחלט !
כי רק חלמתי את זה."
כשראיתי את כל התגובות והלייקים שהתחילו לצבור תאוצה, לא חשבתי לרגע שמישהו באמת ירים את הכפפה,כשקובי מנורה הגיב שם "לפעמים חלומות מתגשמים" חייכתי, למחרת כשקיבלתי באמת שיחת הזמנה, אז כבר הייתי מאושר - מתנת יום הולדת מושלמת.
בשנתיים האחרונות, מאז שגיליתי את "שעת ה-G" אני מקשיב לה כמעט מדי יום, אפילו הזזתי את ארוחת הצהריים שלי בחצי שעה בכדי לשמוע את התכנית מההתחלה ועד הסוף.
ההכרות האישית בנינו החלה כשכתבתי על אלבום הבכורה שלה (כן יש אחד כזה אנחנו נחזור אליו בהמשך) ולכן היה נראה לי טבעי לבקש להתארח בתכנית שלה כי כאן אני ארגיש הכי בנוח.
כשגליה מביכה אותי.
היא מתחילה לספר על הסטטוס שהוביל לתכנית,הבלוג,על האהבה שלי למוסיקה ועל העובדה שהבאתי מוסיקה של אמנים שאני חושב שלא משמיעים אותם מספיק ולא את המוסיקה שאני שומע כבר שנים."ככה הוא, תמיד מפרגן".
ואני, שלא בהיר בדרך כלל, מופתע מסמיק ומחייך, לא יודע איךבכלל אצליח לדבר אחרי כל המילים החמות שלה.
אם לפני שנה כשהעליתי את הבלוג בחזרה לאוויר מישהו היה אומר לי שאני אגיע להתארח בתכנית שאני אוהב ב88fm בדיוק שנה אחרי, הייתי מחייך בנימוס וממשיך ללכת.
אנחנו מדברים על השירים שהבאתי אני מספר על רונן גרין, פוטוטקסיס, האלבום החדש של הדרה לוין, משמיע את אדם ג'יימס בשיר בו היא מתארחת, מתחילים להתמסר BACK TO BACK בשירים ויוצאים לפרסומות, אסף הדר מושמע אחר כך בשיר ששנינו מאוד אוהבים וניתנת לי הזדמנות לדבר על האלבום, קצת ביטלס מיד אחריו.
הפתעת יום הולדת - כשאני מביך את גליה בחזרה
לא בכל יום יוצא לך להחזיר אהבה בחזרה לשדרן רדיו שעורך מדי יום את התכנית שלו ובשיר אחד שהוא מנגן,מבלי שהוא יודע בכלל הוא גורם לך לחייך.בזמן הפרסומות אני שולף את האלבום שלה מהתיק שלי "בכל יום הולדת יש גם הפתעה בדרך כלל" אני אומר ומחייך כשאנחנו חוזרים לשידור.
על האלבום של גליה Wanderers of the Deep שמעתי במקרה, אני מספר על האלבום ובוחר להשמיע רצועה ממנו, עכשיו תורה להיות אדומה (כמו סלק) ולהתכווץ עם חיוך בכיסא.
שוב BACK TO BACK ומיד לאחר מכן אני מספר על "האנק אנד קאפקייק" הרכב של זוג ישראלים שמצליח בחו"ל ולא מוכר בכלל בארץ ומההתרגשות שבסיפור קצת מתבלבל בשם כשאני מספר על היוטיוב - היא מחייכת.
שיחה קצרה על באסים במוסיקה בארץ תוך כדי והשיר מתנגן.
כשרוני נכנס בסוף השעה עם ברק שקצת מתרגש מתפתחת שיחה קצרה ואני לא שם לב שהשעה באמת נגמרת וכנראה מתכחש לעובדה שצריך להגיד שלום
"זה היה החלום הכי מהיר מבחינת התגשמות" סער גיסי אומר לי והוא מגדיר במשפט אחד קצר את אותם הרגעים האחרונים של התכנית
אבל רגע, לא הספקתי לדבר על הרוק הנשי הישראלי שפורח בשנים האחרונות ובתקופה האחרונה בכלל, רציתי לדבר על ירונה כספי ומופע הרוק המשובח והבועט,האלבום של שני רחל,דניאלה בוס, טרנטינה, ריאו,ידועה בציבור, בקיצור כנראה שהייתי צריך שעה רק בשביל זה.
לא בכל יום יש לך את האפשרות להגשים חלום ולהשמיע מוסיקה איכותית בפריסה ארצית, לתת במה ליוצרים מקומיים שאתה מעריך ואוהב.אם חשבתי שבכוורת התרגשתי, היום הסתבר לי שזה היה ממש כלום לעומת הזכות שניתנה לי וגם אם לשעה אחת בלבד.
תודה אישית - לקובי מנורה שקרא את הסטטוס והרים מיד את הכפפה, דרוש להחלטה כזו אומץ, לא כל אחד היה בוחר לעשות כך.
הגשמת חלום לאנשים ששנים ידברו על אותה השעה אישת שהיתה להם בתחנה.
גליה - תודה שבחרת בי לתכנית שלך, את אדם מדהים כבר אמרתי ויש לך אלבום משובח, מחכה כבר להשקה.
ולשאר אנשי התחנה, החל מהשדרנים, הטכנאים ועד לשומר בכניסה.
מזל טוב !
שנים ארוכות ומאושרות מלאות במוסיקה טובה.
