יום רביעי, 10 ביולי 2019

Singels beat #03



עציון מאיר  - כל יום שעובר 

הכרתי את המוסיקה שלו כששיתף פעולה עם מיטל מיכאלי, וגם היה חבר בהרכב "דברים בעלמא".
לפני חצי שנה בערך, שמעתי את הביצוע שלו ל"אגרת הרמב"ן" (הרמבןןןן לא הרמבם 😉)
יש לטקסט הזה כל כך הרבה לחנים וביצועים.
אבל התזמון ששמעתי אותו בנסיעת בוקר מוקדמת
גרם לי להבין שיש בלחן ובביצוע הזה, משהו שונה.
הטקסטים שלו לא עוסקים רק בדת
ב"לא לקנא" הוא מדבר על הרצון להצליח ולא להשבר גם אם אתה מליון פעם מוותר.
בסינגל החדש שמדבר על מערכות יחסים הוא כותב "בואי נאהב לאט ונסלח מהר" בכדי להזכיר לעצמו ש"כל רגע שעובר לא חוזר" ושכדאי לוותר על הימים של שתיקה אחרי כל מריבה.
ביצוע מעודן לא עמוס דרמה וזה בהחלט עושה את העבודה ,כמו בעצם הוא זה שלוקח את הצעד הראשון ועם השיר מבקש סליחה.
ב10/07 הוא משיק אלבום בתיאטרון תמונע.
- אגב אם מישהו מ"חתונה ממבט ראשון" קורא את זה, יש לכם שיר לפסקול של העונה הבאה.

הערב בתמונע, הוא יארח את מיטל מיכאלי ואליה גבאי.


ספיר וולך  - בלדה לצפרדע 

אחרי הסינגל  הקודם שלה בו ספרה כל דבר בר היגיון, וטענה שאין ציפורים בהרצל כשכולה מספרים ובלי חיבוק וקליפ , היא חוזרת בסינגל חדש
בלדה לצפרדע.
וגם פה היא אומרת שאין נסיך אמיתי , בלי אגדות ובלי אהבות וסיפורי קלישאה גדולים, כי הנסיך בסוף חוזר להיות צפרדע וכמו הציפורים בהרצל , גם סופו להעלם.
כשנפגשנו אחרי ההופעה של נעה סגל בלבונטין ודיברנו על מוסיקה והחיים ואיך הכל מתחבר ביחד
הבנתי שיש לה עוד הרבה תובנות חכמות בדרך, מחכה כבר לסינגל השלישי.



חמי רודנר - הילד בבועה

ב"אחד אלוהים" הוא צעק "ועכשיו הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמים" , והיום 2 עשורים אחרי, ב"וירוס יהומה" מסתבר שהם נפלו קרוב מדי , כי "כל אחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר" שמסתתר אחרי מקלדת ויורה מילים יורקות אש.
בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב.
"כשהייתי ילד למדתי על עצמי שהמקום השמח שלי הוא לבד בעולם הדמיון. בחוץ, במגרש המשחקים, הייתי קטן, גמלוני וממהר לבכות. הדמיונות האלה הם הבועה שהגנה עלי מעולם שנראה עקום ומשוגע".
זה דור של ילדים שכבר שכחו מה זה קלאס,חממות תופסת ומחניים.
גיימרים שכל אחד ואחד מהם הוא מיני אלוהים שיורק אש ממקלדת ומכניס עוד ועוד ילדים לתוך בועה במקום לצאת החוצה למגרש המשחקים.

ורודנר מגיע עם טקסטים חזקים וחשובים
כשיובל בנאי wingman בסינגל הראשון
ובכר וקליינמן שכמו גיבורי על שפרשו נקראו לחזור ולשתף פעולה בסינגל השני, בהפקה של איתי צוק (Neverlander בעצמו) שכמו במרינדה שלו, רוקח פה אלקטרורוק משובח ומטלטל את המציאות  הוירטואלית וביחד הם גורמים למאזין להרים את הראש מהמסך ולהקשיב.



שמיע - דרך יפו 
כמו הילד של רודנר, גם הגר שמיע עוטפת את עצמה בבועה, כשהיא מסתגרת בחליפת אסטרונאוט בקליפ ורצועה שמתארת יציאה מהדירה החוצה
והליכה ברחוב כשהראש עמוס במחשבות קיומיות אחרי דכאון, בזמן שהעולם בחוץ מרגיש לא קשור לכלום ואטום וכולם נשמעים כמו מחוץ לאקווריום.
ותודה לרם אוריון ששם לה גיטרה ביד ולימד אותה לא לפחד ממנה כי הדיסטורשנים של רועי אבני עושים את העבודה, סינגל מתוך אלבום שגיליתי השבוע והוא הולך ומפתיע מרצועה לרצועה.




יום רביעי, 3 ביולי 2019

לאון פלדמן - כבר לא תופס צד.


בעבר הקשבתי ל"נפוליאון", ראיתי את הפיילוט וידאו שהרים לאוויר והאמת שהייתי בטוח שיתפתח לתכנית.
הקשבתי לספיישלים שערך אם בקצה או בקול הקמפוס.
כעסתי עליו במשך תקופה - אף פעם לא נפגשנו רשמית
(בטוח יצא לנו להיות באותו הקהל בהופעות).
אבל כשהתאגיד עלה לאוויר, היינו חלוקים בדעות וחלק מהתגובות שלו ושל שדרנים נוספים מתחנות אחרות בנושא פשוט עצבנו אותי.

את "צד ג" , התחלתי לשמוע רק שנה אחרי שעלתה לאוויר (וזה פספוס אדיר), בכל פעם כשהייתי חוזר מהופעות הייתי מזפזפ ברדיו בדרך הביתה והרצועות ששידר הצליחו לקבע אותי על התדר,
מאוחר יותר, הבמה שהוא נתן בתוכנית בלייב האקוסטי למוסיקאים שאני אוהב את המוסיקה שלהם, גרמה לי להפוך למאזין קבוע.

אז הבנתי, שמצאתי את התוכנית שתחזיר לי עוד זמן האזנה לרדיו כמו פעם, בסקאלה.
האנטרקציה שלו עם המאזינים, בפוסטים שלפני התכנית ובמהלכה, בכל ערב קבוצת מאזינים קבועה שהמספר שלה הלך וגדל, הפכה את התוכנית הזו למקום מפגש וירטואלי קבוע, קהילת מאזינים.
לא פעם מצאתי את עצמי דוחה את "המקלחת של סוף היום" לחצות, כי שמתי לב שצד ג' מתחילה בדיוק.

וזה היה שווה את זה, כי בעריכות שלו
הוא מצליח לחבר ישן עם חדש, פאנק עם רוק, היפהופ ופולק. לא כל אחד יכול לפתוח תוכנית עם רות דלורס וויס ונערות ריינס, משם להמשיך לחיים אוליאל וישי לוי עם שאנן סטריט, לסגור עם שלום גד
ושהכל יתחבר ביחד  תחת קונספט אחד ועוד ישמע חיבור טבעי והגיוני.

לפני שבוע התכנית ירדה מהאוויר,
לאכזבת מוסיקאים ומאזינים.
כשכתבתי על הקיר שלי שזה
"עוד יום עצוב למוסיקה הישראלית ויוצרים מקומיים"
הוא הגיב לי שם "אל תהיה טוטאלי".

אבל אני כן כי ראבאק !
מי עוד ישמיע פיקוקס, טברנק, סאבוואי סאקרס, המשאיות, הבילויים,יתן הזדמנות ברדיו להרכבים ויוצרים חדשים ביום שמוציאים סינגלים ? מבלי שהם צריכים להתפלל שיעברו ישיבת פלייליסט בכל תחנה בסקאלה.
אני מכיר אישית כמה שהתרגשו עד דמעות כשהשמיע את הסינגל שלהם ובאותו היום הרים אותו לאוויר.

העריכות של 60-90-60 יפות לפרינט, לא לאוזן.
ואת זה לא מבינים בתאגיד שממשיך להתנהל כמו גוף ציבורי קר רגש בכל מה שקשור לרדיו
וסגירת התכנית הזו גם טרקה דלת לחשיפת מוסיקה ישראלית חדשה.

בראשון הקרוב הוא מתחיל לשדר בימי ראשון ב23:00 ב כאן88 את "11א"
(כמו האלבום של ברי,האולפן של אמדורסקי ושעת התכנית) .

שעה בשבוע, זה כמו להוריד חולה מקאנביס רפואי
על בסיס יומי ולהחזיר אותו לכדור כימי חד שבועי.

יום שישי, 21 ביוני 2019

Singles Beat #2



נעה סגל - בחגים
טעיתי, קניתי כרטיס להופעת איחוד שמתרחשת פעם בעשור עם שני תאריכים, ולא שמתי לב שהתאריך שבחרתי, נופל על היום בו היא השיקה את אלבום הבכורה שלה.
אלבום אמיץ שחיכיתי לו הרבה זמן, המעבר של מתופף אל קדמת הבמה הוא צעד לא פשוט וסגל הצטרפה לשורה של אמיצים שעשו אותו.
בחצי העשור האחרון היא מנגנת במקביל במספר הרכבים, בז'אנרים שונים ואת כולם אני אוהב.
ואלבום הבכורה שלה שלב הומור "בולבולים" לצד רצינות תהומית "התפקחות".
"בחגים הסכין חותכת בבשר" - הסטטיסטיקה מספרת שבחגים אנשים מקבלים החלטות חשובות, אישיות (פרידות בעיקר) ומקצועיות.
וסגל כמו "הסכין" חותכת בטקסט שחושף את הקושי.
ובסוף הקליפ בפריים האחרון, העיניים שלכם יבריקו אבל משמחה והכי טובה שיש.
"הייתי עושה את זה שוב, הכל אותו דבר/אחרת לגמרי" היא שרה באלבום הקודם, והפעם
- היא זו שטועה.
כי לא "אותו דבר/אחרת לגמרי"
היא עושה את זה הרבה יותר טוב.

בראשון הקרוב היא משיקה אלבום בלבונטין.


יואל שמש - חזרתי 
אחרי ש"תפסו אותו" גונב ברצועה עם קליפ וינטאג'
ומקצב מדבק וטקסט קצר אבל מאוד ביקורתי.
הוא חוזר לשמש, לרוץ, לשמוע צחוק בסינגל מרגש למילים של תום יוגב
וגם פה מקצב ההקשות על הקלידים ומחיאות הכף האופטמיות יגרמו לך לחייך, אבל ההפתעה היותר מרגשת היא שיתוף הפעולה עם מיה יוהאנה, הנס הפרטי שלה והחזרה למוסיקה אחרי החלמה ארוכה מוסיפה לטקסט משמעות חזקה עוד יותר.
היא תתארח במופע ההשקה הצפוני בפאבלה ב27/06 יומיים לאחר מכן הוא צולל להשקה ירושלמי בצהובה וב10/07 - השקה במועדון האזור בתל אביב.



גילי פורטל - the problems aren't us. 

אחרי שאמרה בעבר בקליפ המדברי happiness
שאין לנו את הכח לשלוט בהכל  ושאנחנו אף פעם לא עוצרים ומתרכזים ברגע, אלא רק רודפים ורודפים ורודפים אחרי האושר, בסינגל החדש שלה the problems aren't us , היא חוזרת בקליפ מעורר השראה שגם זוכה בפרסים בתחרויות בעולם.
היא אומרת ש
"מגיל צעיר, אמי נהגה לומר לי, "האדם אינו הבעיה; הבעיה היא הבעיה".
במשך זמן רב לא הבנתי עד הסוף את משמעות המשפט הזה.
רק בשנים האחרונות, הייתי מסוגלת לתרגל אותו בעקבות התמודדות עם מצבים בריאותיים קשים. זה מה שנתן לי השראה לכתוב את השיר
מדובר ביכולת להפריד את הזהות שלנו מן הבעיות ולהפחית את השפעתן על חיינו. זה מאפשר לפתוח מרחב בחירה חדש." 

מחר בערב (מוצ"ש), היא משיקה את הסינגל בלבונטין


שוהם טפיארו - משחרר אותך

אחרי e.p עצמאי והשתתפות בסינתיסייזר (תוכנית האקסלייטור) טפיארו מוציאה סינגל בכורה בשם "משחרר אותך" , יש במוסיקה שלה משהו מסקרן השילוב בין הילדות בקיבוץ למוסיקה הערבית שאבא שלה היה שומע בבית הובילו אותה לחיבורים מעניינים של דאנס/טכנו עם הקול המיוחד שלה והטקסטים שמספרים סיפור שלם בכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת, אם ב"תברח" זו נקודת המבט של הבחורה שיוצאת לפגוש אנשים חדשים עד שהוא יחזור "במוקדם או במאוחר". הפעם, זה הוא שמשחרר אותה ולא בא לו לברוח, גם אם זה "סוף העולם"
כשראיתי אותה בהופעה בסינתיסייזר בפעם הראשונה נפל לי האסימון, היא כמו שילוב של מזי כהן ודקלה, ומאוד קל להתאהב בה כשהיא על הבמה.


הקולות הצפים - יש מפתח 

השבוע כשלאון פלדמן השמיע את הרצועה הזו ברדיו, הוא אמר שאודי רז "הוא היחיד שעדיין לגיטימי שילך עם צמה קטנה מאחורה וזה לא יראה מוזר" , גם הסוזאפון שעוטף אותו ב"מארש דונדורמה" נראה כמו טבעי שמחובר לו לגוף, יש אפילו ילד אחד ששאל "איך הוא הולך לישון?".
כמו במארש, גם פה, הכתיבה ההומוריסטית שלו שמתחילה בקומוניקט ונמשכת לרצועה  עם כלי הנגינה הלא תמיד שגרתיים ובנאליים (כמו צרור מפתחות במקרה הזה) גורמים למאזין לזוז עם הקצב
כשלצידו האיש והקול הרדיופוני יואב יפת , ליליה בטרמן וענבר הימן ובזמן שהם תוהים מה תפקידו של המפתח האחד הזה, לחצתי play והתאומים שלי בני ה 5 ששמעו אותו בפעם הראשונה התחילו לקפץ ולרקוד וזה כבר אומר בעצם הכל.





יום שבת, 15 ביוני 2019

סמטת השודדים


הפעם הראשונה שראיתי את אלישע בנאי על במה היתה לפני יותר מעשור, כשהיה נטול קעקועים ומשינה העלו אותו בהפתעה להתארח ולנגן באחד השירים, כבר אז הוא עלה וניגן עם פאסון, אבל מי שעמד קרוב יכול היה להבחין בהתרגשות של ילד.
עשור מאוחר יותר, הוא הספיק לשחק בסדרות וסרטים, לבשל במסעדות ולהוציא אלבום שני עם השודדים. 

"היום, השמיים בצבע אפור אני מאושר
יושב על ספה שקניתי לבד
כשהיה לי כסף
הייתי טבח בישלתי טוב
לא נשמתי
רציתי לכתוב...

רוצה להרגיש שוב כמו ילד"


כבר לא ילד, גבר, ש"אולי הפסיק לפחד"
בפברואר הקודם הוא ביטל את ההופעה בפאב הפרה (לא רחוק מאותו החוף באכזיב) בסטטוס הכי כנה וחותך.


"המופע נאלץ להדחות ,אני יכול לרשום שזה בגלל עניינים טכניים ושיט, אבל בראסמי לא קנו מספיק כרטיסים ואין מה לנסוע לצפון.. מתבאס ? כן מאוד, פעם ראשונה שזה קורה לי והאגו עמוק בקרקעית"

הוא אומר להתראות לעולם הישן "אולי זה זמן לתיקונים" והגוף והאגו שכבר נשבר מתחיל להתאחות, מפסיק לרצות את מי שרוצה להיות מסביבו, בפוסטים בדף האישי שלו אלישע משתף וחושף את התהיות והמחשבות על החיים (אם במסיבת רווקים שאליה נקלע וכולם שם רק רודפים אחרי החומריות) והאומנות.
ובמקביל לעבודה על אלבום השודדים, הוא גם שחרר סינגלים מפרוייקט "מרקו פולו" של אלדר ברנטמן (אלדי) ושלו כי זה מה שמרגיש לו נכון.
גם שם הם שני גברים שלא מפחדים לדבר על רגשות. 


הוא זורק הכל למים ושוטף את כל הדאגות, כי מסתבר שאולי שכח כמה חלומות.
 ועכשיו, הוא רוצה לחיות ומתחיל שוב להגשים אותם, אם בדואט עם גידי גוב ב"גיבורה" או האירוח המתוכנן של השודדים בהופעה של סלאש בארץ ביולי הקרוב. 

הם עולים על הבמה בבארבי, חבורת שודדים לבושים בג'קטים מחוייטים כמו לבשו סיפור כיסוי.
מתחילים עם "כשהכל נשרף" ומשכנעים אתכם שיותר קל לעצום את העיניים.
משם הם עברו ל"לישון" כמו משלים אתכם שהכל בסדר, ובשלישית יגייסו את אינשטיין והנוסטלגיה לצידם.
ואז, ברצועה הרביעית, תגלו שהם כבר שדדו אתכם ואתם שלהם... 
ומשם זה רק הלך והתגבר (עם הופעה חד פעמית ובלתי נשכחת של גלעד כהנא שהתארח)

כשבהדרן הם כבר בחום של סן דייגו בלי ג'קטים ואלישע עטור הקעקועים גם בלי החולצה והקהל קופץ באוויר ורוקד איתם. 

ולמרות החזות המרדנית, הוא בסך הכל רוצה שתאהבו אותו, בגלל זה הוא כותב שירים. 
ואי אפשר שלא כשהוא ביחד על הבמה עם השודדים.



ביום שלישי הקרוב 18/06 הם שודדים בהשקה דרומית. 



יום שבת, 1 ביוני 2019

האלקטרו מזרח תיכון של לירון בן שמעון



מי שמכיר את 2 האלבומים הקודמים שלה ויקשיב לרצועת האינטרו "נקודה" שפותחת את האלבום השלישי, יחייך.
מאחרי הרצועה האינסטרומנטלית הקצרה, מסתתר בעצם הסיפור השלם אחרי המוסיקה שלה.

הרצועה שתבוא מיד אחריו, "לחזור" ושנושאת את שם האלבום, כמו מהווה תחנת מעבר שמחברת את 2 האלבומים הקודמים ומובילה את המאזין אל הוייב של האלבום החדש.
 טקסט שמזכיר את "כשנאבד את המילים" ו"כל החלומות בעולם" אבל הפעם, את הגיטרות
מחליפים כלי נגינה ומקצב אורינטליים.


היא גדלה בבית מרוקאי ששמעו בו שירי ארץ ישראל ובגיל העשרה היו אלה אביב גפן והמכשפות בפסקול התקופה.
ואז הגיעה אהובה עוזרי ו"בית" היא גם הספיקה לארח אותה בהופעה.
כשנפגשנו כקהל מחוץ להופעה בתמונע, ודברנו מוסיקה : "ביטון אתה בכלל השתכנזת בכל מה שקשור למוסיקה" היא זרקה לי והתחלנו לצחוק.
והתפנית שחלה אצלה, לא רק באלבום.
היא כותבת המון, בעיקר לפופ ים תיכוני, ויש שירים שאתם שרים בנסיעה עם הרדיו ולא יודעים שהמילים, הם בעצם שלה.

ו"עולם", מדברת בדיוק על המודע והתת מודע
והמקום שכל אחד מגיע אליו.


במופע ההשקה היא תארח את אריק סיני שלשירים שלו הקשיבה כשהיתה ילדה (שירי ארץישראל)
ואת שיר לוי שהמנעד שלו מרגש גם את מי שלא חובב את הז'אנר , והיא לא שוכחת גם את אהובה עוזרי ובזמן שהיא תבצע את "בית" יוקרן ברקע הקליפ מהוופעה והנגינה של אהובה תשתלב ברקע


כשקוטנר השמיע אותה, הוא אמר :
"הנה עוד אחת שעושה את זה כבר כמה שנים, לטעמי למרות שהיא ממש ממש טובה, היא עדיין לא זכתה למקום הראוי לה. קוראים לה לירון בן שמעון."

ועכשיו, זה הקילומטר שלה אל הזריחה
בזמן שמהדורות החדשות בוערות והולכים שוב לבחירות
בן שמעון משיקה אלבום ומחברת ישן עם חדש אלקטרוני עם אוריינטלי וגיטרות רוק כמו מנסה לאחד ולחבר מחדש בצלילים את המזרח התיכון.




יום שני, 13 במאי 2019

Romi kovos - covers up her fears


המוסיקה, יש לה דרך לרפא אנשים.
ע"פ רוב את מי שמאזין לה, שיר אחד יכול להגיע ולגעת באנשים ולפעמים גם לחולל שינוי מהותי.
ויש גם את הצד השני, זה שיוצר אותה שעצם היצירה הוא ריפוי בפני עצמו "ניצחת איתי הכל" בניון כתב פעם על המוסיקה.
ורומי משתמשת בה לכסות את הפחדים.

 I'm empty like my box of fears...Nothing  left  but  skin and holes

מצאתי את השורה הזו ברצועה שעלתה לפני 3 שנים לטיוב שלה בה היא חושפת בעצם סיפור שלם של הפרעות אכילה שאיתו התמודדה.

בסינגל הראשון Disappear שהוא בעצם נקודת המפנה בסיפור ושמתאר מריבה בזוגיות ארוכה והרצון להעלם, "אל תשכח לכסות את הפחדים שלנו" היא תבקש.
ובסופו של דבר היא תתפוס מחסה תחת הצלילים והטקסטים שיובילו אותה הכי רחוק שאפשר במסע חוצה יבשות, כשיוסי מזרחי מפיק.
ובחודש האחרון הסינגל נכנס לרשימות השמעה במספר תחנות רדיו.

לפעמים, צריך רק גיטרה ושירה בכדי לרגש
ובערוץ היטיוב שלה תמצאו גם את  In my mind
וקובוס באמצעותו, מצליחה לקחת אותי בשעה מאוחרת בלילה נטול שינה ועמוס מחשבות, למקום אחר,  רגוע יותר.
בלי מניירות מיותרות היא חושפת את הלב שלה וככה תופסת את הלב של המאזין.

מחר בערב, היא על הבמה בלבונטין.







יום חמישי, 2 במאי 2019

לא הם לא MARVEL הם MARBL - ויש להם קליפים מרהיבים



"אתה חייב לראות את זה". קיבלתי הודעה לאינבוקס מחברה טובה , כשיצא הקליפ של
 I think i saw you on the street
"זה אחד הקליפים היפים שעשו כאן" ,היא צדקה


לא Marvel , אבל הסיפור של מוריה אור נדמה כמו לקוח מסרט
תרגיל הפקה  אחד ב"רימון" שהוביל לשרשרת ארועים, שבשיאם עבודה עם פיפי וויליאמס, הקלטת אי.פי ראשון , 3 שנים הופעות בחו"ל
וסגירת מעגל עם "רימון" שם היא מלמדת היום כתיבת שירים באנגלית מוסיקאים שזו, לא שפת האם שלהם.

המכניקה של כל  הדברים הזמניים.

הרצועה נכתבה אחרי שהתעוררה מחלום מלא בתובנות.

"חלמתי שאני נוסעת להחזיר את הציוד מהצילומים למחסן, ושיש לי אריה בתוך התיק. עדיין לא ראיתי אותו, אבל לגמרי ידעתי שהוא שם. פתאום קפצה לי מחשבה שהוא ממש מסכן, סגור בתיק כל כך קטן של בנות, אז לאחר התחבטות קשה בדילמה - פתחתי את הריץ׳ רץ׳ ונתתי לו לצאת. הוא לבש פנים של בן אדם, אבל זה לא עשה את כל הסיפור לפחות מפחיד. התחלנו לדבר, כמובן ששיחקתי אותה קולית, שלא יראה שאני מתה מפחד (בכל זאת, אריה)." 
הרגשתי איום קיומי, ומצד שני - הפחד הזה שעמד מולי היה חייב לצאת מהתיק, ואז הבנתי הכל.
אנחנו נמצאים כל הזמן בנסיון ליצור, למצוא משמעות, להשאיר חותם. אנחנו לא יכולים לסבול את המחשבה שהכל זמני וחולף, ושאף אחד עדיין לא הצליח לעצור את זה. באותו הרגע התעוררתי בתחושת קטרזיס"  


תכלס, היא לא יכולה באמת להכניס אותנו אל החלומות שלה.
ופה תומר לוי שהוא צלם במאי וחבר קרוב שלה, נכנס לתמונה ומצליח לחבר בדיוק את הטקסט אל המסך  כאילו היה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה שלו.


בסינגל/קליפ השלישי היא כותבת על געגוע
ולוי,  לוקח את המילים שלה ל"קליפ מלא שיק"
לא, זו לא פרסומת לבושם של מותג יוקרתי עם תקציב פרסום ענק, אבל בהחלט נראה ככה.

היא עובדת קשה לאורך כל הדרך, ולא מתפשרת. ומזכירה לי את הוברפוניק ופורטיסהד וכמוהם, גם היא מרימה הפקות וימי צילום  לקליפים שלה וללא ספק הויז'אל של לוי משלים אותה ועושה עבודה טובה, בכל פעם כשהם מוציאים סינגל חדש קהל העוקבים שלהם מיד ניגש לבדוק איך הם "הפתיעו" עם הקליפ הפעם.

מחר בערב (מוצ"ש) אפשר לראות אותם בלייב על הבמה בתיאטרון תמונע. 
נצלו את ההזדמנות, כל עוד היא פה כי לפי קצב מספר ה"אוהדים" שהולך וגודל באלפים והמחמאות בבלוגים ברחבי העולם בכל פעם כשיוצא קליפ.
היא תטוס שוב לסיבוב הופעות בקרוב.

בקיצור, מוצ"ש, תמונע.
הולך לראות אותם ולחבר ויז'ואל וסאונד בלייב.



יום שלישי, 30 באפריל 2019

הסינגלס Beat השבועי.


אז בגלל שאין לי כמעט זמן לכתוב
וכי אני לא מסוגל להיות רק אנפורמטיבי
וחייב לחפור בכל רצועה ולהעביר את האסוציאציה או התחושה כששמעתי אותה.
נעשה הסכם,
אני ארכז סינגלים שיצאו אחת לשבוע/שבועיים, שאהבתי ושמעתי שוב ושוב
ואתם תסלחו לי על החלקים היותר אינפורמטיביים.
ופה נכנס ה"סינגלס Beat"

וזו זכות לפתוח את המסורת הזו עם לא אחר מאשר אגדת הרוק שהמוסיקה שלו השפיעה על דורות וז'אנרים של מוסיקאים.

סמי בירנבך - שמור על עצמך

בגיל 71 הוא מוציא אלבום סולו "מילים בודדות" בעברית ! שיושק ביוני במועדון האזור.
"שנים שלא כתבתי בעברית", הוא מספר ללאון פלדמן בצד ג' ופה נכנס שיתוף פעולה עם מאיר גולדברג, אבל יש גם רצועה אחת שהטקסט שלה נכתב ע"י בירנבך ב1968 והמתין כל השנים האלה לרגע הנכון לצאת החוצה .
אחרי הסינגל הראשון והרצועות שהושמעו אצל פלדמן אתמול , אני שואל
איך לעזאזל מחכים עד יוני לדבר הזה ?
(כנסו לדף של התכנית ותאזינו, כדאי)



חן לוי - פורטוגל 

1. אף פעם אל תעצבנו אישה בהריון !
2 אף פעם אל תעצבנו אישה בהריון שבמקביל מריצה הדסטארט לאלבום ! ! !
ואם כבר טעיתם,
תדאגו להיות רחוק, ממש רחוק.
למשל בפורטוגל.
ואם יהיה לכם מזל, כשתחזרו משם תוכלו להגיד שבזכותכם הרצועה הנפלאה הזו נוצרה.
(וזה לא יעזור לכם , אגב)

אחרי אלבום משובח ונפלא
כמו הורמונים שמשתוללים בחודש תשיעי  בשבוע 40 היא מערבבת סול בלוז ג'אז וגיטרות עם נגיעות של רוק ברצועה שהוקלטה בלייב והתוצאה מרגשת לא פחות.

ימים ספורים לסיום ההדסטארט ונשאלת השאלה מה יקרה קודם- הלידה או השלמת היעד בהדסטארט?


Miki guy- fall blues  
עם רזומה של הופעות לצד אלי מגן, אריק סיני, לאה שבת...
מיכל/ מיקי גיא, עוברת אל קדמת הבמה.
אחרי ארבע שנים של כתיבת טקסטים, היא בוחרת סינגל ראשון מאי.פי בכורה בסגנון  motown blues
שהפזמון שלו לדבריה, כמו מנטרה חוזרת שהתנגנה לה בראש והיא זו שעזרה לה להשתחרר ממערכת יחסים מורכבת ו"מכשפת"


No more believing, No more forgiving
This time I'm not buying your lies
No more hot and cold, No more hug and hold
This time I am cutting the cord


וכשיש לך את אלון לוטרינגר לצידך כמפיק מוסיקלי
את בטוח בדרך הנכונה.



 Sharon Gesthalter - Save Yourself

אחרי שחיפשה בסינגל הראשון שלה את ה"עד" שיהיה שם נוכח ויבחין.
בסינגל השני, היא ממשיכה עם השינוי בוויב בפרט ובחיים בכלל, חדר עם מאפרה ריקה ומסך כחול שמרצד וגורם לך להתעורר משינה, תרתי משמע ולרצות לשנות.
האלבום נפתח ברצועה בשם ורטיגו (ספויילר, לא יצא עדיין כסינגל רשמי אבל נמצא בדף האמן שלה).
וגם כאן בהמשך לסינגל הראשון, יאיר רובין  בהפקה כמו אוחז בידה ומושך אותה מהסחרור אל חוף מבטחים מוסיקלי. 


דניאל רובין - טוב או רע.

פעם, לפני 30 שנה כשרכבתי על אופני ה  BMX שלי כשווקמן באוזניים ואני מרים ידיים מהכידון בדיוק ככה, שמעתי פתאום סירנה של ניידת משטרה וחטפתי שטיפה הגונה שכללה צרחות משוטר מקוף שמסתבר שנסע כל הדרך בכביש אחרי.  
לפני שבועיים ההדסטארט לאלבומה השני הגיע ליעד בהצלחה והיא משחררת השבוע סינגל בשם טוב או רע. 
היא כתבה אותו  בזמן שלקחה לעצמה "זמן כתיבה" שנמשך כשבועיים לבדה  בדירה בפלמחים.
ביומיים הראשונים היא הרגישה שהיא חיה את החלום, אבל אחרי כמה ימים  ההרגישה השתנתה לזה שהיא "האדם הכי בודד בעולם", כשהבינה שבעצם שום דבר מסביבה לא באמת השתנה, הטקסט הזה נכתב.
תמיר מוסקט על התופים, ספי ציזלינג על החצוצרה.
והבס גנב לי את האוזן, כששאלתי מי מנגן אותו
היתה לה תשובה מפתיעה, כמעט כמו הסירנה ההיא מאז. 
תלחצו play ומתערב שבפעם הבאה כשתרכבו על אופניים (אמיתיות לא עם סוללה) , תמצאו את עצמכם רוקדים בנסיעה בדיוק ככה.  



אלון ברק מארח את רוני פרי - עיניים 

המעבר החד הזה של אלון ברק מאינסטרומנטלי 
לפופ חשמלי ואלקטרוני, ממשיך לעשות לו רק טוב 
אחרי שביקש "תירי בי" עם נועם פנחסוב בסינגל הראשון, הוא מארח את רוני פרי ברצועה פופית מקפיצה אבל עם טקסט מעט מורכב, 
גם פה, כמו אצל בירנבך,  הטקסט של עיניים נכתב לפני עשור וחיכה לרגע הנכון, ובמקרה הזה גם למבצעת המתאימה, כי הוא מזכיר לי כמה רוני פרי ממש טובה, כשהיא מצליחה להעביר אותו בצורה כל כך חזקה עם הקול שלה. 




היללהאר - undercover  

הם שוברים מוסכמות, כבר עם המבנה המיוחד של הרכב המוסיקלי שלהם (אמא, בן , ובן הזוג שלה). עם הקליפים המושקעים והמיוחדים ועם המסרים שהם מבקשים להעביר. 
בשיר הם מציעים התבוננות כוללת על המציאות בה אנחנו חיים ומבקשים לחזק את אלו ש"ערים", את האכפתיים, האמיצים, האקטיביסטים וכל אלה שמעזים לחלום.
ההפקה האלקטרונית והטקסט של השיר שקורא למאזין להעז לחלום ולעשות, העיפו אותי לרגע אחורה בזמן  אל ה"מערבולת" של אמדורסקי, שפרץ דרך והוכיח שאפשר לשלב אלקטרו עם רוק 
וגם הם פה, קוראים לצאת "ממערבולת" היום יום 
"בתנופה אדירה עכשיו ולא לאבד גובה"   

Tear away the cobwebs 
Tear away the fear
  (You need to be seen)
  Dare to Dream





יום שלישי, 9 באפריל 2019

טלוי - שם ל על הגברת מהבנק.


"כבר אין מוסיקאים שעושים רוק קומי או שכותבים גם מצחיק עם משמעות כמו סנדרסון וכוורת"
מישהו כתב לא מזמן באחת מקבוצות המוסיקליות בפייסבוק.
- דווקא יש , עניתי והפנתי אותו לאלבום "שירים עליי ועלייך" של טל לוי א.ק.א טלוי.

לרבים הוא מוכר מהשירים שניגן בפריים טיים בערוץ 2 כשהלחין את ההקלטות של יאיר נתניהו או שרה הפסיכולוגית וכו.. ושהיוטיובים שלהם הפכו לויראליים.
הוא ה"רומניתקן" לשעבר שמתמודד עם חיי היום יום בטקסטים מחאתיים ציניים.



 הגברת מהבנק נתנה לו "הלוואה כדי שאהיה שלה, עטפה אותי באהבה מושכת בריבית צמודה"

אז הפעם, הוא מוותר עליה
"עדיף להשאר בלי בית מאשר בלי פזמון.." הוא אומר, והוא פותח הדסטארט ויש לו גם מצע שלם עם דוגמאות והתחייבות לשינוי שהוא מתכוון לעשות.


אני בחרתי , אני יודע שהוא איש עם ערכים בגלל שאת האלבום הקודם הוא הקדיש ליוסי בנאי (כשקראתי את ההקדשה באלבום חייכתי בלב)
והשנינות שלו מצחיקה אותי שוב ושוב לצד עיבודים מושקעים , וכדי ש"הטפל מול האיכר" יקרה

כנסו ללינקתמונה ושימו ל בהדסטארטלוי. 👇






יום שישי, 29 במרץ 2019

רננה נאמן - מבקשת לאהוב בשלושים ואחת מעלות


"אני צריכה  נגן או נגנית נבל לפרוייקט שיקרה בשבוע הקרוב,רגע..
 אם מי שמנגן על תופים הוא מתופף ובסיסט וגיטריסט אז איך קוראים למי שמנגן על נבל ?"
בדיוק ביום שחברה מוסיקאית פרסמה את הסטטוס הזה הקליפ של רננה נאמן עלה לאוויר.
- התשובה היא כמובן נבלאית.

אם באלבום הקודם והמוערך שלה "שנסון לציון"
היא לקחה את המאזין בסינגל הבכורה לסופות חול וגשמים של חורף לא חורף , 6 שנים אחרי, סינגל ראשון מהאלבום החדש הוא בשלושים ואחת מעלות.

היא אלופה בתיאור מצבים בעזרת מילים
מקצב התופים של מוסקט מתחבר בדיוק
ל"פעימות השקטות" שמעירות והחצוצרה של עידו גור כמו זורקת אותך לסצנת מערבון טקסני מדברי שמוסיפה לתחושת החום
וכשלצידה סופרגרופ כזו כש תום דרום מובילה בהפקה, אחרי שמקשיבים לכל הרצועה הזו שמתחברת צליל לטקסט בדיוק מושלם.
אי אפשר שלא ללחוץ play ולהקשיב לה בלופ שוב ושוב
ואז פשוט להענות ולתת לה לאהוב.