יום שני, 9 במרץ 2020

תנינים על הראש וגרוב בכל הגוף - מארש דונדורמה.



לא מבין מה הם חשבו לעצמם , באמת !?
לא מספיק שהם 15 אנשים מוכשרים על במה אחת.
פרקשניסטים ונשפנים אחד אחד, הם גם תגברו את עצמם ביואב יפת, האיש וקול ה-בס שיספר את הסיפורים.
עכשיו בואו, איך אני בתור אבא לתאומים בני 5 אמור להתחרות בזה, כשאני מספר להם את הסיפורים ?
כבר יותר פשוט לקחת משפחה של תנינים על הראש.
איך עושים את זה ? אה, זה קל.
אתה לוקח חבל ארוך, קושר את התנינים זה על גבי זה ומרים את כולם...על הראש !

כבר חצי שנה שבכל בוקר כשאנחנו נכנסים לרכב או יוצאים לנסיעה ארוכה האלבום מתחיל להתנגן ואנחנו ביחד שרים ומחליפים תפקידים, זו אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי השנה (תודה נורית) והדיסק והספר הם חלק בלתי נפרד מהרכב, כמו הג'ק וגלגל הספייר.

לפעמים, כשאנחנו מתווכחים מי יכנס לאמבטיה ראשון, אני נכנס פנימה ומתחיל לשיר את "במקלחת של סוף היום", ואז אחד מהם מצטרף פנימה ומתחיל לשיר ו"הקול יהדהד מקיר לקיר"



לפני חודש הפתענו אותם בבוקר חורפי אחד, אספנו אותם מוקדם מהגן ויצאנו לטיול.
וכשרביד הבן שלי הבחין בלהקה של ציפורים עפה מעל האגם הוא אוטומטית התחיל לצעוק להן בשירה "ציפורים לאן את עפות לאן את עפות" ..חייכתי


לא קל היום למצוא חיבור מוסיקלי עם הילדים, בתקופה שכל אלבום ילדים יוצא עמוס בעיקר בביט ודאבל בס בכדי לתפוס את תשומת הלב של הילדים.
אחרי "שקוף" חיפשתי אלבום ילדים שונה
וכאחד שאוהב את מארש דונדורמה, כל כך שמחתי כשהבנתי שהם יוצאים בקונספט שמיועד לילדים.

כאוהב מוסיקה מושבע שהבטיח כי יעשה הכל בכדי שהילדים יקבלו גם רקע מוסיקלי איכותי,  פרט לדאבל בס וקלימבה ברקע שמובנים בכל אלבום פופ של כוכבי הילדים, מצאתי פה אפשרות ללמד אותם על כלי הנשיפה השונים וכלי ההקשה.

ויש גם את המסר החינוכי, אם בסיפור האפריקאי שתורגם ומלמד על היחס הנכון לבעלי החיים או בסיפור על העפיפון, שכתבה נועה סגל חברת ההרכב (ופרט לעובדה שהיא פסיכולוגית ובמארש, יש לה 2 אלבומי סולו מעולים משלה).

כשנכנסו לזאפא לרגע שכחתי שזה מופע ילדים, בכל זאת, אני רגיל לראות את המארש בהופעות שלהם.
הם עולים אל הבמה בבגדים צבעוניים בגווני גלידה (דונדורמה זו גלידה טורקית) וכבר בשניה הראשונה כל הילדים וההורים מחייכים כשמתחילים הצלילים הראשונים.
וכשיואב מרים את התנינים על הראש הם זזים על הבמה מצד לצד וגם הקהל מצטרף בתנועות גוף מותאמות מבלי משים כמו מישהו הוציא את הזאפא אל הגלים, הבימוי של ירדן בר כוכבא שנחתה עם ענן על מקל אל ההפקה, לוקח את המילים והצלילים של המארש למקום המדוייק, כמו באה והוסיפה על הגלידה עם הקצפת את הדובדבן ונתנה את הטאצ'אפ המושלם.

קנו את הספר והדיסק וקחו את הילדים להופעה.
ואני ?
- יש לי תנינים על הראש,  הולך לעשות חזרות בקריאה כמו יואב.

יום שבת, 7 במרץ 2020

Dana Distortion - Professional Musicfan


בכל פעם לקראת יום האשה, בפיד שלי בפייסבוק יש דרישה ל"נשים מעוררות השראה" , דנה דסטורשן יבין היא בהחלט אחת כזו.
כי היא חיה את החלום, או לפחות את החלום שלי והיא ההוכחה שאם אתה רוצה משהו כל כך חזק, אתה יכול גם להגשים אותו.
כבלוגר ומכור למוסיקה, כבר שנים שעוקב אחרי צילומי ההופעות שלה והמעבר לחו"ל ושמח לראות כל פעם מחדש את הפסגות החדשות שהיא כובשת.
אחרי שהפכה לצלמת הופעות במגזינים הנחשבים בעולם, השיקה קו אופנה משלה, השבוע תפסתי את הראש ולא האמנתי !

"כבר עשור שאני מצלמת הופעות וזכיתי לראות את המוסיקאים שאני הכי אוהבת, אבל אף פעם לא היתה לי הזדמנות לשבת איתם ולשאול  את השאלות שתמיד רצית לשאול" היא אמרה בפרומו מפתיע לפודקאסט שצפוי לעלות לאוויר

והיא פותחת את סדרת התוכניות עם לא אחר מאשר ג'ימי ג'יימס סולן my morning jacket שאני כל כך אוהב.




היו לה בעבר סמולטוקים עם בונו ומקרתני 
והפודקאסט הוא לא עוד ראיון סטנדטי או בנאלי מתחנף עם המוסיקאי שמתארח, דסטורשן מראיינת כאילו היא והאמן שמתארח חברים כבר שנים.

היא לא גרופיט, היא professional fan והידע והתחקיר שהיא עושה לקראת גם כזה.
 לפני התוכנית היא נכנסה לדף המעריצים שלו ושאלה "מה המקום הכי מתאים להקשיב למוסיקה של jimi james ?"
אחת התשובות היתה "בבקתה ביער" והיא תפתיע את jimi james, שהביא איתו דמו שהקליט בגיל 17 ולא שודר אף פעם במיוחד לתוכנית, וכשדסטורשן תדבר איתו על הרצועה אחרי שתתנגן, הוא יגיד שזה הרגיש לו כמו "מוסיקת יער" והמעגל ייסגר.

"מוסיקה שאתה לא מכיר מאנשים שאתה כן" 

וכמו השאלות "מה הדבר הראשון שעובר לך בראש כשאתה נופל מהבמה", גם שאר התוכנית מפתיעה ולא סטנדרטית.
כמו הפינה "mark my words" בה היא מתקילה את המוסיקאי בשירים שכתב ויש לו 3 שניות לזהות את השיר והאלבום, וזה לא נגמר בזה.

בכל ספיישל ואירוח של מוסיקאי המוסיקה לרוב תהיה של אותו המוסיקאי, ודסטורשן יודעת בדיוק מה היא עושה, פרט ל דמו ש jimi james הביא היא משמיעה 3 רצועות של הרכבים לא מוכרים שהיא אוהבת (וככה גם אני גיליתי אותם באותו הרגע)
והשיא , את הרצועה האחרונה מבינהן  היא נותנת לאורח להציג.
עכשיו, תארו לכם מה  זה עושה למוסיקאי בתחילת הדרך כשאחד מההשראות הכי גדולות שלו מציג סינגל שלו בתוכנית.

היא יצאה בעבר עם טיזר בליין חולצות עם ההדפס
" ? who the fuck is Dana Distortion"

התשובה שלי :
אישה ואמנית מעוררת השראה שבזכותה ב03/03/20
הפודקאסט ניצח באופן רשמי את הרדיו המסורתי.

להאזנה לתוכנית :

https://www.superunknownpodcast.com/jimjames1



יום שלישי, 25 בפברואר 2020

זה הזמן , זה-רוק , זו כבר עובדה.



צורפת לקבוצת "המצעד העברי השנתי"
קיבלתי הודעה בוואטסאפ.
-"אחי, צרפת אותי (ביטון) בטעות
התכוונת ליובל יוספסון". עניתי
ואז שמתי לב שהוא זה שצרף אותי ושלח לי הודעה

אני לא חלק מצוות הרדיו, בסה"כ מאזין ובלוגר שעורך רצועת בוקר אחת לשבועיים.
אני משקיע המון זמן ומאמץ להביא מוסיקה מקומית חדשה אל מרכז הבמה, והפניה הזו מהרדיו וההזדמנות להשפיע החמיאה לי, לא מובן מאליו.

אם היו מצלמות בלייב על כל מי שהיה קשור לעריכה של המצעד הזה, ביום סגירת התוצאות
בין 23:00 ל24:00 היינו נראים כמו חבורת "המפץ הגדול" כשניסו להכנס לאתר קומיקון בכדי לרכוש כרטיסים לפסטיבל.
כפתור ה F5 ריפרש, שבר שיאי לחיצה, כשהמתח בשיאו והתוצאות משתנות בכל רגע.
אני עם כל רפרש גם כמו מעבד מחדש בכל פעם שאני חלק מהסטוריה בהתהוות שמתרחשת באותם הרגעים במוסיקה הישראלית בכלל ובתחנת הרדיו החשובה הזו בפרט. 

ולא, אני לא מגזים 
כי בזמן שמעל גלי ה F.M חוזרים וטוענים שהרוק בכלל והמקומי בפרט "מת" , מתוך בורות וכניעה לפלייליסט (שמישהו כבר יסביר להם שם ש"אינדי" זה לא ז'אנר מוסיקלי). 
בתחנה האינטרנטית מתוך 30 שירים שעמדו לבחירת הקהל 13 מהן היו נשים ו 5 מתוכן בעשריה הראשונה.

תחנה ללא הבדל דת/מין/מגדר שמעניקה במה ליצירה מקומית, החל מאלקטרו-רוק ועד למטאל.
ואין פה "עיגולי פינות" בכדי להתאים למיינסטרים.

יושרה אצל יוספסון (שמנצח על כל המהלך הזה לצד צוות מובחר של שדרנים ועורכים כשערן הרפז הווינגמן שלו בהפקה) זה ערך עליון.
החל מספירת הקולות וההצבעות  ועד לכל לייק ולייק בדף הפייסבוק של הרדיו, 9000 יוזרים (נכון לאתמול) שמאחרי כל אחד מהם עומד פרופיל אמיתי.

"אתה לא מבין איך זה שינה לי את החיים" אמרה לי מוסיקאית שאני אוהב
 "בדיוק כשהתייאשתי כי הסינגלים לא התקבלו לשום מקום, רגע לפני דכאון באה התחנה הזו, הרימה אותי כל כך גבוה שהתחלתי לעבוד על חומרים לאלבום החדש" ולבסוף הם גם הגיעו לרשתות ה FM.
וכבר שנתיים שזה קורה בכל שבוע עם עוד ועוד יוצרים מקומיים.

כי בזמן שב גלגל"צ 88 ו 99 עסוקים בוועדות הפלייליסט, ברדיו זה רוק מעניקים השמעות בכורה ביום בו הסינגל יצא תוך חופש עריכה מוחלט לשדרנים. (אלא אם זה שיר של ניקלבק 🤣)
ומתוך המצעד השנתי נוסד "מצעד הרוק" השבועי
שמשודר בכל שישי בהנחיית אחיעד לוק, מה שיהפוך את המצעד השנתי הבא לטירוף.

מחר בערב בבית היוצר יוענקו הפרסים לזוכים שיעלו ויופיעו בזה אחר זה, וזה הזמן להחזיר אהבה לתחנה.

יום רביעי, 10 ביולי 2019

Singels beat #03



עציון מאיר  - כל יום שעובר 

הכרתי את המוסיקה שלו כששיתף פעולה עם מיטל מיכאלי, וגם היה חבר בהרכב "דברים בעלמא".
לפני חצי שנה בערך, שמעתי את הביצוע שלו ל"אגרת הרמב"ן" (הרמבןןןן לא הרמבם 😉)
יש לטקסט הזה כל כך הרבה לחנים וביצועים.
אבל התזמון ששמעתי אותו בנסיעת בוקר מוקדמת
גרם לי להבין שיש בלחן ובביצוע הזה, משהו שונה.
הטקסטים שלו לא עוסקים רק בדת
ב"לא לקנא" הוא מדבר על הרצון להצליח ולא להשבר גם אם אתה מליון פעם מוותר.
בסינגל החדש שמדבר על מערכות יחסים הוא כותב "בואי נאהב לאט ונסלח מהר" בכדי להזכיר לעצמו ש"כל רגע שעובר לא חוזר" ושכדאי לוותר על הימים של שתיקה אחרי כל מריבה.
ביצוע מעודן לא עמוס דרמה וזה בהחלט עושה את העבודה ,כמו בעצם הוא זה שלוקח את הצעד הראשון ועם השיר מבקש סליחה.
ב10/07 הוא משיק אלבום בתיאטרון תמונע.
- אגב אם מישהו מ"חתונה ממבט ראשון" קורא את זה, יש לכם שיר לפסקול של העונה הבאה.

הערב בתמונע, הוא יארח את מיטל מיכאלי ואליה גבאי.


ספיר וולך  - בלדה לצפרדע 

אחרי הסינגל  הקודם שלה בו ספרה כל דבר בר היגיון, וטענה שאין ציפורים בהרצל כשכולה מספרים ובלי חיבוק וקליפ , היא חוזרת בסינגל חדש
בלדה לצפרדע.
וגם פה היא אומרת שאין נסיך אמיתי , בלי אגדות ובלי אהבות וסיפורי קלישאה גדולים, כי הנסיך בסוף חוזר להיות צפרדע וכמו הציפורים בהרצל , גם סופו להעלם.
כשנפגשנו אחרי ההופעה של נעה סגל בלבונטין ודיברנו על מוסיקה והחיים ואיך הכל מתחבר ביחד
הבנתי שיש לה עוד הרבה תובנות חכמות בדרך, מחכה כבר לסינגל השלישי.



חמי רודנר - הילד בבועה

ב"אחד אלוהים" הוא צעק "ועכשיו הם פתאום שואלים איך קרה שנפלו השמים" , והיום 2 עשורים אחרי, ב"וירוס יהומה" מסתבר שהם נפלו קרוב מדי , כי "כל אחד ואחד ואחד ואחד אלוהים אחר" שמסתתר אחרי מקלדת ויורה מילים יורקות אש.
בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב.
"כשהייתי ילד למדתי על עצמי שהמקום השמח שלי הוא לבד בעולם הדמיון. בחוץ, במגרש המשחקים, הייתי קטן, גמלוני וממהר לבכות. הדמיונות האלה הם הבועה שהגנה עלי מעולם שנראה עקום ומשוגע".
זה דור של ילדים שכבר שכחו מה זה קלאס,חממות תופסת ומחניים.
גיימרים שכל אחד ואחד מהם הוא מיני אלוהים שיורק אש ממקלדת ומכניס עוד ועוד ילדים לתוך בועה במקום לצאת החוצה למגרש המשחקים.

ורודנר מגיע עם טקסטים חזקים וחשובים
כשיובל בנאי wingman בסינגל הראשון
ובכר וקליינמן שכמו גיבורי על שפרשו נקראו לחזור ולשתף פעולה בסינגל השני, בהפקה של איתי צוק (Neverlander בעצמו) שכמו במרינדה שלו, רוקח פה אלקטרורוק משובח ומטלטל את המציאות  הוירטואלית וביחד הם גורמים למאזין להרים את הראש מהמסך ולהקשיב.



שמיע - דרך יפו 
כמו הילד של רודנר, גם הגר שמיע עוטפת את עצמה בבועה, כשהיא מסתגרת בחליפת אסטרונאוט בקליפ ורצועה שמתארת יציאה מהדירה החוצה
והליכה ברחוב כשהראש עמוס במחשבות קיומיות אחרי דכאון, בזמן שהעולם בחוץ מרגיש לא קשור לכלום ואטום וכולם נשמעים כמו מחוץ לאקווריום.
ותודה לרם אוריון ששם לה גיטרה ביד ולימד אותה לא לפחד ממנה כי הדיסטורשנים של רועי אבני עושים את העבודה, סינגל מתוך אלבום שגיליתי השבוע והוא הולך ומפתיע מרצועה לרצועה.




יום רביעי, 3 ביולי 2019

לאון פלדמן - כבר לא תופס צד.


בעבר הקשבתי ל"נפוליאון", ראיתי את הפיילוט וידאו שהרים לאוויר והאמת שהייתי בטוח שיתפתח לתכנית.
הקשבתי לספיישלים שערך אם בקצה או בקול הקמפוס.
כעסתי עליו במשך תקופה - אף פעם לא נפגשנו רשמית
(בטוח יצא לנו להיות באותו הקהל בהופעות).
אבל כשהתאגיד עלה לאוויר, היינו חלוקים בדעות וחלק מהתגובות שלו ושל שדרנים נוספים מתחנות אחרות בנושא פשוט עצבנו אותי.

את "צד ג" , התחלתי לשמוע רק שנה אחרי שעלתה לאוויר (וזה פספוס אדיר), בכל פעם כשהייתי חוזר מהופעות הייתי מזפזפ ברדיו בדרך הביתה והרצועות ששידר הצליחו לקבע אותי על התדר,
מאוחר יותר, הבמה שהוא נתן בתוכנית בלייב האקוסטי למוסיקאים שאני אוהב את המוסיקה שלהם, גרמה לי להפוך למאזין קבוע.

אז הבנתי, שמצאתי את התוכנית שתחזיר לי עוד זמן האזנה לרדיו כמו פעם, בסקאלה.
האנטרקציה שלו עם המאזינים, בפוסטים שלפני התכנית ובמהלכה, בכל ערב קבוצת מאזינים קבועה שהמספר שלה הלך וגדל, הפכה את התוכנית הזו למקום מפגש וירטואלי קבוע, קהילת מאזינים.
לא פעם מצאתי את עצמי דוחה את "המקלחת של סוף היום" לחצות, כי שמתי לב שצד ג' מתחילה בדיוק.

וזה היה שווה את זה, כי בעריכות שלו
הוא מצליח לחבר ישן עם חדש, פאנק עם רוק, היפהופ ופולק. לא כל אחד יכול לפתוח תוכנית עם רות דלורס וויס ונערות ריינס, משם להמשיך לחיים אוליאל וישי לוי עם שאנן סטריט, לסגור עם שלום גד
ושהכל יתחבר ביחד  תחת קונספט אחד ועוד ישמע חיבור טבעי והגיוני.

לפני שבוע התכנית ירדה מהאוויר,
לאכזבת מוסיקאים ומאזינים.
כשכתבתי על הקיר שלי שזה
"עוד יום עצוב למוסיקה הישראלית ויוצרים מקומיים"
הוא הגיב לי שם "אל תהיה טוטאלי".

אבל אני כן כי ראבאק !
מי עוד ישמיע פיקוקס, טברנק, סאבוואי סאקרס, המשאיות, הבילויים,יתן הזדמנות ברדיו להרכבים ויוצרים חדשים ביום שמוציאים סינגלים ? מבלי שהם צריכים להתפלל שיעברו ישיבת פלייליסט בכל תחנה בסקאלה.
אני מכיר אישית כמה שהתרגשו עד דמעות כשהשמיע את הסינגל שלהם ובאותו היום הרים אותו לאוויר.

העריכות של 60-90-60 יפות לפרינט, לא לאוזן.
ואת זה לא מבינים בתאגיד שממשיך להתנהל כמו גוף ציבורי קר רגש בכל מה שקשור לרדיו
וסגירת התכנית הזו גם טרקה דלת לחשיפת מוסיקה ישראלית חדשה.

בראשון הקרוב הוא מתחיל לשדר בימי ראשון ב23:00 ב כאן88 את "11א"
(כמו האלבום של ברי,האולפן של אמדורסקי ושעת התכנית) .

שעה בשבוע, זה כמו להוריד חולה מקאנביס רפואי
על בסיס יומי ולהחזיר אותו לכדור כימי חד שבועי.

יום שישי, 21 ביוני 2019

Singles Beat #2



נעה סגל - בחגים
טעיתי, קניתי כרטיס להופעת איחוד שמתרחשת פעם בעשור עם שני תאריכים, ולא שמתי לב שהתאריך שבחרתי, נופל על היום בו היא השיקה את אלבום הבכורה שלה.
אלבום אמיץ שחיכיתי לו הרבה זמן, המעבר של מתופף אל קדמת הבמה הוא צעד לא פשוט וסגל הצטרפה לשורה של אמיצים שעשו אותו.
בחצי העשור האחרון היא מנגנת במקביל במספר הרכבים, בז'אנרים שונים ואת כולם אני אוהב.
ואלבום הבכורה שלה שלב הומור "בולבולים" לצד רצינות תהומית "התפקחות".
"בחגים הסכין חותכת בבשר" - הסטטיסטיקה מספרת שבחגים אנשים מקבלים החלטות חשובות, אישיות (פרידות בעיקר) ומקצועיות.
וסגל כמו "הסכין" חותכת בטקסט שחושף את הקושי.
ובסוף הקליפ בפריים האחרון, העיניים שלכם יבריקו אבל משמחה והכי טובה שיש.
"הייתי עושה את זה שוב, הכל אותו דבר/אחרת לגמרי" היא שרה באלבום הקודם, והפעם
- היא זו שטועה.
כי לא "אותו דבר/אחרת לגמרי"
היא עושה את זה הרבה יותר טוב.

בראשון הקרוב היא משיקה אלבום בלבונטין.


יואל שמש - חזרתי 
אחרי ש"תפסו אותו" גונב ברצועה עם קליפ וינטאג'
ומקצב מדבק וטקסט קצר אבל מאוד ביקורתי.
הוא חוזר לשמש, לרוץ, לשמוע צחוק בסינגל מרגש למילים של תום יוגב
וגם פה מקצב ההקשות על הקלידים ומחיאות הכף האופטמיות יגרמו לך לחייך, אבל ההפתעה היותר מרגשת היא שיתוף הפעולה עם מיה יוהאנה, הנס הפרטי שלה והחזרה למוסיקה אחרי החלמה ארוכה מוסיפה לטקסט משמעות חזקה עוד יותר.
היא תתארח במופע ההשקה הצפוני בפאבלה ב27/06 יומיים לאחר מכן הוא צולל להשקה ירושלמי בצהובה וב10/07 - השקה במועדון האזור בתל אביב.



גילי פורטל - the problems aren't us. 

אחרי שאמרה בעבר בקליפ המדברי happiness
שאין לנו את הכח לשלוט בהכל  ושאנחנו אף פעם לא עוצרים ומתרכזים ברגע, אלא רק רודפים ורודפים ורודפים אחרי האושר, בסינגל החדש שלה the problems aren't us , היא חוזרת בקליפ מעורר השראה שגם זוכה בפרסים בתחרויות בעולם.
היא אומרת ש
"מגיל צעיר, אמי נהגה לומר לי, "האדם אינו הבעיה; הבעיה היא הבעיה".
במשך זמן רב לא הבנתי עד הסוף את משמעות המשפט הזה.
רק בשנים האחרונות, הייתי מסוגלת לתרגל אותו בעקבות התמודדות עם מצבים בריאותיים קשים. זה מה שנתן לי השראה לכתוב את השיר
מדובר ביכולת להפריד את הזהות שלנו מן הבעיות ולהפחית את השפעתן על חיינו. זה מאפשר לפתוח מרחב בחירה חדש." 

מחר בערב (מוצ"ש), היא משיקה את הסינגל בלבונטין


שוהם טפיארו - משחרר אותך

אחרי e.p עצמאי והשתתפות בסינתיסייזר (תוכנית האקסלייטור) טפיארו מוציאה סינגל בכורה בשם "משחרר אותך" , יש במוסיקה שלה משהו מסקרן השילוב בין הילדות בקיבוץ למוסיקה הערבית שאבא שלה היה שומע בבית הובילו אותה לחיבורים מעניינים של דאנס/טכנו עם הקול המיוחד שלה והטקסטים שמספרים סיפור שלם בכל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת, אם ב"תברח" זו נקודת המבט של הבחורה שיוצאת לפגוש אנשים חדשים עד שהוא יחזור "במוקדם או במאוחר". הפעם, זה הוא שמשחרר אותה ולא בא לו לברוח, גם אם זה "סוף העולם"
כשראיתי אותה בהופעה בסינתיסייזר בפעם הראשונה נפל לי האסימון, היא כמו שילוב של מזי כהן ודקלה, ומאוד קל להתאהב בה כשהיא על הבמה.


הקולות הצפים - יש מפתח 

השבוע כשלאון פלדמן השמיע את הרצועה הזו ברדיו, הוא אמר שאודי רז "הוא היחיד שעדיין לגיטימי שילך עם צמה קטנה מאחורה וזה לא יראה מוזר" , גם הסוזאפון שעוטף אותו ב"מארש דונדורמה" נראה כמו טבעי שמחובר לו לגוף, יש אפילו ילד אחד ששאל "איך הוא הולך לישון?".
כמו במארש, גם פה, הכתיבה ההומוריסטית שלו שמתחילה בקומוניקט ונמשכת לרצועה  עם כלי הנגינה הלא תמיד שגרתיים ובנאליים (כמו צרור מפתחות במקרה הזה) גורמים למאזין לזוז עם הקצב
כשלצידו האיש והקול הרדיופוני יואב יפת , ליליה בטרמן וענבר הימן ובזמן שהם תוהים מה תפקידו של המפתח האחד הזה, לחצתי play והתאומים שלי בני ה 5 ששמעו אותו בפעם הראשונה התחילו לקפץ ולרקוד וזה כבר אומר בעצם הכל.





יום שבת, 15 ביוני 2019

סמטת השודדים


הפעם הראשונה שראיתי את אלישע בנאי על במה היתה לפני יותר מעשור, כשהיה נטול קעקועים ומשינה העלו אותו בהפתעה להתארח ולנגן באחד השירים, כבר אז הוא עלה וניגן עם פאסון, אבל מי שעמד קרוב יכול היה להבחין בהתרגשות של ילד.
עשור מאוחר יותר, הוא הספיק לשחק בסדרות וסרטים, לבשל במסעדות ולהוציא אלבום שני עם השודדים. 

"היום, השמיים בצבע אפור אני מאושר
יושב על ספה שקניתי לבד
כשהיה לי כסף
הייתי טבח בישלתי טוב
לא נשמתי
רציתי לכתוב...

רוצה להרגיש שוב כמו ילד"


כבר לא ילד, גבר, ש"אולי הפסיק לפחד"
בפברואר הקודם הוא ביטל את ההופעה בפאב הפרה (לא רחוק מאותו החוף באכזיב) בסטטוס הכי כנה וחותך.


"המופע נאלץ להדחות ,אני יכול לרשום שזה בגלל עניינים טכניים ושיט, אבל בראסמי לא קנו מספיק כרטיסים ואין מה לנסוע לצפון.. מתבאס ? כן מאוד, פעם ראשונה שזה קורה לי והאגו עמוק בקרקעית"

הוא אומר להתראות לעולם הישן "אולי זה זמן לתיקונים" והגוף והאגו שכבר נשבר מתחיל להתאחות, מפסיק לרצות את מי שרוצה להיות מסביבו, בפוסטים בדף האישי שלו אלישע משתף וחושף את התהיות והמחשבות על החיים (אם במסיבת רווקים שאליה נקלע וכולם שם רק רודפים אחרי החומריות) והאומנות.
ובמקביל לעבודה על אלבום השודדים, הוא גם שחרר סינגלים מפרוייקט "מרקו פולו" של אלדר ברנטמן (אלדי) ושלו כי זה מה שמרגיש לו נכון.
גם שם הם שני גברים שלא מפחדים לדבר על רגשות. 


הוא זורק הכל למים ושוטף את כל הדאגות, כי מסתבר שאולי שכח כמה חלומות.
 ועכשיו, הוא רוצה לחיות ומתחיל שוב להגשים אותם, אם בדואט עם גידי גוב ב"גיבורה" או האירוח המתוכנן של השודדים בהופעה של סלאש בארץ ביולי הקרוב. 

הם עולים על הבמה בבארבי, חבורת שודדים לבושים בג'קטים מחוייטים כמו לבשו סיפור כיסוי.
מתחילים עם "כשהכל נשרף" ומשכנעים אתכם שיותר קל לעצום את העיניים.
משם הם עברו ל"לישון" כמו משלים אתכם שהכל בסדר, ובשלישית יגייסו את אינשטיין והנוסטלגיה לצידם.
ואז, ברצועה הרביעית, תגלו שהם כבר שדדו אתכם ואתם שלהם... 
ומשם זה רק הלך והתגבר (עם הופעה חד פעמית ובלתי נשכחת של גלעד כהנא שהתארח)

כשבהדרן הם כבר בחום של סן דייגו בלי ג'קטים ואלישע עטור הקעקועים גם בלי החולצה והקהל קופץ באוויר ורוקד איתם. 

ולמרות החזות המרדנית, הוא בסך הכל רוצה שתאהבו אותו, בגלל זה הוא כותב שירים. 
ואי אפשר שלא כשהוא ביחד על הבמה עם השודדים.



ביום שלישי הקרוב 18/06 הם שודדים בהשקה דרומית. 



יום שבת, 1 ביוני 2019

האלקטרו מזרח תיכון של לירון בן שמעון



מי שמכיר את 2 האלבומים הקודמים שלה ויקשיב לרצועת האינטרו "נקודה" שפותחת את האלבום השלישי, יחייך.
מאחרי הרצועה האינסטרומנטלית הקצרה, מסתתר בעצם הסיפור השלם אחרי המוסיקה שלה.

הרצועה שתבוא מיד אחריו, "לחזור" ושנושאת את שם האלבום, כמו מהווה תחנת מעבר שמחברת את 2 האלבומים הקודמים ומובילה את המאזין אל הוייב של האלבום החדש.
 טקסט שמזכיר את "כשנאבד את המילים" ו"כל החלומות בעולם" אבל הפעם, את הגיטרות
מחליפים כלי נגינה ומקצב אורינטליים.


היא גדלה בבית מרוקאי ששמעו בו שירי ארץ ישראל ובגיל העשרה היו אלה אביב גפן והמכשפות בפסקול התקופה.
ואז הגיעה אהובה עוזרי ו"בית" היא גם הספיקה לארח אותה בהופעה.
כשנפגשנו כקהל מחוץ להופעה בתמונע, ודברנו מוסיקה : "ביטון אתה בכלל השתכנזת בכל מה שקשור למוסיקה" היא זרקה לי והתחלנו לצחוק.
והתפנית שחלה אצלה, לא רק באלבום.
היא כותבת המון, בעיקר לפופ ים תיכוני, ויש שירים שאתם שרים בנסיעה עם הרדיו ולא יודעים שהמילים, הם בעצם שלה.

ו"עולם", מדברת בדיוק על המודע והתת מודע
והמקום שכל אחד מגיע אליו.


במופע ההשקה היא תארח את אריק סיני שלשירים שלו הקשיבה כשהיתה ילדה (שירי ארץישראל)
ואת שיר לוי שהמנעד שלו מרגש גם את מי שלא חובב את הז'אנר , והיא לא שוכחת גם את אהובה עוזרי ובזמן שהיא תבצע את "בית" יוקרן ברקע הקליפ מהוופעה והנגינה של אהובה תשתלב ברקע


כשקוטנר השמיע אותה, הוא אמר :
"הנה עוד אחת שעושה את זה כבר כמה שנים, לטעמי למרות שהיא ממש ממש טובה, היא עדיין לא זכתה למקום הראוי לה. קוראים לה לירון בן שמעון."

ועכשיו, זה הקילומטר שלה אל הזריחה
בזמן שמהדורות החדשות בוערות והולכים שוב לבחירות
בן שמעון משיקה אלבום ומחברת ישן עם חדש אלקטרוני עם אוריינטלי וגיטרות רוק כמו מנסה לאחד ולחבר מחדש בצלילים את המזרח התיכון.




יום שני, 13 במאי 2019

Romi kovos - covers up her fears


המוסיקה, יש לה דרך לרפא אנשים.
ע"פ רוב את מי שמאזין לה, שיר אחד יכול להגיע ולגעת באנשים ולפעמים גם לחולל שינוי מהותי.
ויש גם את הצד השני, זה שיוצר אותה שעצם היצירה הוא ריפוי בפני עצמו "ניצחת איתי הכל" בניון כתב פעם על המוסיקה.
ורומי משתמשת בה לכסות את הפחדים.

 I'm empty like my box of fears...Nothing  left  but  skin and holes

מצאתי את השורה הזו ברצועה שעלתה לפני 3 שנים לטיוב שלה בה היא חושפת בעצם סיפור שלם של הפרעות אכילה שאיתו התמודדה.

בסינגל הראשון Disappear שהוא בעצם נקודת המפנה בסיפור ושמתאר מריבה בזוגיות ארוכה והרצון להעלם, "אל תשכח לכסות את הפחדים שלנו" היא תבקש.
ובסופו של דבר היא תתפוס מחסה תחת הצלילים והטקסטים שיובילו אותה הכי רחוק שאפשר במסע חוצה יבשות, כשיוסי מזרחי מפיק.
ובחודש האחרון הסינגל נכנס לרשימות השמעה במספר תחנות רדיו.

לפעמים, צריך רק גיטרה ושירה בכדי לרגש
ובערוץ היטיוב שלה תמצאו גם את  In my mind
וקובוס באמצעותו, מצליחה לקחת אותי בשעה מאוחרת בלילה נטול שינה ועמוס מחשבות, למקום אחר,  רגוע יותר.
בלי מניירות מיותרות היא חושפת את הלב שלה וככה תופסת את הלב של המאזין.

מחר בערב, היא על הבמה בלבונטין.







יום חמישי, 2 במאי 2019

לא הם לא MARVEL הם MARBL - ויש להם קליפים מרהיבים



"אתה חייב לראות את זה". קיבלתי הודעה לאינבוקס מחברה טובה , כשיצא הקליפ של
 I think i saw you on the street
"זה אחד הקליפים היפים שעשו כאן" ,היא צדקה


לא Marvel , אבל הסיפור של מוריה אור נדמה כמו לקוח מסרט
תרגיל הפקה  אחד ב"רימון" שהוביל לשרשרת ארועים, שבשיאם עבודה עם פיפי וויליאמס, הקלטת אי.פי ראשון , 3 שנים הופעות בחו"ל
וסגירת מעגל עם "רימון" שם היא מלמדת היום כתיבת שירים באנגלית מוסיקאים שזו, לא שפת האם שלהם.

המכניקה של כל  הדברים הזמניים.

הרצועה נכתבה אחרי שהתעוררה מחלום מלא בתובנות.

"חלמתי שאני נוסעת להחזיר את הציוד מהצילומים למחסן, ושיש לי אריה בתוך התיק. עדיין לא ראיתי אותו, אבל לגמרי ידעתי שהוא שם. פתאום קפצה לי מחשבה שהוא ממש מסכן, סגור בתיק כל כך קטן של בנות, אז לאחר התחבטות קשה בדילמה - פתחתי את הריץ׳ רץ׳ ונתתי לו לצאת. הוא לבש פנים של בן אדם, אבל זה לא עשה את כל הסיפור לפחות מפחיד. התחלנו לדבר, כמובן ששיחקתי אותה קולית, שלא יראה שאני מתה מפחד (בכל זאת, אריה)." 
הרגשתי איום קיומי, ומצד שני - הפחד הזה שעמד מולי היה חייב לצאת מהתיק, ואז הבנתי הכל.
אנחנו נמצאים כל הזמן בנסיון ליצור, למצוא משמעות, להשאיר חותם. אנחנו לא יכולים לסבול את המחשבה שהכל זמני וחולף, ושאף אחד עדיין לא הצליח לעצור את זה. באותו הרגע התעוררתי בתחושת קטרזיס"  


תכלס, היא לא יכולה באמת להכניס אותנו אל החלומות שלה.
ופה תומר לוי שהוא צלם במאי וחבר קרוב שלה, נכנס לתמונה ומצליח לחבר בדיוק את הטקסט אל המסך  כאילו היה חלק בלתי נפרד מתהליך הכתיבה שלו.


בסינגל/קליפ השלישי היא כותבת על געגוע
ולוי,  לוקח את המילים שלה ל"קליפ מלא שיק"
לא, זו לא פרסומת לבושם של מותג יוקרתי עם תקציב פרסום ענק, אבל בהחלט נראה ככה.

היא עובדת קשה לאורך כל הדרך, ולא מתפשרת. ומזכירה לי את הוברפוניק ופורטיסהד וכמוהם, גם היא מרימה הפקות וימי צילום  לקליפים שלה וללא ספק הויז'אל של לוי משלים אותה ועושה עבודה טובה, בכל פעם כשהם מוציאים סינגל חדש קהל העוקבים שלהם מיד ניגש לבדוק איך הם "הפתיעו" עם הקליפ הפעם.

מחר בערב (מוצ"ש) אפשר לראות אותם בלייב על הבמה בתיאטרון תמונע. 
נצלו את ההזדמנות, כל עוד היא פה כי לפי קצב מספר ה"אוהדים" שהולך וגודל באלפים והמחמאות בבלוגים ברחבי העולם בכל פעם כשיוצא קליפ.
היא תטוס שוב לסיבוב הופעות בקרוב.

בקיצור, מוצ"ש, תמונע.
הולך לראות אותם ולחבר ויז'ואל וסאונד בלייב.