יום ראשון, 3 בינואר 2021

ענבר קופרק מסכמת שנה מוסיקלית אישית



לך, שכרגע בקריאה של סיכום שנת 2020 שלי ,זו הייתה שנה לא פשוטה לאף אחד. 
הרבה זז למקומות בלתי צפויים שבאותו הרגע נראו לי כמו סיוט. בשלב מסויים זה הרגיש כמו להיות תקועה בלופ.
ואז מצחיק והזוי כאחד , בדיוק כמו במטריקס, מגיעה ההבנה שאין כפית. There is no spoon. 
אנחנו מיוחדים, יש לנו תפקיד ויש סיבה לכל זה, גם אם היא איננה גלויה כרגע. לנשום עמוק , להניח את הרגש לרגע, ולעבוד עם האמת , מפנה מקום לכל מה שיפה בתוך כל ה"רעש" שנקרא בלבול. 
ממוסס את ההיסטריה. ואם מה שכתבתי פה עשה טוב למישהו ולו במעט, זו זכות שאין כדוגמתה.
חיבוק וירטואלי כעת, ואמיתי לכשנתראה..

סיכום שנת 2020 זה אחד הדברים המוזרים שיצא לי לעשות. גם כי בחלק מהשנה שכחתי שהזמן עובר, וגם כי בחלק מהשנה הייתי פרודקטיבית כמו שלא הייתי כל חיי . שנת ההתעוררות שלי היא 2020
ושיתוף התובנות מתחיל מ-ע-כ-ש-י-ו

זו השנה הראשונה שלי בלי סיגריות, בלי אלכוהול, עם המון קפה, עם תואר זמרת השנה של רדיו זה רוק , כמעט בלי הופעות ומפגשים פיזיים ושיחרור של שני אלבומים שלמים .
חשבתי עם עצמי פתאום, שאם אני הייתי יודעת כמה התפנה מקום לאושר, וכמה יכול להיכנס פנימה מלהיות פשוט עצמי כמו שאני הייתי מפסיקה הרבה הרבה קודם.
ליצור מתוך אהבה והתרגשות זה משהו שונה לגמריי, חדש לי ממש, ואפילו נעים.

מוזיקה תמיד הייתה עבורי עוגן . לדעת שאני קיימת בתוך כל הרעש, שיש לי מקום למרות כל תחושות חוסר ההערכה העצמית וחוסר האהבה העצמית.
המון שנים של עצבות ודרמה נתנו לי משמעות.
המון סיפורים משני חיים או נקודות שינוי של אנשים בחייהם יגיעו מה- "הייתי לגמרי לבד"
וגם אם הייתי מוקפת באנשים שאהבו אותי ורצו בטובתי, עדיין הרגש הזה היה נכון ואמיתי , כי רק הרגש הזה הניע אותי לשינוי.
ועל כן, תחושות הן סובייקטיביות ואיזה כיף זה לאפשר לאנשים להרגיש בלי לשפוט אותם
ובעצם, בלי לשפוט את עצמי? עבודה ואימון בפני עצמו אה? דמיינו סמיילי קורץ.

אם הייתי פיכחת בשנים שלפני, ובלי ההיאחזות בחפצים- סיגריות, אלכוהול, וכ'ו... הייתי בהחלט מגלה יותר, ואולי אפילו מצליחה להגיע ליותר
ויחד עם החרטה שעולה על שנים "מבוזבזות" , אפשר פתאום לשחרר ולקרוא להן שיעור.
כי לעולם לא הייתי מבינה כמו שאני מבינה עכשיו את מה שאני מבינה עכשיו.



לכן,
הכל שלם מושלם ויפה בדיוק כמו שהוא.
אז אם אני באמת רוצה להכיר ולאהוב אנשים כפי שהם , הכניסה פנימה וההיכרות העמוקה עם עצמי היא הצעד הראשון. כל יום הוא תהליך של התבוננות, הקשבה לעצמי והבנה של עצמי.
גם הטקסטים השתנו בהתאם כי הרי מה בנאדם צריך בחיים?
אוכל טוב, מוזיקה טובה, משפחה, משפחה שבוחרים (חברים) , ללמוד משהו חדש, לעזור לאחרים, אהבה, ויחסי מין בריאים.
ואם יש לך לפחות 3 מתוך הרשימה כבר המצב מעולה בהרבה ממה שחשבת שהוא.

הטקסטים גם השתנו וגם ה- victim mode התמוסס ונעלם כי באחריות יש צמיחה.
ולהגיד "אני באתי להיות מי שאני
ויש לי אחריות על מה שקרה לי גם אם לא הכל היה בשליטתי" , זה השלב הכי חשוב בריפוי מנטאלית ופיזית כאחד.
.
הרי כי בסופו של יום, הנשמה שלי בחרה לבוא לפה וללמוד את מה שהיא לומדת , את מה שאני לומדת עם האנשים, החוויות המקומות והאהבה. הכל מתחיל ונגמר באהבה.
כן. הכל מסתכם באהבה.
יש או אין , חסר או לא חסר, היה מספיק או לא היה מספיק כל הקולות שבראש, כל המצבים בחיים, הכל עניין של מינונים של אהבה.
אהבה לעצמנו ולאחרים והאיזון אח האיזון
הוא התהליך המשתנה וצומח בנו עם כל ההכרה הזאת והבחירה להתעורר אל עצמי.
נראה לי שאני דיי סבבה.

אז יש לי כמה מתנות בסיכומון שקיבלתי מהשנה הזאת ברמה הפרקטית או בקיצור על מה לחשוב באמת ואת מה להחשיב עיקרי כדי להיות מאושרת:


1- אנשים.
הרבה אנשים שאני מכירה אומרים שאנשים הם עדר, טיפשים, אידיוטים וכ'ו
עם כל המגננה שזה מביא איתו, כי אנחנו מבינים שזו מגננה, לאנשים יש כח
ומי שלא אוהב אנשים אולי בעצם מפחד לאהוב את עצמו באמת? או מפחד מאנשים? כי הרי כולם הם שיקוף אל עצמנו.
ואנשים כשהם ביחד, הם יכולים לשנות ולשפר את העולם.

יחד איננו אומר לוותר על ה"אני" , יחד הווה אומר, לשתף ולהשתתף כפי שאני.
ויש מקום לכולם באמת.
אני מאמינה שאנשים הם טובים, מלאי חמלה, חמים מעניקים ואוהבים וזה מה שקיבלתי אל חיי בשנה המדהימה הזאת. הרבה קליפות מתמוססות באמצעות טוב לב.
אני בהודיה עצומה על האנשים ש2020 הביאה אל חיי ויש המון.

2- מנגינות
להנציח פיסת זמן אהובה ולחזור אליה שוב ושוב זה הוא הקסם של ההקלטה, של אנרגיה מתועדת.
קסם שחוזר על עצמו, ישר לאוזניים שלנו, מהלב שלי ללב של אנשים.
ואיך אני אוהבת אנשים.
הריפוי הגדול ביותר שלי הוא להתמסר למציאות, ומנגינות, מוזיקה, זו יצירה שהיא ציור על זמן שאפשר לשמוע.
להאזין לזה מרפא, ליצור את זה מרפא
וככל שבריאים יותר, מתפנה מקום לאהבה
תודה על הזכות ליצור מוזיקה, לכתוב, להלחין ולהאזין.


3- לקבל ולתת
פגשתי בחיי המון אנשים שאוהבים לתת ומתקשים לקבל. חברים טובים מקהילת התטא הילינג שבחיי לימדו אותי את המשפט הבא
"כשאתה מקבל, אתה נותן למישהו לתת וגם בזה יש נתינה"
ככה נוצר איזון גם בגוף והנתינה איננה מלחמת התשה יותר - כולנו היינו שם גם ברמה האנרגטית.
זה מאפשר להעמיק תקשורת וחברות ולגלות את הלב של האנשים כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל מהם ולהם לקבל מאיתנו.
מה שמחזיר אותי להודות על הזכות לקבל ולתת באיזון בשנה הכי "מעניינת" שהייתה לנו כאן.

כל הטוב הזה, יוצר הקשבה אמיתית ושיתוף. בשנה הזאת התחלתי לשתף יותר רגשות שלי בשירים שלי וגם בין השירים. החיבור בין האנשים גדל בתוך כל הטוב הזה
אנשים הם טובים.
ע"ע סעיף 1 

4- אהבה עצמית
גיליתי שכמה שחשבתי שאהבתי את עצמי,
יש פער עצום בין מה שלימדו אותנו כאנושות לבין מה שכל אחד לעצמו מבקש ומפרש כאהבה עצמית.




ושכשאני מחכה לאדם אחר כדי שיגרום לי להרגיש משהו , אני בעצם שוללת מעצמי זכות מולדת ללהיות שמחה /מאושרת /אהובה וכ'ו ... ובעצם מונעת מעצמי להרגיש.

וזה דיי כואב.
והמון שנים הייתי ככה.
ואני מכירה גם כאלה שככה היום.
אז את התנאים ללאהוב את עצמנו
אפשר להניח בצד.
ולתת לאהבה להיכנס, כי אנחנו אנשים טובים
ומגיע לנו להיות מאושרים מעצם היותנו.

אני זה אתם, אני זה אתן, אני זה אנחנו.
ויחד, זהו קסם שנוצר מעצם היותנו אנשים.
ועד שיגיעו ההופעות החיות, השנה גם
מצאנו דרך להיות יחד. בהופעות לייב של טוויץ ,פייסבוק ואינסטגרם.
חוויה מיוחדת ומקרבת בפני עצמה.

לסיכום-
שני אלבומים , שינוי גישה, ריפוי ללב, לעזור לאנשים , לקבל עזרה מאנשים, חשיבות האהבה לעצמנו, לחלוק ולשתף את המתנות שלנו, את המתנות שאנחנו לעולם ובתוך כל זה, גמישות.

זו הייתה שנה מדהימה , חדשה ומוזרה כאחד.
לחיי אנשים, לחיי אהבה , לחיי מוזיקה טובה.

תודה שקראתםן את השיתוף שלי,
ותודה ענקית ליובל ביטון על ההזדמנות לשתף.
שתהיה לכולנו 2021 מלאה במתנות והפתעות טובות
אנשים זה קסם וחיבוק זה פרייסלס.
סמיילי קורץ עם נשיקה,

ענבר קופרק.





3 תגובות: