יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

ויקי גורדון - איך זה מוזר ש למרות המסכה מתחילים לחיות

כששמעתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה חייכתי, זה בדיוק הרוק שהאזנתי לו בסוף שנות ה80,הרוק הנקי נטול האלקטרוניקה, הפשוט - תופים, גיטרות, בס, שירה וקול שני עם איזה סולו טוב בסוף ולפעמים גם באמצע.
אבל זה לא היה רק זה, המקצב והטקסטים שלה הזכירו לי משהו ישן ומוכר.
למחרת ברכב פתאום שיר מתוך "פנים ושמות" של רובס התנגן וסגר לי את הפינה בדיוק.

תגיד, נו ? מה קורה עם ההיא אתם עדיין ביחד ? 
אני שואל חבר מהמילואים בפגישה מקרית ברחוב
-"עזוב נגמר כבר לפני חודש", הוא עונה לי "חזרתי הביתה מצאתי אותה אורזת.."


סצנת קרטון, מכירים ??
אז ככה, אתה נכנס הביתה רואה קרטון על שולחן

- "אני עוזבת !!" היא אומרת ואתה בתגובה משכנע להישאר ומבטיח להיות טוב יותר.
אחרי חודש בדיוק אתה נכנס הביתה, שוב קרטון שוב שיחה - בפעם השלישית אתה מיד אומר
"טוב, בואי אני אעזור לך לארוז" ואז היא מתחילה לגמגם אבל....מה...למה ???

גברים, אי אפשר איתנו ואי אפשר בלעדינו, מה גם שהאגו שלנו אף פעם לא נותן לנו לבדוק מה קורה עם הצד השני אחרי שמתפצלים.
ו"איך זה מוזר ש.." מתאר מה קורה שם בשביל כל בעלי האגו שלא עוצרים ומסתכלים אחורה.( ולחלקנו הוא אפילו ישאיר חיוך)





"איך זה מוזר ש
אתה מאושר כש
היית אמור להתאבל, להתבלבל, לרוץ אלי, להתחנן שכבר אחזור
לא ששכחתי-
זאת אני אני שהלכתי
ונשבעתי שלעולם, לעולם לא אביט שוב
לאחור"

קוראת יקרה, אחרי שתקראי את השורות שפתחו את הפוסט את בטוח תגידי
-" כן, אבל בטוח הייתה לבחורה מהשיר סיבה לארוז"
אז הנה הסיבה בשיר הבא.. במיוחד בשבילך.



בסופו של דבר אחרי הכל, אם את אורזת במזוודה או קרטון, כל אחד מוצא את הפינה שלו ושוב ביחד או לחוד מתחילים לחיות 



לי שלושת הסינגלים גרמו לרצות לשמוע עוד ולחכות לאלבום.
רובס - אם אתה קורא את השורה הזו תזמין אותה לדואט, בטוח שביחד יצא מזה משהו טוב.


2 comments:

  1. כל מילה בול!
    :))
    תענוג לראות הערכה פומבית ליוצרים מקומיים איכותיים!

    השבמחק