אסף ארליך - אלבום חדש והופעה באוזן בר

את המוסיקה של אסף הכרתי רק אחרי שהוא כבר הספיק להוציא את הדיסק השני שלו "חדשות מהמגירה", בתקופה שערוץ המוסיקה לשעבר(24) היה בתחילת הדרך ו"עשרה ימים"מתוך האלבום שודר שם.
הטקסט שלו ביחד עם הטקסט של "נשבר" תארו בדיוק את החיים שלי באותה התקופה (עד שנדמה היה שבסוף האלבום ממתין לי קרדיט על השראה)
יומיים אחרי שרכשתי את הדיסק וחיפשתי את לוח ההופעות שלו גיליתי שהוא כבר הוציא דיסק בעבר והיה לי מוזר שעדיין לא נתקלתי בו.

ב2002  - אחרי שחמי רודנר צרף את ארליך לסיבוב ההופעות שלו 

"גאולה" הוא הוציא את אלבומו הראשון "טוקשואו" שרודנר אף הפיק, 

אלבום שמשך אליו ביקורות טובות אבל הקהל לא הצביע ברגליים ואחרי

 תקופה קצרה הוא בחר להפסיק להופיע.

בתחילת 2007 עם יציאת "חדשות מהמגירה" הסינגלים מתוכו הושמעו בתחנות הרדיו ושודרו בערוץ 24, נראה היה כי משהו מתחיל להתעורר ביחד עם ההחלטה שעידו אגמון יופקד על ההפקה ונדמה היה שהפעם ארליך יקבל את ההכרה שמגיעה לו אך לאחריו הוא שוב יצא להפסקה ארוכה.

פברואר 2012 עם יציאת האלבום השלישי "שקט עכשיו", אני מציע לזאביק הכתום (חולה מוסיקה כמוני ויוצר הפרויקט "מה אתה שו100?")לקפוץ איתי להופעה של אסף באוזן-בר, השאלה שלו "אסף ארליך- מי זה ?" לא הפתיעה אותי,את אותה התגובה הייתי מקבל שהדיסק שלו היה מתנגן בדירה שלי או ברכב וכל פעם מחדש צרם לי שהאלבומים שלו עדיין לא מוכרים למרות שלאורך השנים הוא אסף סביבו קהל מאזינים אדוק שעוקב אחר היצירה שלו וממתין בשקיקה להופעות הבודדות.
וכשהוא כבר עולה על הבמה בתל אביב, גם הקהל הצפוני שלו מגיע מחשש שלא תתקיים הופעה נוספת.
כמו באלבומים הקודמים גם ב"שקט עכשיו" אלבומו השלישי, ממשיך ארליך לחבר בין הטקסטים הבועטים והחשופים שלו למוסיקת רוק נטולת "גימיקים"אלקטרוניים, והתוצאה המתקבלת היא רוק אמיתי ומשובח כמו שידעו לעשות כאן פעם, ההפקה המוסיקלית שוב הופקדה בידיו של עידו אגמון שמלווה את ארליך בגיטרה בהופעות, בניגוד להופעות מהאלבומים הקודמים הוסיף ארליך גיטרה נוספת על הבמה ובביצועו, דבר שאפשר לאגמון לנגן כמו שרק הוא מפליא לעשות.

כשיש לך את עידו אגמון כ"wing man" זה בטוח ישמע טוב

ביחד איתם על הבמה אורן רביב על התופים ואורן לאור על הבס שמלווים את ארליך מתקופת "חדשות מהמגירה" והכימיה בינהם על הבמה עושה רק טוב.
לאחר שהוציא את אלבומו הראשון זכה ארליך בכינוי "הזמר הכי טוב שהקהל הישראלי לא מכיר"- מקווה שהשנה סופסוף הוא יפטר מהתואר הזה ושבפעם הבאה שיתנגן שיר שלו ברקע תדעו בדיוק מה מתנגן.

 

רוקפור-הופעה אקוסטית ומסע במכונת הזמן

אם ניכנס לרגע למכונה של האיש שראה הכל ונצא למסע אחורה בזמן לשנת 2007, בבר אפלולי לא פחות ולא יותר מאשר בבית שאן,בהופעה מול שלושים איש בערך הרכב של ארבעה אנשים הופיע כאילו הוא עומד מול 30 אלף איש בסנטרל פארק, ואני לכל אורך ההופעה כמו ילד בן 17 כל כך מאושר מצד אחד
(לקבל במתנה הופעה כמעט פרטית ליום הולדת 30)
ומצד שני מתבאס בשביל ההרכב שזה כל הקהל שהגיע ..

בסוף ההופעה ישבתי עם ברוך סולן רוקפור על הבר והוא בשיא האדישות אמר שככה זה, יום אחד אתה זוכה בתחרות בינלאומית ומקליט באולפן שהוא חלומו של כל מוסיקאי ולמחרת אתה מופיע מול 30 איש בבית שאן. 

רוקפור -אחד ההרכבים המשמעותיים שקם בתולדות הרוק הישראלי וכמו השם של הדיסק השני שלהם נדמה שהם באמת כבר ראו הכל החל משינויי תפקידים בתוך ההרכב שברוך בן יצחק עבר לגיטרה אחרי שאמיר צורף (עוד נכס לרוק הישראלי) פרש ועד לעזיבתו המתוקשרת ב2004 של אלי לולאי באמצעו של סיבוב הופעות מצליח בארה"ב.

עידן ה"פוסט אלי לולאי" - התפיסה הראשונית במצבים שכאלה היא לקחת פסק זמן, שבדרך כלל גורם לפרוק סופי של הלהקה ולכן אי אפשר שלא להעריץ את איסר טננבאום מרק לזר וברוך בן יצחק על ההחלטה שלקחו להמשיך את סיבוב ההופעות אליו התחייבו ויום למחרת עלו שלושתם על הבמה הפעם שברוך בתפקיד הסולן.

בשנת 2007 החליטו חברי הלהקה להשתתף בתחרות שיזם דייויד גילמור לזכרו של סיד בארט שנפטר ב2006

בתחרות הוזמנו להקות להעלות לאתר שהוקם במיוחד לכך את הביצוע שלהן לשיר של פינק פלויד"ARNOLD LAYNE".

לאחר שהמאזינים בחרו את שלושת הביצועים האהובים עליהם הם הועברו לדייויד גילמור, ריצ'רד רייט ודייויד בואי שהחליטו פה אחד שהביצוע של רוקפור הוא הביצוע הטוב ביותר וההרכב זכה ביום הקלטות באולפן "אבי רוד" המפורסם שבלונדון.

 בכך בעצם ניטש הויכוח או הספק והוכח שרוקפור פרפומרים גדולים גם ללא אלי לולאי.

בקפיצה בחזרה בזמן פברואר 2011 רחובות, מועדון הפלורה , ערב הדרבי התל אביבי ומבחן הפסיכומטרי שהיה למחרת, לא מנעו מהאנשים שאוהבים את ההרכב להגיע ולמלא את המקום.

15 שנים אחרי האיש שראה הכול אפשר היה למצוא על הבמה הרכב רוק אינדי פסיכדלי שחי מנגן ובועט מוסיקה בכל אבריו, שהאייפד של יקי גני פוגש את הבס של מרק לזר, מי שנכח בפאב לא יכול היה להישאר אדיש גם אם הוא לא ממש הכיר את הלהקה .

ההשקעה של רוקפור בכל הופעה לצד לקיחת הסיכון והחלטה לחזור לשיר בעברית באלבומם האחרון "העולם המופלא" מוכיחים כי האהבה האמיתית למוסיקה היא הדבר שמניע את הלהקה והופך אותה לגדולה כמו שהיא.

שדים של עצב סופות של אושר והופעה ביתית אחת

דצמבר 2010, החיפוש המתיש אחרי חניה ברחובות ת"א ביום חמישי בערב הזכיר לי את הימים שבהם הייתי "רודף ארנבות" בחולצה משובצת
בכניסה לבניין פגשתי את שמוליק אחרי 5 דקות של שכנוע שיש דבר כזה הופעה ביתית, בלונדינית אחת שהנהנה בראשה לסמן לו שאני צודק ולחיצה קצרה על כפתור האיטרקום, מצאנו את עצמנו בסלון ביתו של אורן ברזילי גיטרסיט וסולן מופע הארנבות של דוקטור קספר.

כבר מספר חודשים הוא מארח קבוצות של אנשים בביתו וחושף באמצעות מוסיקה ומונולוגים מהולים בנגיעות של עצב והומור את חווית ההחלמה והשיקום אותם עבר בעקבות שיתוק פתאומי שתקף אותו ביום בהיר אחד,
אותו היום בו גילה כי "גברת המזל שעמדה לצידו הפנתה לו את גבה והאלוהים שאליו הוא נהג להתפלל כבר לא מקשיב לתפילותיו".

סיפורים על סופות של אושר רוויות אלכוהול ומבחן נהיגה אחד, תיאורי הנפילות מהסופות האלה כל הדרך למטה תוך מפגשים עם שדים של עצב ושילוב כל אלה עם קטעי מוסיקה המתנגנים על גיטרה אקוסטית, קטעים מוקלטים ברקע לצד כוננית מלאה בדיסקים וציורי ילדים, הופכים את ההופעה הזו ליוצאת דופן ומיוחדת בדרך משלה.

                                          "סופה של אושר"

הדיסק נולד ממקום של כאב ועצב אך ללא ספק זהו סיפור עם סוף טוב ,סיפור של אדם שכנגד כל הסיכויים החלים

והצליח ליצור מכל הכאב הזה יצירת מופת עטופה בספרון מלא בטקסטים שמשלימים את החוויה וספק אם בשנים הקרובות נראה דיסק מושקע כל כך.

                                         שדים של עצב