אשרת קדוש "אהיה שלום" - שברה לי את הלב והחזירה לי אמונה

השנים טסו לא התראנו 20 שנה , שמעתי שהיא חזרה בתשובה.
לפני שנתיים בטקס אזכרה היא הגיעה קצת באיחור
כשעוד עמדתי מחוץ לאולם , ואז הבחנתי בה.
שנינו חייכנו, אמרנו שלום מתרגש של געגוע ממרחק קצר כי להתחבק אי אפשר.
והיא בתלבושת שלה , עמדה שם "מוארת" יותר מתמיד עם החיוך שמשדר רוגע.

צפון , בכלל לא הייתי אמור לעבוד באזור הזה באותו היום.
אחרי יום ארוך ועמוס עצרתי לרגע בדרך, מפגש קצר שני במספר , אחרי עשרים שנה שלא התראינו.
אספתי ממנה את הספר והאלבום.

ביציאה מטבעון לכיוון דרום עומס תנועה מאסיבי ארוך עד לאמצע כביש 6 , הכנסתי את הדיסק אחרי מהדורת החדשות של 17:00 ונתתי לו להתנגן.

פקקים ,  ומתוך הרדיו ברבעי טונים מתנגנים סאז, ג'ומבוש ,עוד ופרקשנס במזמורי תהילים שהיא הלחינה , היא שרה ביחד עם הבנות שלה ולכמה רגעים , לא היה אכפת לי שהפקקים למרכז נמשכים ונמשכים כמו משהו בעיבוד ובהפקה המושקעים והמדוייקים של אושיק ניזרי ונדב חביב , לצד הצלילים והמילים אמר לי "אתה צריך להקשיב לו רצוף מהתחלה ועד הסוף".

ופתאום הדרך הזו שעשיתי עשרות פעמים שמתחילה מנופי הילדות שלי ועד למקום שאני גר בו היום נראתה, נשמעה והרגישה אחרת.

אני זוכר את התאונה הזו ואת תקופת השיקום שהיא עברה בעקבותיה.
בגיל 14 המח שלה עשה ריסטארט
(כמו אצל קוטנר)
כשהיינו ילדים, אשרת היתה החברה הכי טובה של התאומה שלי , עיירת פיתוח צפונית שהחברים הכי טובים הופכים למשפחה.
כבר אז כשהיינו ילדים יכולת להגיד
ש"יש בה משהו מיוחד" אולי בגלל הצחוק המתגלגל שהשתלב עם העיניים היוקדות שלה (ואני עוד הייתי מהבודדים בשכבה שלא התאהבו בה באיזשהו שלב).
מה שלא ידעתי זה עד כמה חמור היה אובדן הזכרון שלה, שהסיפור היה כל כך קשה ומורכב ושהתאונה עצמה היתה רק החלק הקל.

יומיים אחרי שאספתי את הספר , לקחתי אותו איתי לנופש חברה , היה ברור לי שאצטרך לפנות לו זמן ולקרוא אותו ברצף, מה שלא ידעתי שמהרגע שאפתח אותו, אני לא אצליח להניח אותו בצד (כבר שנים שלא קרה לי את זה עם ספר) ויתרתי על האטרקציות הבריכה והמינגלינג עם אנשים, נכנסתי לחדר והמשכתי לקרוא בלי להפסיק.

לאט לאט ככל שהנסיעה לצפון באוטובוס נמשכה
נחשפתי לעוד ועוד פרטים,כשבכל פעם מחדש אני פוער את פי.

 חוויה חוץ גופית ? אובדן זכרון מוחלט עד שהיא לא מבינה אם היא בן או בת ??
רגע , מה ? בנוסף לכל זה בתוך המצב האבסורדי הזה...פגיעה מינית wtf ??!?

היא מתארת את השנים הראשונות לאחר התאונה
ואז ארכיון הזכרון האישי שלי, מקפיץ לי לחלל המודעות את התמונות מהביקורים בבית החולים והצלקת הארוכה שהיתה לה  לאורך הרגל, והחזרה שלה ללמודים לסרוגין.
וגם את היציאה ההיא לדייט ב"קדרה של נגה" בשבת אחת שיצאתי הביתה ממבצעית וניגשת אלינו למלצר בשולחן לא אחרת מאשר היא.
(הפעם האחרונה שנפגשנו לפני שנים)

היא קופצת בציר הזמן קדימה ומספרת  איך פגשה את בן הזוג שלה לחיים במספר פעמים עד שהבינה שהוא האחד שלה.
משם היא זורקת אותך לסאגא אחרת חוצת יבשות קורעת לב ואכזרית שבסופה גם מתגלה סוד גדול שמשאיר את הקורא בהלם אמיתי.
איך אחרי כל זה, איך אפשר בכלל להמשיך להאמין באלוהים ?!
- מסתבר שאפשר והאמונה היא הדבר שמחזק אותה ובעצם התפקיד שלה להעביר אותה לאחרים.

כשסיימתי לקרוא, התיישבתי במרפסת מול הנופים של רמת הגולן ושתקתי במשך שעתיים.
אני אף פעם לא אראה אותה בהרצאה או הופעה.
אבל מאז שקיבלתי את האלבום וקראתי את הספר
בכל פעם כשאני קורא את "ה' רועי לא אחסר" בתפילת יום שישי , הלחן שלה לשיר הוא זה שמתנגן לי בחלל המודעות.

מצד אחד היא שברה לי את הלב עם הסיפור
ומצד שני הצליחה להחזיר לי אמונה, והאלבום - בימים אפורים הוא מתנגן ברקע ברכב ברצף ועושה טוב.

לינק לרכישה : http://Www.oshratkadosh.com

מילים טובות בהתנגשות טובה.

אם ישאלו את ירונה כספי באחד מהראיונות את השאלה הבנאלית
"אם היית יכולה לחזור בזמן , מה היית אומרת לירונה בת ה 17 מ"בעניין הבסים" ?"
החל מהיום יש לה את התשובה הכי מפורטת ומקורית.

קצת אחרי יציאת אלבומה האחרון 
בעקבות קמפיין meetoo# היא חשפה את הסיפור האישי שלה , מה שגרם לי להקשיב מחדש לכל הדיסקוגרפיה שלה ולהבין את הטקסטים אחרת. 

בפעם האחרונה שנפגשנו בהשקת "דדלוס ציפור" ששוב עסק בשירי משוררים , היא חייכה ואמרה לי "אל תדאג , אני עוד אחזור אל הרוק הבועט".

אחרי שבעבר היה לה הרכב בשם "אנחנו ירונה כספי" היא חוברת ליובל שפריר לדואו חדש.
שני ענקים עם מיילאג' ארוך בהיסטוריה מוסיקלית שלא תבייש כל אחד מהם בקבלת פרס מפעל חיים כבר עכשיו (לא , אני לא מגזים) 

הסינגל הראשון "מילים טובות" מתוך התנגשות טובה , חושף אותה יותר

"בעיניים של הילדה ראיתי צל
בנתונים שלה חוויתי סכנה
לא יכולתי לספר לה שאני מרגישה
איך הבגידה בלעה את ליבה
קשרה את חוטי הדם סביב צווארה
ופרשה סדיני אימה מעל ראשה

רציתי לחבק אותה
אבל היא שונאת מגע
אז כל מה שנותר לי הוא
לשיר לה, לשיר בשבילה"...


 ושפריר , כמו "מכין לה לבעיטת וולה" מחזיר אותה אל הרוק  ונותן לה לבעוט הכי חזק שהיא יכולה

May - She takes control

כשמאי זיו העלתה סטטוס "בזמן שאני ממלצרת בתל אביב , כותבים על המוסיקה שלי בסא"
היא לא חשבה לרגע שתבחר ל"זמרת השנה" של רדיו זה רוק.

בפוסט אורח בבלוג היא כתבה בעבר.
"הקיום מלא בסתירות, אנחנו גוש של רגש וגוש של בשר במקביל באותו הזמן, משם ההשלכות הן עצומות והחיים זה לא פיתה עם שווארמה. אז אני כותבת על זה. המוסיקה שלי לא מנסה לתקן את המשבר הישראלי-פלסטיני, לחבר את השמאל והימין או בין אוכלי בשר וטבעונים. המוסיקה שלי מנסה לתאר תהליך פנימי של אדם המנסה להבין את עצמו בתוך כל הדברים האלו."

טקסטים לא מתפשרים שמדברים על רגשות סוחפים וגם מחאתיים , בהם היא  אוהבת "להרחיב את המסגרת" ולא להיות קונקרטית מדי.
הסיפור הולך ונבנה ככול שהשיר מתקדם ומקבל תפנית כשהוא מסתיים.

וגם הקליפים שלה כאלה , היא עוברת מקליפ עמוס קאסט ולוקיישנים  לאחד אחר שמצולם במקום אחד כשרק היא על המסך אבל גם הוא מושקע בסטיילינג ואיפור לא פחות. 

אחרי שנים בהם הופיעה בבתי מלון מול קהל , היא מגשימה את החלום.
 במופע ההשקה היא עולה על הבמה עם הרכב מלא הכולל זמרות ליווי , תומר צדקיהו שיתארח בשיר אחד ,כשלצידה ב הזוג שלה שהפיק את האלבום והוא גם "המפיק של החיים שלי",   וביחד הם לוקחים את השליטה  "משאירים אבק" ל "דיקטטור" שנותר מאחור, וכובשים את הקהל שממלא את המקום, רוקד ושר ביחד איתם.

מה השלב הבא ? 

- universe control - 

שהמוסיקה שלה תגיע גם לתחנות רדיו נוספות בעולם ולא רק בארץ ובסאן דייגו.

וכמו שזה נראה כרגע ה tour בחו"ל כבר לא חלום רחוק. 

נעם רותם - יוצא ממעגל האור.

"מעגל האור הוא המקום המוכר, הבטוח.
בתוכו, על הבמה עומד זמר, עטוף בתוך שיריו.
המופע החדש מתחיל ברגל שיוצאת מהמעגל,
אל הלא נודע והמסוכן, להתחלה חדשה".

הוא כתב השבוע בדף האמן שלו.

בראיון בתכנית הבוקר של גליה גלעדי 

הוא סיפר ש"עקרונית עם עצמי , בלב , פרשתי מהמרוץ של תעשיית המוסיקה"
אחרי 4 אלבומים כשלכל אחד מהם מסגרת  שעוטפת אותו והופכת במורכבות שלה לחבילה אחת שנוגעת חותכת ומרגשת בו זמנית ואפשר להגדיר כל אלבום כאלבום קונספט מופת.
אני יכול להבין את פסק הזמן הזה שלקח לעצמו.

כבר חצי עשור עבר מהאלבום האחרון , ובזמן הזה הוא היה חלק מכתיבת טקסטים לאחרים והפקה..

בשנתיים האחרונות הוא הופיע בעיקר לבד בהופעות אקוסטיות בכדי לשוב ול"התכנס לתוך זה"
"בדרך כלל אני מתחיל עם הופעה וזה נותן לי מוטיבציה" , השבוע הוא חזר ללבונטין והפעם עם הרכב כשלצידו על הבמה ג'נגו "גיבור הבס" ויחד איתו, הוא "מוצא שוב את העומק שבדיסטורשן"
כשטל הפטר וגור שפיגל משלימים ביחד בסנכרון מושלם את המסגרת החדשה שהולכת ונבנת. 

מצד אחד נוכחות חזקה של טרובדור שמספר את הסיפור שלו וסוחף את הקהל איתו עם הטקסטים והצלילים , ובינהם מתגנבת המבוכה שלו כשהוא אומר בחיוך נבוך  שוב ושוב תודה

לפני שהוא יבצע את "אחד לאחד" הקהל זורק שמות של שירים (בכל זאת 4 אלבומים ולכל אחד יש את השיר המיוחד שנגע בו אישית)
-  "אנחנו לא באמת חושבים מה יהיה השיר הבא" הוא אומר בחיוך , "אנחנו מכוונים את הגיטרות כי וודי גטרי לא היה מקבל את הכיוון הזה" אבל הבקשות מחלחולת פנימה.

בהדרן הקהל יקפוץ כשברקע "עזרה בדרך"
ואם עד עכשיו הכל היה מסונכרן ומרגש , הוא מארח את עדי קשת כהן בביצוע מפתיע חזק ל"לפני תהום" , אפשר היה לשמוע את הלחישות ממספר מוקדים בקהל "מי זו , היא ממש טובה" כשהשיר הסתיים.

ולמרות שהוא יוצא ממעגל האור הוא חוזר אליו שוב בהופעת הרכב סוחפת ותפורה בדיוק לרצפת הלבונטין שרכזה בערב אחד "חום אנושי" של קהל חיכה להופעה הזו והחזרה שלו מהופעת הסולו אל ההרכב החשמלי והדיסטורשן.

יום אחרי ההופעה , הוא יוצא שוב מחוץ למעגל  האור מזיז הצידה את הברזל והאבנים וחושף את ה"אדמה" של ג'נגו, פלסקוב,  תורן
כשהוא משתתף בפרוייקט "האדמה שלי היא שירים"
ומבצע את נפל כוכב.

זה רוק , זו מהפכה , זה החופש לבחור !

פעם ביום , בשעה קבועה תכנית אחת.
זה היה הזמן שהוקצב ברשתות ה fm לתכניות על טהרת הרוק ורוק בלבד.
וגם זה נמאס , כי כמה כבר אפשר לשמוע את Black של פרל ג'אם או stairway , גם הגראנג' כבר נשחק לחלוטין ואפילו חולצות הפלאנל דהו כבר מזמן.

כן !
יש גם משהו טוב בהקמת תאגיד השידור ברדיו !
דחיקת הרוק לשוליים לחלוטין והפעלת הפלייליסט האוטומטי , הן אלה גרמו לאיש אחד מהצפון להבין שזו ההזדמנות שלו להגשים חלום.

כששאלו את יובל יוספסון בקורס הרדיו
"אז למה בעצם אתה פה" ?
כמו ברפלקס מותנה שנשלף מתוך חלל המודעות הוא ענה
-"אני הולך להקים פה תחנת רדיו שתשדר רק רוק."
אפילו הוא הופתע מהתשובה שיצאה לו מהפה.

יהירות ?
 - ממש לא
הרעיון התחיל להתבשל אצלו עוד ב2001
כשנאלץ כחלק מעבודותו בפורטוגל לבצע נסיעות הארוכות ברחבי  המדינה, כשהוא מזפז בתחנות הרדיו ומגלה עוד ועוד תחנות שמשדרות ג'אנרים שונים של רוק.
אבל גם "הזמן נוסע" ואחרי שחזר לארץ התחתן, נולדו לו שני ילדים והתגרש , הוא הבין שזה הזמן להגשים את החלום.

ההיענות לקמפיין הדסטארט הייתה עצומה והכסף גויס במהירות, מה שהוכיח שוב את הביקוש הרב למוזיקת רוק.
בראשון בנובמבר 2017, עלתה התחנה לאוויר, והחלה משדרת 24/7 מוסיקת רוק על כל סוגיה.

פלייליסט מובנה מראש ? 
- אולי "כאן" אבל בהחלט לא פה ! 

תחנה שמאפשרת לשדרים שלה יד חופשית בעריכה מתי בפעם האחרונה התעוררתם עם איירון מיידן או ספולטורה ברדיו בדרך לעבודה ?

ומנעד הרוק בתחנה רחב
ספיישלים לפי ז'אנרים , "שאבי און דה רוקס" שמביאה אולדסקול רוק, אינדי ,אלטרנטיב וסיפורים מאחרי הקלעים של הרוק בימי רביעי , "highway 7" של גלית קורני שמשמיעה החל מרוק ועד לפוסט פאנק , "מורידים את הרף" מלאת ההומור - שרק הפורומואים שלה בפייסבוק גורמים לי לפתוח את האפליקציה ולחכות לה.
ה "total rock" של אלעד אביגן, היא בהחלט מסירות טוטאלית בעריכה ובבחירת איכות בכל רצועה
ואיך אפשר בלי "Metal monday" שכמו נועדה לתת בוסט למאזינים להמשך השבוע בכל יום שני על הבוקר

ויש גם את הדאגה לדור העתיד
אחת לשבועיים בשבת בבוקר,  יוספסון מגיש עם הבת שלו הלל (10 וחצי)  את "אין קץ לילדות"
(מה פתאום , אני לא מקנא בכלל...ספויילר - היא גונבת לו את ההצגה)

זו תחנה שמחוברת למאזינים שלה

דף הפייסבוק של התחנה צבר 7000 לייקים  לאורך השנה לאט לאט אחד לאחד , אמיתיים כמו האיש שעומד מאחרי הרעיון , יושרה.
מדי יום בין השעות 07:00 ל08:00 בכל פעם מאזין אחר עורך את רצועת הבוקר ,  בימי שלישי 3 שעות של "בחירות המאזינים" שמבקשים שירים בדף הפייסבוק והם עולים בלייב בתחנה

אבל היא קשובה לא רק למאזינים אלא גם לסצינת הרוק המקומית.
כשמאי זיו העלתה סטטוס "בזמן שאני ממלצרת המוסיקה שלי מושמעת בתחנות רדיו בעולם" , היא לא חשבה לרגע שתבחר ל"זמרת השנה" במצעד השנתי הרשמי הראשון של התחנה.

יוספסון ושאר חברי התחנה עושים עבודת קודש.
בזמן שהשבוע בדרום ב"ועידת אילת' תוכניות אקטואליה ורדיו בנאליות שנבחרו ע"י 10 אנשים זכו בפרסים.
בצפון עושים היסטוריה אמיתית
וכ- 15 אלף איש בוחרים בכל חודש בתחנת הרדיו שהולכת והופכת לקהילת הרוק הגדולה והרשמית של ישראל , שמקדמת ונותנת במה ליצירה מקומית

ב01/11/18
לכבוד שנה להקמת 'רדיו זה רוק', ולאור התאוצה שהתחנה צוברת בקרב המאזינים, התחנה תחגוג את יום הולדתה בדיוק ביום השנה להקמתה
באירוע 'זה רוק פסט' -מרתון הופעות חיות, תיקלוטים של שדרני התחנה, יריד מרצ'נדייס ועוד, במועדון הוונדרבר בחיפה.

וזה בדיוק הזמן להחזיר להם אהבה.

Phototaxis - growing up

כבר 10 שנים ו 4 אלבומים שהם מנגנים
דארק אלקטרו-סול , הקול היחודי של פלדינגר שחודר אליך לנימים ומרקיד לך את כדוריות הדם בצמוד לעיבודים של צוק שמשלים אותה באלקטרוניקה, לצד נשיפות החצוצרה והקול השני והשירה של גבע שמתיישבים בול עם המיתרים של נטע מימון והסנכרון המושלם עם התופים והבס של רוטמן ובלום.

החיבור ביניהם הוא מעבר למוסיקה, זו משפחה שהילדים נולדים וגדלים בה.

כשיעל גבע ילדה בסמוך להשקת האלבום האחרון , הם החליטו לא למצוא לה מחליף , פשוט כי "אין לה תחליף מבחינתינו ולמרות שפיזית היא לא פה , היא כאן איתנו על הבמה" פלדינגר תגיד ותקדיש לה שיר.

כשאלכס רוטמן לא מתופף ברצועה מסויימת , גם תוך כדי הופעה , הוא מצלם.

לאורך השנים עם ההופעות בחו"ל, ההשקות והשינויים בתא המשפחתי הפרטי של כל אחד, הוא צילם.
ולכבוד העשור הם העלו קליפ שמתעד חלקים מהתקופה, לרצועה בשם grow up. 

הרצועה הזו נכתבה לאחר שערב אחד, בנה של פלדינגר שאל אותה "רגע , אז מחר שוב הולכים לבית ספר ויום אחר כך שוב ? ועוד פעם ? שוב ושוב ?" 

להגשים חלום מוסיקלי , לפרוץ גבולות , להוציא אלבום ועוד אלבום עד שתגיע הפריצה הגדולה בעולם,  למרות כל הקשיים והשגרה כשלכל חבר הרכב יש את ההתמודדויות והקושי לשלב גם עם ה day job ולנסות  "שוב ועוד פעם ושוב ושוב"
זה לא דבר שהוא מובן מאליו.

לכל אחד יש את ה Salvation שלו
אצלי , היא מגיעה דרך המוסיקה
וה phototaxis בעשור האחרון חלק בלתי נפרד מפסקול חיי , החיבור שלהם במוסיקה ומחוץ לבמה מעורר השראה

ומחר הם בפסטיבל הפסנתר בפעם הראשונה.
- אני מתכוון להיות שם

מארש דונדורמה - ויניל בבסקולה בסוף היום

"מה ? אף פעם לא היית בהופעה שלהם ??!"
ימית הגר שאלה אותי כשנכנסתי בדיוק כשהתחילה ההופעה.
"כתבתי עליהם בעבר פשוט לא יצא" עניתי.
" - כנס פנימה לתוך הקהל , אתה חייב"
גם הפעם הראשונה שלי בבסקולה
(כן כן יודע, מחדל) מקום מרווח , במה גדולה ומלא עד אפס מקום.קהל מקיר לקיר וגם בקומה השניה.
 ו 16 נגנים על הבמה.

הם מתחילים את ההופעה עם Bam intro וכבר בדקה הראשונה אני מבין שימית צדקה, כלי הקשה פרקשנס ושלל כלי נשיפה והקהל קופץ בקדמת הבמה וגם בחלקו האחורי של הבסקולה.

" לא נשארו חילונים בירושלים.." שאנן סטריט יגיד כשיעלה אל הבמה ויראה את הקהל
הוא יצטרף בהפתעה באמצע jambo  ואם חשבתי עד אז שהקהל קפץ , סטריט מרים אותם יותר גבוה.

"אני חולה עליהם" הוא אומר ומתחיל לצחוק
"אבל אני מפחד להסתבך ולהגיד לא נכון את השם שלהם ...דון - דור -מה...אמרתי נכון ?"
- כן
שאנן : "!!! yyyessss" (עכשיו הקהל צוחק).

כשיתחיל להתנגן "במקלחת של סוף היום" הקהל האדוק שלהם יפתיע אותם בחזרה , זה יתחיל בהפרחת בועות סבון וימשיך  לזוג שעלה לבמה בחלוקי אמבט.
והם בתמורה יענקו להם ויניל במתנה.

דותן יוגב :"כששואלים אותי בן כמה ההרכב , אני לא ממש יודע להגיד
- אבל היום יש פה מישהו שטס איתנו להופעה כשהיה בן 8 בפעם הראשונה והערב הוא חוגג 20"

אחרי הפלפלים , יבוא "סוכר" בהדרן
הקהל קופץ ושר ושוב גם מצטרף שאנן

זה כמו פסטיבל גרוב  וויב בתל אביב  החל מהדקה הראשונה , השבוע ב27/10  הם יופיעו בצוללת בירושלים מול הקהל הבייתי.
ואני לא רוצה לדמיין מה הולך לקרות.
פשוט כי אני גם רוצה להיות שם.


* דונדורמה - סוג של גלידה טורקית 😉

נמרוד לב - כבר לא "מחכה שיבואו ימים טובים" , הוא פשוט מאמין

הוא מצליח להגדיר את מה שאני.
לא "חוזר בתשובה"
לא "מתחזק"
וגם לא"מהרהר תשובה"
- הכינוי החדש שמודבק לכל מי שמאמין בדרך אחרת.

"אני מקיים מצוות מבלי להיות מוגדר בהכרח כ"דתי", וללא צורך להשתייך למעגל קהילתי־דתי מובחן. אני נשאר בסביבה הטבעית שבה צמחתי, הנתפסת כ"חילונית" ברובה, באופן מכליל.
אני גם לא מרגיש צורך להציג עצמי כ"מתחזק", מונח המקבע מראש ציפייה חברתית לנוע לקצה השני, המרוחק, של הציר "חילוני־דתי". נשארתי אותו אדם, באותו מקום, ואני גם מקיים מצוות. מי אמר שחייבים לציית לקטגוריות הנכפות עלינו? למען האמת, זה נחמד להיות קצת אחר; אחידות היא קיבעון. אחדות, לעומת זאת, מבורכת: אנו מאוחדים סביב רעיון משותף, אבל אין זה אומר שצריכים להיות אותו הדבר. אנו מגוון, שהוא שלם.."

סינגל חדש לקראת אלבום רביעי
20 שנה אחרי שהניח את המכחול של הצייר ההוא ו17 שנים אחרי "שהלך אחורנית" בקליפ כשחיכה שיבואו ימים טובים
הוא כמו מצליח לסגור מעגל ברצועה מעגלית (שנכתבה כפרפרזה לשיר של רוני סומק)
כ"שמציאות הפוכה" מתחברת עם הביט של RBS.
וגורמת לי לחייך בזמן שהיא מתנגנת כבר שעה בלופ ברכב,  כמו תפילה אישית.
כי גם אני מאמין..

כשעידו מימון העניק לאופירה יוספי "עוד רגע אחד"

עידו מימון מוכר יותר כמפיק מוסיקלי וסקסופוניסט
ששיתופי הפעולה הבולטים שלו הם עם
נצ'י נצ' , לירון עמרם , הדג נחש , נעה קירל ויוסי פיין (והרשימה עוד ארוכה)

לקראת אלבומו השני הוציא מיימון
 סינגל ראשון בו ארח את אלון עדר
וסינגל נוסף בו ארח את הראפרית עדן דרסו.

בסינגל השלישי הוא שולף הפתעה משרוול הקפוצ'ון חוזר אחורה בזמן למילים של גרי אקשטיין והקלטה בקולה  של אופירה יוספי ומבצע "מחווה רומנטית" לזכרה.
שנה לאחר לכתה הוא משחרר לאוויר את הסינגל השלישי בו היא מתארחת בקולה
כמו מבקש לעשות לה כבוד אחרון , ההקלטה של הקולות בו היא שרה היתה כל הזמן הזה בארכיון של מימון כמו חכתה 4 שנים מאז המפגש של מימון ויוספי (בו שתפה אותו באלבום שגנזה)
בכדי לצאת ברגע הנכון.

"אז תן לי רק עוד רגע אחד, נסה
להרגיש בקסם..."

ומימון בהפקה ועיבוד משותפים עם דני שניידרמן

בהחלט מחזיר לרגע את אותו הקסם מתקופת האייטיז כשהמוסיקה שלה התנגנה
בשילוב האלקטרוניקה והביט שהופכים את הרצועה הזו לעכשווית כלכך. 

רומנטי, כבר אמרתי ? 

עשרים , ואחת

 
כל מי שגדל בניינטיז זוכר את הפעם הראשונה ששמע או ראה את המכשפות.
הן שברו מוסכמות עם המראה הסטייל השונה והמוסיקה.
בזמנו , קסם על ים כנרת שודר בטלוויזיה , כשאמא של כפיר חבר ילדות שלי ראתה ושמעה את הביצוע שלהן ל"קסם על ים כנרת" היא נחרדה.

אני זוכר את הקטעים שביציאות מהצבא "עד העונג הבא" התנגן כל פעם בטרמינל או בסיטיהול בחיפה והיינו משתוללים שם.
וגם את הדיווח על התאונה בחדשות הלילה המאוחרות ברדיו.

בשלישי הקרוב , יערך בבר-גיורא מופע לציון 21 שנים למותה הטרגי של ענבל.
את הערב יזמו יפעת נץ ודורי לילה במסגרת לין ההופעות "באנה" , ישתתפו בו מוסיקאים שניגנו והקליטו עם פרלמוטר וגם כאלה שנחשפו למוסיקה של המכשפות לאחר מותה.

ביקשתי מחלקם להזכר בקטע מצחיק או מעורר השראה שהיה לו עם ענבל או עם המוסיקה שלה.

ירונה כספי.
אני לא יודעת אם זה זכרון מצחיק
אבל היה בו מימד משעשע באותו הזמן
יום אחד אני מקבלת טלפון מפתיע מענבל שהזמינה אותי לדירתה ברחוב המכבי, דירתה היתה אפלה וקצת מבולגנת, היתה שם טלוויזיה שבורה שהיא עיצבה מחדש ספרים באנגלית וגם גיטרה אחת.

איתה חיו כלב פינצ׳ר נבחני וחתול, היא תיארה לי בצורה די משעשעת את שיגרת הבוקר שלה באותו הזמן ״כדור אנטיביוטי לחתול ולכלב ולי בתורות, מפטרייה שכנראה חטפתי מהכלב״ אמרה. היא שמחה שביקרתי אותה והיתה במצב רוח טוב אך משתנה יש לומר, בשלב מסויים ישבנו על אותה הספה, היא לקחה את הגיטרה החשמלית (שלא היתה מחוברת למגבר) ושרה לי משיריה החדשים ככה בפשטות ובאינטימיות נעימה אך מבלבלת. אקצר ואומר שהמפגש היה לפני ההופעה של המכשפות בקולנוע אלנבי והיא היתה משועשעת מחליפת החצאית הצבאית המחויטת שהיא תלבש בשיר שלווה (על המחנה ניצב ירח)
תגובתי היתה ״נו ענבל קדימה, תראי לי, לבשי את החליפה״
אז היא ענתה ״לא גילחתי את הרגליים״

אלה שיק בלום 

בגיל 10 אחשלי קנה לי דיסק של המכשפות
קצת נרתעתי בהתחלה
אבל כנראה שזה ממש חדר
כי המוסיקה שלי מאד מושפעת מהמכשפות ומענבל.
אני חושבת שהיא כותבת בחסד.
והיום אחרי 15 שנה אני ממש מבינה על מה היא דיברה ומה היא הרגישה.

אור אדרי 

השנה הייתה נראה לי 1992, הייתי בת 9, ילדה מערד, בעיר פסטיבל ערד ואבא שלי השיג לי כניסה לבריכה העירונית בה צולמה באותן שעות התוכנית ״תוסס״, המכשפות ניגנו את קסם על ים כינרת אם אני זוכרת נכון, ואני זוכרת את עצמי עומדת מול הבמה בפה פעור, בעיקר בהלם מהקול המיוחד של ענבל ומזה שיש על הבמה שלוש בנות קשוחות שמנגנות על כלים ״של בנים״ 😍

נעה סגל

הפעם הראשונה ששמעתי את המכשפות הייתה מתישהו סביב גיל 12. אני זוכרת שהקול של ענבל אכן כישף אותי. אז והיום משכו אותי קולות לא סטנדרטיים, שהם לא של "זמרים" או "זמרות" ששומעים בדרך כלל. כשגיליתי שיחד איתה מנגנות מתופפת ובסיסטית בכלל התרגשתי, הן נראו לי חבורת הבנות הכי מגניבה שראיתי. המוזיקה שלהן ליוותה את כל שנות ההתבגרות שלי ונתנה לי להרגיש שיש מקום לנשיות קצת אחרת. נורא רציתי להכיר אותן. 

האמת שאפילו חשבתי לשלוח לעוזי חיטמן ב'חלום עליכם' בקשה. לעוזי לא שלחתי אבל כנראה שהיא נשלחה באיזשהו אופן בקוסמוס, ואני שמחה ומתרגשת שהחלום הזה מתגשם (לפחות בצורה חלקית) בערב לזכר ענבל.

מאור ויזל 
הכרתי את המוזיקה של המכשפות כשהייתי בערך בן 15 דרך בת דודה שלי שאהבה את הלהקה ממש, זאת היתה תקופה שממש התחלתי להתעניין במוזיקה וגיטרות, באותה תקופה זה כל מה שעניין אותי ואהבתי בעיקר את תפקידי הגיטרה המגניבים בשירים, בתקופה יותר מאוחרת כבר התחברתי למוזיקה מכיוון אחר והבנתי את הטקסטים יותר לעומק
ובשלב יותר מאוחר בחיים שמחתי ממש שיצא לי לנגן עם יפעת בכל מיני פרויקטים והרכבים
בשבילי זה כבוד וכיף גדול לקחת חלק במופע הזה.


דורילילה(דורי קוטאי) 
בגיל 15, זמן ראש השנה בחנות הדיסקים היחידה שהייתה לנו בעיר דאז הבחנתי לפתע באלבום אוסף לבן של להקה בשם המכשפות, לא יודעת מה תפס אותי אבל הסתקרנתי עמוקות מהנשים שהיו על העטיפה והרגשתי שהן חייבות לבוא איתי הביתה..  כל מילה נוספת מיותרת שהערצה שלי ללהקה הזאת זרמה בדמי, בצורה קיצונית וסוחפת, אני גם חושבת שחיי השתנו אז. הכל כל כך סיקרן אותי במוזיקה שלהן, יכלתי להזדהות, הרגשתי מחובקת וקצת פחות נטע זר.
התבאסתי שהגעתי לזה באיחור כי כל כך רציתי לגעת אבל זה כבר לא היה זמין בכלל. רק המוזיקה, המילים והסיפורים...
18 שנים אחרי ובמבט לאחור לא הייתי מאמינה, מצפה או חולמת שיום אחד אזכה לגעת כל כך מקרוב.

קרן ברנר 
כשהמכשפות התחילו אני הייתי רק בת 4 וכשענבל נפטרה הייתי רק בת 9.

כמובן שאם היית קיים בשנות ה90 לא משנה אם היית תינוק או קשיש - הפסקול של הלהיטים של המכשפות וכל ההילה המטורפת שהייתה סביב המכשפות ובכלל סביב הרוק בניינטיז מאוד נחרטה לי בזיכרון, וכשהתבגרתי הרגשתי שנולדתי בעשור הלא נכון כי זאת בדיוק המוזיקה שאני מתחברת אליה וששאפתי לנגן אותה מהרגע שהרמתי גיטרה.

למזלי ההזדמנות הזאת באה בגלגול המחודש של המכשפות - ״המחשפות״ - יצא לי לנגן עם ההרכב המקורי ולמלא את מקומה של ענבל בתור הגיטריסטית של הלהקה. דרך תפקידי הגיטרה יצא לי לגלות מחדש את השירים ולהכנס לראש היצירתי והלפעמים אפל של ענבל. למדתי להשתחרר הרבה יותר כנגנית וגיליתי בעצם את העומק של המוזיקה שלה בגיל שבאמת אפשר להכיל ולהבין יותר. שמחה שיוצא לי שוב לנגן את החומרים האלה.


שלישי הקרוב 2 באוקטובר בבר גיורא.

יעל כהן , יפעת נץ "המכשפות"  , קורין אלאל (האמא של המכשפות), רם אוריון, טל גורדון, אסי לוי, ירונה כספי, איתי שמואל בלטר,   שילה פרבר, דורילילה, ארז נץ, הגר רוה, אלה שיק בלום, אפרת קולברג

גיטרות: קרן ברנר ומאור ויזל
בס: אור אדרי,
תופים: נעה סגל

צילום תמונה : קוקו