יום שני, 1 ביולי 2013

גיטלה - הופעה בבית היוצר


כשראיתי את הלינקים למוסיקה שלה והקשבתי לצלילים, לרגע לא חשבתי שמדובר ביוצרת ישראלית.
השם, המראה  וההשפעות המוסיקליות נתנו תחושה של יוצרת צעירה מחו"ל, היא בסך הכל בת 25 ורוב בני גילה לא מכירים את האמנים מהם היא מקבלת השראה.
(ג'וני מיטשל ג'יימס טיילור, Alela Diane ו- Towens van zandt)


ב2011 היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה ומאז היא התרכזה בעיקר בכתיבת שירים ולפני שנה כשהרגישה שהגיע הזמן, היא החלה להופיע ברחבי הארץ ולצבור עוד ועוד קהל שמתאהב במוסיקה ועוקב אחרי דף האמן ופרופיל היוטיוב שלה.

הופעה בבית היוצר.

גילוי נאות, כשהגעתי להופעה הכרתי רק שניים מהשירים שלה.
היא עולה לבמה בשמלה שחורה וגיטרה כשברקע על הקיר מוקרן הלוגו שלה שעוצב ברוח הסיקסטיז.
כבר מההקשבה לטקסט ולמלודיה בשיר הראשון, אתה מבין שיש כאן משהו שונה ומיוחד, בין השירים היא מספרת במבט ביישני על הסיפור שבעקבותיו נכתב השיר שהיא תבצע.

"כל אחד שורק בחושך" אינשטיין פעם שר  וגיטלה, לה יש את השריקה שלה, היא מספרת שאת The Whistle שיצא כסינגל, היא כתבה בעקבות געגוע לבן זוגה, ששהה בשירות מילואים. 



ב LONG LOST SISTER היא מספרת על חברת נפש שעברה להתגורר בחו"ל וממשיכה לרגש את הקהל עם Unborn child - המדבר על החלום הגדול שלה להיות אמא בעתיד, ועל האופן בו תוריש לילדיה את השירים שלה ואת המסורת.
במהלך ההופעה הנגנים שלה מחליפים מספר כלים החל מכלי הקשה שונים, חליל אינדיאני ועד לשריקה של טל.
שילוב של פולק וקאנטרי איכותיים ומשחקי הטונים שהיא מפליאה לעשות בקולה עם המלודיה, גורמים לך להקשיב יותר ויותר ולאט לאט להתמכר אל הצלילים.

סטטוס שהיא פרסמה השבוע בדף הפייסבוק,השלים לי את התמונה המלאה למקורות ההשראה המיוחדים שלה.


"זה כבר הרבה זמן שאני רוצה להתעורר לפנות בוקר ולראות את הזריחה מהטבע הפתוח. לנגן, לשיר ובעיקר לקבל השראה.ביום שישי האחרון יצאנו, אני, בעלי וסופטי אל הטבע לא רחוק מהבית ובשעה 05:00 בבוקר, ראינו את הזריחה המדהימה, נהנינו מבריזה נדירה וגם זכינו לראות צבי ומשפחתו רצים לעבר האופק ונעלמים ( זה עדיין מרגיש כחלום! )"
ממש לאחר מכן צילמנו את הסרטון הזה, עם השיר שלי Teeth and bones בהשראת החיות..."




צורת הכתיבה, הלחנים והקול המיוחד ששונים בנוף המוסיקלי המקומי, בהחלט גרמו לי לרצות לשמוע עוד, אחרי שתקשיבו אין לי ספק שגם אתם תאהבו.

יום שישי, 7 ביוני 2013

אסף הדר Anxiety mt.Moriah


תקראו לי "אולד פאשן" אבל אלבומים דיגיטליים לא עושים לי את זה, אני מעדיף את האלבומים הפיזיים ה"הארדקופי" עם עטיפת הצלופן העקשנית שאתה נזהר לפתוח בעדינות בכדי לא לשרוט את הפלסטיק.
אלבומי האינסטנט בהקלקה אמנם זולים יותר לאמן, אבל חסר בהם משהו, הם מורידים את רמת החיבור שלך ליצירה.

אחרי הניצחון על הצלופן, הדבר הראשון שאני עושה כשאני רוכש אלבום חדש הוא לקרוא את ה"תודות" בעמוד האחרון של האלבום, שם בין המילים והמבוכה, אתה מגלה ולומד המון על תהליך היצירה של הצלילים החדשים שאתה הולך להכיל בתקופה הקרובה.
כשפתחתי את האלבום צפתה לי הפתעה, במקום עמוד התודה הסטנדרטי מצורף מכתב יוצא דופן שנפתח בהתנצלות המתארת את הרגע בו התחיל תהליך יצירת האלבום. 

first, an apology."
moriah - i'm sorry if this makes you feel uncomfortable in any way. you’re so beautiful, inside and out, you’re 
so clean and pure and heavenly....  this album is supposed to help me move on.

ב - 2 בינואר 2011 בת הזוג שלו, מוריה, לקחה את הדברים  עזבה את הדירה ושברה לו את הלב בדרך החוצה.
הוא כמובן התיישב לקח לידיו את הגיטרה ובאותם הרגעים שהלב שלו מפוזר על הרצפה נולד השיר הראשון ביצירה PASSING. 

passing cloud"

i've been wanting way too much 
wanting to touch 
but i had everything i need 
oh, my fucking greed 

been waiting far too long 
slowing us down 
but you're all i want is the heaviest cloud in the sky 
sometimes it rains in my heart, oh girl 
"you have become a passing cloud 


האלבום נפתח בצליל חיוג, משיבון סלולרי מודיע שהמספר כבר אינו מחובר ומשם הדר ממשיך בקולו בליווי קלידים.


הקטע האינסטרומנטלי ברצועה השנייה  נשמע כמו מארש צבאי לזכר הקשר שנגמר, ולמרות זאת,  הפעם לא מדובר בעוד אלבום בסגנון "הפוזה המלנכולית האנגלית" של מוסיקאי שתופס גיטרה ומקליט אלבום מלנכולי אקוסטי כי נשבר.
הדר, אסף סביבו נגנים מוכשרים ופרט לרצועה הפותחת, כל השירים מנוגנים בתזמורת מלאה, תוך שהוא יוצק לתוכם את השילוב הנפלא של המוסיקאים והאלבומים מהם הוא מושפע והביטלס-רדיוהד-קרביץ שלו  בשילוב עם הטקסטים ותיאור המצבים גורמים לאלבום להישמע נפלא. 
(אני אישית מכור לרצועה החמישית).

למופע ההשקה הוא בחר את השם הכל-כך מתאים "בסוף לא מתחתנים" והוא סיים אותו ב "all you need is love"  של הביטלס כמו אומר שלמרות הכל, הוא כבר התגבר, ועדיין כל מה שצריך בסך הכל זו אהבה אחת אמיתית וטובה.
אלבום קונספט מושקע החל מהעיצוב,על גבי הדיסק מוטבעת תמונה של אחד מאישוניו, ועד לצליל האחרון ברצועה האחרונה. 

כשאורן ברזילי הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו סיימתי את ההמלצה
בשורה "וספק אם בשנים הקרובות נראה אלבום מושקע כלכך"

- הדר בהחלט מספק את האחד.


דף האמן בפייסבוק 
ניתן להקשיב לרכוש את האלבום דף האמן בבנדקאמפ 
תמונות ממופע ההשקה בתמונע 

יום רביעי, 29 במאי 2013

הדרה לוין ארדי - Who's gonna stop her now


הדרה, "המוסיקה שלה מנשימה לי את הנפש" חברת פייסבוק בשם אפרת כותבת לי אחרי שפרסמתי לינק,  ובתגובה אחת קצרה מצליחה להגדיר את מה שקורה לי בנסיעות הליליות או בשבתות בבוקר, השעות בהן בדרך כלל אני מקשיב לאחד מהאלבומים שלה.  

כשאתה מגיע להופעה של הדרה אתה לא באמת יודע איזה שירים את עומד לשמוע,  גם היא לא.
על הפסנתר שלה מונחים עשרות שירים מעשרת האלבומים שלה, היא יודעת עם איזה שיר היא תתחיל ומה השיר שיבוא אחריו כל השאר תלוי באיך שההופעה תזרום ובמספר כוסות  היין שהיא שתתה במהלך הבאלנס ולאורך ההופעה.

אחרי השיר הראשון היא מודה בעברית לקהל שהגיע 
"We are few, but chosen few" היא אומרת, מרימה את כוס היין שבידה "Here's to the millions we'll make" וממשיכה לשיר הבא.

"אתם מוזמנים לדבר איתי, להגיד לי מה אתם חושבים על השירים, כי כל עוד זה לא הוקלט אתם יודעים הכל פתוח" ומחייכת
"אבל רגע רגע רגע, אנגלית או עברית?  באיזה שפה אתם מעדיפים שאני אדבר איתכם ?" היא שואלת, הקהל מבחינתו עונה שזה בעצם לא משנה כל עוד היא תמשיך לשיר.

לוין-ארדי, דור שמיני בארץ נולדה וגדלה בירושלים ומי ששומע את המוסיקה שלה או מגיע להופעה בפעם הראשונה סביר להניח שיחשוב כי את רוב חיה היא העבירה בחו"ל ולאחר מכן הגיעה לארץ.

היא אף פעם לא למדה לנגן או לשיר בצורה מסודרת, בגיל 37  התיישבה בצמוד לפסנתר, ניגנה כמה אקורדים  והבינה שזה הייעוד החדש שלה בחיים ובמהלך שנה וחצי היא הספיקה להוציא 3 אלבומים, לזכות בפרסים, להתארח בלייב סשן
ב-BBC ואחת מהופעותיה אף שודרה בBBC World.
למרות זאת  אחרי 10 אלבומים E.P אחד ו160 שירים היא נחשבת לאמן ומוסיקאי מוערך שלו קהל מאזינים אדוק שמגיע להופעות וקונה את האלבומים, אבל עדיין בניגון לכל היגיון בשוליים.
חברות התקליטים כמובן לא הקלו על ההתנהלות העצמאית שלה ואחרי שהיא השתחררה מהן האי.פי שלה זכה בשם

את הסינגל הראשון מתוכו  TRUE LOVE , בלדת פסנתר עוצמתית וזועקת
 true love is trouble, הפיק לא אחר מאשר בנה אדם ג'יימס  שגם הוציא במהלך 2012 את אלבום הבכורה שלו How about now 
בו היא מתארחת בשיר
Lossing trust 


ואז הגיעה ההצעה מ - PLAY BOY 
כששמעתי שהדרה הולכת להופיע במהדורה הישראלית הראשונה במגזין PLAYBOY הופתעתי.
היא היתה מורה לקולנוע, במאית, סופרת ומשוררת , נכון אי אפשר להתפרנס בארץ מאמנות ומוסיקה אבל PLAYBOY ? 

אז לא, היא לא מופיעה שם בתמונות הלבשה תחתונה, יש לה טור קבוע בו היא כותבת וכבר התפרסמו בו שני פוסטים  "אל תתפסו אותי במילה" ו"היפסטרית מן המניין".
מי שמכיר את הטקסטים שלה יודע שהמראה העדין שלה מטעה, היא יורה ואומרת בדיוק את מה שהיא מרגישה בלי לחשבן, ישירות מהלב והקרביים אל עומק התודעה של המאזין או הקורא. החל ממערכות יחסים וסיטואציות מהחיים שחלקן מרגיעות במקצב שלהן (happy bossa nova) ומחויכות "אני לא סייד קשוע, כי ככול הידוע לגוגל, סייד קשוע כותב בעיתון לאנשים חושבים ואילו אני כותבת טור בעיתון לאנשים עם ביצים", חלקן גורמות לך להיכנס לסיטואציה, להזדהות וביחד איתה גם לכעוס ("alone is alone"), להעצב ("מישהו פעם אהב אותי") או לשים את האוזניות על הראש ופשוט לשקוע אל תוך אחת מבלדות הפסנתר.

פרט לכתיבה היא גם מציירת, האיורים שלה עוטפים את הסינגלים ונמכרים כחלק מהתהליך למימון המוסיקה, היא אף יצאה בקמפיין למימון האלבום הבא  אליו נרתמו המאזינים שמלווים אותה לאורך הדרך וצמאים לעוד, וגם כאלה שגילו את המוסיקה שלה בעת האחרונה. 

האלבום הבא ה- 12 במספר הולך להיות שונה מקודמיו, הרעיון שלו החל כשהיא עבדה על האי.פי והקשיבה לארכיון המוסיקלי האישי שלה שם מצאה שירים עם "סאונד שרוט ולב פראי" כפי שהיא מגדירה אותם.
"מצאתי פנינים בלתי מלוטשות, ששווה לשחררם לאור, למרות ואולי דווקא בגלל הסאונד השרוט. יש חסד מיוחד, בלשמוע שירים בראשית דרכם, בעודם ערומים, כשאפשר לשמוע את הגיטרות, הבס, והתופים המחפשים את דרכם בשיר, נדמה לי שהדרך היחידה להצלת השירים הללו, ברוחם ויחודיותם, היא לשחררם כפי שהם."

אז "אל תתפסו אותה במילה" כי יש לה עשרות טקסטים ושירים ששווה להקשיב להם, פשוט תלחצו PLAY ותנו לנפש לנשום.




הדרה לוין-ארדי - האתר הרשמי 
דף האמן בפייסבוק 
תמונות מההופעה בלבונטין ניתן לראות בדף הפייסבוק של הבלוג


יום שבת, 2 בפברואר 2013

נמרוד לב בהופעה - סיפור אהבה על פיה וגיטרה.


11 שנים אחרי שזמרת הברים האדומה עלתה על ה"ראלי צ'ופר" שלה ודהרה אל האופק,הוא הספיק לעזוב הכל,לעבור ליישוב מרוחק בצפון, להקים הרכב אלקטרוני בשם RBS ושוב להיעלם מהתודעה.
את בד הקנבס החליף פרופיל האינסטגרם שלו והוא שובר את השתיקה הארוכה וחוזר להופיע.

14 נובמבר 2012 הופעה בבר גיורא. 
זה ערב מלחמה ו"עמוד ענן" מסתיר את האופק, אבל ההופעה נקבעה וכל הכרטיסים כבר נמכרו מראש, התלבטתי אם ללכת כי התיק כבר מוכן ולא ידעתי אם "הצב" מספיק איטי או שיש עוד כמה שעות להנות.

מרתף הבר גיורא, אוירה חמימה הקהל מחכה, הוא עולה אל הבמה ומתחיל את ההופעה עם "רץ אל תוך הים" הסינגל הראשון שהוא הוציא אל הרדיו, אני מחייך ושמח שהחלטתי להגיע.
בהמשך הערב מיקה קרני מבצעת את מגדלור, גיא דגן מצטרף מתוך הקהל לשיר נוסף עם המפוחית באילתור ספונטני וההופעה הופכת מערב מלחמה חדשותי מתוח לאי של שקט מוסיקלי, שגורם לך לשכוח את הכל לכמה שעות.
הביצוע של "ימים טובים" מוכיח שהוא תמיד יהיה רלוונטי, אבל שיר אחד "שבע שורות על פלא הירקון" כל כך אקטואלי לאותו הערב.
"עוד מעט תישלף העיר תל אביב כמו אקדח. מה שיבוא מכיוון הים יתחיל ברוחות חמות. וברחובות כבר ידברו בשקט של אחרי היריות."
הימים הבאים בהם הוא ובת הזוג שלו רצים לחדרי המדרגות בכל פעם שתשמע  אזעקה בתל אביב יולידו את "אדום", הסינגל השני מאלבום הסולו העתידי, השיר מתאר את ההתמודדות עם המצב והוא נכתב בצל תחושת חוסר האונים הקלה שליוותה את חיפוש המסתור המתאים לאותו רגע - על רצפת חדר השינה או במסדרון חדר המדרגות.

"אדום צובע ימים ולילות
צפירות מנסרות ת'שקט ברחובות
ריח פחד מהול בתקווה
חיים כרגיל מחבקים גאווה"
 



סיפור אהבה על פיה וגיטרה 
את בת הזוג שלו הוא הכיר במקרה בטוויטר, אחרי שבועיים הוא הציע לה נישואים היא כמובן לא מהרה להגיד כן והציעה שיצטרף אליה לפסטיבל "אינדי נגב", שלאחריו הוא כתב לה את "לחלום אותך", שיר אהבה לפיה, ואז  היא כבר אמרה לו כן.

פרט לחיים ביחד הם גם משתפים פעולה באלבום כשהיא "מג'נגלת בין עיתונאות לכתיבת שירים, יוצרת מילים הופכת אותן למוסיקה ואותה למעשים" 
"חלוקת תפקידים טובה היא כזו שכל אחד עושה את מה שהוא טוב בו. בגלל זה הוא אחראי על הסדר ואני על הבלאגן" - היא כותבת כסטטוס בעמוד הפייסבוק שלה.

ביום ההולדת שלו היא לקחה אותו לג'וני, אמן הגיטרות, וביחד הם עיצבו גיטרה חשמלית בעבודת יד על פי צרכיו ורצונותיו והשם שלו רשום עליה באותיות צדף.

היא נמצאת לצידו בהופעות ובראיונות והיא שותפה מלאה בתהליך,הם מביאים את האהבה שלהם לתוך הטקסטים והצלילים באלבום והיא מתנקזת אל תוך היצירה עם כל היופי שבה.

.                                         לחלום אותך (צילום www.milanayalir.com) 

בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו "הטרום בכורה לאלבום" הוא מארח יוצרים וזמרים ישראלים חלקם ותיקים וחלקם בתחילת הדרך, בתקופה הקצרה מאז חזר להופיע הספיקו להתארח לצידו על הבמה מיקה קרני,ג'וני שועלי, ג'קו אייזנברג, סיוון טלמור, אודל נמרודי וקובי אוז.

ינואר 2013 הופעה בתאטרון תמונע
"יש לי מכשיר כזה, לופר, אני מנגן הוא מקליט ואז אני שוב מנגן והוא שוב מקליט" הוא אומר ומתחיל לנגן את צ'יינה, הקהל כמובן לא ממתין ומצטרף אליו לשיר ב"פה רה פה פה פה פם", בהמשך הערב הוא יבצע שיר נוסף בשילוב הלופר ובשיתוף הקהל.

כשקובי אוז עולה לבמה הם מבצעים ביחד את "תפילת החילוני" מתוך מזמורי נבוכים, לשאר שלושת השירים הבאים שהם יבצעו ביחד תהיה כמובן הקדמה יחודית ובלתי מתוכננת שתגרום לשניהם לצחוק ולקהל לחייך.

"קובי,באיזה סולם אמרנו שעושים את זה ?"
"למה אתה שואל אותי על סולמות ?, כי קוראים לי יעקב ?".

הם מתחילים לשיר את "זה כל הקסם" כשקובי בתפקיד זמרת הברים האדומה.
הוא שר, נכנס אל הדמות מנדנד את רגליו ועושה לנמרוד "עיניים" בחיוך שגורם לו לצחוק תוך כדי שירה ואיתו גם הקהל.
2 שירים מאוחר יותר בביצוע"כשאני איתך אני כמו דג" נמרוד יהיה על תקן שרית חדד ובסוף הוא גם יבצע מאוול.


                                          התחנה הישנה (צילום: גיא פניג)


אחרי תקופה ארוכה בה הוא שמר על שתיקה והיה בעיקר שותף ליצירות של אחרים מאחורי הקלעים, הוא פעיל מאוד ברשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם,  ומי שעוקב אחריו נחשף לתהליך יצירת האלבום, בהופעות שלו הקהל הוא חלק בלתי נפרד מהמופע אם במונולוגים שלו לפני השירים שהופכים לדיאלוג עם הקהל ברגע או בסיפורי הרקע לכתיבת השירים של האלבום.

לכו לראות איך סיפור אהבה הופך לשירים ולמוסיקה, ההנאה מובטחת. 


יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

ראודור - משהו משלו


את המוסיקה שלו הכרתי בהתחלה רק דרך הטקסטים שצוטטו מדי פעם בשורות סטטוס של חברים שלו בפייסבוק 
חיפוש ביוטיוב של החומרים שלו הניב כמעט אפס תוצאות, פרט ל 2 הופעות בהם הוא מארח את אמיר דדון או ארז לב ארי.
לפני כחצי שנה הוא הופיע ב"פסטיבל סמילנסקי" בבאר שבע שם אירח שוב את ארז לב ארי, אחרי תקופה ארוכה בה המתנתי שמשהו יתפרסם, נכנסתי לרכב ונסעתי דרומה, לראות ולהקשיב. 


ראודור - שם לא שגרתי שעורר בי סקרנות כי תחילה חשבתי שמדובר בשם של הרכב, מסתבר שכבר מהתחלה מסלול חייו לא היה קל, בזמן שאמא שלו נשאה אותו בבטנה הרופאים טענו כי ההריון מסוכן,היא התעקשה להמשיך אותו וללדת ומכאן גם השם 

ראודור, כי זכתה לראות אותו נולד.

בתחילת דצמבר האחרון הוא שחרר לרדיו את הסינגל הראשון מהאלבום " מדרון האהבה", הטקסט שלו מדבר על זוגיות העליות והירידות לאורכה ובו הוא מבקש מבת הזוג שלו להחזיק חזק במדרון האהבה וביחד להתגבר לעצום את עיניה  להיזכר בכל מה שטוב בו.



                                                                        מדרון האהבה 

אבל אל תתנו לטקסט להטעות אתכם הוא לא עוד אחד מאותם "רומנטיקנים מונוטונים" שכל האלבום שלו נוטף אהבה, בטקסטים שלו הוא מספר על ההתמודדויות שעבר במהלך שנות חייו במשך שנים נלחם על המוסיקה שלו, ובעזרתה בסופו של דבר הוא מנצח הכל, "יש לי סיפור חיים מורכב ודרך המוסיקה אני מספר אותו" 


החל מהחרדות והפחדים שבאים מהבית בהקשר של החיים בכלל ובחירת המקצוע בפרט, או כמו שהוא מגדיר את זה  "השריטות שעוברות מדור לדור"




זה לא שלי הפחדים החרדות
אני נבראתי טהור


אני לא אמשיך את זה 
כן כאן זה הסוף
עד היום הסיפור הזה
נכתב בשבילי 


עכשיו זה התור שלי לבנות משהו חדש משהו משלי

(מתוך : "משהו משלי")




ועד להתמודדות האישיות שלו עם אבדן ופרידות וההשלמה עם הדברים.
רחובות שפעם שיטו בי היום כבר לא נוגעים
מקומות בהם טבעתי לא אומרים דבר
נקודות אותן חיברתי האירו את הדרך אל רגשות שלא ידעתי שאוכל לחוש לעולם
עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבור

הם חשבו שאצלול בשקט
אעלם כמו כל היתר
שלשתוק זה הכי טוב שאפשר
מוטב שכך לעוף מוזר

איך סודות קטנים שנגלו לי
חשפו את אותו השקר
שחייב לחיות כמו כולם
שלא אוכל לפרוש כנף

עכשיו רואה חד שומע צלול 
כל כך ברור
עכשיו הגוף הוא אחד נשמה שפורחת
הכלוב שבור
לעוף לאן שרק תרצה


(מתוך : לעוף)


בהפקת האלבום קשורים שמות מהמובילים בתעשיית המוסיקה  רפי קריספין , ערן מיטלמן , מורן גמליאל  ואמנים מוכרים כמו דדון ולב-ארי שמחים להגיע ולהתארח בהופעות שלו.
משרד היח"צ שלו מקפיד באדיקות על תזמון הסינגלים והראיונות שמשוחררים לתקשורת, בהקשבה לאי.פי ששוחרר לתקשורת המכיל 3 שירים נוספים, הוא מפתיע ביכולות הווקליות שלו, והבידול של ראודור הוא הרבה גם בזכות קולו הייחודי. זה בהחלט הולך להיות אחד מהאלבומים המסקרנים והמושמעים ב2013. 





יום שבת, 22 בדצמבר 2012

אתי אנקרי בהופעה





כשהייתי ילד ושמעתי את אתי אנקרי שרה את ה-"דאנדינהדאנה" שהיא אמרה לו, חשבתי שזה סתם ג'יבריש ואז בראיון ברדיו היא הסבירה שזה מקצב תופים הודי, השבוע אחרי שנים של האזנה למוסיקה שלה ראיתי אותה בהופעה.

היא עולה לבמה בתלבושת המסורתית-דתית המושקעת והמוקפדת שלה, ברגע שהיא לוקחת לידה את הגיטרה ומתחילה לנגן ולשיר, אתה מתחיל להבין כמה עוצמה יש לה ולאט לאט מלווה בקולה אתה נכנס אל אווירת המופע ומתעטף בצלילים ורוחניות.

עשן על הבמה - אחרי השיר הראשון הבמה מלאה בעשן,היא מיד מתחילה באלתור מוסיקלי שדרכו היא מבקשת מהתאורן לווסת את כמות העשן, הנגנים מג'מג'מים ביחד איתה ונולד שיר ברגע.

"אנחנו עובדים על המבטים המופתעים שלהם בחזרות" היא אומרת בחיוך והם כולם צוחקים ביחד על הבמה, המשך הערב יוליד שני  אלתורים נוספים שבהם ישתתף גם הקהל.

                                                מופתעים ? 

בין השירים היא מספרת על השירים ונכנסת לדמויות ואם מתמזל מזלך אתה תקבל גם "סדנא" תוך כדי, כנראה שהיתה סיבה מכוונת שלא הצלחתי להגיע להופעות שלה עד לנוכחית, באמצע ההופעה בין השירים היא התחילה לדבר על מקצבים בתופים - מבחינתי זו היתה סגירת מעגל.


                                         
אם אכתוב "הופעה מעולה, רוחנית, מצחיקה, אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן בשנים האחרונות", אני אשמע קלישאתי ונדוש אבל זה פשוט ככה, שווה כל רגע.







יום שבת, 1 בדצמבר 2012

איתי דיילס - התחלה אמצע סוף


שישי בצהריים דרום תל אביב, גבר עם זקן משקפי שמש שחורים וחזות מזרחית,יוצא מהרכב וממתין.
"אני כאן בפינה" - הוא מודיע בנייד.
- "אני בדרך אליך" עונה קול מצידו השני של הקו, מקצה הרחוב מגיח בחור משקפי שמש שחורים ומעיל עור,לחיצת יד,חיבוק קצר והוא מוסר לו חבילה מרובעת שחורה עטופה בצלופן "מקווה שתאהב את זה" ..
אחרי תקופה ארוכה של האזנה למוסיקה שלו ברשת הדיסק של איתי דיילס הגיע לידיי.


דיילס הקשור להפקות מוסיקליות שונות, "קולומביה" ואלבום הבכורה של ליהיא שגיא (שאף משתתפת בשיר הנושא)עובר לקדמת הבמה ומשחרר השבוע את אלבום הבכורה שלו "התחלה אמצע סוף".

הוא חי בעיר ללא עבר שחיוכים צבועים עדיפים על דמעות אמיתיות 
הוא זוכר דברים שרצה לשכוח ובירידות התלולות הוא מרגיש גבוה
לא רוצה שתלטפו אותו או תעטפו אותו, שאין לו אוויר הוא נוסע לקצה השני של העיר
אולי יום אחד הוא ישתנה, היום הוא יודע שזה לא יקרה.


דיילס עולה לבמה עם ההרכב הקבוע שמלווה אותו לאורך הדרך ופרט לגיטרת הבס הוא מתחבר בעצמו לגיטרה בס נוספת, באותו הרגע אני נזכר ב"נאום הבס" של תמיר אלברט בכתבה ששודרה בסוף שנות ה90 ונקראה "בנוגע לבסים" ומחייך, כי מאז הג'ינג'יות לא היה כאן אלבום אלקטרו-רוק משובח בעברית ובמיוחד לא עם תוספת בסים בהופעות.
 השבוע גיליתי אחד כזה ואני נהנה מכל רצועה ורצועה שנמצאת בו.



יאיר רובין גיטרה
עודד סיידא תופים
ניסים טוויטו בס
דרור שם טוב קלידים
צילום עטיפה : גילי דיילס
תמונות מהופעה: Beat-oN

יום רביעי, 28 בנובמבר 2012

ויקי גורדון - איך זה מוזר ש למרות המסכה מתחילים לחיות

כששמעתי את המוסיקה שלה בפעם הראשונה חייכתי, זה בדיוק הרוק שהאזנתי לו בסוף שנות ה80,הרוק הנקי נטול האלקטרוניקה, הפשוט - תופים, גיטרות, בס, שירה וקול שני עם איזה סולו טוב בסוף ולפעמים גם באמצע.
אבל זה לא היה רק זה, המקצב והטקסטים שלה הזכירו לי משהו ישן ומוכר.
למחרת ברכב פתאום שיר מתוך "פנים ושמות" של רובס התנגן וסגר לי את הפינה בדיוק.

תגיד, נו ? מה קורה עם ההיא אתם עדיין ביחד ? 
אני שואל חבר מהמילואים בפגישה מקרית ברחוב
-"עזוב נגמר כבר לפני חודש", הוא עונה לי "חזרתי הביתה מצאתי אותה אורזת.."


סצנת קרטון, מכירים ??
אז ככה, אתה נכנס הביתה רואה קרטון על שולחן

- "אני עוזבת !!" היא אומרת ואתה בתגובה משכנע להישאר ומבטיח להיות טוב יותר.
אחרי חודש בדיוק אתה נכנס הביתה, שוב קרטון שוב שיחה - בפעם השלישית אתה מיד אומר
"טוב, בואי אני אעזור לך לארוז" ואז היא מתחילה לגמגם אבל....מה...למה ???

גברים, אי אפשר איתנו ואי אפשר בלעדינו, מה גם שהאגו שלנו אף פעם לא נותן לנו לבדוק מה קורה עם הצד השני אחרי שמתפצלים.
ו"איך זה מוזר ש.." מתאר מה קורה שם בשביל כל בעלי האגו שלא עוצרים ומסתכלים אחורה.( ולחלקנו הוא אפילו ישאיר חיוך)





"איך זה מוזר ש
אתה מאושר כש
היית אמור להתאבל, להתבלבל, לרוץ אלי, להתחנן שכבר אחזור
לא ששכחתי-
זאת אני אני שהלכתי
ונשבעתי שלעולם, לעולם לא אביט שוב
לאחור"

קוראת יקרה, אחרי שתקראי את השורות שפתחו את הפוסט את בטוח תגידי
-" כן, אבל בטוח הייתה לבחורה מהשיר סיבה לארוז"
אז הנה הסיבה בשיר הבא.. במיוחד בשבילך.



בסופו של דבר אחרי הכל, אם את אורזת במזוודה או קרטון, כל אחד מוצא את הפינה שלו ושוב ביחד או לחוד מתחילים לחיות 



לי שלושת הסינגלים גרמו לרצות לשמוע עוד ולחכות לאלבום.
רובס - אם אתה קורא את השורה הזו תזמין אותה לדואט, בטוח שביחד יצא מזה משהו טוב.


יום שני, 26 בנובמבר 2012

אורן ברזילי - יומני מלחמה וירח מר




שנתיים בדיוק אחרי שהוציא את אלבום הסולו הראשון  שדים של עצב סופות של אושר, המתאר את תהליך ההחלמה מתסמונת  גיאן בארה שתקפה אותו, מפרסם אורן ברזילי את סינגל הבכורה שנושא את שם אלבומו השני "ירח מר".
אלבום קונספט נוסף,בניגוד לקודם שהיה באנגלית הפעם מדובר אלבום שלם בעברית ושוב גם כאן האלבום ילווה בעטיפה מהודרת ובסיפורים חושפניים מחייו האישיים.

פרט לפרסום סינגל הבכורה,הוא החל 
השבוע בסדרה של יומני וידאו בשם "יומני מלחמה", צילום עצמי אשר יתעד את תהליך הוצאת האלבום, החל מתחילת הקמפיין ועד להופעה האחרונה בסיבוב ההופעות המקומי.

פחות צילומי אולפן הופעות והקלטות ויותר סיפורים מהפן האישי החלומות והניצחונות, האכזבות והכישלונות, תיאור המסע שעובר אמן פשוט מהשורה בניסיון להגשים חלום מהימים בהם היה ילד.




ירח מר - מילים ולחן: אורן ברזילי

"שורט כמו אריה נושך כמו כלב קרב, אוהב כמו נסיך ילד מאוהב,
 שותה את האוויר כמו לא יהיה מחר 
עיניים עצומות ידיים עדינות כמו פרווה, שמש עצובה של זרעוד ירח מר ונגמר

שקט כמו ידע נפשו זה ממכר, נוצץ יפה עולה יופי מסחרר, 
נובח כמו רעב כאב שמנסר
עיניים עצומות ידיים עדינות כמו פרווה, שמש עצובה של זר, עוד ירח מר ונגמר"


צילום תמונה: רן גולני 
לדף האמן  בו יפורסמו קטעי "יומני מלחמה"
http://www.facebook.com/OrenBarzilayART

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

נעמה ושמלת השבת ...


בכל שישי לקראת ערב, קצת לפני כניסת השבת אני מכין לי קפה שחור, 2 סוכר, שם מוסיקה טובה ובמקביל מפרסם בפייסבוק את השיר שמתנגן באותו הרגע ברקע.
באחד משיטוטי היוטיוב  של שישי נתקלתי ב"קבלת שבת" של נעמה הכהן שמשך אותי אליו, בהתחלה זה היה הקול העדין שלה  ואז הטקסיות הקבועה בשישי  של הדמות בשיר, גרמה לי להמשיך להקשיב.

יום שישי הבית כבר נקי
נשיקה קטנה לכלב
חצי חלה
כוס יין
את השבת היא מקדשת

הו, ככה אני אוהבת
שמונה עשרה דקות לפני שהשמש הולכת
להדליק את הנרות
ואיתם את הירח

בדיוק שחשבתי שזה שיר עדין רוחני נוסף של כניסת שבת, צפתה לי הפתעה
פתאום קבלת השבת הזו הופכת מ-18 דקות של אושר למועקה. 


הם אומרים עליה
היא מסתובבת בלילות 
שוכבת עם בחורות 
כשהיא רוקדת, היא נוגעת בעצמה
איזה בושה למשפחה.

כשהבית השלישי של השיר התחיל, לרגע אחד חשבתי ששמעתי לא נכון כי הוא תאר פסטורליות של הליכה לבית הכנסת בשישי, אך כשהיא מגיעה לשם  הכאב שמופיע בשורות הבאות פשוט החזיר אותי לזכרונות הילדות הרחוקים, לתקופה
 בה חזרתי בשאלה, אל המבטים ואותה תחושת הזרות לאורך התפילה.

לאחר התפילה לא מדברים איתה
היא מרגישה רק עיניים
שחודרות את הנשמה
מה הם רוצים ממנה מה?


אולי זה המקצב העדין והסוף המעט דרמטי שלמרות קולה העדין של הכהן פשוט זועק, אבל הבחורה הזו שעליה היא כתבה את השיר פשוט נכנסה לי ללב, מקווה שהיום כבר לא אכפת לה מה אומרים ושהיא מאושרת. 



לדף האמן של נעמה בפייסבוק https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%94%D7%9F/136759713037400

צילום : אלינור כהן 
http://artlightstudio.wix.com/elinor