בוצר - הפרעות.קשב.ריכוז

צילום: אוהד רומנו

הוא יוצא יחידה קרבית, ג'ינג'י אב ל-6 ילדים והוא הוציא השנה את אלבום הבכורה,

לא, הוא לא השולי רנד הבא או היונתן רזאל, אין כאן הטפה לדת או "שירי תפילה וכוונה", כשהקשבתי לאלבום שלו  לקח לי כמה ימים לעכל אותו, זה אלבום עם תובנות  מאבקים פנימיים והשקפת עולם עמוקה רוויית קונפליקטים ומסקנות בסופן.

כשנסעתי למילואים אספתי 2 חברים בדרך כל אחד גר בעיר אחרת עם אורך חיים שונה לחלוטין, האחד דתי מסורתי והשני חילוני עם שיער ארוך וגיטרה על הגב, כשהעברתי את הרדיו מ 88 והדיסק שלו התחיל להתנגן, הם שניהם זיהו מיד במי מדובר, התפלאתי.

הפרעות.קשב.ריכוז - אלבום עם שם מיוחד.

"ההפרעות שלנו הם מה שמייחד אותנו מכל אדם אחר זה הכח שלנו, דרך ההפרעות יגיע הקשב והריכוז המדויקים והנכונים בלי להדחיק, להקשיב להן כי שם האוצרות והמתנות שלנו שמייחדות כל אחד" הוא אומר לי בשיחת טלפון.

לבטל את ההישגיות "פשוט להיות".

שיחת הטלפון מתארכת, בעקבות הטקסטים שלו באלבום אנחנו ממשיכים לדבר על מהות החיים והמעברים בין העולם הדתי והחילוני והמאבקים  שבדרך, אני מרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים למרות שרשמית אף פעם לא נפגשנו.

"אני לא חרדי, אני אנושי" הוא אומר לי 

-" רגע, אבל אתה לבוש ככה, זו החזות שלך כשאתה עולה לבמה וגם הרושם הראשוני במפגש אקראי ברחוב" 

"צריך לשבור קונספטים יש התרחשות שקוראת בדור הזה צריך להתנער מהשתייכות, ליהדות יש הרבה מה לתת בעולם אבל הדרך האנושית, היא שייכת לכולם - וזה הדור שאנחנו נמצאים בו דומים ושונים בכל כך הרבה מקומות, אנחנו צריכים להתאחד ולצעוק ביחד "(ואנחנו נחזור לצעקה הזו בהמשך)

כַּמָּה, כַּמָּה זְמַן
נְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, נֵאָחֵז בֶּעָבָר
כַּמָּה זְמַן נִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם
שֶׁהֱבִיאָנוּ עַד הֲלוֹם.




ב"נלחם ברוח" הוא מתאר את המאבק הפנימי והאישי 

"נלחם ברוח
שמעיפה אותי רחוק מעצמי
נלחם בטוח שהמלחמה הזאת תשאיר אותי אמתי

והרוח מפתה אותי מבחוץ ומבפנים
היא מראה לי את עצמי בדמות של זרים
אני יודע שהמלחמה הזאת היא מלחמה על חיי
רק תגיד לי שאתה איתי אלוקיי" 

מיד ברצועה שלאחריה "סכין ויזואלית" הוא כבר מתאר את רגע ההכרעה,  אותה הנקודה בה הוא מחליט ללכת עם האמת שלו הלאה שבעקבותיה הוא הוציא ספר שירה ב100 עותקים ושחולקו לאנשים הקרובים אליו בלבד. 

ציון - הרצועה האמצעית באלבום, לא שאלתי אם המיקום שלה כרצועה השישית מכוון אבל היא נמצאת בדיוק במרכז האלבום מבחינת המיקום, זה השיר היחיד איכשהו כן מדבר על כמיהה ודת אבל כזו שכל יהודי בהוויה שלו צמא לה ויש לרצועה הזו גם קליפ מיוחד ומושקע.

הופעת ההשקה בבארבי 

הגעתי באיחור, "גדג' כבר היה ?" שאלתי
-"כן, עשו לנו צמרמורת. " את אותה התשובה קיבלתי משני אנשים שונים בקצוות השונים של הבארבי.
המקום מלא,רוב הקהל חובש כיפות סרוגות ועשרים חילונים בערך, בשניות הראשונות אתה כבר נכנס לאווירה.

הוא מחשיב את האלבום כאלבום להקה, הרכב הנגנים שאיתו על הבמה הוא חלק בלתי נפרד מהאלבום והיצירה מבחינתו
כשהם חוזרים להדרן סיני תור מתחיל לשיר את "ממקומך מלכינו" של קרליבך כשהעוצמות שלו מתגברות לאט לאט

בסיומו, האורות בבארבי כבים, חושך מוחלט וכולם צועקים ביחד עם הקהל צעקה אחת ארוכה !! צעקתי איתם, אלה היו שניות של קתרזיס שמיד אחריהן התחיל להתנגן "כמו משחק" בשיא העוצמה.

ואז בדיוק באותו הרגע  אתה מבין שאתה עובר חוויה רוחנית בדיסטורשן.