מאת: גיא טנא
נדמה
שה"אתניות" והלבנט חזרו כבמטוטלת למוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. אמת,
לא מדובר באותו גל אדירים שהקיף מגוון רחב של אומנים והכפיף אותם בעיני הציבור
וחלק מן המבקרים תחת אותה קטגוריה של "מוסיקת עולם" אבל נדמה שהפעם המלה
"אותנטיות" או אפילו המונח "פיוז'ן" כבר לא מרתיעים איש.
הלייבל
"מגדה" מבית היוצר של "האוזן השלישית" מביא לנו מירושלים את
"איסתיפתאח" (פתיחה) של אנסמבל
נעם (כן) (Naam) ומציג את נור עקאווי בעוד, נועם ברטוב בבס,
מתי בובק בקלרינט, דניאל תגר על התופים ואת אדווה שוובל בגיטרה. החצוצרן ממלו
אורפאוס גיאטנופולוס, מי שבעברו השתתפות מיתולוגית ב"אני שר" של אריק
איינשטיין מתחילת שנות השבעים, מחצרץ ומוסיף נופך ג'אזי לאלבום. גיאנטופולוס גם
עיבד את "דין אללה" שלמד מנגן העוד אלברט אקנין באחד הקטעים המלהיבים
באלבום.
העוד של עקאווי הוא כלי
דומיננטי מאד באלבום- הקטע הפותח, קטע הנושא המבוסס על יצירה של פרוטין איש המאה
השתיים עשרה, משלב את העוד עם הקלרינט של בובק שחיבר את הקטע יחד עם שוובל ומניח
את המסד לייחודיות של "נעם"- שילוב הצליל היהודי אירופאי של הקלרינט
והצליל הערבי של העוד.הגיטרה של שוובל עדינה ומרגשת ומשלימה קטע פתיחה מהפנט.
"לעיתים לוקח רק
צעד אחד להיכנס לעולם חדש" נכתב בחוברת האלבום לצד שמו של הקטע
"הסוחר" מאת דניאל תגר, קטע רחב יריעה ושובבי ששם דגש על אלמנטים
ג'אזיים ובכך מתקרב יותר לאומני ג'אז ישראליים עכשוויים כמו אבישי כהן, עומר אביטל
ואחרים.
"שיר לע.",
שירו הראשון של מתי בובק, שבחוברת נכתב כי נוצר מגעגוע וכאב , הוא יצירה ארוכה מאד
האורכת יותר מאחת עשרה דקות. האורך, המופרז לטעמי, אכן נותן אפשרות לאלמנטים של
מוסיקה חסידית ומוסיקה קלאסית להשתלב ביצירה אך ירתיע מי מן המאזינים שאינו מורגל
בממדים כאלה של אורך קטע- חומר למחשבה.
צל צילה של בוסה נובה
מגיח ב "עצום עיניך" של אדווה שוובל בו יותר מכל זהו העוד של עקאווי
שמגלה מחוזות חדשים ומתאים עצמו לאופי מערבי יותר של המלודיה. ב"כוס
קפה" של נועם ברטוב, נשמע יצירה שתוכנתה ומבוצעת עם מטחנת קפה בדווית ככלי
המרכזי בחטיבת הקצב שלה.לצערי, הקטע עצמו הרבה פחות מעניין מתיאורו והחצוצרה של
גיאנטופולוס אינה מושיעה. "ספינת המדבר" של גיאנטופולוס עצמו הוא קטע
חביב המתאר מסע של אלכימאי ממרוקו לעבר הפירמידות אך נדמה לי שהסימבול של גמל
מיועד בעיקר למאזינים לא ישראלים וסוד קסם בעל החיים המדברי כבר מעט שחוק בלשון
המעטה באוזני המאזין הישראלי.
"הכפר
השוודי" הוא קטע מאת מתי בובק המוקדש לתושבי "אלווין", המוסד
הירושלמי הידוע וברוך הפעילות. בובק מקבל השראה מאנשי "אלווין" על
תושביו וצוותו ואכן מורגשת חמלה ואהבה רבה בקטע והבחירה הפעם להביא משהו חדש ונמרץ
יותר לאלבום לאור הנושא המרגש שבחר בובק ולהבליט אותו בין כל השאר, הן מבחינה
קצבית והן מבחינת הרבגוניות הכלית מתבקשת ומוצלחת.
אני מתעלם מהקטע
"סיום הסכסוך" , לא רק משום שאין בו חדש מבחינה מוסיקלית אלא גם כקריאה
ללגיטמציה עבור הרכבים ערביים- יהודיים לעמוד בזכות עצמם ולא להרגיש צורך להיות
פוליטיים- סוף הסכסוך יגיע מהר יותר כאשר העשייה המשותפת תהיה, לכל האורך ועל כל
רבדיה, למען העשייה בלבד וכל מלה נוספת מיותרת.
האלבום של אנסמבל
"נעם" הוא בראש ובראשונה חוויה מהנה של האזנה- חדשנות יוצאת דופן לא
נמצא כאן אבל השילוב של עוד וקלרינט בהחלט בולט ומעניין. ניכר כי ההרכב הוא קבוצה
מגובשת של נגנים-יוצרים שמצליחים להישמע ולהשמיע אמירה אמנותית מוגדרת. לעיתים
ההערות שבצידי השירים אף גרמו לי להירתע מעט מעודף האוריינטליזם הרומנטי הקורן מהן
אך בשורה התחתונה- נהניתי להאזין.
הייתי בכמה הופעות של ההרכב, וכמי שמאזין שנים למוסיקת עולם, מפה ומשם, התחברתי מיד.
השבמחקוהדיסק יפיפה עם רעיונות נחמדים.
להכין קפה שחור, לשבת ולהקשיב .....