או את הדרך שלה לפרוץ החוצה, שלא תבינו אותי לא נכון - אהבתי אותה מהרגע הראשון.
ואז כשנפגשנו שוב בגרסת האלבום כבר ידעתי.
התאהבתי בה, זו הרצועה שאני הכי אוהב בו. היא הזכירה לי מישהי מאוד קרובה אליי.
קולות הקשר הצבאי ברקע בסוף השיר התחברו לי ל"יותר מדי".
הארט וידאו עם הנעליים הצבאיות המרוחקות משאר נעלי המשפחה והמיצג במופע ההשקה, חיברו לי את הפאזל לתמונה המלאה.
את "שנית מצדה" יעל דוד כתבה לאחר שבאמצע שגרת היום העמוסה קיבלה הודעה לנייד שלה ושבשרה לה על ניסיון התאבדות של דמות הקרובה אליה.
"שינוי רגעי שמתניע תגובה מהירה ויכול להניע ריצה שנמשכת כל החיים"
שוב נגיעה ב"חוסר אונים/ חוסר ברירה" ונגיעה בפחד.
ואז הגיע "פעמון זכוכית".
יצירה פסיכדלית שמתחילה בהקלטה של תיבת נגינה ומשם עוברת לדיסטורשנים, לא תיבת נגינה שמבוצעת מתוך קלידים, אלא אחת כזו אמיתית שנדרשת עבודת נמלים בחירור כרטיסיית נייר שמנגנת את הצלילים בעת סיבוב ידני של מנואלה שמפעילה את המנגנון.
ואם חשבתי שהיצירה הזו חזקה ומיוחדת
כשהסיפור מאחריה נחשף בכתבת חדשות
יצירה פסיכדלית שמתחילה בהקלטה של תיבת נגינה ומשם עוברת לדיסטורשנים, לא תיבת נגינה שמבוצעת מתוך קלידים, אלא אחת כזו אמיתית שנדרשת עבודת נמלים בחירור כרטיסיית נייר שמנגנת את הצלילים בעת סיבוב ידני של מנואלה שמפעילה את המנגנון.
ואם חשבתי שהיצירה הזו חזקה ומיוחדת
כשהסיפור מאחריה נחשף בכתבת חדשות
וגיליתי את המשמעות של המילים, עברה בי לרגע צמרמורת, החיים בצל אב/בן זוג אלים..
"את ואני ולונדון בגשם גופך הקטן נמס אל חיקי
אורות בחלון ומשחק במחשב
ידך הקטנה מלטפת אותי
עוד מעט יהיה שקט אני לך לוחשת
הביטי ישר ולא לצדדים
שערי עזאזל נפתחו בחדרנו
סביבנו סוערים כל הרוחות והשדים.."
מופע ההשקה כמו האלבום עצמו, לא היה סטנדרטי.
זה התחיל בבחירת המיקום,
סטודיו בלב אזור תעשייתי , לא אולם שמיועד לכך.
מי שהגיע להופעה, כבר בכניסה יכול היה להבחין במייצגים שהוכנו והותקנו מראש במקום שמשלבים אלמנטים חזותיים, קולים וטכניים (תיבות הנגינה למשל)
על הקיר, מעבר לפלורסנטים תעשייתיים שתלויים בשלשלאות מהאוויר, הותקן מסך.
בזמן שכל רצועה ורצועה התנגנה, הוקרן ארט וידאו שהעבודה עליו ארכה שבועות והותאם לה במיוחד, מקטעי וידאו מצולמים/חתוכים
(לא דיגיטל אבסטרקטי)
באחת מהרצועות הבחנתי בטל מביט לאחור במבט מאוכזב, בשל העדר ארט וידאו שלא נכנס לפעולה.
לאחר מכן כשהם התחילו לנגן את "וירוס" ועלה מסך כחול עם הודעת שגיאה, לקח לי 2 שניות להבין שזה חלק מהארט ולא תקלה (גאוני).
ויש גם רצועה אינסטרומנטלית "איש בלי שכל" שבניגוד לשם שלה, היא מאוד חכמה ומחברת ביחד לתמונה אחת גדולה את האלבום.
הם נוגעים בפחדים, במצבי קיצון שמתערבלים אל תוך שגרת היום שמיטלטלת כל פעם מחדש.
כשכל צליל, טקסט וארט - מתיישבים אחד על השני במדוייק ומתחברים למורכבות של הטקסט.
ולמרות כל הפחדים/ההתמודדיות לאורך השנים. כשלצידם גם נדרשת השקעה בהקלטת אלבום (לעיתים כשברקע גם "צבע אדום")
המכונה הזו שלהם עם האמירה הגאופוליטית ניצחה בגדול.
עבודת הגיטרות של טל "הדוקטור לפיסיקה מיתרית" לצד הבס תופים קלידים, הסמפולים והטקסטים החשופים והחדים של יעל ,רמת ההשקעה הבלתי מתפשרת בכל חלק וחלק בתהליך מבלי לפחד ליצור משהו לא שגרתי.
הופכת את "המכונה שבתוכי" לאחד מאלבומי האינדי החשובים והמושקיעים שעשו כאן בעשור האחרון.
"את ואני ולונדון בגשם גופך הקטן נמס אל חיקי
אורות בחלון ומשחק במחשב
ידך הקטנה מלטפת אותי
עוד מעט יהיה שקט אני לך לוחשת
הביטי ישר ולא לצדדים
שערי עזאזל נפתחו בחדרנו
סביבנו סוערים כל הרוחות והשדים.."
מופע ההשקה כמו האלבום עצמו, לא היה סטנדרטי.
זה התחיל בבחירת המיקום,
סטודיו בלב אזור תעשייתי , לא אולם שמיועד לכך.
מי שהגיע להופעה, כבר בכניסה יכול היה להבחין במייצגים שהוכנו והותקנו מראש במקום שמשלבים אלמנטים חזותיים, קולים וטכניים (תיבות הנגינה למשל)
על הקיר, מעבר לפלורסנטים תעשייתיים שתלויים בשלשלאות מהאוויר, הותקן מסך.
בזמן שכל רצועה ורצועה התנגנה, הוקרן ארט וידאו שהעבודה עליו ארכה שבועות והותאם לה במיוחד, מקטעי וידאו מצולמים/חתוכים
(לא דיגיטל אבסטרקטי)
באחת מהרצועות הבחנתי בטל מביט לאחור במבט מאוכזב, בשל העדר ארט וידאו שלא נכנס לפעולה.
לאחר מכן כשהם התחילו לנגן את "וירוס" ועלה מסך כחול עם הודעת שגיאה, לקח לי 2 שניות להבין שזה חלק מהארט ולא תקלה (גאוני).
ויש גם רצועה אינסטרומנטלית "איש בלי שכל" שבניגוד לשם שלה, היא מאוד חכמה ומחברת ביחד לתמונה אחת גדולה את האלבום.
הם נוגעים בפחדים, במצבי קיצון שמתערבלים אל תוך שגרת היום שמיטלטלת כל פעם מחדש.
כשכל צליל, טקסט וארט - מתיישבים אחד על השני במדוייק ומתחברים למורכבות של הטקסט.
ולמרות כל הפחדים/ההתמודדיות לאורך השנים. כשלצידם גם נדרשת השקעה בהקלטת אלבום (לעיתים כשברקע גם "צבע אדום")
המכונה הזו שלהם עם האמירה הגאופוליטית ניצחה בגדול.
עבודת הגיטרות של טל "הדוקטור לפיסיקה מיתרית" לצד הבס תופים קלידים, הסמפולים והטקסטים החשופים והחדים של יעל ,רמת ההשקעה הבלתי מתפשרת בכל חלק וחלק בתהליך מבלי לפחד ליצור משהו לא שגרתי.
הופכת את "המכונה שבתוכי" לאחד מאלבומי האינדי החשובים והמושקיעים שעשו כאן בעשור האחרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה