החלטתי שאני רוצה לכתוב שירים שמחים. זאת אומרת כתבתי
מילים ורציתי לעטוף אותם במוזיקה שלא תחשוף את הרגש של השיר באופן מיידי. שיר כזה
שצריך להקשיב טוב ולהחליט בעצמך אם הוא עצוב או שמח. אולי אפילו שירים שיגרמו
למאזין לזוז, לחייך ולקחת גם את הצד השלילי של החיים פחות ברצינות.
את השירים האלו כתבתי ב2019, השנה בה הבנתי באופן
קיומי שהעולם שלנו משתנה לנגד עינינו. השינויים הקיצוניים בעקבות ההתחממות
הגלובלית הפכו מחרדות שהודחקו למציאות ממשית שמאיימת על העתיד שלנו ושל הבאים
אחרינו.
באווירה הקלילה הזאת התחלתי לעבוד על שני
הפרויקטים שיצאו בשנת 2020: Laly וBorito - . במקביל החלטתי לקחת הפסקה מהחומרים שלי בעברית, להתחיל ליצור עם אנשים
חדשים ולכתוב באנגלית.
End of The World // Laly
השיר הזה נכתב בקומת קרקע ביבנה, ביחד עם מתן
אגוזי. מפיק ומוזיקאי שהיה תענוג לעבוד אתו וללמוד ממנו. לאגוזי יש בעיניי סאונד
חללי ועכשווי שהוא ייחודי לו. הוא יוצר מתוך קדושה למוזיקה והבנה עמוקה של ההשראות
שלו מהעבר והסתכלות עתידית כזאת על מה אפשר לעשות שעוד לא נעשה.
המילים לשורה הראשונה הגיעו בקלות :
It's
the end of the world today
It's too hot to go out and play
היה יולי או אוגוסט וחייתי אז בפלורנטין. החום
חיזק את תחושת החוסר אונים מול העולם שהולך ונמס. הרחובות הצרים, הבניינים וטפטוף
המזגנים היה הנוף שלי באותה תקופה.
בשונה משנת 2020 הרגשתי שיש ערפל של אדישות המכסה
את העיר. אנחנו התחלנו לטבוע וכולם פשוט המשיכו בחייהם. מכאן נולד הדימוי בשיר -
מסיבת בית שנערכת ממש ביום הדין ומישהו שמתעורר במהלך הלילה האחרון הזה עד הסוף
המר.
השיר יצא ב - 2020 כחלק מהאי.פי Ten Minutesתחת השם Laly.
יצירה משותפת של אגוזי ושלי. הרלוונטיות של השיר הזה התחזק בעקבות התפרצות
הקורונה. לא התכוונו לכך אבל כשהשיר התפרסם בהחלט הרגיש שסוף העולם קרוב מתמיד.
אני כן רוצה להגיד שהתחושה של האדישות נעלמה השנה.
אנשים בכל העולם יצאו לרחובות למען שינוי, למען העתיד שלהם ושל ילדיהם. בתקווה
ששנת 2021 תהיה בסימן שינוי אמיתי וצעד משמעותי לתיקון ומזעור הנזקים של בני האדם
על כדור הארץ.
Nice & Slowly / Borito
לא הרבה אחרי שאני ושחר התחלנו לצאת, התחלנו
ליצור מוזיקה. זאת הייתה תקופה שבה הרגשתי קרובה לעצמי ועם ביטחון לצאת לדרך חדשה.
יש מוזיקאים שיוצאים אל העולם והם מדויקים, בשלים ויודעים בדיוק מה הם רוצים
להגיד. אני לא הייתי כזאת. מתחילת דרכו של ההרכב, Borito ,
הוא הרגיש כמו הפרויקט הראשון שהוא שלי באופן אותנטי. פרויקט שמשקף צד באישיות וההתבגרות
שלי.
חזרתי אחורה בזמן לגיל 17 וכתבתי שירים פשוטים,
כיפיים ממקום בטוח ושלם. לאט לאט הפרויקט גדל והפך להרכב המרכזי בחיי. הקלטנו
והפקנו את האלבום ובתהליך הצטרפו אלינו מוזיקאים ואמנים מדהימים. ביחד יצרנו עולם
שלם שהוא בוריטו.
הקשבנו
להמון מוזיקה חדשה, נכנסו לעולם של סאונד וויז'ואל שהרגשנו בו בבית והבאנו את
עצמנו לידי ביטוי בתוכו. שחר, שמפיק איתי את בוריטו והמתופף של הרכב, הוא איש
סאונד במקצועו וגם בנפשו. הוא אדם שרואה את העולם בצלילים ומבין את החשיבות הענקית
שיש בדקויות של מה שאנחנו שומעים. הוא שומע את החזון שלו ומוציא אותו לפועל ואת
החזון שלו אפשר לשמוע בכל שנייה באלבום.
נפלה
לידי זכות ענקית לנגן עם אנשים שמאמינים במוזיקה ורוצים לקחת בה חלק. ברגעים לא
פשוטים אני נזכרת במוזיקאים הנפלאים שהולכים איתנו במסע הזה. יוני דויטש שהצטרף
אלינו בהקלטות וסיוון צוף דהן שהשלימה את הרביעייה קצת אחרי. בוריטו לא היה מה
שהוא היום בלעדיהם ובכנות אף פעם לא היה לי כל כך כיף לבוא לחזרה. שניהם צובעים את
המוזיקה בסאונד ובאישיות הייחודית שלהם. את האלבום השני (שניכנס להקליט בקרוב) אנחנו
יוצרים ביחד ואני בטוחה שזה יבוא לידי ביטוי בתוצאה.
את
ההוצאה של החומרים לקחנו מאוד ברצינות ואחרי חשיבה ותכנון סוף סוף יצא השיר
הראשון. ביחד עם האיורים המדויקים והמופלאים של עומר פורת והאנימציה הנהדרת של
אופק חיים יצא הקליפ והשירNice & Slowly.
התקופה
היא אמצע מגפת הקורונה, העולם שלנו התהפך לחלוטין, ההופעות נפתחות ונסגרות וגם
אנחנו בבתים שלנו. בכל זאת החלטנו בלב שלם להוציא מוזיקה. גם כשאין תמיכה בתרבות
זה לא אומר שהיא לא קיימת. אני לא הייתי מוכנה לשבת בפינה בחדר עד שהכל יעבור,
לצערי כרגע זה גם לא עובר. החלטנו להוציא שיר שמח, לא קשור לכאורה למצב ולהקל אולי
במעט על המועקה שיש ביום יום שלנו.
מאוד
שמחתי שהשיר התקבל יפה בארץ ובחו"ל ובעיקר שהוא שימח אנשים.
יש
פעמים שאני נשאבת לתוך הקידום של השיר ולהישגים או הכשלונות שעל פיהם "הצלחה"
נמדדת, ואז אני אני; רואה איזה דוקומנטרי של מוזיקה, שומעת תקליט
שאני אוהבת או קוראת איזה שיר שנוגע בי. זה מחזק אצלי את מה שאני יודעת עמוק בבטן -
שזה מה שאני רוצה לעשות. יש בי את העוצמה להמשיך, משהו שאי אפשר לתאר במילים נותן
לי כוח וזאת הברכה אמיתית לאהוב משהו כמו שאני אוהבת מוזיקה.
My Kind of Love // Borito
מאז
שהייתי קטנה החיים שלי סבבו סביב המין השני. המוזיקה ששמעתי, הסרטים שראיתי וחיי
החבר'ה שלי תמיד התרכזו סביב נקודת המבט של הבחור או הגבר. יש מוזיקה שמלווה אותי
היום שנכתבה על ידי גברים והיא חשובה לי מאוד אבל עברתי איזה תהליך של התבגרות שבו
רציתי לראות את העולם מנקודת מבט נשית.
זה שיר
שהייתי רוצה שאני בגיל 17 תדע שכתבתי. אני בתור כותבת, בתור גיטריסטית ובתור אישה
הייתה רוצה להגיד לעצמי שיש לי את כל הכוח שבעולם לכתוב את הסיפור שלי ולחיות את
חיי על פיו.
יש הרבה גרסאות לסוג כזה של שיר אבל רציתי גרסה משלי, בשבילי. היום אני יודעת יותר מתמיד כמה חשוב המקום לסיפורים מנקודות מבט שונות ומגוונות. אני בעצמי בוחרת להקשיב, לראות, לתמוך ולשתף מוזיקה של יוצרות ומוזיקאיות. זה צורך אמיתי ליצירת אמפתיה, הכרות עם האחר והתקדמות לחברה טובה יותר.
השיר קיבל הרבה אהבה ואני מעריכה את זה מאוד. שוב כמו שאמרתי אני יותר מכל מעריכה את האנשים שיצרו איתי את המוזיקה והולכים איתי את הדרך הארוכה הזאת. אני מסתכלת קדימה בחיוך ועובדת כרגע על אי.פי בעברית ופרויקט שלי באנגלית.
ממשיכה ליצור כי אין דרך אחרת. זאת הייתה השנה הכי מוזרה בחיים שלי ולצד זה גם הכי מספקת. זה ממש דבר מוזר להגיד בשנת 2020. אני גם לא חושבת שצריך להפוך את הסיטואציה ההיסטורית אליה נקלענו למשהו חיובי. מה שכן, נקלענו אליה, זה מה שקרה - אז מה עושים עכשיו?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה