השנה האחרונה הייתה כנראה השנה הכי מורכבת שחוויתי מבחינה רגשית ומוסיקלית. מצד שני- אני אומרת את זה על כל שנה, אז לא בטוח שצריך להקשיב לי.
אם הייתי צריכה לתאר את השנה הזאת במילה אחת הייתי כנראה בוחרת בבלבול.
לא קל להוציא אלבום ראשון וההחלטה להתחיל לעבוד על האלבום הבא גם היא, מסתבר, לא קלה. אבל איכשהו בתחילת השנה הכל היה נראה בכיוון הנכון, הייתי בעיצומו של סיבוב הופעות והרגיש שיש מספיק חומרים מגובשים לאלבום הבא.
ואז הגיע הוירוס והחרדות והימים נראו ארוכים עד כדי לא נגמרים.. וכל נשימה שקלה הרבה יותר וכל ההופעות שנתנו לי מרווח נשימה נעלמו מהאופק.
ובכל זאת אני חייבת להגיד שהבלבול והחרדות והזמן הפנוי שקיבלתי פתאום גרמו לי ליצור יותר, לכתוב, לנגן, לשיר. וגם גרמו לי לשחרר קצת את הלחץ והצורך לאישור מהעולם. כי כשכל העולם שלך הופך להיות וירטואלי אתה גם מבין כמה העולם הוירטואלי חסר משמעות.
אז בזמן שהעולם מתפרק לו בחוץ בכל זאת הספקתי להוציא שני שירים חדשים מפרויקט שעבדתי עליו השנה, לכתוב עשרות שירים חדשים, טובים יותר וטובים פחות, לחבק קצת את עצמי ואת הרצונות שלי וללמוד לנשום שוב.
אז אני לא מבטיחה לעצמי ולעולם כלום לשנה הקרובה כי אני די בטוחה שאני לא אקיים, אבל כן אגיד שאני מקווה שהשנה נחזור להתחבק, כי בסוף זה הכי חשוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה