יום רביעי, 24 ביולי 2013

נמרוד לב - על הסט, מצלמים חלום


"אם יש קליפ שהייתי רוצה להשתתף בו או לפחות להיות שם באולפן זה הקליפ של הצ'ילי פפרס - CANT STOP"

כתבתי בדף הפייסבוק שלי.
התגובה המפתיעה של נועה "שולחת לך הודעה"  לא אחרה לבוא :"אנחנו מצלמים בעוד יומיים קליפ ל"לחלום אותך",
 (היא יודעת שאני מאוד אוהב אותו) 
"-אתה מוזמן. "

אני כמובן,חייכתי באותו הרגע, אחרי הכל יש לי את 2 אלבומי הסולו ומאוד אוהב את המוסיקה שלו.

החיבור עם נמרוד ונועה החל כששלחתי לפני מספר חודשים הודעה לפרופיל הפייסבוק שלו, כשגיליתי שהוא חוזר להופיע.

ביקשתי את אישורו להעלות את "הוראות הפעלה" בכדי שאוכל לשתף אותו אחרי שבוע שלם שהוא התנגן לי בראש, "הזכויות לא שלי ", הוא אומר "מקווה שלא יורידו לך אותו".
בהופעות  שלו בבר גיורא ובתאטרון תמונע,  נחשפתי לסיפור האהבה המרגש שלו ושלה, אז בת הזוג שלו והיום כבר אישתו,וכתבתי על הסיפור מאחרי השיר והאלבום שבדרך, את הפוסט על ההופעות סיימתי בשורה. "לכו לראות איך סיפור אהבה הופך לשירים ולמוסיקה, ההנאה מובטחת"

08 ביולי - 03:30 לפנות בוקר אני מוצא את עצמי מטפל באירוע במרכז הארץ שנמשך עד לשעות הערב (כן, מוסיקה היא לא תחום העיסוק העיקרי שלי)


18:30 - ההודעה של נעה מרחפת לי אי שם בחלל המודעות ואני לא רואה איך היום הולך ומסתיים.

"אה! כתובת! אז ככה: הצילומים יערכו ביום שני ה-8 ליולי, בחניון הקניון..התכנסות במקום: 20:30, תחילת צילומים (משוער): 22:00"

21:00 - מגיע הביתה נטרק אל הספה " אני לא מאמין שאני מפספס את זה !" אני אומר

         - "אז תתקלח,תתרענן,תשטוף מעצמך את היום ותיסע לאיזה שעה" האצילית שלי אומרת.
            (פשוט אוהב אותה !)


21:20  יצאתי לדרך אחרי מקלחת קפואה רענן ומחויך.


22:50 כבר אחרי תחילת צילומים לפי הלוז, אני מחפש את הכניסה לחניון פותח חלון ברכב מנמיך את הרדיו ושומע את השיר מתנגן ברקע מהרחוב - אני בכיוון הנכון. כשאני מגיע אני קולט מרחוק מיני קופר, תאורה חזקה  ואת נועה מסמנת לי בתנועות חדות "לא !! אל תעבור !" 
- פאק, הם כבר התחילו לצלם. 


אני מנצל את הזמן וממתין בפינת האיפור והתלבושות, מאפרים את ליאת הר לב ובחורה נוספת  אני ממתין ומחייך בנימוס. 
בצמוד לעמדת האיפור, שני גברים כמו רוקדים קפוארה מתאבקים באוויר בתנועות מלחמה.

 רגע, זה שיר אהבה, או שהוא הולך לדהור איתה במיני-קופר לעבר השקיעה אחרי שיציל אותה ? 
העדפתי להמתין -  אחרי הכל, לא כדאי להסתכן בשאלות מיותרות עם נינג'ה, ובטח לא עם שתיים כאלה. 

23:00 - נועה מסמנת לי להתקרב, "בסוף הצלחתי להגיע" אני אומר עם חיוך מטופש מרוח מאוזן לאוזן.
נמרוד כבר יושב ברכב המצלמות והתאורה מכוונים אליו, מצלמים טייק נוסף.
חם, ממש חם בחניון גם בשעות הלילה, הוא יושב שם מאופר, פרוג'קטור ומצלמות במרחק של מטר מהפנים שר ומתופף באוויר ולמרות החום, הוא מחייך אפשר לראות שהוא נהנה. 





23:20 - תדליק לו מזגן ברכב כדי שיהיה לו קצת אוויר הבמאי אומר, אני מסתכל לכיוונו, ושם על הכיסא יושב אופיר לובל, כן, ההוא מפרוזאק.
אני מתאפק, מי שמכיר אותי יודע שהיה לי ממש קשה, אני מדקלם את כל המערכונים שלהם בעל פה ופעם אפילו כתבתי מערכון שלם (שאף פעם לא שלחתי אליהם) ובשנייה אחת כמעט ושלפתי שורה מאחד מהם בצחוק מתגלגל.
גיל 37 בפתח, כנראה שאני באמת מתבגר.
הוא יושב שם על כסא הבמאי, מביט במוניטור,בודק את הזוויות של התאורה והמצלמה ומכוון ביחד עם הצוות את הפנסים
פרפקציוניסט, מרוכז בתהליך, כשאחת מהבנות ההפקה התיישבה לרגע על כיסא הבמאי כדי להצטלם, היא זינקה כשהוא חוזר ובתגובה הוא אומר לה "זה בסדר, את יכולה לשבת" ומחייך.


כשהמוזה מצלמת היא מסתובבת  באזור המוניטור שולפת את האייפון שלה ומצלמת, היא מנצלת את ההזדמנות בהפסקה בין הטייקים ומדי פעם מתגנבת לאזור הרכב ומגניבה לו נשיקה ושניהם צוחקים, כשהוא יוצא מהרכב היא מבינה עד כמה היה לו חם שם לאורך כל הזמן הזה וישר דואגת שהוא ישתה, היא אוהבת אותו.





ואז מגיעה ליאת למיני קופר. הר- לב, "בשמלת כלה עוד לא יצאו מהחניון וכבר הוסיפה את שם משפחה שלו, איזה פח !"...הדמות ההיפסטרית שלה בטח הייתה אומרת אם היא הייתה כאן על הסט.(אני והדמיון המופרע שלי).

היא נכנסת לרכב ומתחיל סבב הצילומים הנוסף, כשהיא מסתכלת במראה וקולטת את הדמויות שרצות מאחור, נשבע  לכם שהאמנתי לה וכמעט רצתי לנער את נמרוד או לרוץ ולעזור.
למרות החום היא יושבת ברכב  טייק אחרי טייק  ומחייכת בסוף כל אחד מהם.





ואז הם התחילו מכות !


השעה כבר 01:00  נועה לוגסי, הכפילה של הר לב, מגיחה בשמלה זהה לזו של ליאת מקצה החניון, את הכפילה הקבועה שלה ? אני שואל.
- לא, זו ההפקה הראשונה שלי אני פשוט יודעת ללכת מכות. (מחייכת במבוכה) 

לובל, שבנוסף לכל התפקידים שעשה עד היום מפתיע אותי שוב  והופך להיות גם חצי כוראוגרף כשהוא עובר איתה ועם 2 הנינג'ות על התנועות ומדגיש את הזוויות מול המצלמה. 





ההחלטה הזו לשלב את הנינג'ות והקרב בקליפ הפתיעה אותי בהתחלה, כששמעתי את השיר בפעם הראשונה היה ברור לי שאת הקליפ שלו הם צריכים לצלם באינדי-נגב הבא. 

כשראיתי את התוצאה הסופית חייכתי, אמנם זה שיר אהבה אבל, כמו שהוא  חלוץ במוסיקה העולמית והיה הראשון שפרסם אלבום ישירות לרשת ללא חברת הפצה, הוא נאמן למוסיקה שלו ולתהליך ההפקה העצמאית, הולך עם הרעיונות שלו עד הסוף, התוצאה כמובן תמיד מבטיחה. 

את הקליפ הזה אני יכול הפעם להעלות בחופשיות מבלי להסתכן בכך שמישהו יוריד לי אותו מהרשת 


01:30 - העייפות מתחילה להכריע ואני מחליט לפרוש בכדי שאוכל לנהוג את הדרך חזרה הביתה, שמח שלא ויתרתי והגעתי לשם, זו בהחלט היתה אחת ממתנות יום ההולדת המפתיעות והמשובחות השנה.

נועה ונמרוד - תודה !






יום שבת, 13 ביולי 2013

דניאלה ספקטור - מופע סולו אקוסטי בטל שחר.



הגענו ל"אוליב גרוב" בטל שחר,"חניה בשדה" השלט הורה בכניסה, חנינו ונכנסנו לחצר בית פרטי.
שם באמצע גינה רחבת ידיים הוקם דק עץ ובר מאולתר מתחת לעצים, בחזית הבמה פוזרו פופים וכריות, כיסאות עץ ופלסטיק בסמוך  וברור היה שהערב הולך להיות  באווירה ביתית ואינטימית.

היא פותחת את ההופעה בשיר פעמונים ומקדישה אותו לרונן גרין, יוצר ומוסיקאי לקראת אלבום בכורה שביצע בתחילת הערב הופעה אקוסטית קצרה  ומאחלת לו בהצלחה.
מיד לאחר מכן היא תנגן  את "זה הזמן" "הכוכב הזה מת" ו CUT IT OUT - השיר המוכר מהאלבום המשותף שלה ושל בן זוגה (והיחיד שתבצע לאורך ההופעה מהאלבום באנגלית).

היא מניחה את הגיטרה ועוברת לקלידים, "לשיר הבא קוראים לוויתן, כתבתי אותו על אבא שלי" היא אומרת ומספרת על הקשר ביניהם.
 "ואתה נושא אותי כל השנים, כמו היית לוויתן ואני יונה" שורת הפזמון חוזרת.


המקום, והאווירה מקרבים אותה יותר לקהל והיא משתפת את התחושות והרגשות שליוו אותה בהקלטת האלבום.
"בקרוב יצא האלבום החדש, זה היה תהליך ארוך כמו לידה, כשהכול מתבשל ומתפתח ובסוף מגיע פוף גדול, הוא יוצא  ואת מרגישה פתאום כאילו יש לך אוויר.
כשאמן מוציא את האלבום הוא בעצם בסוף התהליך והקהל ששומע אותו בפעם הראשונה ולומד להכיר את השירים חושב שזו בעצם רק ההתחלה."

"כשכתבתי את הדב הלבן ישבתי באולפן והקלטתי קולות, ואז הוספתי עוד קולות ועוד שירה עד שיצרתי לי מעין להקה נורבגית קטנה" היא מחייכת, "בנות לכן יש עכשיו תפקיד תשירו ביחד איתי, הלאה... הלאה", אחרי הסבר קצר לתפקידם של הגברים "אל תדאגו כשכולכם שרים ביחד לא שומעים זיופים" היא זורקת חיוך נוסף, מתחילה לנגן על הקלידים והקהל מתחיל לשיר ביחד איתה.

אחרי הדואט עם הקהל מצטרפים לבמה רונן גרין ושני ולמן ("איזה כיף שהיא גרה באזור ואני יכולה לארח אותה")
הם מבצעים את אברהם וקאבר ל"מקום בתוכי" של דוד פרץ.




כשהיא חוזרת להדרן, היא מחזיקה את היוקללי ומחליטה לרדת מהבמה אל הקהל, האווירה והשקט שהמקום מעניקים, מאפשרים לה לבצע את "כל יום" ללא כל הגברה כשרק קולה וצלילי המיתרים נשמעים והקהל מוקסם.
היא מסיימת את ההופעה עם "לישון בלעדי" כשהקהל מצטרף אליה בפזמון ומקווה לשיר נוסף.

כשבעל המקום פרסם את ההופעה בפייסבוק  הכותרת של האיבנט הייתה
"הופעה באווירה אינטימית מיוחדת תחת עץ התות"
 - הוא בהחלט צדק במילים שהוא בחר לתאר את הערב הזה.

יום שני, 1 ביולי 2013

גיטלה - הופעה בבית היוצר


כשראיתי את הלינקים למוסיקה שלה והקשבתי לצלילים, לרגע לא חשבתי שמדובר ביוצרת ישראלית.
השם, המראה  וההשפעות המוסיקליות נתנו תחושה של יוצרת צעירה מחו"ל, היא בסך הכל בת 25 ורוב בני גילה לא מכירים את האמנים מהם היא מקבלת השראה.
(ג'וני מיטשל ג'יימס טיילור, Alela Diane ו- Towens van zandt)


ב2011 היא הוציאה את הסינגל הראשון שלה ומאז היא התרכזה בעיקר בכתיבת שירים ולפני שנה כשהרגישה שהגיע הזמן, היא החלה להופיע ברחבי הארץ ולצבור עוד ועוד קהל שמתאהב במוסיקה ועוקב אחרי דף האמן ופרופיל היוטיוב שלה.

הופעה בבית היוצר.

גילוי נאות, כשהגעתי להופעה הכרתי רק שניים מהשירים שלה.
היא עולה לבמה בשמלה שחורה וגיטרה כשברקע על הקיר מוקרן הלוגו שלה שעוצב ברוח הסיקסטיז.
כבר מההקשבה לטקסט ולמלודיה בשיר הראשון, אתה מבין שיש כאן משהו שונה ומיוחד, בין השירים היא מספרת במבט ביישני על הסיפור שבעקבותיו נכתב השיר שהיא תבצע.

"כל אחד שורק בחושך" אינשטיין פעם שר  וגיטלה, לה יש את השריקה שלה, היא מספרת שאת The Whistle שיצא כסינגל, היא כתבה בעקבות געגוע לבן זוגה, ששהה בשירות מילואים. 



ב LONG LOST SISTER היא מספרת על חברת נפש שעברה להתגורר בחו"ל וממשיכה לרגש את הקהל עם Unborn child - המדבר על החלום הגדול שלה להיות אמא בעתיד, ועל האופן בו תוריש לילדיה את השירים שלה ואת המסורת.
במהלך ההופעה הנגנים שלה מחליפים מספר כלים החל מכלי הקשה שונים, חליל אינדיאני ועד לשריקה של טל.
שילוב של פולק וקאנטרי איכותיים ומשחקי הטונים שהיא מפליאה לעשות בקולה עם המלודיה, גורמים לך להקשיב יותר ויותר ולאט לאט להתמכר אל הצלילים.

סטטוס שהיא פרסמה השבוע בדף הפייסבוק,השלים לי את התמונה המלאה למקורות ההשראה המיוחדים שלה.


"זה כבר הרבה זמן שאני רוצה להתעורר לפנות בוקר ולראות את הזריחה מהטבע הפתוח. לנגן, לשיר ובעיקר לקבל השראה.ביום שישי האחרון יצאנו, אני, בעלי וסופטי אל הטבע לא רחוק מהבית ובשעה 05:00 בבוקר, ראינו את הזריחה המדהימה, נהנינו מבריזה נדירה וגם זכינו לראות צבי ומשפחתו רצים לעבר האופק ונעלמים ( זה עדיין מרגיש כחלום! )"
ממש לאחר מכן צילמנו את הסרטון הזה, עם השיר שלי Teeth and bones בהשראת החיות..."




צורת הכתיבה, הלחנים והקול המיוחד ששונים בנוף המוסיקלי המקומי, בהחלט גרמו לי לרצות לשמוע עוד, אחרי שתקשיבו אין לי ספק שגם אתם תאהבו.